1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 2.12.14 ובגינה הורשע הנתבע.

2. התובעות טענו שהנתבע פנה שמאלה באור אדום ופגע ברכב התובעים שנסע מולו באור ירוק. התובעות ציינו שבגין העבירה הורשע הנתבע בבימ"ש לתעבורה בחדרה בתיק שמספרו 6946-03-15.

3. הנתבע הגיש כתב הגנה במסגרתו טען שהרשעתו היתה עקב חוסר ראיות התביעה ולאחר תיקון כתב האישום ומחיקת סעיפים רבים, לרבות עובדות שנטענו בכתב האישום. לאור כך לא ניתן לבסס שום טענה על סמך הרשעתו בבית המשפט לתעבורה. הנתבע טען שנכנס לצומת באור ירוק וכי התובעים הם שגרמו לקרות התאונה כאשר נכנסו לצומת לא פנויה.

4. לאחר ששקלתי טענות הצדדים וראיותיהם, אני סבורה שיש לקבל את התביעה ולחייב הנתבע, בהוצאות התובעות, הכל כפי שיפורט להלן.

5. ראשית, כנגד הנתבע הוגש כתב אישום בבית המשפט לתעבורה בחדרה 6946-03-15. הנתבע ציין בכתב הגנתו שקיים תיק משטרה, כתב אישום מתוקן הכרעת דין וגזר דין אך לא צירף את המסמכים והם לא הוגשו לתיק בית המשפט.

רק במעמד הדיון הציג ב"כ הנתבע לראשונה מסמכים מתיק המשטרה וגם אז הוצגו מסמכים חלקיים בלבד ולא כל תיק המשטרה.

לפנים משורת הדין, על מנת לבוא לקראת הנתבע ובמטרה שהצדק יצא לאור, התרתי לנתבע לצרף ולהציג את המסמכים שהובאו על ידו בפני ובני ב"כ התובעת ועדיה. ברם, בפרוטוקול הדיון התבקש ב"כ הנתבע לצרף בתוך 7 ימים את המסמכים שהוצגו על ידו במעמד הדיון באמצעות נט המשפט. ב"כ הנתבע פעל בהתאם להחלטה זו וצירף מספר מסמכים, אך לא הגיש את כתב האישום המתוקן שהציג בפני במעמד הדיון. נדרשה החלטה נוספת רק בעקבותיה הוגש לנט המשפט כתב האישום המתוקן.

בכתב האישום המתוקן יוחסו לנתבע העובדות הבאות:

"3. בהגיע הנאשם לצומת נחל חדרה נהג בחוסר זהירות, כאשר נכנס לצומת ופנה שמאל והתנגש ברכב מסוג דייהאטסו מספר 2151672 (להלן: "רכב ב'") נהוג בידי כהן חיים שנכנס באור ירוק ונסע בכביש 65 מכיוון מערב למזרח. "

הוראות החיקוק תוקנו בהתאם כמפורט:

"1. התנהגות שגרמה לנזק לרכוש וחבלה לגוף – עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה תשכ"א 1961 (סמל סעיף 2425)

2. נהיגה בחוסר זהירות בניגוד לתקנה 21 (א) (2423). "

ב"כ הנתבע טען לראשונה במסגרת סיכומיו כי יש לאפשר לו להביא ראיות לסתור.

פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971 קובעת כדלקמן:

"42א. (א) הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי.

42ב. הוגשה ראיה כאמור בסעיף 42א, רשאי בית המשפט לעיין גם בכתב האישום, בפרוטוקול ובכל חומר אחר שהוגש במשפט הפלילי, אם ראה צורך בכך לשם הבהרת האמור בראיה.

42ג. הוגשה ראיה כאמור בסעיף 42א, לא יהיה המורשע או חליפו או מי שחב בחובו הפסוק רשאי להביא ראיה לסתור, או ראיה שכבר נשמעה או הוגשה במשפט הפלילי, אלא ברשות בית המשפט, מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עיוות דין."

ברם, כידוע את סעיף 42א לפקודת הראיות יש לקרוא יחד עם סעיף 42ג, המקנה אפשרות להבאת ראיות לסתור, ואולם בקשה כזו לא הונחה בפני, וזכות כאמור אינה אוטומטית.

לפיכך, יש לקבל פרטי כתב האישום בהליך הפלילי, כממצא עובדתי שאינו ניתן לסתירה.

6. יתרה מכך, גם לו היתה מוגשת בפני בקשה בהתאם להוראות הדין להבאת ראיות לסתור - דינה היה להידחות.

לפי הוראת סע' 42א לפקודת הראיות ממצאים ומסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם יהיו קבילים במשפט אזרחי, כראייה לכאורה לאמור בהם. סעיף 42ג מאפשר הבאת ראיות לסתור, ובלבד שבית המשפט יידרש לרישום הטעמים למתן הרשות האמורה, וכן כדי למנוע עיוות דין.

הוראת החוק באה למנוע צורך לנהל שוב פרשת הראיות בהליך אזרחי, משזו התבררה כבר באופן מקיף בהליך הפלילי, ומשהרשעה במשפט הפלילי מבוססת על מידת ראייה גבוהה בהרבה (מעבר לספק סביר), מזו הנדרשת לצורך הוכחת חבות אזרחית (מאזן הסתברות) (ראה, א' פרוקצ'ה, "לשאלת קבילותה של הרשעה פלילית במשפטים אזרחיים - תפקידה של חברת הביטוח", משפטים ו (תשל"ה-ל"ו) עמודים 610, 615). ההוראה באה למנוע כפל התדיינות וכן למנוע תוצאות שונות בנוגע לאותו מעשה בהליך האזרחי ובהליך הפלילי.

כאמור, מקום שמתבקשת הבאת ראייה, העומדת בסתירה לפסק הדין הפלילי, על בית המשפט לשקול אם מן הראוי להרשות הוכחתה, כדי למנוע עיוות דין.

ברם, בנוגע למורשע, ההנחה היא שניתן לו יומו להביא ראיותיו בפני השופט בהליך הפלילי, ולכן אין לקבל בקשה ממנו בנוגע לראיה לסתור, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו, וכדי למנוע עיוות דין, וככלל, לא בנקל תינתן לבעל דין כזה רשות להביא ראיות במשפט האזרחי.

הכלל הוא אפוא שהרשות להביא ראיות לסתור צריך שתהא רק בנסיבות מיוחדות, וכדי למנוע עיוות דין. בעניינו לא הוכח בפני שאלה מתקיימים. הנתבע, היה מיוצג בבית המשפט לתעבורה, ע"י אותו עורך דין המייצג אותו בתביעה שבפני, היתה לו ההזדמנות להציג את ראיותיו, ובפרט במקרה דנן כאשר הממצאים בפסק הדין הפלילי, מבוססים על הודאת הנאשם / הנתבע ומכאן שהנתבע היה מודע לכל האמור בכתב האישום המתוקן והודה בו.

7. לחילופי חילופין, גם לו היתה מוגשת בפני בקשה להבאת ראיות לסתור והיא היתה מתקבלת, הרי שהנתבע לא עמד בנטל ולא הפריך ממצאי האישום והכרעת הדין בתיק הפלילי ואבאר.

ראשית מהטעם הפשוט שהנתבע לא הביא בפני כל ראיה חדשה אשר יש בה כדי לסתור. הנתבע לא הציג בפני כל עדות חדשה; חוות בוחן תנועה חדשה מטעמו; או כל ראיה אחרת.

הנתבע תולה יהבו על הטענה לפיה כאשר נהג התובעת חצה קו העצירה מופע האור ברמזור התחלף מירוק לכתום. קרי, במועד חציית קו העצירה מופע האור ברמזור היה כתום.

ברם, טענה זו אינה חדשה והיא חלק מחומר החקירה שהונח בפני בית המשפט לתעבורה ואשר על פיו הוגש כתב האישום המתוקן, אשר הנתבע הורשע על פיו ובהתאם נגזר דינו.

נהג התובעת נחקר במשטרה ביום 3.12.14 וציין:

"ת. נהגתי ברכב שמספרו 2151672 מכיוון מערב למזרח וכאשר הגעתי לצומת נחל חדרה היה אור ירוק ולכן נכנסתי לצומת בנהיגה רצופה ואז בצומת רכב אשר הגיע משמאלי פגע בי...

......

ש. אמרת שנכנסת לצומת בנסיעה רצופה באיזה מרחק ראית את הרמזור הירוק בכיוון נסיעתך.

ת. קשה לי בדיוק לפחות 200 מ

ש. כאשר עברת את קו העצירה מה היה האור ברמזור בכיוון נסיעתך

ת. בזמן שעברתי את קו העצירה האור ברמזור התחלף לצהוב.

ש. מתי ראית לראשונה את הרכב הפוגע

ת. רק בזמן התאונה היות והוא סינוור אותי לא יכולתי לראות אותו

..

ש. באיזה מהירות נהגת

ת. מקסימום 80 קמ"ש"

התובעת 2, אשתו הנהג, שנסעה ברכב אחריו, נחקרה במשטרה ביום 3.12.14 וציינה:

"ש. האם ראית מה היה האור ברמזור בכיוון נסיעת הרכב של בעלך?

ת. כאשר הוא נכנס לצומת היה אור ירוק.

ש. איך את מסבירה את זה שבעלך אומר שהוא נכנס לצומת ועבר את קו העצירה כאשר בזמן נסיעתו אור צהוב.

ת. לדעתי כאשר הוא עבר את קו העצירה היה אור ירוק ולאחר מכן מיד היה אור צהוב."

יום לאחר מכן נחקרה שוב והעידה:

"...בזמן שהיתה התאונה אני כבר עמדתי בקו הצומת ברמזור אדום.

ש. האם הרמזורים עבדו רגל בצומת.

ת. עבדו רגיל.

ש. האם ראית בוודאות איזה צבע היה ברמזור בכיוון שלכם כשבעלך נכנס לצומת.

ת. נכנס לצומת באור ירוק, אחרי שעבר את קו הצומת הרמזור בכיוון שלנו התחלף לצהוב.

ש. איזה צבע היה ברמזור בזמן התאונה

ת. היה כבר אדום בכיוון שלנו.

ש. איפה היתה התאונה ביחס לצומת

ת. בתוך הצומת.

...

ש. מתי ראית את הרמזור בכוון שלכם פעם הראשונה?

ת. אני חושבת יותר שהתקרבתי לצומת אני ראיתי את הרמזור בכיוון שלה והיה כבר ירוק.

ש. האם הרמזור הבהב לפני שהתחלף לצהוב הבהב בירוק?

ת. לא שמתי לב"

יתרה מכך על גרסה זו חזרו הנהג ואשתו במהימנות רבה גם בעדותם לפני. ואפרט:

נהג התובעת העיד שוב ושוב שהאור ברמזור היה ירוק כאשר הוא עבר. בשלב זה הבחין באורות מסנוורים מהצד ולפתע רכב הנתבע פגע בו בצידו השמאלי של הרכב. בחקירתו הנגדית העד נשאל האם מופע האור הירוק הבהב בטרם התחלף לצהוב והשיב בשלילה. העד עומת עם גרסתו וגרסת אשתו במשטרה וחזר על אותה תשובה שוב ושוב: "כשנכנסתי לצומת היה ירוק, כשעברתי את קו העצירה הוא התחלף לצהוב והחלטתי להמשיך לנסוע" (עמ' 3 שורות 22-23). "כשנכנסתי היה ירוק כשעברתי את הקו הרמזור התחלף לצהוב." (עמ' 4 שורה 1) "ש. אתה נחוש בדעתך שאתה נכנס לצומת הרמזור היה ירוק? ת. כן והתחלף בקו העצירה לצהוב." (עמ' 4 שורות 12-13) העד העיד שנסע במהירות שבין 60 ל 80 קמ"ש אך לאור כך שעברו שש שנים מהתאונה הוא איננו זוכר בוודאות את המהירות.

התובעת 2, אשת הנהג, אשר נסעה אחרי בעלה ברכב העידה בפני: "נסעתי אחרי בעלי, הוא עבר את הרמזור, אני האטתי, הרמזור התחלף לצהוב ואני האטתי ואז עצרתי. בזמן שאני עוצרת אני רואה שבא מצד שמאל רכב ופוגע בבעלי. כשבעלי נכנס לצומת הרמזור היה ירוק ואז זה התחלף לצהוב ואז אני עצרתי." (עמ' 4 שורות 28-30). אשת הנהג העידה שנסעה במרחק של כמאה מטר לאחר בעלה במהירות סבירה של 70 80 קמ"ש אך היא זוכרת לאור הזמן שחלף. העדה נשאלה האם הרמזור הירוק הבהב בטרם התחלף לצהוב אך טענה שעברו שש שנים מאז התאונה והיא איננה זוכרת וכי למיטב זיכרונה הרמזור הבהב בכתום אך אינה בטוחה. בחקירתה הנגדית עומתה עם עדותה במשטרה לפיה בעלה נכנס באור ירוק הרמזור התחלף לצהוב ובזמן התאונה הרמזור היה כבר אדום. ועל כך השיבה "זה היה תהליך של שנייה שעבר בין צהוב לאדום. כי ככה זה. ש. את אומרת ששנייה אחרי שבעלך עבר את קו הצומת קרתה התאונה, נכון? ת. שניה, שתיים". (עמ' 6 שורות 9-11).

התרשמתי ממהימנות גרסתם של הנהג ואשתו שחזרו על גרסתם במשטרה לפיה כאשר נכנס נהג התובעת לצומת מופע האור ברמזור היה ירוק, הרמזור התחלף לכתום רק בשעה שנהג התובעת חצה את קו העצירה וכאשר המשיך ונכנס לצומת ארעה התאונה. מן הסתם בשלב זה הרמזור כבר התחלף לאדום שכן כפי שטענה אשת הנהג זהו "תהליך הרמזור".

ב"כ הנתבע לא הביא בפני כל ראיה ביחס לרמזור, ומכאן שטענתו הלכאורית לפיה מופע האור ברמזור הירוק הבהב בטרם מעבר לכתום, נשארה בגדר השערה בלבד, ללא כל תימוכין. וגם במידה והיתה מוגשת הרי שגם אז אין חולק שכאשר נכנס התובע לצומת האור היה ירוק ורק בעת שחצה את קו הצומת מופע האור ברמזור התחלף לכתום.

לפיכך, לא הובאה בפני כל ראיה לסתור גרסה זו והיא הגרסה שעמדה בליבו של כתב האישום המתוקן שהוגש כנגד הנתבע ושעל פיו הורשע הנתבע בכך שנכנס בחוסר זהירות לצומת, פנה שמאלה והתנגש ברכב התובעת שנכנס לצומת באור ירוק ובכך גרם לתאונה.

סבורה אני כי בשעה שנהג התובעת נוסע בכביש מהיר כדין במהירות של 60-80 קמ"ש ונכנס לצומת באור ירוק, וגם אם היה מוכח שהירוק החל להבהב בעת כניסתו לצומת, הרי שלא היתה מוטלת עליו חובה לעצור את רכבו בבלימת חירום בשעה שהרמזור התחלף לכתום רק בשעה שעבר את קו העצירה. לא לכך התכוון המחוקק. בהתאם לפקודת התעבורה בשלב זה בדין המשיך נהג התובעת בנסיעתו על מנת לסיים את חציית הצומת. ולראיה אשת הנהג שנסעה 100 מ' מאחוריו, היתה במרחק סביר מהצומת והצליחה בהתאם להוראות הדין לעצור רכבה.

מנגד הנתבע טען שעצר בצומת במופע אור אדום וכאשר הרמזור התחלף לירוק החל לפנות שמאלה ואז פגע בו רכב התובעת. ברם, עדותו היתה בלתי מהימנה ומתחמקת בלשון המעטה כפי שניתן לראות בבירור בפרוטוקול הדיון: כך במהלך החקירה הנגדית נאלצה ב"כ התובעת לחזור מספר פעמים על שאלותיה, על מנת לקבל תשובה לשאלה הספציפית שנשאלה; כך גם הנתבע טען "נסעתי ובהתחלה של הסיבוב אוטו נכנס בי" אך כאשר עומת עם תצלום של הצומת שהוצג בפניו והסימון שהוא עצמו סימן על גביו באשר למיקום התאונה, המשיך להכחיש שעבר כברת דרך עד הגיעו למקום התאונה, זאת על אף שניתן לראות בצורה ברורה בתמונה של הצומת שהוצגה בפני שקיים מרחק בין הפניה שמאלה למיקום התאונה. יתרה מכך, הנתבע הודה שנגרם נזק לרכב בו נהג שהוא בבעלות אמו. ברם, כשנשאל מה נעשה עם הנזק השיב "האוטו הלך, לא תקנו אותו". לפיכך, העובדה שהנזק הרב שנגרם בגין התאונה לא נתבע עד היום, בצירוף הודיית הנתבע במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן, מטילות ספק נוסף בדבר מהימנות גרסתו אשר ניתנה במעמד הדיון שנערך בפני.

מכל האמור, עולה שהעובדות הרשומות בכתב האישום ואשר על פיהן הורשע הנתבע, הוכחו גם בפני, לא הובאו ראיות לסתור, ומכאן שעובדות אלה לא הופרכו.

מכאן שהוכח בפני שהנתבע הוא שנכנס לצומת בלתי פנויה כאשר הוא לא מבחין קודם לקרות התאונה ברכב התובעת אשר באותה שעה השלים את חציית הצומת אליו נכנס כאמור תחת מופע אור ירוק כאשר רק בעת חציית קו העצירה התחלף הרמזור לכתום. לפיכך, היה על הנתבע להבחין ברכב התובעת מבעוד מועד בפרט כאשר גם לגישתו שדה הראייה מכיוון נסיעתו שמאלה, להבדיל משדה הראיה מכיוון נסיעת נהג התובעת אשר נסע ישר באותה שעה, היה פנוי לחלוטין. בהתאם, היה על הנתבע לעצור נסיעתו וליתן לנהג התובעת להשלים את חציית הצומת בבטחה. משלא עשה כן, הרי הוא האחראי הבלעדי לקרות התאונה.

8. סוף דבר – התביעה מתקבלת.

אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעות סך של 38,934 ₪ בצרוף אגרת משפט בסך 974 ₪. סכומים אלה ישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק, מיום 2.10.19 ועד ליום התשלום המלא בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,555 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כמו כן יישא הנתבע בשכר העדים.

התובעת תשלם המחצית השנייה של האגרה, בתוך 7 ימים מהיום. שאחרת החוב יעבור למרכז לגביית קנסות, ללא צורך בהחלטה שיפוטית נוספת. למעקב וטיפול מזכירות.

ניתן היום, ט' כסלו תשפ"א, 25 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.