לפני בקשה לעיין מחדש בהחלטה שניתנה ביום 19.1.22, בה נדחתה בקשת התובע לדחיית מועד הדיון, אשר נקבע ליום 9.2.22.

יוער, כי במקור ישיבות ההוכחות היו קבועות למועדים 17.1.22 ו- 18.1.22, אולם אלה נדחו למועד הנ"ל, לפי בקשת התובע, ולאחר שהתברר כי התובע ובא-כוחו שניהם מחויבים בבידוד, נוכח הידבקות בנגיף הקורונה.

עוד יצוין, כי התובע הגיש בקשה קודמת לדחיית מועדי ההוכחות, על מנת לבחון את אסטרטגיית ניהול התיק, נוכח עיכוב ההליכים נגד נתבעת 4, לפי צו בימ"ש מחוזי בהליך חדלות פירעון. בקשה זו נדחתה, תוך שקבעתי: "...עסקינן בתיק שראשיתו באוקטובר 2019 והגיעה העת לסיים בו את ההתדיינות".

למרות זאת, באין ברירה, נוכח חובת הבידוד כאמור, נדחתה ישיבת ההוכחות ליום 9.2.22.

גם בהחלטה מיום 19.1.22 חזרתי על כך שמדובר בהליך ותיק, שכבר מלאו למעלה משנתיים לניהולו ויש להביאו לידי גמר. לא זו אף זו, ציינתי כי בשל יציאתי הצפויה לשבתון, יומני עמוס והמועדים שתואמו אינם מתאימים לו. על כן, חרף טענת התובע כי הוא ובא-כוחו צפויים לצאת את הארץ, זה למטרת עבודה וזה למטרת ביקור משפחתי, קבעתי כי אין מקום לדחיית הדיון פעם נוספת.

בבקשה זו לעיון מחדש נטען כי התובע מצוי בהודו לצרכי עבודה, שפרנסתו תלויה בה, שכן מדובר בפרויקט גדול של העברת מפעל מישראל להודו, ובו הוא האחראי הראשי לכל מערכות החשמל. כן נטען, כי התובע תכנן את יציאתו לחו"ל מיד לאחר המועד האחרון שהיה קובע להוכחות 18.1.22, אך לא יכול היה לצפות כי יידבק בנגיף ויאלץ לבקש לדחות את הדיון ואת יציאתו.

כמו כן נטען, שבא-כוחו תכנן אף הוא לצאת את הארץ, לאחר מועדי ישיבות ההוכחות, על מנת להשתתף בברית נכדו, לשהות ולסייע למשפחה, ואף הוא לא צפה כי יידבק בנגיף ויאלץ לדחות את הדיונים ואת יציאתו.

נטען, כי נוכחותו של התובע בדיון ההוכחות קריטית להוכחת התביעה, וממילא אף אם ישוב ארצה לצרכי המשפט, יחויב בבידוד לשבים מחו"ל, ושוב בבידוד בשובו להודו. על כן התבקש שלא לאלצו לעשות זאת, כדי להימנע מפגיעה קשה בהשתתפותו בפרויקט הנ"ל וכפועל יוצא מכך, בפרנסתו.

הנתבעים 1-3 מתנגדים לבקשה. לשיטתם, מספר פעמים התובע ביקש לדחות את הדיון ולא ציין את נושא הפרויקט, ממילא הבקשה הוגשה בלא תצהיר לתמוך את העובדות הנטענות ויש לדחותה מטעם זה. עוד נטען, שהתובע עשה דין לעצמו עת יצא לחו"ל טרם נדונה בקשתו ואין לעשות שינוי בהחלטה לאחר שבחר לפעול כראות עיניו. והעיקר, בטענה כי הימשכות ההליכים גורמת לנתבעת 1 נזק חמור ומתמשך, מאחר ומדובר בתביעת סרק, הידועה לספקים ולקבלנים העובדים עמה, והדבר פוגע קשות בעסקיה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ולא בלי התלבטות, באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

על הכף, מצד אחד, הליך שנפתח זה מכבר, ויש לקדמו ולהביאו לכדי סיום. ברי, שכל הליך משפטי שנמשך ונמשך מסב עינוי דין לבעלי הדין, קל וחומר נוכח טענתה הנ"ל של הנתבעת 1.

על הכף, מהצד האחר, השאיפה שלא לגרום למי מבעלי הדין נזק כלכלי חמור, ואף להתחשב ברצונו הלגיטימי של ב"כ התובע להשתתף באירוע משפחתי משמעותי בחו"ל. עולה, כי שני אירועים אלה, המחייבים היעדרות של התובע ושל בא-כוחו מן הארץ, נלקחו בחשבון בהתייחס למועדי ההוכחות המקוריים, ולכן הן התובע והן בא-כוחו תיאמו את יציאתם לחו"ל לאחר מועדי ההוכחות. נטען, כי הידבקותם בגיף הקורונה שיבשה את התכנון הנ"ל, שלא ברצונם, וגרמו לדחיית ישיבת ההוכחות ולדחיית מועד היציאה לחו"ל.

מכאן, כי בקשת הדחייה נוסעת מנסיבות שלא היו בשליטת התובע ובא-כוחו, שלא יכלו לצפות את מחלתם.

באיזון המתבקש בין שתי כפות המאזניים, אני סבורה כי מידת הנזק שייגרם לתובע ולבא-כוחו, אם לא יידחה הדיון, לעומת מידת הנזק שעשוי להיגרם לנתבעת 1 אם יידחה, אינה שקולה והיא נוטה לכיוון דחיית הדיון. כאמור, אני ערה לפרק הזמן הממושך בו מתנהל ההליך, ואף ערה לנזק הצפוי לנתבעת 1, לשיטתה. יחד עם זאת, הנתבעת 1 תזכה להוצאות משפט בהתחשב באמור ככל והתביעה נגדה תידחה, ואף תעמוד לה הזכות לדרוש מהתובע כל נזק שנגרם לה בשל התמשכות ההליך, ככל והתביעה נגדה תמצא כתביעת סרק, כפי שהיא טוענת.

להבדיל מכך, את הנזק שעלול להיגרם לתובע, באי נוכחותו בפרויקט בהודו, אם לא אדחה את הדיון, לא יוכל התובע לדרוש, גם אם תביעתו תתקבל.

את ההפסד שנגרם לנתבעים בשל ההיערכות לדיונים שבוטלו, והצורך בהיערכות מחדש, ניתן להיטיב בפסיקת הוצאות.

הבקשה מתקבלת איפוא. ישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 9.2.22 נדחית ליום 3.4.22 בשעה 11:30, המועד היחיד שהתפנה ביומן בית המשפט אחרי סוף מרץ 2022 ולפני פגרת הפסח והשבתון שמתחיל מיד אחריה. ראוי, נוכח הנסיבות המיוחדות של הענין כמתואר לעיל, שבעלי הדין ובאי כוחם ייערכו מראש ובהתאם, לקיום ישיבת ההוכחות במועד זה, ללא כל בקשות דחייה נוספות.

בשל הוצאות המשפט שנגרמו לנתבעים, התובע ישא בהוצאות בסך 1,500 ₪.

ניתנה היום, כ"ח שבט תשפ"ב, 30 ינואר 2022, בהעדר.