1. התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעת ע"ס של 400 ₪.

2. בכתב התביעה טענה התובעת כי הגיעה לבית המשפט לצורך הגשת תביעה. לאחר ששילמה את האגרה, בסך של 50 ₪, בבית המשפט לתביעות קטנות, הודיעה לה הפקידה כי טעתה ועליה להגיש את התביעה בבית הדין לעבודה. אותה פקידה אמרה לתובעת שלא ניתן להשיב את האגרה ששולמה באותו יום וכי השיק עבור האגרה, יישלח לביתה. לטענת התובעת, חיכתה שבוע, שבועיים, שלושה וארבעה ואחרי חודש חזרה אל הפקידה שטענה כי שכחה לשלוח לה את השיק.

3. התובעת עותרת לתשלום עבור האגרה, נסיעות לבימ"ש , 50 ₪ כי כאשר הגיעה השיק לא היה חתום ו-100 ₪ עבור זלזול, עוגמת נפש והפסד 4 ימי עבודה.

4. במכתב שצורף לכתב התביעה פרטה התובעת כי הופנתה לגזברות בית המשפט שם נאמר לה, לאחר החודש בו המתינה לקבל השיק, כי עליה להמתין חודש נוסף (סה"כ, כך טענה התובעת במכתב, הוצא השיק לאחר חודשיים) וכי יש להחתים 4 אנשים על השיק . לטענת התובעת המתינה חודש נוסף, סה"כ 3 חודשים , וגם אז שלחו אותה שוב הביתה. לאחר שכבר קיבלה את השיק, התברר כי זה פג תוקף ושוב זכתה לזלזול מצד הגזברות .

5. גרסת התובעת בכתבי הטענות, לא מתיישבת עם עדותה בבית המשפט וגם לא עם נספח אותו הגישה היא לכתב התביעה-צילום השיק ובו הערות בכתב ידה.

6. המדינה טענה כי התובעת הגיעה לבית המשפט ביום 29/5/19, ואז אכן שולמה אגרה בטעות, בבית המשפט לתביעות קטנות, אותה הייתה אמורה התובעת לקבל חזרה. התובעת לא סתרה טענה זו בבית המשפט ולא צורפה כל ראיה כי האירוע היה קודם לכן.

7. התובעת אישרה בדיון כי אמרו לה כי השיק יגיע לאחר חודש (עמוד 1 שורה 19) וכי התובעת אינה צריכה להגיע לבית המשפט אלא השקי יישלח בדואר (עמוד 1 שורה 21), אולם למרות זאת, העידה התובעת כי כן הגיעה לבית המשפט, מספר פעמים (עמוד 2 שורות 1-6).

8. גם מבחינת המועדים בהם התקבל השיק, קיימת אי בהירות בדבריה של התובעת. כפי שמופיע במסמך אותו צרפה התובעת לכתב התביעה, השיק הינו מיום 29/5/19 והיא מאשרת באותו מסמך כי הגיעה בחודש יוני 2019 לקחת אותו, דהיינו כחודש לאחר מכן ואז גם נאמר לה בדואר שהשיק פג תוקף. הדבר אינו מסתדר עם התאריכים עצמם היות ואם אכן הגיעה התובעת לבית המשפט בחודש יוני, השיק היה בתוקף (חודשיים מיום 29/5/19, דהיינו תוקפו מסתיים ביום 29/7/19) ולכן לא ברור מדוע נאמר לה בדואר אחרת.

9. בדיון טענה התובעת כי הגיעה לבית המשפט בספטמבר 2019 לקחת את השיק (עמוד 2 שורה 12), אולם אז טענה כי קיבלה את השיק באוגוסט (שורות 20, 24). כאשר עומתה התובעת עם המסמך שצורף לכתב התביעה בדבר הגעתה בחודש יוני השיבה כי "זה נכון שהגעתי בחודש יוני 2019 לבימ"ש , ניגשתי לדואר ואמרו לי שזה פג תוקף". בהמשך טענה התובעת כי כנראה שטעתה, אולם יש מקום להעדיף את הרשום על ידה באותו מסמך, היות וזה סמוך יותר, מבחינת המועדים, לאירוע עצמו וסביר להניח כי כאשר רשמה אותו אז, זיכרונה היה טוב יותר מאז במועד הדיון.

10. התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי התנהלותה של המדינה הייתה לא כשורה. מספר הפעמים בהם בחרה להגיע לבית המשפט היה על פי רצונה, למרות שנאמר לה כי עליה להמתין לשיק בדואר. בפועל, על פי המסמך שצרפה התובעת, השיק היה מוכן ביוני 2019, כחודש לאחר האירוע, כפי שנאמר לתובעת כי כך יהיה . השיק היה בתוקף, ולכן לא ברור מדוע נאמר לתובעת בדואר אחרת.

11. לאור האמור לעיל דין התביעה להידחות. התובעת תפנה לנתבעת לצורך מסירת השיק המקורי שברשותה על מנת שיונפק לה שיק חדש ע"ס של 50 ₪.

אין צו להוצאות.

רשות ערעור תוך 15 יום.

ניתנה היום, י"ב אדר תש"פ, 08 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.