בפני | כבוד הרשמת הבכירה, שרונה צור גינור |
תובעים | 1. ישיר חברה לביטוח 2. מראם חביבאללה |
נגד |
נתבעים | 1. עבדאללה זועבי 2. מוסך אבראהים פרג' זועבי – פס"ד בהעדר הגנה 3. מגדל חברה לביטוח בע"מ |
|
| |
|
פסק דין |
רקע וטענות הצדדים
- התובעת הגישה תביעתה לפי זכות התחלוף בסעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א -1981, לתשלום סך 50,424 ₪.
- לטענת התובעות ביום 24/3/2018 או במועד הסמוך לכך, כאשר רכבה היה בעצירה בצומת, רכב הנתבעים (להלן : הרכב") התפרץ לצומת מצד שמאל ופגע ברכב המבוטחת.
- התביעה מבוססת על חוו"ד שמאי ומסמכי התובעת ולא היתה מחלוקת ביחס לנזקים.
- הנתבעת 3, מגדל חברה לביטוח, טענה בכתב ההגנה כי יש לדחות את התביעה כנגדה מחמת היעדר עילה או חוסר יריבות. הנתבעת מאשרת קיומה של פוליסת ביטוח אך טוענת כי לא קיים כיסוי ביטוחי לאור תחולת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח. לטענתה, בהתאם לדוח חקירה עולה, בין היתר, חשד ממשי כי המבוטח או מי מטעמו מסרו לנתבעת עובדות כוזבות בכוונת מרמה בכוונה להונות את הנתבעת ולזכות בכיסוי הביטוחי וכי הנתבע 1 נהג ללא הרשאה מהמבוטח.
- לחילופין, טוענת הנתבעת להיעדר כיסוי הואיל והשימוש שנעשה ברכב המבוטח אינו מכוסה בפוליסה שהנפיקה הנתבעת למבוטח ובו מוגדר השימוש "מטרות חברתיות ופרטיות, מטרת עסקו של המבוטח".
- הנתבע 1 טען בכתב ההגנה כי בזמנים הרלוונטיים הוא היה עובד בחברת נעמה נ.ו. הצפון לבניין ושיפוצים בניהול המהנדס מר רמי בזיע (להלן : "רמי"), כי חברה זו עבדה יחד עם הבעלים הרשום של הרכב המדובר וכי הנתבע היה מורשה להשתמש ברכב ללא הגבלת זמן או מקום, כי הרכב לא היה בבעלות הנתבע 2 או בעליו ולא בשימושו וגם לא היה בתיקון כטענת התובעות או הנתבעת 3.
- באשר לנסיבות המקרה, טען הנתבע 1 כי הוא נסע ברכב יחד עם אחר בכביש ציפורי – נצרת מכיוון חיפה לנצרת, ובהתקרבו לצומת עילוט, הבחין ברכב הבא ללא מתן זכות קדימה לרכב הנתבע, התפרץ במהירות לכיוון עילוט, ובכך חסם את כיוון נסיעת הרכב ולכן הנתבע סטה ימינה ופגע ברכב התובעת 2. לטענתו, התאונה הייתה בלתי נמנעת ואין קשר סיבתי כדי להטיל על הנתבע 1 אחריות לתוצאות התאונה.
- הנתבע 2 לא הגיש כתב הגנה וניתן פס"ד בהיעדר הגנה.
דיון והכרעה
- לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את העדויות והתרשמתי ישירות, בחנתי את הראיות וסיכומי ב"כ הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. בהתאם לתקנה 82(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 פסק הדין ינומק בתמצית.
- אין חולק כי הנתבע 1 הוא אשר נהג ברכב וכי הרכב פגע ברכב התובעות.
- לטענת הנתבע 1, קיים גורם זר מתערב המנתק את הקשר הסיבתי בינו לבין הנזקים ואילו הנתבעת 3 טוענת להעדר כיסוי ביטוחי ביחס לנהיגת הנתבע 1.
- התובעת תמכה תביעתה בטופס הודעה לחברת הביטוח לפיו רכב המבוטחת עמד בצומת ביציאה לשמאל, רכב הנתבעים נכנס לצומת משמאל ופגע ברכב המבוטחת בצדו השמאלי.
- גרסת התובעת בהודעה תאמה לעדותה ולמעשה הנתבע 1 אף הוא לא חלק על כך.
התובעת 2 העידה כי רכב צד ג' לא נתן זכות קדימה לרכב הנתבע ולכן הנתבע אשר ברח ממנו פגע ברכבה (בפרוטוקול בעמ' 4).
- הנתבע 1, מר עבדאללה זועבי הנהג ברכב העיד כי היה בצומת, רכב התפרץ, הוא ברח ופגע ברכב התובעות (בפרוטוקול בעמ' 20, שורות 17-18). הנתבע אישר כי רכב התובעות היה בעצירה (בפרוטוקול בעמ' 20, שורה 21).
- לטענת הנתבע, רכב צד ג הינו גורם זר מתערב, בהתאם לסעיף 64(2) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), המנתק את הקשר הסיבתי בין הנתבע לנזקים ופוטר אותו מאחריות.
- סעיף 64(2) לפקודת הנזיקין מעגן את דוקטרינת "הגורם הזר המתערב" לפיה, מי שגרם לנזק באשמו יהיה פטור, באם אשמו של אחר היה הסיבה המכרעת לנזק. הפסיקה קובעת כי רשלנותו של האחד אין בה בהכרח לבטל את הקשר הסיבתי לתוצאות רשלנותו של האחר, אם הגורם הרשלני הראשוני יכול היה לצפות מראש את מעשהו הרשלני של אותו אחר וכי בכדי לנתק את הקשר הסיבתי, על הגורם הזר להיות אירוע מחוץ לצפייה הסבירה.
- הראיות מביאות למקנה כי הנתבע לא הוכיח כי אשמו של רכב צד ג' הוא הסיבה המכרעת למקרה הנדון, בהתאם לסעיף 64(2) לפקודת הנזיקין ואין בהתנהגות נהג רכב צד ג', לנתק את הקשר הסיבתי בין התנהגותו של הנתבע לבין התאונה.
- הנתבע נשאל אלו פעולות ביצע לפני שהתקרב לצומת והשיב כי אינו זוכר וכי נסע במהירות של 60 קמ"ש או אף פחות. הנתבע חזר והדגיש כי לא היה לו מה לעשות ולכן ברח ימינה (בפרוטוקול בעמ' 21 בשורות 8-12).
- כן העיד כי זיהה כי אותו רכב היה בעצירה אך לא צפה כי הוא יבצע לפתע פניה שמאלה. לדבריו, ברגע שאותו הרכב יצא לצומת, הנתבע לחץ על הברקס וברח ימינה (בפרוטוקול בעמ' 21, שורות 25-32).
- הנתבע לא פנה למשטרה, לא הגיש תלונה והוא לא הוכיח כי התפרצות רכב צד ג' לצומת לא הייתה ניתנת לצפייה מראש על ידי נהג זהיר. הנתבע אישר כי נכנס לצומת במהירות 60 קמ"ש והיה עליו לנקוט באמצעי הזהירות הדרושים בכניסה לצומת או בצומת. מעדותו ועדות הנהגת עולה כי הנתבע לא עשה כן ולכן הקשר הסיבתי לא נותק והנתבע לא הרים את הנטל להוכיח כי אף כי רכבו פגע ברכב התובעת אשר היה בעמידה, הוא לא אחראי לתאונה.
- התובעת היתה בעצירה מלאה ולכן אין לייחס לה כל אשם תורם.
- באשר לכיסוי הביטוחי, הנטל מוטל על המבטחת להוכיח חריג לקיומו של הכיסוי הביטוחי.
- המבטחת נמנעה מסיבותיה מהגשת דו"ח החקירה. אמנם הושמעו קטעים מתוך שיחה, לכאורה, בין החוקר לבין הנתבע 1, אך לא הוגש תמלול והחוקר לא זומן לעדות. מכאן, טענותיה העולות מתוך דו"ח החקירה כעדות שמועה אשר משקלה נמוך, וכן יש להפעיל כלפי הנתבעת 3 את החזקה בדבר אי הבאת עדים רלוונטיים, לפיה לו היה מוזמן העד, הייתה עדותו פועלת כנגד גרסתה (ע"א 620/74 מור נ' פלונית (פורסם בנבו)).
הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח קיום התנאים בסע' 25 לחוק חוזה הביטוח. - לחילופין, טענה הנתבעת להיעדר כיסוי ביטוחי בשל נהיגה ללא הרשאה. לטענתה, הנתבע 1 נהג ללא הסכמת או אישור הבעלים של הרכב, חברת נימרי.
- רמי אשר העסיק, לכאורה, את הנתבע 1 בעת התאונה העיד כי הנתבע הוא עובד שלו וביום התאונה הנתבע דיווח לו (בפרוטוקול בעמ' 14, שורות 18-22). לדבריו, הנתבע הגיע אליו למשרד, אך הוא לא זוכר בדיוק (בפרוטוקול בעמ' 15, שורה 1).
- ראמי נשאל בקשר להסכמת חברת נימרי, הבעלים של הרכב, לשימוש שלו או של עובדיו ברכב, והשיב כי הם לא אסרו את השימוש. כן העיד ראמי באשר לקשר העסקי עם חברת נימרי כי ניתנו לו על ידי חברת נימרי מספר רכבים לשימושו או לשימוש עובדיו (בפרוטוקול בעמ' 15).
- הנתבעת 3 טענה אף להעדר כיסוי מחמת שימוש לא מורשה. לטענתה, הרכב נפגע כאשר היה בטיפול במוסך, אך מאחר ולמוסך לא היה ביטוח, נטען על ידי הנתבעים כי הרכב נפגע לאחר יציאתו מהמוסך.
- הנתבעת סמכה טיעוניה על טופס ההודעה לחברת הביטוח, ובו דווח כלהלן: "בעת שהיה הרכב בזמן בדיקה על ידי מוסך של אברהים פרג' זועבי, וכאשר היה הנהג בודק את הרכב באיזור עילוט פגע ברכב של צד ג'".
- הנתבע 1 אישר בעדותו כי מדובר במוסך בבעלות משפחתו אף הוא טען כי הוא לא עובד בו אלא אצל רמי וצורפו תלושי שכר, אם כי לא לחודש הרלוונטי משום מה. לפי עדותו, הוא היה אצל רמי במסגרת תכנית שיקום לאחר שחרורו מהכלא (בפרוטוקול בעמ' 19) והמשיך לעבוד עבורו.
- רמי העיד כי הנתבע 1 היה עובדו (בפרוטוקול בעמ' 14) וכן הפנה לכך כי לפי תלוש השכר, התחלת העבודה היא ב 1/10/17 , מדובר במקרה מחודש 3/18 ולפי התלושים הנתבע עבד גם בחודש 6/18. קיים ספק מאחר ולא הוכחה רציפות עבודה.
- מדובר במקרה מחודש 3/18 אך הדיווח הוא מחודש 7/18 ואי הגשת תלושים לחודשים קודמים מקימה ספקות באשר למהימנות גרסת הנתבע והעד מטעמו.
- בכל הכבוד, בעניין זה גרסת הנתבע לא הותירה רושם חיובי, הן בשל הסתירות והראיות החסרות והן לאור הגרסה בהודעה כי הנתבע נהג ברכב במסגרת בדיקה במוסך והוא אישר כי מדובר במוסך משפחתו.
- חרף האמור, אין לקבל את טענת הנתבעת 3 כי לא חל הכיסוי הביטוחי.
- הנתבעת 3 טענה כי אין לחייבה מכוח חוק חוזה קבלנות, תשמ"ד – 1974 ובהתאם לחוק השומרים, תשכ"ז – 1967.
- סעיף 6 לחוק חוזה קבלנות קובע כי כאשר מדובר בנכס אשר נמסר לנותן השירות בתשלום לביצוע השירות והנכס ניזוק בתוך כך, הרי הקבלן אחראי כשומר שכר בהתאם לחוק השומרים, במידה ושמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו. קמה אחריות, אם כך למוסך אשר כנגדו פסק דין בהעדר הגנה אך החיוב הוא ביחד ולחוד עם הנתבעים.
- לא הוכח כי השימוש ברכבה היה ללא הרשאת הבעלים. רמי העיד כי הנתבע 1 הורשה לנהוג ברכב. לטענת רמי, באותו יום ביקש מהנתבע 1 אשר היה עובדו למסור מסמכים בשפרעם ואמנם העיד הנתבע 1 כי הוא הלך בדרך לכפר מנדא אך רמי העיד כי היה זה בדרך לשפרעם, כי הנתבע מסר את המסמכים ואף אם עצר בכפי מנדא אין בכך להביא לחריגה מההרשאה.
- לפי הרשימה לפוליסה, מורשה לנהוג בעל הפוליסה וכל נהג בהוראתו או ברשותו במידה והוא מעל גיל 24, מטרות הנסיעה הן מטרות חברתיות ופרטיות ולעסקו של המבוטח.
מכאן, אין החרגה לנסיעת הנתבע 1 ברכב כאשר לטענת רמי הוא מסר מסמכים לבקשתו.
- מאחר ופוליסת הביטוח הינה חוזה אחיד המפורש לרעת המנסח, הרי ללא החרגה מפורשת אין מקום לקבוע כי הנתבע 1 לא הורשה לנהוג ברכב אגב מתן שירותים למבוטח,
לא הוכח ולא פורט כי קיימת החרגה לנהג ברשות המבוטחת וללא החרגה מפורשת, אין המבטחת רשאית להסיר כיסוי ביטוחי. - אחריות המוסך לא פוטרת את הנתבעת מאחריותה לפי הכיסוי הביטוחי, כאשר לפי הפסיקה האחריות הינה ביחד ולחוד.
- ביחס לנזקים, התובעות הגישו חוו"ד שמאי אשר לא נסתרה וכן חשבונית מס ממוסך משארקה ביחס לתיקון הרכב ותמונות. הנתבעים לא חלקו על גובה הנזק, לא ביקשו לחקור את השמאי ולא הגישו חוות דעת נגדית. בנסיבות אלו הרי הנזק הוכח במלואו.
- התביעה מתקבלת במלואה הנתבעים ישלמו לתובעות סך 50,424 ₪, שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ והחזר אגרת המשפט בסך 1,261 ₪.
הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, ח' אלול תשפ"א, 16 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.