1. לפניי תביעה כספית שהוגשה בהליך של תביעות קטנות בגין נזקי רכוש בסך 11,826 ₪ שנגרמו לרכב התובעת בתאונה שארעה ביום 18.6.19 ברמלה.
2. בכתב התביעה על נספחיו נטען שרכב התובעת עצר בעקבות רכב צד ג' שנעצר לפניו. משאית הנתבעים שנסעה מאחורי רכב התובעת לא שמרה מרחק ופגעה ברכב התובעת בצדו השמאלי אחורי. התובעת צירפה לכתב התביעה, בין היתר: טופס הודעה לחברת ביטוח; דו"ח שמאי; חשבונית תיקון; קבלה על תשלום שכר טרחת שמאי ותמונות ממקום התאונה שצולמו לאחר התרחשותה.
3. בכתב ההגנה נטען שהתאונה התרחשה בצומת, שעה שרכב הנתבעים עומד בנתיב הימני ברמזור אדום. לאחר שהתחלף המופע ברמזור לירוק, החל הנתבע 1 בנסיעה וכאשר הגיע לקראת הפנייה ימינה, כשבכוונתו לפנות ימינה, הגיח רכב התובעת מצד שמאל, סטה במהירות לנתיב נסיעת רכב הנתבעים וגרם באשמתו לתאונה. לכתב ההגנה צורפו תמונות ממקום התאונה. אציין שטופס ההודעה של הנתבע 1 לחברת הביטוח לא צורף לכתב ההגנה.
4. ביום 25.11.19 קיימתי דיון בתובענה ושמעתי את עדויות התובעת ונהג הנתבעת, הנתבע 1.
5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמכלול הראיות שלפניי, ובכלל זה בתמונות הנזק ממקום התאונה; שמעתי את עדויות הנהגים, התרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי וצפיתי בהדגמותיהם באשר לאופן קרות התאונה, הגעתי לכלל מסקנה שהתובעת הרימה את הנטל להוכחת תביעתה. משכך, אני מקבלת את התביעה במלואה. אפרט להלן את טעמיי;
6. לאור הוראות סעיף 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, פסק דיני ינומק בתמציתיות, תוך התייחסות אך ורק לטענות ולראיות שמצאתי שהן דרושות להכרעה.
7. ראשית, התובעת העידה שטרם קרות התאונה היא עמדה בנתיב האמצעי במופע אדום ברמזור, ולאחר שהמופע ברמזור התחלף לירוק היא עברה לנתיב הימני ביותר, זאת לאחר שבדקה במראות רכבה שתנאי הדרך מאפשרים לה לעבור לנתיב הימני. כן העידה התובעת שהיא הבחינה במשאית הנתבעים שנסעה בנתיב הימני והבחינה שהיא נמצאת במרחק בטוח ממנה. לאחר מכן, עקב שיירה של רכבים שעמדו בפנייה ימינה, נעצר רכבה כשמשאית הנתבעים מאחוריה, בעוד שרכבה כמעט השלים את הפנייה ימינה. הרכבים הזדחלו באופן איטי, כשהמשאית נוסעת מאחוריה באופן צמוד ובולמת מאחוריה פעמיים טרם קרות התאונה, כאשר בפעם השלישית המשאית לא בלמה ופגעה בה מאחור.

התובעת הדגישה שאין כל קשר בין המעבר שלה לנתיב הימני טרם התאונה לבין התאונה עצמה, שכן המעבר הושלם בצורה בטוחה. אציין שלא התעלמתי מהעובדה שהתובעת לא ציינה בכתב התביעה ובטופס ההודעה אודות מעבר הנתיב ימינה עובר לתאונה, וזאת לאור ההסבר שסיפקה בבית המשפט, שלפיו אין לכך כל קשר לתאונה. הסבר זה מניח את הדעת לטעמי, ויש לזכור כי בטופס ההודעה ציינה התובעת את עיקר הדברים הרלוונטיים לתאונה דעתה.

כן לא התעלמתי מהעובדה שהתובעת לא ידעה לאמוד במדויק את המרחק או את הזמן שחלף בין מעבר הנתיב לבין התאונה, אך לא ראיתי לייחס לכך משמעות ממשית לחובת התובעת. אוסיף ואציין כי עדותה הפוזיטיבית והעקבית שלפיה אין קשר בין מעבר זה לבין התאונה התובעת הותירה רושם חיובי על בית המשפט, ומשכך ראיתי ליתן לה משקל רב.

1. שנית, נהג הנתבעת העיד שרכב התובעת סטה מהנתיב השמאלי ימינה בצורה ישרה, כשלפני המשאית עומד רב פרטי אחר שמאותת לפנייה ימינה. גרסה זו אינה תואמת לתמונות שצולמו ממקום התאונה, שבו נצפה רכב התובעת נמצא כולו בנתיב הימני ולא בין הנתיבים בהטייה ימינה, כפי שניתן היה לצפות אילו הרכב עבר נתיב בשלב זה. בנוסף, גרסת הנתבעים אינה מתיישבת עם עדויות בעלי הדין שלפיהם בעת התאונה שרר עומס תנועה, שכן לא ברור כיצד היה לרכב התובעת מקום מספק לעבור נתיב בשלב זה ולהיכנס בין המשאית לבין הרכב הפרטי שעמד לפניה.
2. שלישית, מוקדי הנזק ברכב התובעת תומכים בגרסתה. ככל שהיה ממש בגרסת הנתבעים מצופה היה לצפות להבחין בנזק בחלקו הקדמי של רכב התובעת או במרכז הרכב בצדו הימני, בעוד שהנזק ברכבה הוא בחלקו האחורי בצדו השמאלי, שמופנה לנתיב הנסיעה של המשאית בשל הטיית רכב התובעת ימינה להשלמת הפנייה ימינה. אפנה בהקשר זה לעדות הנתבע 1 שלפיה הוא ממשיך בנסיעה ישר. משכך, לא מן הנמנע אפוא שנהג הנתבעים סבר בשגגה שהוא יכול להתקדם בנסיעה בשל מנח רכב התובעת בנתיב הימני, מבלי שאמד נכונה את המרחק בין כלי הרכב.
3. רביעית, לבית המשפט לא הוצג דיווח של הנתבע 1 לנתבעת 3 לאחר התאונה, כך שניתן להניח שדיווח כאמור לא נמסר לנתבעת או לחלופין נמסר ולא צורף לבית המשפט. כך או כך, אי הגשת דיווח הנתבע 1 לתיק בית המשפט יוצרת חזקה לחובת הנתבעים. במקרה הראשון, מצופה מנהג הנתבעים לדווח על תאונה שנגרמה שלא באשמתו, כפי הנטען על ידו. במקרה השני, אפנה להלכה הפסוקה שלפיה הימנעות מהבאת ראייה קיימת ללא הסבר מניח את הדעת עומדת לחובת הצד שנמנע מהבאתה.
4. במכלול הנסיבות האמורות, הורם הנטל הדרוש לקבלת התביעה על כל רכיביה. אשר על כן, הנתבעים, באמצעות הנתבעת 3, ישלמו לתובעת סך של 11,826 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשות רשות ערעור לבית המשפט המחוזי-מרכז תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין בידי הצדדים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ח כסלו תש"פ, 26 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.