1. לפני תביעה בסדר דין מהיר ע"ס של 4,716 ₪.
2. בכתב התביעה נטען כי הנתבעת רכשה מהתובע, אשר עוסק בממכר צמיגים ו/או חילוץ רכבים, מוצרים שונים בסך כולל של 4,716 ₪, בהתאם לכרטסת הנהלת חשבונות, תעודות משלוח וחשבוניות מס, אשר צורפו לכתב התביעה, אך לא פרעה חובה לתובע.
3. בכתב ההגנה מכחישה הנתבעת חובה לתובע, תוך שנטען כי המדובר בתביעה שקרית וכי על גבי החשבוניות כלל לא מצוינים פרטי הרכב, אשר, לכאורה, קיבל שירות. עוד נטען בכתב ההגנה כי, חרף המצוין על גבי החשבוניות, נציג הנתבעת- מר תאופיק אבו סביתאן (להלן: "תאופיק"), כלל לא אישר ו/או הסכים לביצוע העבודות ואף אינו ממורשי החתימה ו/או מהבעלים של הנתבעת.
4. ביום 21.1.2020 הגישה הנתבעת תצהיר עדות ראשית של נציג הנתבעת- מר אמיר אבו סביתאן ושל תאופיק.
5. לדיון שנקבע לישיבה המקדמית, אשר התקיים ביום 8.3.2020 לא התייצב נציג הנתבעת, חרף החלטתי מיום 4.12.2019, המורה על התייצבות בעלי הדין עצמם, תוך שיתכוננו לאפשרות כי יחקרו על תצהיריהם. ב"כ הנתבעת נימק המנעותו של נציג הנתבעת להתייצב לדיון בכך כי הינו חולה בשפעת.

מטעם הנתבעת התייצב תאופיק, אשר נחקר על תצהירו.

1. בתום הדיון הוריתי על המצאת תעודה רפואית לעניין אי התייצבותו של נציג הנתבעת, כאשר צוין כי "לאחר שתוגש תעודה כאמור יקבע מועד נוסף לדיון וכן יינתן פסק דין חלקי ביחס לסכום שאינו שנוי במחלוקת.

ככל שלא תוגש תעודה כאמור, יראה הדבר כאי התייצבות לדיון ויינתן פסק דין על יסוד החומר המצוי בתיק."

1. עד כה לא הוגשה תעודה רפואית מטעם הנתבעת, על כן, ובהתאם להחלטתי מיום 8.3.2020, ינתן להלן פסק דין על יסוד החומר המצוי בתיק.
2. ראשית, משלא התייצב נציג הנתבעת, מר אמין אבו סביתאן, לדיון, אני מורה על הוצאת תצהירו מהתיק.
3. לאחר שעיינתי באשר מצוי בתיק, מצאתי כי עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו, לכל הפחות, במאזן ההסתברויות (51%).
4. תאופיק בחקירתו הנגדית מסר כי היה איש מכירות אצל הנתבעת.

לעניין הקשר העסקי שלו עם התובע העיד כי : "לשאלת בית משפט אם יש תקלה ברכבים אני משיב יש את אחי שהוא בעל החברה וקוראים לו אמיר או שאני, זה אותו דבר. אני מכיר את נציג התובעת. אני אכן תיקנתי אצלו.

תיקנתי אצלו את המשאית פעם אחת, וזה לא המחיר שסיכמנו. הוא דורש על הצמיג 1,300 ₪ ששנינו סיכמנו 800 ₪. סיכמנו בעל פה. לא הציג לי שום חשבונית. לא חתמתי לו על כלום. אני לא ביקשתי חשבונית. אני גם לא הייתי, זה היה בטלפון." (ר': בעמ' 3 לפרו' שורות 32-36).

עוד העיד תאופיק כי "שלחתי את הנהג ואמרתי לו תחליף צמיג. "... כאשר שלחתי לו את המשאית, התקשרתי אליו כמה עולה הצמיג וסגרנו הטלפון שלום ולהתראות. באתי להציע את 800 ₪ והוא רצה 4000 ₪ ומשהו , אין לו תעודה חתומה, אין לי להגיד מי אישר את זה. הוא מחייב אותי 1300 ₪ על דבר שעולה 800 ₪. לא ביקשתי אישור בכתב על 800 ₪.

אני אישרתי לו פעם אחת ואני מכחיש את הסכום הזה. אני יכול להביא מ- 3 פנצ'ריות שהצמיג הזה עולה 800 ₪, ואני קניתי את הצמיג הזה הרבה פעמים ב- 800 ₪ והוא חייב ב- 1,300 ₪. הוא הסכים לעבוד איתי על סכום של 800 ₪. אני יכול להביא חשבוניות שאני קונה את הצמיג הזה ב- 750 – 800 ₪ ולא מעבר לזה." (ר': בעמ' 4 לפרו' שורות 3-21)

מעדותו של תאופיק עולה כי אכן אישר רכישת צמיג עבור משאית הנתבעת לאחר סיכום בע"פ עם התובע. טענתו של תאופיק כי הסכום שסוכם שונה מהסכום המצוין על גבי החשבונית, לא נתמכה בכל אסמכתאות. הנתבעת אף לא הציגה תימוכין לטענתה כי הסכום המצוין על גבי החשבונית עבור הצמיג הינו בלתי סביר.

• תאופיק בחקירתו הנגדית אף לא ידע להשיב באם ניתנו שירותי דרך ע"י התובע לנהגי משאיות מטעם הנתבעת (ר': בעמ' 4 לפרו' שורות 28-35).

1. לאור האמור, מצאתי כי עלה בידי התובע להוכיח תביעתו, הנסמכת על חשבוניות, תעודות משלוח וכרטסת הנהלת חשבונות.

לסיכום:

לאור האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 4,716 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

כמו כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע אגרה בית משפט בסך של 379 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 1,200 ₪.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט סיוון תש"פ, 21 יוני 2020, בהעדר הצדדים.