1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב -1952 (כב' הדייין א' חלבגה) מיום 22.9.19, בתיק ערר 3681/19, בגדרה דחה בית הדין את בקשת המבקש למתן צו זמני שיחייב את המשיבה להאריך את רישיון ישיבת הארעי (א/5), בו הוא החזיק במשך כעשר שנים, עד שהמשיבה החליטה שלא להאריכו מחמת הרשעתו של המבקש בפלילים.
2. המבקש, נתין סודני יוצא חבל דרפור, הסתנן לישראל שלא כדין בשנת 2005.

בשנת 2008 קיבל המבקש רישיון לישיבת ארעי בישראל, זאת מכוח החלטת שר הפנים משנת 2007 לפיה יינתנו רישיונות לישיבת ארעי ל- 600 יוצאי דרפור.

בשנת 2017 נפצע המבקש בתאונת עבודה, ומאז הוא איננו עובד. לדברי המבקש כיום הוא דר רחוב ומקור פרנסתו היחיד, כל עוד היה לו רישיון לישיבת ארעי, היה קצבת הביטוח הלאומי.

בשנת 2018 הורשע המבקש בשתי עבירות של סחר בסמים מסוג נייס גאי, ונגזר עליו עונש של 7 חודשי מאסר.

ביום 16.12.18 שוחרר המבקש מהכלא, ובחודש ינואר 2019 פג תוקף רישיון ישיבת הארעי שלו. רק ביום 17.3.19 פנה המבקש בבקשה לחדש את רישיונו. בהמשך לכך המשיבה ערכה למבקש ראיון שלאחריו הוחלט שלא להאריך את רישיון ישיבת הארעי שלו, אלא לתת לו אשרת עבודה מסוג ב/1 לשנה. ההחלטה נומקה בכך שהמבקש הורשע בפלילים ובכך שתלוי ועומד בעניינו תיק חקירה נוסף בחשד לתקיפה.

המבקש הגיש ערר פנימי על ההחלטה ולאחר שהערר הפנימי נדחה הוא הגיש ערר לבית הדין. במסגרת ההליכים בבית הדין עתר המבקש לקבל צו זמני שיחייב את המשיבה להמשיך ולהאריך את רישיון ישיבת הארעי שהיה לו. תחילה החליט בית הדין, ביום 8.9.19, כי: "הבקשה מצריכה דיון לגופו של הערר ומשכך אין בידי להיעתר לה בשלב זה. מזכירות בית הדין תקבע את התיק לדיון".

ביום 10.9.19 הגיש המבקש לבית הדין בקשה להקדמת הדיון, ולחילופין למתן צו ארעי בדבר הארכת הרישיון. ביום 22.9.19 החליט בית הדין כך: "אין בידי להקדים מועד הדיון נוכח דיונים ומטלות נוספות. הסעד המבוקש במסגרת הבקשה לסעד ביניים חופף לסעד העיקרי ומצריך בירור הערר לגופו. הבקשה נדחית".

מכאן הבקשה שלפניי.

1. לאחר שעיינתי בכל החומר שהוגש, ולמרות התנגדות המשיבה, ומשלא מצאתי כי דיון בבקשה כבערעור יפגע במשיבה, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער, וכאילו הוגש ערעור על יסוד הרשות שנתנה.
2. דין הערעור להתקבל.

בראשית יצוין כי בעת שניתנה החלטת בית הדין היה קבוע דיון בערר למועד קרוב יחסית – סוף חודש דצמבר 2019. ואולם, מאז הגישה המשיבה בקשה לעיכוב ההליכים בערר עד להכרעת בית המשפט עליון בערעור על עניין דומה שיש לו השלכה לעניינו של המערער, ובית הדין נעתר לבקשה זו, כך שכרגע מעוכבים ההליכים בערר עד למועד לא ידוע.

ולגופו של עניין, המשיבה טוענת כי הסעד המבוקש הוא בבחינת צו עשה המשנה מצב קיים, שהרי מאז ינואר 2019 המערער איננו מחזיק ברישיון לישיבת ארעי. המשיבה טוענת כי אין דבר בנסיבות עניינו של המערער המצדיק מתן סעד חריג שכזה. טענה זו לא משכנעת. המערער החזיק ברישיון לישיבת ארעי במשך כעשר שנים. במצב דברים זה הסירוב להאריך את הרישיון דומה לביטול רישיון קיים, דבר שיכול להצדיק מתן צו עשה זמני, שכן בנסיבות של ביטול רישיון זהו הצו המקפיא באופן מהותי את המצב הקיים.

בחינת האינטרסים השונים המעורבים בעניינו של המערער מלמדת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. אכן, בשקילת האינטרס הציבורי יש להביא בחשבון את העובדה שהמערער הורשע בפלילים בעבירות חמורות. ואולם, יש גם להביא בחשבון שהעונש הלא חמור יחסית שנגזר על המערער מלמד על כך שנסיבות ביצוע העבירות לא היו מאוד חמורות. בהקשר זה יש גם להביא בחשבון את העובדה שזו הרשעתו הראשונה של המערער. מנגד, נסיבותיו האישיות של המערער קשות. כאמור לעיל, לפני מספר שנים המערער נפצע בתאונת עבודה ומאז הוא איננו עובד. לטענת המערער, שלא נסתרה, כיום הוא דר רחוב. הסירוב להאריך את רישיון ישיבת הארעי של המערער גרם לכך שהעורר איננו זכאי עוד לקצבאות מאת הביטוח הלאומי ואף לא לשירותים רפואיים ללא תשלום. אי הארכת הרישיון פוגעת, אם כן, במערער באורח קשה ומהותי. ויודגש, אין במתן אשרת עבודה למערער כדי למנוע את הפגיעה בו, כיוון שלטענתו, אשר לא נסתרה, הוא איננו מסוגל לעבוד.

טענת המשיבה לפיה הסעד הזמני שמבקש המערער חופף את הסעד העיקרי המבוקש בערר, איננה מצדיקה את דחיית הערעור. ראשית, אין זה כלל ברזל שלעולם לא יינתן סעד זמני החופף את הסעד העיקרי, ובנסיבות העניין כאשר הדיון בערר נדחה לבקשת המשיבה למועד לא מוגדר, וכאשר מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המערער, סבורני שיש לחרוג מהכלל האמור. ושנית, מבחינה מהותית אין חפיפה מלאה בין הסעד הזמני המבוקש לבין הסעד העיקרי, באופן שמתן הסעד הזמני ייתר את הצורך לדון בסעד העיקרי המבוקש. אכן הערר הוגש נגד סירובה של המשיבה להאריך את רישיונו של המערער, ובמובן זה יש חפיפה בין הסעדים, אך לאמיתו של דבר, מבחינה מהותית מבקש המערער כי בית הדין ייקבע שאין בהרשעתו בפלילים כדי להצדיק את אי הארכת רישיון הארעי שלו, לא בשנה הקרובה וגם לא בעתיד, ובמובן זה הסעדים אינם חופפים.

1. אשר על כן, הערעור מתקבל, ולפיכך אני מורה למשיבה להאריך את רישיון ישיבת הארעי של המערער בשנה אחת, ולאחר מכן לשוב ולהאריכו בשנה אחת בכל פעם עד לתום הליכי הערר, אלא אם תהיה מניעה חדשה כלשהי להארכת הרישיון.
2. המשיבה תישא בהוצאות המערער בסך של 3,000 ₪.

ניתנה היום, י"ג כסלו תש"פ, 11 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.