1. לפניי תביעה כספית בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 15.4.19 בתל-אביב.
2. בכתב התביעה על נספחיו נטען שרכב התובעת מסוג משאית נסע ישר בכביש, שעה שרכב הנתבעים חנה בצדו הימני. לפתע, בחלוף רכב התובעת על פני רכב הנתבעים נפתחה הדלת השמאלית של רכב הנתבעים, פגעה במשאית התובעת בצדה הימני וגרמה לה לנזקים.
3. בכתב ההגנה על נספחיו נטען שרכב הנתבעים מסוג מיניבוס היה בהמתנה עם דלת פתוחה, וכי רכב התובעת פגע ברכב הנתבעים.
4. ביום 6.7.20 קיימתי דיון בתובענה. בדיון שמעתי את עדויות התובע והנתבע 1.
5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובמכלול הראיות שלפניי, ובכלל זה בטופסי ההודעה של הנהגים ותמונות נזק רכב התובעת (ת/1); שמעתי את עדויות הנהגים; צפיתי בהדגמותיהם באשר לאופן קרות התאונה; התרשמתי מהעדים באופן בלתי אמצעי וכן לאחר ששמעתי את סיכומי ב"כ הצדדים ושקלתי טענותיהם, סבורני שהורם הנטל לקבלת התביעה, כך שהאחריות לקרות התאונה רובצת לפתחו של נהג התובעת. אפרט את טעמיי;

ראשית, התובע העיד שהוא לא הבחין בדלת המונית כשהיא פתוחה לרווחה וכן כי לא הבחין בעת פתיחת דלת רכב הנתבעים (עמ' 2, שורה 7). בהינתן מיקום הנזק במשאית התובעת סבורני שגרסת התובע באשר לפתיחת הדלת באופן פתאומי עדיפה על גרסת נהג הנתבעים שלפיה הדלת הייתה פתוחה למשך 3-4 דקות (עמ' 2, שורה 30). ודוק, ככל שהדלת הייתה פתוחה לרווחה הנזק במשאית התובעת היה צפוי להיות כבר בחזית המשאית ולא רק בדופן ימין, כפי שניתן לראות בתמונות הנזק (ת/1). בנוסף, כחיזוק לטענה שהדלת לא הייתה פתוחה, העיד התובע כי לו דלת רכב הנתבעים הייתה פתוחה, משאית התובע היתה עוקרת אותה ממקומה (עמ' 2, שורות 13-11).

עדות התובע מתישבת אפוא עם המסקנה שדלת רכב הנתבעים נפתחה בפתאומיות, וככל שהדלת הייתה פתוחה הוא היה מבחין בה, ומקל וחומר בשל מהירות הנסיעה הנמוכה במקום בשל קיומה של תנועה ערה (עמ' 2, שורה 17).

שנית, עדות הנתבע 1 שלפיה הדלת הייתה פתוחה למשך כ- 4 דקות בכביש עמוס בתל-אביב כשהיא חוסמת את הנתיב הימני (עמ' 3, שורות 19-16) אינה סבירה בעיניי. עת נשאל הנתבע 1 אם בזמן זה עברו רכבים והאם אחד מהנהגים צפר לו השיב שהוא לא יודע (עמ' 4, שורות 16-13). בהמשך, בחקירתו הנגדית סתר הנתבע את גרסתו האמורה עת העיד כך: "אני זוכר שהסתכלתי, פתחתי את הדלת ירדתי מהרכב ובום", וזאת באופן התומך בגרסת התובע באשר לפתיחת דלת פתאומית.

ככלל, אציין שעדות הנתבע 1 הייתה מלאת סתירות ותהיות, והיא לא הותירה רושם חיובי על בית המשפט. כך למשל, הנתבע 1 העיד בתחילת עדותו הראשית שכלל לא ירד מהמונית (עמ' 2, שורה 31).

שלישית, כידוע, בהתאם להוראות הדין חלה על פותח דלת אחריות מוגברת המחייבת אותו בנקיטת זהירות האחריות לוודא שהדלת לא תהווה מכשול בדרך, כהוראת תקנה 80 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. במקרה דנן אין חולק שהנתבע 1 לא פעל בהתאם להוראות הדין. עת נשאל בחקירתו הנגדית מדוע עשה כן השיב: "ככה, כי בא לי" (עמ' 3, שורה 10). אשר על כן, הנתבע 1 לא סיפק הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע הדלת הייתה פתוחה לפרק זמן כה ממושך כשהיא חוסמת את הנתיב הימני (עמ' 3, שורה 23). אשר על כן, גם אם הייתי מקבלת את גרסת הנתבע 1 באשר לאופן קרות התאונה (וכאמור לעיל גרסתו אינה סבירה בעיניי ולא מתיישבת עם מוקד הנזק ברכב התובעת), אין חולק שמוטלת עליו אחריות לקרות התאונה גם בהתאם לגרסתו שלו. אוסיף ואציין שבעדותו לפניי וכן בטופס ההודעה לא ציין הנתבע 1 שהוא נוקט באמצעי זהירות כלשהם טרם פתיחת הדלת, וסבורני שהגורם לקרות התאונה הוא חוסר זהירות של הנתבע 1.

רביעית, הנתבע 1 העיד שנגרם לדלת רכב הנתבעים נזק משמעותי וכי הרכב תוקן (עמ' 3, שורות 32-29). דא עקא, לבית המשפט לא הוצגו תמונות נזק של דלת רכב הנתבעים, הגם שיש בתמונות אלה כדי לשפוך אור על אופן קרות התאונה. כידוע, ההלכה הפסוקה מורה כי "כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו" (ע"א 548/78 נועה שרון נ' יוסף לוי, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980).

חמישית, העובדה שהנתבעת לא הגישה תביעה או דרישה בגין הנזק המשמעותי שנגרם לה אינה מתיישבת עם גרסת הנתבעים, וכך גם באשר לעובדה שהודעת הנתבע 1 או מעסיקו לחברת הביטוח נמסרה רק ביום 4.7.19, לאחר קבלת דרישת תשלום מהתובע ביום 20.5.19 באשר לנזק שנגרם לרכבו וכ-3 חודשים לאחר התאונה.

במכלול הנסיבות האמורות, מעדיפה אני את גרסת התובע באשר לאופן קרות התאונה, כך שהורם נטל ההוכחה הדרוש במשפט האזרחי לקבלת התביעה שלפניי.

אשר על כן, הנתבעים ישלמו לתובע, באמצעות הנתבעת 2, סך של 8,759 ₪, בתוספת החזר אגרה בסך 379 ₪, הוצאות משפט בסך 800 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 1,800 ₪. הסכומים כאמור ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא התשלום הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז תמוז תש"פ, 09 יולי 2020, בהעדר הצדדים.