1. לפניי תביעה כספית על סך של 85,801 ₪ בגין נזק רכוש שנגרם לרכבו של התובע כתוצאה מתאונת דרכים שעפ"י הנטען אירעה ביום 17.4.19 (להלן: "התאונה"), בה היה מעורב רכבו של התובע, רכב מסוג "גיפ" מ"ר 61-510-58 ורכבו של נתבע 2 מסוג "איסוזו" מ"ר 44-810-72, המבוטח על ידי נתבעת 1.
2. הצדדים חלוקים באשר לעצם קרות התאונה, כאשר הנתבעת 1 טוענת, כי התאונה לא התרחשה כנטען וכי המדובר בקנוניה שרקמו התובע ונתבע 2 לשם השגת כספי ביטוח במרמה.

עיקר טענות הצדדים

1. בכתב התביעה נטען, כי ביום 17.4.19 היה רכבו התובע במצב של חניה בחניון מוסדר בכפר ירכא; לפתע הגיע רכב הנתבעים שהיה נהוג בידי נתבע 2, אשר רצה לצאת מהחניה, לא הבחין ברכב התובע ופגע בו וכתוצאה מכך נגרם לרכב התובע נזקים בחלק הקדמי-שמאלי.
2. על פי חוות דעת שמאי מיום 9.5.19 שהגיש התובע לתמכית תביעתו סך הנזק שנגרם לו הינו 85,801 ₪, כאשר הוערך הנזק שנגרם לרכב התובע על סך של 77,031 ₪ לצד סך של 6,360 ₪ בגין ירידת ערך ולסך של 2,410 ₪ בגין שכ"ט השמאי.
3. לטענת התובע, האחריות המלאה לתאונה מוטלת על הנתבעים, ובשל כך שנהג הנתבע בחוסר אחריות ובחוסר זהירות. לטענתו, מוקדי הנזק שנגרמו לרכב התובע משתלבים עם הטענה כי האחריות לתאונה מוטלת במלואה על הנתבעים.
4. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית ביום 15.5.22 בגדרו חזר התובע על גרסתו הנטענת בכתב התביעה.
5. בכתב הגנתה, הכחישה נתבעת 1 את טענות התובע; לגישתה, התביעה מבוססת על קנוניה לשם הוצאת תגמולי ביטוח במרמה מהנתבעת והאירוע המתואר בכתב התאונה מעולם לא אירע ובוודאי שלא אירע בנסיבות המתוארות בכתב התביעה. הנזק שנטען כי נגרם לרכב התובע, לא נגרם כתוצאה מהאירוע הנטען והתובע מנסה לקבל כספים מהנתבעת.
6. נתבע 2 לא הגיש כתב הגנה מטעמו וביום 12.5.21 ניתן בעניינו פסק דין בהיעדר הגנה, וזאת בהתאם לבקשה שהוגשה מטעם התובע.
7. ביום 17.8.22 הגישה הנתבעת חוות דעת של מומחה מטעמה, המהנדס אלכסנדר ליבסטר, שמטרתה "לבצע ניתוח מקצועי לנזק שנגרם לרכב נוסעים צד ג' בעקבות אירוע פגיעה ע"י רכב משא קל, אשר התרחש לפי דיווח המבוטח ביום 17/04/2019 בישוב ירכא" [עמ' 2 לחוות הדעת]. בחוות הדעת צוין, כי הנזק שנגרם לרכב התובע אינו תוצאה של מכה בודדת אחת אלא תוצאה של שתי מכות נפרדות, כאשר נתבע 2 ציין בטופס ההודעה על התאונה כי הוא פגע ברכב התובע מכה אחת בלבד [עמ' 3 לחוות הדעת]. לאור האמור, הגיע המומחה מטעם נתבעת 1 למסקנה, כי אופי הנזקים שנגרמו לרכב התובע אינו תואם את נסיבות קרות התאונה כפי שתיאר נתבע 2, וככל הנראה, אירעה תאונה שונה מזו המתוארת.
8. ביום 8.11.22 התקיים דיון הוכחות בו העיד בפני התובע במסגרת פרשת התביעה. מטעם הנתבעים העידו נתבע 2 והמומחה מטעם הנתבעת – מר אלכס ליבסטר.
9. בחקירתו הנגדית מסר התובע, כי בזמן התאונה רכבו היה מבוטח בביטוח צד ג' בלבד אך לא בביטוח מקיף, כי מכיר את הנתבע 2 שהוא מאותו יישוב ועל רקע היכרות מהעבודה בחומרי בניין. ביום התאונה, הגיע הנתבע 2 אל עסקו של התובע כדי לקבל הצעת מחיר. התובע מסר, כי האו בעצמו לא היה עד להתרחשות התאונה כיוון שהיה במשרד, ומיצא החוצה לאחר קרות התאונה הוא למד על נסיבות התרחשותה. התובע הוסיף ומסר, כי לא ידע שניתן פסק דין בהיעדר הגנה בעניינו של נתבע 2.
10. עוד מסר התובע בחקירתו, כי לעת עתה טרם שילם למוסך בגין תיקון רכבו וממתין עד לסיום התביעה. התובע עומת עם העובדה כי בחוות דעת השמאית מטעמו צוין, כי תאריך בדיקת הרכב היה ביום 14.4.19 דהיינו, שלושה ימים טרם מועד התאונה הנטען, והתובע השיב, כי לא שם לב לתאריך הנ"ל ולא ידע להסביר זאת. כך גם לא היה בפני הסבר לתאריך 17.4.19 המצוין בראשית המסמכים ממערכת "גלגלים" - מערכת שבה ניתן לחפש חלפים משומשים לרכב – אשר צורפה לחוות דעת השמאי.
11. מצדו מסר נתבע 2 בעדותו, כי נכון ליום קודם עדותו, הוא לא ידע כלום על התביעה דנן. בינו ובין התובע קיימת היכרות קודמת. נתבע 2 הוסיף ומסר, כי זוכר שביום התאונה הגיע לעסק של חומרי בניין, ובזמן שרצה לצאת מהחניה ובזמן נסיעה לאחרו על מנת לצאת מהחניה, פגע ברכבו של התובע פעם אחת. לדבריו, נגרם נזק קל בפנס כיוון שהפגוש האחורי ברכבו עשוי מברזל. לאחר התאונה התובע ונתבע 2 החליפו פרטים והוסיף, כי זכור לו שהודיע לחברת הביטוח שלו (נתבעת 1) על התאונה.
12. המהנדס אלכס ליבסטר – המומחה מטעם נתבע 2 מסר, כי ערך חוות דעתו על פי תמונות, מסמכים וחוות הדעת השמאית מטעם התובע. הסביר, כי הוא מעיד בתור מהנדס רכב ולא מעיד בתור שמאי או בוחן תנועה. כשערך את חוות הדעת, העד חזר על מסקנותיו בחוות דעתו והסביר, כי ברכב התובע צולמו שתי פגיעות בפגוש הקדמי ובכנף השמאלית ומשכך, כך לשיטתו, הדבר אינו מסתדר עם הפגיעה שתוארה על ידי נתבע 2. במילים אחרות, כיוון שמדובר גם בפגיעה חזיתית וגם בפגיעה צדדית, הן לא יכולות להתרחש כתוצאה מאותה "מכה". העד הבהיר לשאלת בית המשפט, כי הכוונה לעדות נתבע 2 שנגבתה על ידי חוקר מטעם הנתבעת וצורפה לחות הדעת.
13. הצדדים סיכמו את טענותיהם בפניי בעל פה במסגרת הדיון שהתקיים ביום 8.11.22. בסיכומיו, טען התובע, כי על אף הטעות בעניין התאריך הנקוב בחוות הדעת השמאית כמועד בדיקת הרכב, הן התובע והן נתבע 2 העידו בצורה ברורה ועדותם בחקירה הנגדית לא קרסה לרבות ביחס לתאריך קרות התאונה. מדובר בעדויות קוהרנטיות שניתן לסמוך עליהן. עוד טען ב"כ התובע, משלא הביאה הנתבעת חוות דעת שמאית מטעמה כדי להוכיח את הטענות שהעלתה נגד חוות הדעת מטעם התובע, יש לדחות את טענתה בעניין. הנתבעת לא זימנה את השמאי מטעם התובע לעדות והדבר פועל לרעתה. אשר לטענה בדבר התאריך הנקוב על המסמכים שהונפקו מאתר "גלגלים" והתאריך שלפיו הבקשה לאיתור חלפים לרכב הוגשה ביום 16.4.19, דהיינו יום לפני התאונה טען ב"כ התובע, כי משהעלתה הנתבעת טענה זו אזי היה עליה להביא ראיות לסתור את המסמכים ולא להמתין עד לרגע האחרון ולהעלות את הטענה. גם המומחה להנדסת רכב שהביאה הנתבעת, קבע שהייתה תאונה ונסמך על עדות נתבע 2. לאור האמור, טען ב"כ התובע כי יש לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעים בהוצאות.
14. ב"כ נתבעת 1 טען בסיכומיו, כי התובע ונתבע 2 ערכו יחד קנוניה כאשר הם מנסים להמציא אירוע שלא קרה על מנת לזכות בכיסוי נזקי התובע באמצעות פוליסת צד ג' השייכת לנתבע 2. ב"כ הנתבעת הבהיר, כי הוא אינו חולק על האמור בחוות הדעת השמאית. מצד שני איך ייתכן הדבר כי בשני מקומות בחוות הדעת צוינו תאירכים הקודמים למועד התרחשות התאונה הנטענת; בחוות הדעת צוין, כי תאריך בדיקת רכב התובע היה ביום 14.4.19 – שלושה ימים לפני מועד התאונה, ואיך ייתכן כי הבקשה לאתר "גלגלים" הוגשה ביום 16.4.19 – יום לפני מועד התאונה ועוד חלק מהספקים השיבו לשמאי באותו יום (16.4.19). על כן, טען ב"כ הנתבעת, כי לא ייתכן שהתאונה הנטענת קשורה לנזקים הנטענים. על פי עדות נתבע 2, הוא פגע ברכב התובע פעם אחת, דבר המתיישב עם מסקנות המומחה מטעם נתבעת 1. יתרה מכך, התאונה קרתה בחודש 04/2019 ועד היום ובחלוף כשלוש שנים, טרם שילם התובע כל תשלום בגין תיקון רכבו ואף לא הציג קבלה מטעמו על תשלום שכ"ט השמאי. לגישתו, המדובר ב"ראיית זהב" אשר בית המשפט אינו יכול להתעלם ממנה ומובילה למסקנה, כי התובע לא הרים את הנטל והפנה ל-ת"א 41666-05-17 (עכו) מ.סנאד בע"מ נ' סקוריטס סוכנות ביטוח לחיתום (2000) בע"מ (11.4.21). בשל כל אלה, ביקש לדחות את התביעה ולחייב את התובע בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, ולאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי באופן ישיר מהם ולאחר ששקלתי היטב את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות מהנימוקים המפורטים להלן.
2. מגרסתו של התובע עולים מספר כשלים אשר מטילים בה ספקות כבדי משקל והכל כמפורט להלן:

תאריך בדיקת הרכב כפי שמופיע בחוות הדעת השמאית מטעם התובע

1. בחוות הדעת השמאית מטעם התובע צוין בשני מקומות שונים מועדים הקודמים למועד התרחשות התאונה הנטענת:

• מועד הבדיקה של הרכב על ידי השמא: בחוות הדעת צוין, כי הרכב נבדק בתאריך 14.4.19 [עמ' 1 ו- 4 לחוות הדעת] ואילו התאונה נטען כי קרתה ביום 17.4.19, כלומר שלושה ימים לאחר "תאריך בדיקת הרכב". כאמור, בעדותו לא עלה בידי התובע להסביר את פשר הדבר ואף לא טרח לזמן את השמאי מטעמו כדי להעיד על מקור הטעות, אם בכלל, חרף ההלכה הידועה "המוציא מחברו עליו הראיה".
• במסמכים ממערכת "גלגלים" שצורפו לחוות הדעת השמאית, ניתן לראות כי אומנם המסמכים הונפקו ביום התאונה – 17.4.19, אך הבקשה להצעות לחלפים לרכב התובע כבר הוגשה במערכת ביום 16.4.19 ואף באותו היום, התקבלו מספר הצעות מספקים.

1. מדובר בטענה כבדת משקל אשר מקעקעת את משקל גרסתו של התובע וראוי היה כי יפעל התובע לשיפור הראיות שברשותו וזאת לכל הפחות על ידי הבאת השמאי לעדות, חובה אשר מוטלת על שכמי התובע ולא על שכמי הנתבעת כפי שנטען בסיכומי התובע. אי ההתאמה בין גירסת התובע באשר למועד התאונה ובין התאריך שצוין בחוות הדעת כמועד בדיקת הרכב (מועד הקדם למועד התאונה), יש בכך כדי לפגוע באופן משמעותי במשקל גרסתו של התובע.
2. כאמור לעיל בעניין מ.סנאד אשר במסגרתו עלתה טענה דומה והמתייחסת לפער בין תאריך בדיקת הרכב ותאריך התאונה, זומן השמאי לעדות מטעם התובע ולא מטעם הנתבעים. על כן, היה מצופה מהתובע דכאן, לזמן את השמאי לעדות בתיק זה על מנת שיסביר את פשר תאריך בדיקת הרכב שצין בחוות דעתו.

סתירות נוספות שדבקו בעדותו של התובע:

1. לכתב תביעתו, צירף התובע טופס "הודעה על תאונת דרכים" [נ/ג' לכתב התביעה] ובו צוינו פרטי התאונה כפי שהובאו במסגרת כתב התביעה. אלא מה, לא הוצגה בפניי כל אסמכתא לעניין עצם שליחת או המצאת הטופס לחברת "מנורה מבטחים" שככל הנראה, ביטחה את רכב התובע בזמן התאונה. נוסף לכך, לבקשת התובע שלחה לו חברת מנורה אישורים בדבר אי הגשת תביעות ומטפסי אישורים אלו עולה, כי רכב התובע היה מעורב בתאונה בתקופת הביטוח שבין השנים 2015-2016, ובאותה תקופה, בוטח רכב התובע בפוליסת ביטוח מקיף וזה בניגוד למה שמסר התובע בעדותו: "אך אחד מהרכבים שלי לא עשיתי מקיף" [עמ' 1 לפרו'].
2. עוד צירף התובע לכתב תביעתו, מכתב דחיה לתביעה מטעם נתבעת 1, אף שמסמך זה לא הוצג על ידי מי מהנתבעים נ/ה' לכתב התביעה]. הנתבעת פירטה במכתבה, כי בירור נסיבות האירוע והנזקים הנתבעים העלה סתירות רבות לעניין גרסת התובע וכי התאונה לא התרחשה כפי שדווחה [אציין, כי ההודעה על דחיית התביעה, מוענה ל"חמודי מכפר יאסיף", כאשר לא ברור הקשר שלו למי מהצדדים ולרבות לנתבע 2].

יש באמור, כדי להעלות ספקות ביחס למהימנות גרסת התובע.

התובע לא הוכיח כי נשא בתשלומים לשמאי או למוסך:

1. התובע לא הציג קבלה כי שילם בפועל לשמאי בגין חוות דעתו או כי שילם למוסך בגין תיקון רכבו. אף בעדותו בפניי מסר התובע, כי נכון לעכשיו לא שילם וישלם רק לאחר סיום התביעה [עמ' 2 לפרו'].
2. לצד זאת, הנתבע 2 העיד בפניי, כי לא פנה בעצמו לנתבעת כיוון שלא נגרמו נזקים לרכבו כתוצאה מהתאונה הנטענת, ומשהתבקש להסביר מסר, כי פגוש הברזל הגן על רכבו ורק נגרם נזק לפנס שהוא נשא בעלות תיקונו.

הן התובע והן הנתבע לא הראו כי נשאו בתשלומים כלשהם כתוצאה מהתאונה הנטענת, דבר המטיל ספק רב בדבר עצם הנזקים הכספיים הנטענים.

פסק הדין בהיעדר הגנה שניתן נגד נתבע 2:

1. ביום 12.5.21 ולבקשת התובע, ניתן פסק בהיעדר הגנה נגד נתבע 2. נכון להיום, טרם פעל התובע לאכיפת פסק הדין נגד הנתבע בטענה כי לא ידע על כך [עמ' 2 לפרו'], אף שהבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה נגד הנתבע הוגשה על ידי ב"כ התובע.
2. האמור לעיל, מחזק את טענות הנתבעת כי בין התובע ובין נתבע 2 קיימת קנוניה להשגת כספי ביטוח לשם כיסוי נזקי התובע, בייחוד כאשר רכבו של התובע לא מבוטח בפוליסת ביטוח מקיף.

גם בעניין הזה, התנהלות התובע יש בה כדי להחליש ולהפריך את גרסתו ומאוששת את טענת הנתבעת בדבר הקנוניה שבין התובע ובין נתבע 2.

חוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעת:

1. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת של מהנדס מומחה וממנה עולה, כי מעיון בתמונות המתארות את הנזק שנגרם לרכב התובע ניתן לראות כי מדובר בשני מוקדי נזק, האחד מכה חזיתית - בפינה הקדמית שמאלית ברכב; אילו מוקד הנזק השני נמצא בכנף קדמית שמאלית של הרכב – מכה מצד שמאל.
2. לאור האמור, הגיע המומחה למסקנה כי מוקדי הפגיעה ברכב התובע אינם מתיישבים עם נסיבות התרחשות התאונה כפי שתוארה על ידי הנתבע אשר מסר לחוקר מטעם הנתבעת, כי הוא פגע ברכב התובע פעם אחת בלבד. הנתבע מסר נתון זה גם בעדותו בפניי [עמ' 4 לפרו']. המומחה כאמור העיד בפניי והותיר עלי עלי רושם חיובי.
3. על יסוד חוות הדעת מטען הנתבעת ולאור התרשמותי הישירה מהמומחה, מצאתי, כי אי ההתאמה בין תיאור נסיבות התרחשות התאונה הן על ידי התובע והן על ידי הנתבע 2 ובין מוקדי הפגיעה ברכב התובע, אף הם מחלישים את גרסתו של התובע ומטילים בה תהיה נוספת.

סוף דבר

1. בהינתן כל האמור, הגעתי לכלל מסקנה, כי כשל התובע בהיותו הניזוק בהרמת נטל ההוכחה המוטל לפתחו ועל כן, דין תביעתו להידחות. לא עלה בידי התובע להסיר את החשדות הכבדים שאפפו את גרסתו שהייתה רצופה בכשלים המתוארים לעיל.
2. על כן, אני מורה על דחיית התביעה.
3. משנדחתה התביעה, יש לחייב את התובעת בהוצאות הנתבעת; על כן, אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל על סך 6,500 ₪.
4. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ג חשוון תשפ"ג, 17 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.