09 פברואר 2020

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 5.9.19 (להלן: "הוועדה") אשר קבעה, כי נכות המערער היא בשיעור 0%, החל מיום 26.11.18 (להלן: "ההחלטה").

העובדות הצריכות לערעור

2. המערער יליד 1988.

3. ביום 28.10.18 נפגע המערער בתאונת דרכים שהוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה והפגימה שהוכרה היא: "כאב גב".

4. ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 18.4.19 קבעה למערער נכות בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המתני, לפי פריט ליקוי 37(7)(א) אשר נוכתה במלואה בגין מצב קודם לפי אותו פריט ליקוי, כך שנקבעה למערער נכות יציבה בשיעור 0%, החל מיום 26.11.18. וכך נרשם בממצאי בדיקת הוועדה (פרוטוקול הוועדה צורף לכתב התשובה):

"בבדיקה היום: לדבריו אינו מסוגל להוריד מכנסיים כי אז ייתפס הגב ולא יוכל לזוז. לכן נבדק בישיבה עם רגליים מחוץ למיטה.

האדרה ברורה בזמן הבדיקה. מבחן הרמת רגל בישיבה מגיע ל-90 מעלות. היקף ירכיים 13 ס"מ מהפיקה 56 ס"מ דו צדדי.

כוח גס, תחושה והחזרים שמורים.

מתרומם בקושי רב על בהונות ועקבים, לדבריו אינו מסוגל. מחזיק גב בקישיון מוחלט ומתהלך בצעדים קטנים ואיטיים בתוך חדר הבדיקה.

לנ"ל עבר קודם בנושא גב תחתון עוד ב- 4/2009, 8/2013, 10/2016, 6/2017, לפי כרטיסי קופ"ח.

CT מיום 28.11.2018 – בקע אחורי בגובה 1S-5L , 5L-4L".

המערער השיג על החלטת הוועדה (נימוקי הערר צורפו לערעור).

5. ביום 5.9.19 התכנסה הוועדה לדון בערר. הוועדה שמעה את תלונות המערער ודברי בא כוחו שנרשמו מפיהם כדלקמן:

"לקוח: מתלונן על הגב, בלילה לא יכול לישון כל הזמן על הגב.

לא יכול לשבת ישר.

לא יכול לעבוד יום עבודה שלם ונאלץ לעבוד חצי יום בגלל כאב.

הכאבים החזקים ביותר בבוקר.

עורך דין: הייחוס לא היה מובן כל כך לגבי העבר, ולא היתה התייחסות לנכות הזמנית".

6. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית שממצאיה פורטו בזו הלשון:

"כוח גס תחושה שמורים בגפיים תחתונים, החזרים תקינים שווים.

SLR שלילי דו"צ.

לורדוזיס מותנית שמורה ללא כיווץ שרירים.

הפעלת עש מותני יישור מלא.

כיפוף הטיה לצדדים ותנועה סיבובית ללא הגבלה. עמידה תקינה.

בבדיקת סי.טי עש מותני 28.11.18 - ללא ממצא חבלתי גובה חוליות שמור. בלט דיסק עם לחץ קל בגובה L3-4. בקע אחורי בגובה L4-5.

ללא מעורבות מבנים עצביים."

וכך סיכמה הוועדה את החלטתה:

"לנוכח תוצאות הבדיקה הגופנית ללא קיפוח או גירוי עצבי, טווחי תנועות, עיון בחומר רפואי ורישום בדיקות הדימות.

יחד עם זאת, לאחר עיון בחומר הרפואי שהיה ברשות הוועדה אין דיי בקביעת מצב קודם לצורך הורדת אחוזי נכות.

מצבו תואם 0% ללא מצב קודם וללא סעיף ליקוי."

על החלטה זו הוגש הערעור דנן.

טענות הצדדים והסכמת המשיב

7. לטענת המערער, בהחלטת הוועדה נפלו שגיאות משפטיות כמפורט להלן:

1. בניגוד לנטען בפרוטוקול, הוועדה לא ערכה למערער בדיקת הטייה לצדדים וגם לא כיפוף לפנים, כך שהממצאים המצוינים בפרק הבדיקה הם "מומצאים ובדיה."
2. הוועדה לא התייחסה לטענות המערער ובפרט לבקשה לקביעת דרגת נכות זמנית שעלתה גם במעמד הדיון בוועדה.
3. הוועדה לא הזהירה את המערער כמתבקש בטרם הפחתת הנכות בשיעור 10% שנקבעה על ידי הוועדה הרפואית מדרג ראשון, אשר נוכתה בגין מצב קודם והוועדה לא נימקה את הסתירה בין קביעותיה לבין קביעות הוועדה הרפואית מדרג ראשון.
4. החלטת הוועדה שגויה ולוקה בחוסר סבירות קיצונית המחייבת בטלותה.
5. במעמד הדיון בערעור שהתקיים ביום 28.1.20, הודיע ב"כ המשיב על הסכמתו להשבת עניינו של המערער לוועדה, בהרכבה הנוכחי, על מנת "שתתייחס לנכות הזמנית, טענה שעלתה הן בנימוקי הערר והן בדיון בפני הוועדה." (עמ' 1).

משהודיע המערער, כי הוא עומד על יתר הטענות בערעור, התיק עבר אליי למתן פסק דין.

במעמד הדיון בערעור, הוסיף המערער וטען, כי בנסיבות העניין על הוועדה היה להותיר את קביעת הוועדה הרפואית מדרג ראשון בעניין שיעור הנכות (10%) על כנה ולמצער לנמק בהרחבה מדוע הגיעה להחלטה שונה. עוד טען ב"כ המערער בדיון, כי "אני נכחתי בוועדה יחד עם המערער, לא היתה שום בדיקה של הטייה לצדדים, הבדיקה נעשתה מול עייני וראיתי את הדברים", ולדידי ב"כ המערער "בכל מקרה צריך להחזיר את עניינו של המערער בפני וועדה בהרכב אחר שתדון בעניינו מחדש" (עמ' 2, ש' 28-29).

1. מנגד, טען ב"כ המשיב בדיון, כי בנסיבות העניין ועת דרגת הנכות היציבה לא השתנתה, הרי שבהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, לא היה מקום להזהיר את המערער מפני הפחתה. לטענת ב"כ המשיב, בשים לב ל"התעקשות" המערער על טענותיו בהיבט זה חרף פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, יש לחייבו באופן חריג בתשלום הוצאות. עוד נטען, כי משניתנה הסכמה בעניין הטענה לנכות זמנית, הרי שלא ניתן ליישב הסכמה זו עם עתירת המערער בדיון לאפשר לו למשוך את עררו שכן אז יוותר עם החלטת הדרג הראשון במסגרתה לא נקבעו אחוזי נכות זמנית.

לדידי המשיב, אין מקום לקבל את טענות המערער לגבי ההתנהלות בחדר הוועדה, שכן פרוטוקול הוועדה משקף נאמנה את שהתרחש בחדר הוועדה; עוד נטען בהקשר זה, כי האופן בו התרשם ב"כ המערער מבדיקות הוועדה חורג מגבולות הגזרה הדיונית, שכן מדובר בהיבט מקצועי רפואי מובהק.

ב"כ המשיב הפנה לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל (ארצי) 33401-12-12 ר.ס. – המוסד לביטוח לאומי, מיום 12.3.14 (להלן: "עניין ר.ס.") לתמיכה בטענותיו.

דיון והכרעה

1. הלכה פסוקה היא, כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו: עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 231 (1999)).
2. במסגרת הדיון בערעור, הסכים ב"כ המשיב כאמור להשיב את עניינו של המערער לוועדה, בהרכבה הנוכחי, על מנת "שתתייחס לנכות הזמנית, טענה שעלתה הן בנימוקי הערר והן בדיון בפני הוועדה."
3. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובמכלול החומר המונח לפני וכן לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בכתבי הטענות ובדיון, מצאתי, כי דין הערעור להתקבל בחלקו, בהתאם להסכמת המשיב בדיון. להלן אפרט טעמיי.
4. אשר לטענות המערער בעניין הבדיקה הקלינית – אציין, כי דינן להידחות. הלכה פסוקה היא, כי פרוטוקול הוועדה משקף נאמנה את שהתרחש במעמד הדיון בוועדה; לפיכך, אין לבית הדין אלא לסמוך על האמור בפרוטוקול הוועדה לפיו למערער נערכה בדיקה קלינית לגב, לרבות בדיקת הטייה לצדדים וכיפוף לפנים, במסגרתה מצאה הוועדה: "כיפוף הטיה לצדדים ותנועה סיבובית ללא הגבלה". בנסיבות אלה, אין בטענות העובדתיות המועלות על ידי המערער בערעור כדי להצביע על פגם משפטי בפעולת הוועדה או בהחלטתה המצדיק שינוי הרכב הוועדה.
5. כך גם לא מצאתי מקום לקבל את טענות המערער בעניין חובת האזהרה, ואבאר.

בית הדין הארצי עמד על המקרים בהם חלה על הוועדה חובת אזהרה בציינו כדלקמן (עב"ל (ארצי) 113/03 דורית פישר מדר – המוסד לביטוח לאומי, מיום 10.2.04 והאסמכתאות שם, א.ק.):

"כל אימת שוועדה רפואית לעררים עומדת לבצע reformatio in pejus במסגרת ערר שהוגש על ידי הנפגע 'עליה להעמיד את הנפגע על כך שקיימת אפשרות שאחוזי הנכות שנקבעו לו בדרג ראשון יופחתו - ותינתן לו האפשרות "להתגונן" בפני אפשרות כזאת, בין היתר על ידי הבאת חוות דעת רפואית' (דב"ע מג/1241-01 ; לא פורסם). כך בעניין נפגעי עבודה וכך גם במוגבלים בניידות (דב"ע מה/117-01 ; לא פורסם)" ואנו נוסיף - כך גם בעניין נכים מכוח נכות כללית."

1. כאמור, הוועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה למערער בענייננו נכות יציבה בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המתני, לפי פריט ליקוי 37(7)(א) אשר נוכתה במלואה בגין מצב קודם לפי אותו פריט ליקוי, כך שלמערער נקבעה נכות יציבה בשיעור 0%, החל מיום 26.11.18.
2. במצב דברים זה, הרי שהרציונל העומד בבסיס חובת האזהרה אינו מתקיים בענייננו ולא היתה מוטלת על הוועדה חובה להזהיר את המערער מפני הפחתת אחוזי הנכות. בהקשר זה קבע בית הדין הארצי לעבודה בעניין ר.ס כדלקמן:

"27. טרם נעילה ראוי להתייחס לטענת המערער על כך שהוועדה לא הזהירה את המערער שבכוונתה להפחית לו את אחוזי הנכות. טענה זו חורגת ממסגרת רשות הערעור. מעבר לדרוש ולגופו של עניין נציין, שמשיכת ערעור המערער על החלטת הדרג הראשון היתה מובילה את המערער לאותה תוצאה – 0% נכות בגין התאונה מושא ההליך. משכך, במקרה זה אין להעדר ההזהרה כל משמעות אופרטיבית."

קביעה זו נכונה ויפה גם לענייננו.

1. כך גם לא מצאתי ממש בטענת המערער, כי החלטת הוועדה אינה מנומקת ולוקה בחוסר סבירות קיצוני. למקרא החלטת הוועדה עולה, כי היא נסמכת על ממצאי בדיקתה הקלינית, כמפורט בפרוטוקול, אשר היו שונים מממצאי בדיקת הוועדה הרפואית מדרג ראשון ובנסיבות אלה הרי שמדובר בקביעה רפואית מובהקת, ברורה סבירה ומנומקת המאפשרת התחקות אחר הלך מחשבת הוועדה, בה לא מצאתי מקום להתערב.
2. אשר לשינוי הרכב הוועדה – במקרה שלפני לא הובא כאמור טעם ענייני המצדיק החלפת הרכב הוועדה וסטייה מדרך המלך לפיה יש להשיב את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים, בהרכבה הקודם, להשלמת מלאכתה.

סוף דבר

19. על יסוד כל האמור, הערעור מתקבל בחלקו, בהתאם להסכמת המשיב בדיון.

20. עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), בהרכבה מיום 5.9.19 על מנת שתתייחס לנכות הזמנית, טענה שעלתה הן בנימוקי הערר והן בדיון בפני הוועדה.

המערער יוזמן להופיע לפני הוועדה לרבות באמצעות בא כוחו ויתאפשר להם לטעון לפניה. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

21. אשר לשאלת ההוצאות – בנסיבות העניין ומשהתקבל הערעור בחלקו, בהתאם להסכמת המשיב בדיון, אין צו להוצאות.

22. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, י"ד שבט תש"פ, (09 פברואר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.