1. לפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שהוגשה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").
2. התובעת - ילידת 21.7.1984, נפגעה כהולכת רגל בתאונת הדרכים מושא התביעה, מיום 4.9.2018 (להלן: "התאונה").
3. במועד התאונה, הנתבעת 1 ביטחה את הרכב הפוגע בפוליסת ביטוח חובה; נתבע 2 היה נהג הרכב שפגע בתובעת.
4. המחלוקת בין הצדדים נוגעת רק לשאלת גובה הנזק והפיצוי המגיע לתובעת בגין התאונה, בעניין זה נשמעו ראיות, ובו עוסק פסק הדין.
5. מטעם התובעת הוגשו: תצהירה (ת/1); תצהיר בעלה (ת/2); תיק מוצגים האוחז מסמכים שסומנו בהודעתה כ- א'-ז' (ת/3); תביעה לתשלום גמלת שמירת היריון (ת/4). המצהירים נחקרו על תצהיריהם.
6. מטעם הנתבעים הוגשו: תיק מוצגים האוחז 8 מסמכים (שסומנו נ/1-נ/8 בהתאם לרשימה המפורטת בהודעה על הגשתם; מסמך מל"ל מדור אימהות - תביעה לתשלום גמלה לשמירת הריון מיום 21/10/21(נ/9); תצהיר חוקר הנתבעת (להלן: "החוקר") ונספח דיסק מעקב ((נ/10) שהוגשו ללא חקירה נגדית; תע"צ ממשטרת ישראל, אגף התנועה ביחס לתובעת.

דיון והכרעה

הנכות הרפואית

1. התאונה הוכרה ע"י המל"ל כ'תאונת עבודה', התובעת מיצתה את זכויותיה במל"ל. וע"ר קבעה את נכותה הרפואית, כדלקמן:

נכויות זמניות - א"כ מלא ממועד התאונה ועד ליום 31.10.18; 50% מתאריך 1.11.18 עד ליום 31.12.18; 30% מתאריך 1.1.19 עד ליום 31.7.19;

נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 19%, החל מיום 1.8.19: 10% נכות אורתופדית עקב הגבלה בתנועת עמ"ש המתני, לפי סעיף 37(7)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956, וכן 10% בתחום הנוירולוגי עקב פגיעה עצבית שבגינה הקרנה לכף רגל שמאל, לפי סעיף 32(3)(א) לתקנות הנ"ל. וזוהי לשון הסעיפים שעל פיהם נקבעה הנכות הרפואית:

"37.... (7) הגבלת התנועות בעמוד השדרה המתני (Lumbar spine) א. בצורה קלה 10%"                                                                       

"32 ... פגימה בעצב SCIATIC א)   הפרעה תפקודית קלה – חולשת דורסיפלקסיה וכן חולשת פלנטרפלקסיה של כף הרגל בדרגה 4/5  10% ".

קביעת המל"ל מהווה 'קביעה מחייבת על פי דין', מכוח סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד.

1. הנתבעים העלו בסיכומיהם טענות כנגד קביעת הוע"ר שליד מל"ל בתחום הנוירולוגיה, ופירטו את השגותיהם. דין טענות הנתבעים בעניין זה להידחות. אכן, בית המשפט הוא הפוסק האחרון בעניינים שברפואה. עם זאת, הדרך היחידה לתקוף את קביעת המל"ל על פי דין, היא באמצעות בקשה לאפשר הבאת ראיות לסתור, בהתאם לסיפה של סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד. משלא ננקט הליך כאמור, הנתבעים מנועים מלהעלות טענה כנגד קביעת המל"ל – בכלל, ובשלב הסיכומים - בפרט.
2. מכל האמור, נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת בהתאם לקביעת המל"ל שלא נסתרה עומדת בעינה, ושיעורה 19%, כמפורט לעיל.

הנכות התפקודית

1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בראי כלל הראיות, שוכנעתי כי שיעור נכותה התפקודית של התובעת דומה לזו הרפואית, ועם זאת, שאין מקום בנסיבות העניין לחישוב אקטוארי כטענתה בסיכומיה. אפרט.
2. התובעת ובעלה התייחסו בתצהיריהם, באריכות, להגבלות ולקשיים בתפקוד היומיומי בכל המישורים עקב התאונה; לטענת התובעת, בסרט המעקב ע"י החוקר שהוגש והוקרן בבית המשפט, ניתן לראות שהיא פוסעת בפארק באיטיות רבה, וכן שבשלב מסוים היא נאלצה לשבת. התובעת גורסת ששיעור נכותה התפקודית דומה לנכותה הרפואית, ועל פיו יש לחשב את הפיצוי המגיע לה בגין התאונה דנן. הנתבעים - מנגד, טוענים שעבודת התובעת לא כרוכה במאמץ פיזי מיוחד, וכי נכותה התפקודית לא עולה על 10%.
3. לשיטתה של התובעת, הואיל והיא ובעלה לא נחקרו על טענותיהם בעניינים אלו, ובהיעדר חקירה נגדית רלוונטית, יש לקבלן. לעומתה, מפנים הנתבעים בהקשר זה להסכמה דיונית מפי ב"כ הצדדים, בפתח ישיבת ההוכחות, כדלקמן: "הראיות תשמענה ותוגשנה בכפוף להתנגדויות ההדדיות המקובלות, של איסור מפי השמועה, סברה, עדות שבמומחיות בכלל, שברפואה בפרט, עניינים שמי מאיתנו לא חוקר עליהם, הדבר לא ייחשב העברת הנטל" (עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 13-10. הדגשה שלי,- ר.ש). אני מקבלת בעניין זה את עמדת הנתבעים. טענות התובעת לצורך פסק דין זה נבחנו אפוא בראי כלל הראיות ובמבחן נטלי ההוכחה, ולא תחת מטריית חקירה או אי חקירה עליהן.
4. מהראיות שהובאו, עולה שעובר לתאונה ועד היום, התובעת עובדת כמזכירה בחברה. לטענתה, עד 3 ימים לפני אירוע התאונה, היא עבדה בהיקף משרה מופחת, שהתאים לצרכיה המשפחתיים, גידול שתי בנותיה. עוד לטענתה, ממש ערב התאונה והחל מיום 1.9.18, היא הגדילה את היקף המשרה, והייתה עתידה להגדיל את שכרה כשעות נוספות; אולם, עקב הפגיעה בתאונה תפקודה האישי ובבית נפגעו, והיא חזרה להיקף עבודה מצומצם, כמקודם. בשולי הדברים יוער שאין בתצהירו של הבעל התייחסות להיקף משרתה של רעייתו ולכוונה לכאורה להגדילה ערב התאונה.
5. התובעת נמנעה מלזמן לעדות את מעסיקיה, לשם הוכחת טענתה בדבר הגדלה לכאורה של היקף המשרה ושכרה, בדיוק לפני התאונה. במהלך חקירתה הנגדית, לא היה בפי התובעת הסבר סביר לכך (עמ' 10 לפרוטוקול, ש' 16-10, עמ' 11 ש' 19-9). בהתאם לעקרון הטבוע בפסיקה, יש לזקוף את אי זימונם לחובת התובעת, יש בו כדי להחליש את גרסתה ואף לשמוט את הקרקע מתחתיה.
6. כאמור לעיל, התובעת עובדת כיום באותה משרה ובאותו היקף שעות, כמו לפני התאונה. בחינת דו"ח רציפות ביטוח בעבודה (נ/8), מעלה ששיעור הכנסתה בשנים 2019, 2020, 2021, לאחר התאונה ולמרות משבר הקורונה בשתי האחרונות מהנ"ל, לא פחת; למעשה, ניתן ללמוד על עליה מתונה בשכרה במומה, לעומת הכנסותיה בשנים 2018, 2017 ואף במהלך שנים שקדמו להן.
7. הנתבעים מפנים לתאונת עבודה קודמת, מיום 7.3.2010. בגינה, נקבעה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 10% במרפק שמאל, החל מיום 1.2.11. עוד מפנים הנתבעים לתלונות התובעת בפני וע"ר שליד המל"ל בגין תאונה קודמת זו. עיון בתיעוד שהוגש, מעלה שהיא התלוננה, בין היתר, על מגבלות, כאבים, נפילת חפצים, קושי בנשיאת משאות, בנהיגה, המפריעים לקידום בעבודתה. בחינת נ/8 הנ"ל, מעלה אף ששיעור שכר התובעת ערב התאונה הקודמת משנת 2010, היה למעשה דומה להשתכרותה ערב התאונה מיום 4.9.18, מושא הליך זה.
8. בגין התאונה דנן, התלוננה התובעת בפני הוע"ר שליד המל"ל, על כאבי גב תחתון, הגבלה בתנועה, פגיעה בתפקוד. במהלך הבדיקה, נמצאו בין היתר צליעה קלה על רגל שמאל בעת הליכה, הגבלה קלה בתנועות גב תחתון, כאב הקורן מהגב לרגל זו. מצאתי את טענותיה בפני המל"ל סבירות וכי הן מתיישבות עם התיעוד הרפואי ועם ממצאי הבדיקה. איני מקלה ראש בנכות הרפואית שנקבעה לתובעת, במגבלות שהיא מתארת, ובהשלכות הגופניות כפי שתועדו. חרף האמור, התרשמתי שהתובעת ובעלה, שניהם עדים מעוניינים, הפריזו בתיאור השלכות הנכות הרפואית, המגבלת הגופניות והממצאים כמתואר, על מהלך חייה ותפקודה היומיומי במסגרת התביעה שלפני.
9. לא שוכנעתי כי יש בנכות והשלכותיה, כדי להפריע לתובעת במילוי מלוא הנדרש ממנה במהלך עבודתה כמזכירה, כמקודם, והיא אכן ממשיכה בכך מאז התאונה ובמשך כארבע שנים. לא רק זו אף זו. כאמור, לא שוכנעתי והתובעת לא הוכיחה בראיות זמינות ואובייקטיביות שהיה בכוונתה להגדיל את היקף משרתה ערב התאונה, או כי נבצר ממנה לעשות כן, רק מפאת הנכות הנובעת מהתאונה; הא ראיה שהיא המשיכה בכך במהלך השנים. את עיקר ההשפעה של הנכות הרפואית, אני רואה בעבודות משק הבית, במידה מסוימת, כפי שהוערך ויפורט להלן.

הפיצוי המגיע לתובעת בגין התאונה, בראשי הנזק המפורטים בסיכומי הצדדים

נזק לא ממוני - כאב וסבל:

1. בגין 19% נכות, בניכוי גיל ובתוספת ריבית כחוק, התובעת זכאית לפיצוי בשיעור של 35,654 ₪. הסכום נכון למועד פסק הדין.

הפסדי שכר, פגיעה בכושר ההשתכרות ותנאים סוציאליים:

1. בסיס השכר: לטענת התובעת, שכרה בשיעור של 5,300 ₪ עובר לתאונה, אמור היה לעלות ל- 7,500 ₪, עם הגדלת היקף המשרה. לטענת הנתבעים, יש לחשב את הפיצוי לתובעת בראש נזק זה, על בסיס הכנסתה ערב התאונה; זאת, לאור גילה ערב התאונה, עברה התעסוקתי, אי עמידה בנטל להוכיח שהיא התעתדה להגדיל את היקף משרתה או שמעסיקיה היו מעוניינים בכך, ועוד. לאחר בחינת טענות הצדדים בראי כלל הראיות, שוכנעתי כי הדין עם הנתבעים, בכל הנוגע לבסיס השכר שיש לקחת בחשבון לצורך חישוב ראשי הנזק הקשורים בפגיעה בהכנסות התובעת.
2. הפסדי שכר בעבר: לטענת התובעת, היא לא עבדה במשך חודשיים, בגינם היא עותרת לפיצוי מלא וכן היא עותרת לפיצוי בגין הפסדי הכנסה בין הכנסתה בפועל לבין הכנסה בעבור עבודה במלאה בשכר גבוה יותר, מאז חודש 11/2018 ואילך. לטענת הנתבעים, מנגד, התובעת לא הוכיחה הפסדי שכר לעבר הקשורים בתאונה; שכרה בחודש התאונה שולם במלואו, היא נעדרה מעבודתה לכל היותר בחודש 10/2018 וחזרה לעבודה בהיקף מלא, למעט חודשיים בהם היא שהתה בחל"ת עקב מגפת הקורונה וקיבלה דמי אבטלה; כך עד שבחודש 10/2021 התובעת התפטרה עקב שמירת הריון, ובחודש 4/2022 היא הגישה תביעה לקבלת דמי אבטלה.
3. בחנתי את טענות הצדדים. על פי דו"ח רציפות ביטוח נ/8 ובתלושי השכר לחודשים 9-11/2018. על פיהם, בחודש 9/2018 שולם לתובעת שכר עבודה בשיעור של 750 ₪, בגין ימי עבודה עובר לתאונה. יתר התשלומים באותו חודש אינם קשורים בשכר עבודה; היא אכן לא עבדה ולא השתכרה בחודש 10/2018; טענתה בדבר הפסדים הקשורים בתאונה מאז חודש 11/2018 ואילך, לא הוכחה ואני מקבלת את טענת הנתבעים בהקשר זה.
4. התובעת זכאית אפוא לפיצוי בגין הפסדי שכר מוכחים לעבר, בחודשים 9-10/2018, בסך של 9,850 ₪ , ובשערוך מאמצע תקופת ההפסד למועד פסק הדין: 10,977 ₪. יחד עם תוספת בגין הפרשות סוציאליות, שווי הפיצוי בגין הפסדי שכר בעבר, הוא הסך של 12,350 ₪. הסכום נכון למועד פסק הדין.
5. פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד: לטענת התובעת, יש לחשב את הפגיעה בכושר ההשתכרות שלה על בסיס אחוזי נכות רפואית ותפקודית של 19%, כנגזרת משכר מוגדל של 7,500 ₪, מעתה ואילך. הנתבעים, כאמור, טוענים בין היתר שנכותה התפקודית של התובעת בגין התאונה היא בשיעור של 10% בלבד, כי עבודתה לא מצריכה מאמץ פיזי מיוחד, ועל כן אין בנכות התפקודית כדי להשפיע על כושר השתכרותה שלה; ולחילופין, ככל שביהמ"ש יקבע שהתובעת זכאית לפיצוי, יש להעמידו על סכום גלובאלי מינימלי, כנקוב, ועל בסיס שכרה והיקף העבודה החלקית כפי שהיו עובר לתאונה וכן בעת יציאתה לשמירת הריון בחודש 10/2021.
6. אני דוחה את גישת הנתבעת בדבר העדר זכאות לפיצוי בראש הנזק של פגיעה בכושר ההשתכרות. על פי התביעה לגמלת שמירת הריון נ/9, התובעת הייתה אמורה אז ללדת בתחילת חודש 1/2022 בחודש 4/22 היא הגישה תביעה לדמי אבטלה. התובעת מפרטת ב- נ/9 שעבודתה כפקידה כוללת מענה טלפוני, הליכה למשרדים באזור, ניקיון ובדיקת תקינות מכשירים במעבדה; כפי שפורט לעיל, היא המשיכה בעבודתה במשך כשלוש שנים באותו היקף וסוג משרה, עד שיצאה לשמירת הריון. סביר בעיני שעם חזרת התובעת למעגל העבודה לאחר הלידה השלישית הנ"ל, המשך התעסוקה יהא בהיקף חלקי. התובעת, שבחרה לעבוד באופן חלקי ולהתמסר לגידול בנותיה, לא הוכיחה שהיה בכוונתה להגדיל את המשרה ערב התאונה, ולפני ההיריון והלידה האחרונה בשע"ט. עם זאת, סביר בעיני שבשלב כלשהו בעתיד, התובעת שהיא אישה צעירה, תבקש להגדיל את אחוזי המשרה. נכותה הרפואית, וגם התפקודית, אינן של מה בכך, ויש לקחת בחשבון פגיעה מסוימת בכושר ההשתכרות למועד כלשהו שבו יידרש לה יותר מאשר בהווה.
7. לאחר ששקלתי ושקללתי את כל האמור לעיל, אני פוסקת לתובעת בגין פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד, על דרך האומדנא, בסך של 200,000 ₪. סכום זה כולל בתוכו את רכיב התנאים הסוציאליים, והוא נכון למועד פסק הדין.

עזרת הזולת

1. אמנם התובעת לא הציגה ראיות בדבר העסקת צד ג' בשכר. עם זאת, שוכנעתי כי התובעת מסתייעת בבני משפחה, וכי נכותה בגין התאונה, המצטרפת לנכות קודמת במרפק, מצריכה ותצריך גם בעתיד תוספת עזרה בניהול משק ביתה. מכל אלה, אני פוסקת פיצוי גלובלי עבור עזרת הזולת, לעבר ולעתיד, בסך של 150,000 ₪. הסכום נכון למועד פסק הדין.

ניכויי מל"ל

1. מהפיצוי לתובעת (בסך של,398,004 ₪, יש לנכות את תגמולי המל"ל אשר שולמו לה על פי נ/2, בסך של 51,855 ₪. שווי הניכויים למועד פסק הדין: 57,211 ₪.

סוף דבר

1. מכל האמור, אני מחייבת את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת, לאחר ניכויי תקבולי המל"ל - סך של 340,793 ₪. לסכום זה תתווסף השתתפות בשכ"ט עו"ד של התובעת בשיעור של 13% ומע"מ כחוק (51,835 ₪) וכן השתתפות בהוצאות המשפט של התובעת בגין אגרת פתיחת הליך, בשיעור של 781 ₪ נכון למועד פסק הדין, סה"כ לתשלום: 393,409 ₪.

פסק הדין ישולם לתובעת באמצעות ב"כ, בתוך 30 יום ממועד קבלת פס"ד במשרד ב"כ הנתבעת, לאחר מכן יישא הסכום הפסוק הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תואיל לשלוח את פסק הדין לצדדים

ניתן היום, ט"ו חשוון תשפ"ג, 09 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.