1. לפני בקשה להארכת המועד להישפט בדו"ח מסוג ברירת משפט בגין עבירה מיום 11.02.19 בניגוד לתקנה 83 ב (א) לתקנות התעבורה (דו"ח מספר 38150552560).
2. התביעה מתנגדת לבקשה.
3. לאחר עיון בבקשה ובתגובה לא מצאתי צידוק לקיים דיון במעמד הצדדים.
4. סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי מסדיר את סדרי הדין בגין עבירות מסוג ברירות משפט והפעולות מכוחו מוגבלות בזמן מטעמי יעילות וסופיות הדיון.
5. השיקולים שעל בית המשפט להפעיל בבואו לבחון בקשה להארכת מועד להישפט הם אותם שיקולים שעל בית המשפט לשקול בבקשות לפי סעיף 130 לחסד"פ (עיין: רע"פ 8353/12 קרן בן ישראל נ' מ"י, הש' א. שהם, 29.11.12, רע"פ 1260/09 שלבי עאטף סעיד נ' מ"י , הש' ס. ג'ובראן, 2.6.09, ע "פ (ב"ש) 7270/05 אלעסם דאהש ואח' נ' מ"י , הש' א. יוסף, 18.8.05 , עפ"ת 13936-05-11 מלמד נ' מ"י , הש' כ. סעב, (11.6.11 ).
6. הדו"ח שולם  ביום 28.04.19. 

מששולם הקנס השתכללה ההרשעה ורואים את הנהג כמי שהודה ונגזר דינו, הלכה זו לא השתנתה ע"י ביהמ"ש העליון (עיין: רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, (29.1.08);  רע"פ 9543/10 באהר זועבי נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, (8.3.11); רע"פ 641/19 ‏אייל מילר נ' מדינת ישראל (10.04.19)).

1. גם לגופו של ענין, אין הגנה.

הטענה לפיה המבקשת בחרה לוותר על טענותיה והסכימה להודות, בשל גובה הקנס הלא גבוה אינה טענת הגנה, שכן הייתה באפשרותה הבחירה להגיש בקשה להישפט ולהעלות את טענותיה.

1. עוד נקבע בעניין זה כי מאחורי פרוצדורה מסתתרת מהות, שהינה- עקרון סופיות הדיון והאינטרס הציבורי כי הדין ימוצה עם נאשמים שהורשעו בדין הפלילי (עיין: רע"פ 8653/13 יוסף לוי נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 8.1.14).
2. אין עיוות דין. 
3. הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ט תשרי תש"פ, 28 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.