לפני: כב' השופט יוחנן כהן

פסק דין

1. ערעור זה עניינו החלטת ועדת ערר (ילד נכה) מיום 1.8.2019, אשר דחתה את ערר המערער וקבעה כי הוא אינו זכאי לגמלת ילד נכה.

רקע עובדתי:

2. המערער הוא קטין, יליד 22.6.2012. המערער מוכר למכון להתפתחות הילד מגיל חודשיים עקב קשיים מוטוריים ואובחן עם טורטיקוליס והיפוטוניה. המערער נבדק על ידי פרופ' זמיר שורר, מומחה לנוירולוגיה, ואובחן כסובל מבעיות קשב וריכוז והומלץ על טיפול תרופתי מסוג ריטלין. פרופ' זמיר אף בדק חשד לאפילפסיה, אולם לא אובחן שהמערער סובל מאפילפסיה.

3. ביום 1.8.2019 התכנסה ועדת ערר (ילד נכה) בעניינו של המערער ודחתה את הערר. בסיום ממצאיה קבעה את הדברים הבאים:

"בבדיקתו: ילד הנראה כפי גילו משתף פעולה. מכיר פעולות חשבון בסיסיות. התנהגותו בחדר הבדיקה הייתה תקינה.

הוועדה בחנה את סוגיית-תופעת הקיפאון. לא נמצא עדות שמדובר בהפרעות אפילפטיות, ו"הקיפאון" עשוי להיות עקב בעיות ריכוז או חולמניות. כמו כן, לא מלווה בנפילות או פירכוסים גלויים ואף איננו מטופל בתרופות אנטי אפילפטיות.

קיימת הפרעת קשב המלווה בהתנהגות אימפולסיבית והמטופלת במינון נמוך מאוד של ריטלין רק בתקופת הלימודים.

עם זאת, יש לציין שלאחר שהיה הסתכלותית בביה"ס רימונים הוחלט לשלבו בכיתה רגילה.

לאור כל אלה קובעת הוועדה כי איננו עונה לקריטריונים המזכים עפ"י התקנות, ודוחה את הערר".

4. מכאן הערעור שבפניי.

טענות הצדדים:

5. לטענת המערער, עבר מספר אירועים מסכני חיים כתוצאה מהליקויים מהם סובל (נפילה מנדנדה, נפילה באמבטיה, גזר עם מספריים חוטי חשמל בבית וכד').

לטענת המערער, הוא נמצא בהשגחה מלאה בכל שעות היממה, בבית הספר מוצמד לסייעת, ואינו נשאר רגע לבדו בביתו.

הוועדה לא נתנה דעתה לאירועים מסכני החיים ולכך שהמערער נמצא בסכנה לעצמו ולסביבה.

הוועדה התייחסה רק לממצא של הקפאון המוטורי וקבעה שמקורו אינו כתוצאה מבעיה אפילפטית. הוועדה לא התייחסה למכתבו של ד"ר לכיש משה, פסיכיאטר, אשר קבע כי בהתמודדות עם דחפים נראה שהשיפוט לקוי עד כדי סיכון עצמי.

בבדיקת ה"תלות בזולת" סיכמה הועדה כי המערער מבצע את הפעולות בכוחות עצמו, על אף שהוסבר על ידי האם ועל ידי הילד כי הוא זקוק לעזרה ברחצה, בשל הניתוקים אותם חווה. הוא אינו מתלבש בכוחות עצמו אלא זקוק לסיוע רב, מבחינת היגיינה זקוק לעזרה לאחר עשיית צרכיו, ולעניין האכילה זקוק עדיין לעזרה. הוועדה הסיקה מסקנותיה לעניין ההיגיינה והאכילה על דעת עצמה, מבלי להתייחס לטענות המערער.

6. לטענת המשיב, בענייננו קבעה הוועדה כי אין אירועים מסכני חיים קבועים ועל כן אינו זכאי להשגחה מלאה ועל כן בחינת שאלת ההשגחה בפועל מתייתרת.

המסמך של ד"ר לכיש לא הוגש לוועדה, ומן הסתם לא צורף לערר מיום 4.3.2019. שאלת ההשגחה מתייתרת לנוכח קביעת הוועדה, מה גם כי כאמור המערער מצוי בכיתה רגילה, על כל המשתמע מכך.

באשר לבדיקת התלות בזולת, רשאית הוועדה לקבוע בניגוד לדיווח ההורים וכן רשאית היא לקבוע על בסיס דיווחים או בהתאם לשיקול דעתה.

דיון והכרעה

7. הזכאות לקבלת גמלה לילד נכה הינה פונקציה של תלות בעזרת הזולת בביצוע פעולות היומיום. בתקנות הביטוח הלאומי (דמי מחיה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה), התשנ"ח-1998 (להלן: "התקנות"), הוגדר ילד נכה –

"כל אחד מאלה:

(1) ילד התלוי בעזרת הזולת;

(2) ילד הזקוק להשגחה מתמדת;

(3) ילד עם ליקוי מיוחד;

(4) ילד הזקוק לטיפול רפואי מיוחד".

ילד הזקוק ל"השגחה מתמדת" הוגדר כ"ילד שמלאו לו 90 ימים, אשר רופא שהמוסד הסמיכו לכך, קבע כי בשל ליקוי חמור או מחלה כרונית הוא זקוק להשגחה מתמדת תמידה ופעילה של הזולת למניעת סכנה ברורה ומיידית לגופו של הילד או לאחרים, ושעל כן לא ניתן להשאיר את הילד ללא השגחה כאמור, אף לא לזמן קצר ביותר".

8. לאחר עיון בטיעוני הצדדים ובפרוטוקול הוועדה מושא הערעור, נחה דעתי כי יש לדחות את הערעור.

ראשית, טענתו המרכזית של המערער היא שהוא זקוק להשגחה מתמדת. קביעה זו צריכה להיות מגובה בממצאים. הוועדה הייתה ערה לתופעת הקיפאון המוטורי, אולם ציינה כי לא נמצאה עדות שמדובר בהפרעות אפילפטיות, והקיפאון עשוי להיות עקב בעיות ריכוז או חולמניות. עוד ציינה הוועדה כי הקיפאון אינו מלווה בנפילות או בפירכוסים גלויים והמערער אף איננו מטופל בתרופות אנטי אפילפטיות. הוועדה קובעת כי בעיית הקשב והריכוז מטופלת במינון נמוך מאוד של ריטלין רק בתקופת הלימודים וכן מציינת שהתובע לומד בכיתה רגילה, כך שהמערער אינו עונה על תקנת ההשגחה המתמדת. האירועים אליהם הפנה המערער (נפילה מנדנדה, נפילה באמבטיה וכד') אינה מגובה בממצאים בדבר היותם אירועים "מסכני חיים".

שנית, המסמך אליו הפנה המערער של ד"ר לכיש מיום 18.5.2019, לא הוגש לוועדה ולפיכך לא יכלה הוועדה להתייחס אליו. גם מעיון במסמך לא ניתן ללמוד על אירועים "מסכני חיים" כטענת המערער.

שלישית, לעניין התלות בזולת, הוועדה רשאית לקבוע בניגוד לדיווח ההורים וכן רשאית לקבוע בהתאם לשיקול דעתה, ובית הדין אינו מתערב בשיקול דעתה בעניין זה.

רביעית, אין לי ספק שהמערער אינו מתפקד ככל ילד בגילו בשל הליקויים מהם הוא סובל. יחד עם זאת, עם כל הצער שבדבר, לא הוכח כי מדובר במערער הזקוק להשגחה מתמדת, כפי שהוגדר מונח זה בתקנות.

9. תפקידו של בית הדין לבחון האם חלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה. במקרה הנדון מצאתי כי לא חלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה נשוא הערעור ודין הערעור להידחות.

10. אין צו להוצאות.

11. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, י"ב אלול תש"פ, (01 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.