1. לטענת נהג המשאית נסע בנתיבו והנתבעת יצאה מחנייה ברוורס ופגעה במשאית. מכאן לטענת התובע אחריות הנתבעים לתאונה ולנזק.
2. מנגד טוענת הנתבעת 2 שנהגה ברכב, כי יצאה מחנייה בנסיעה לאחור והבחינה במשאית מגיעה ולכן עצרה את הרכב. לטענתה, המשאית הגיעה במהירות ופגע ברכבה בעת שכבר עמד. מכאן לטענתן אחריות נהג המשאית לתאונה ולנזק.

המחלוקת היא באשר לאחריות לתאונה.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

1. אני מוצא אחריות של הנתבעת 2 ואשם תורם של נהג המשאית. אבהיר.

הנתבעת 2 מאשרת שיצאה מחניה בנסיעה לאחור. עיון בתמונות שסומנו במהלך כתיבת פסק הדין ת/1, מעלה כי הנתבעת יצאה עם כל החלק האחורי של הרכב כולל הגלגל האחורי הימני לכביש ובכך למעשה הפריעה הנתבעת 2 לתנועה באותו נתיב.

הנתבעת 2 אף העידה כי ראתה את המשאית. בנסיבות אלה היה עליה לחזור לתוך החנייה כדי שלא להפריע לתנועת המשאית, שהיא מעצם טבעה רכב רחב.

עיון בתמונה ת/1 מעלה כי המשאית לא נסעה בצמוד למדרכה מימין.

די בכך כדי לקבוע את אחריותה של הנתבעת 2 לתאונה.

1. בצד האמור אני מוצא לייחס לנהג המשאית אשם תורם בשיעור של 30% וזאת בשל מהירות נסיעתו. מדובר בנסיעה בין שני כיכרות בסמוך לגן ילדים, כשיש לנסוע באותו מקום במשנה זהירות ולצפות יציאה של כלי רכב מהחנייה. עיון בתמונה שסומנה נ/1 מעלה כי השברים מרכב הנתבעים עפו למרחק לא מבוטל של כמה מטרים, באופן שיש בו להעיד על מהירות הנסיעה של המשאית; כך שלו היה נוסע במהירות נמוכה יותר היה ניתן להקטן את נזקי התאונה.

מובהר כי מדובר באשם תורם שאינו מקים אחריות.

התוצאה:

1. אשר על כן אני מחייב את הנתבעות באמצעות הנתבעת 3 לשלם לתובע 10,498 ₪ בגין הנזק בתוספת 854 ₪ שכ"ט שמאי (ללא מע"מ); ובצירוף 900 ₪ הוצאות משפט הכוללות הוצאות התייצבות הנהג והתובע לדיון.

התביעה נגד הנתבע 1 נדחית בהעדר עילה ללא צו להוצאות.

מי מהצדדים שאינו מרוצה מתוצאת פסק הדין רשאי לפנות תוך 15 ימים מהיום לבית המשפט המחוזי בלוד ולבקש רשות להגיש ערעור על פסק הדין.

ניתן היום, י"ט טבת תש"פ, 16 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.