1. תביעה ותביעה-שכנגד שעניינן שירותי חקירה שהזמינו התובעים מהנתבע, חוקר פרטי, במדינת קוסובו.
2. מכתבי הטענות שהוגשו בתיק וכן מעדותו של תובע מס' 2 בדיון עולה, כי התובעים הם שותפים בחברה הרשומה בארה"ב והעוסקת במכירת קודים עבור מפתחות לכלי רכב. את הקודים האמורים רכשו מידי סוכן מורשה של יצרניות הרכב בקוסובו, אשר בתורו רכש אותם מידיו של ספק מקומי. לטענתם, הם פנו אל הנתבע, חוקר פרטי, על מנת שיברר עבורם את זהותו של הספק המקומי, זאת במטרה ליצור עמו קשר ולרכוש ממנו ישירות תוכנה המאפשרת הנפקת קודים באופן עצמאי, על מנת להימנע מתשלום העמלה לסוכן המורשה. לטענתם, לפי דרישתו של הנתבע שילמו לו עבור עבודה זו סך של 3,000 אירו במזומן, אלא שהנתבע לא קיים את התחייבותו, לא איתר את הספק המקומי בקוסובו, לא הציג בפניהם מימצאי חקירה, מסמכים או עדכונים כלשהם, אלא התחמק וסיפק להם שלל תירוצים, תוך משיכת זמן במשך כשנה. בנוסף, טענו, לא מסר להם קבלה על התשלום ששילמו לו. לטענתם, הנתבע טען בפניהם כי העביר את הכסף לחוקר בסרביה, על מנת שיסייע לו באיתור הספק המקומי, אולם סירב להציג בפניהם אסמכתאות להעברת הכסף הנטענת. לטענתם, הנתבע רימה והונה אותם, והכל במתכוון ותוך תכנון מראש.
3. בכתבי הטענות מטעמו ובדיון אישר הנתבע באופן כללי את מטרת פנייתם של התובעים אליו. לטענתו, תובע מס' 2 אף ביקש ממנו לטוס לקוסובו ולבצע מעקב סמוי אחר הסוכן, במטרה לאתר את הספק המקומי, והבהיר כי הינו מוכן לשאת בעלויות הגבוהות הכרוכות בכך, בשל הרווח המשמעותי שיצמח לו כתוצאה מיצירת קשר ישיר עם הספק. לטענתו, לאחר בירורים מאומצים איתר חוקר פרטי בסרביה, על מנת שזה יערוך עבורו בירור ראשוני, זאת משום שהוא עצמו, כך טען, אינו בקיא בהתנהלות בקוסובו וביקש לחסוך עלויות, והעדיף, לפיכך, כי הבירור הראשוני יבוצע על ידי חוקר מקומי המכיר את אופן ההתנהלות באזור. לטענתו, לצורך ביצוע הבירור הראשוני דרש החוקר המקומי סך של 3,000 אירו, אשר ישולמו בשני תשלומים - מקדמה על סך של 2,000 אירו, ובסיום ביצוע הבירור - 1,000 אירו נוספים. הובהר, כך נטען, לתובעים, כי אין הנתבע יכול להתחייב לתוצאות העבודה. לאחר שהתובע נתן את אישורו הורה הנתבע לחוקר בסרביה להתחיל במלאכתו. בהמשך קיבל הנתבע סך של 3,000 אירו במזומן ואישר זאת בכתב (אישור מיום 6.12.2018 שצורף לכתב התביעה). סך של 2,000 אירו הועבר, לטענתו, לחוקר בסרביה. לכתב ההגנה צירף הנתבע אישור העברה בנקאית מיום 12.12.2018 על הסך של 2,000 אירו לסרביה, כאשר שמו של המוטב הושחר. עוד צורפה לכתב ההגנה קבלה על סך של 3,000 ₪ בשקלים - 12,690 ₪ מיום 6.12.2018.
4. לטענת הנתבע, החוקר בסרביה איתר את הסוכן המקומי, את פרטיו המלאים ואת כתובתו, וכן עלה בידו לצלם את הספק שלו ולאתר מקור נוסף אשר יוכל להוביל את התובע לרכישת תוכנת הקודים המבוקשת. כל המידע האמור, נטען, הועבר לידי התובע. לטענת הנתבע, התובע שוחח ישירות עם החוקר בסרביה ואף עם המקור הנוסף, אלא ששיחה זו נתקלה בקשיי שפה. לטענתו, התובע ביקש לבצע מעקבים סמויים אחרי הספק, אולם הוסבר לו כי הדבר בלתי אפשרי עקב הסיכון הרב הטמון בכך במדינה בה ארגוני פשיעה רבים כקוסובו. בנוסף, נטען, לאחר השיחה עם התובע חזר בו המקור האחר מנכונותו לקשר בין התובע ובין ספק הקודים בשל חשד שעלה בו, כי התובע מקושר למשטרה. מרגע זה ואילך, טען הנתבע, החל התובע בהתחמקויות ובתירוצים וסירב לשלם לנתבע עבור הפעולות הנוספות שבוצעו, מה שהעלה אצל הנתבע את החשד כי כל הפעילות אותה ביקשו ממנו התובעים לבצע הינה פעילות בלתי חוקית לכאורה.

לטענת הנתבע, לא רק שהתובעים סירבו לשלם לו את יתרת התשלום עבור עבודתו, הם הוציאו דיבתו רעה בפני אחרים, לרבות מכרים משותפים.

1. במסגרת התביעה-שכנגד טען הנתבע כי על התובעים לשלם לו 100 אירו עבור עלויות שתי ההעברות הבנקאיות לחוקר בסרביה - זו שבוצעה וזו שעל הנתבע לבצע - ועוד 9,700 ₪ בצירוף מע"מ, עבור יתרת עבודתו של הנתבע וכדלקמן: ארבע פגישות עם הלקוח, קשר עם החוקר בסרביה, הפעלת עובד נוסף ביוון, שעות פקידה, מיילים, שיחות טלפון, בירורים, מציאת מקור, איתור כתובת, מיפוי והכנת השטח בקוסובו למעקבים וכדומה.
2. בכתב ההגנה-שכנגד כפרו התובעים בטענות הנתבע וטענו, כי בעקבות בירורים שערך מסר להם הנתבע כי עלות העבודה היא 3,000 אירו שישולמו לחוקר בסרביה, והוא זה אשר יבצע את המשימה אותה ביקשו התובעים. לטענתם, עיסוקם חוקי לחלוטין וכך גם המשימה שביקשו מהנתבע לבצע. לטענתם, מעולם לא סוכם עם הנתבע כי ישלמו לו סכום נוסף מעבר לסך המוסכם של 3,000 אירו. נטען, כי הקבלה על סך של 12,690 ₪ הונפקה בדיעבד ורק בעקבות הגשת התביעה על ידיהם, ואילו באישור ההעברה הבנקאית לסרביה, שהינו על סך של 2,000 אירו בלבד, הושחר שם המוטב ואין לדעת לאן הגיע התשלום בפועל. נטען, כי משלא ניתנה תמורה עבור הסכום ששולם לנתבע עליו להשיבו לידיהם.
3. בדיון חזרו הצדדים על טענותיהם. בנוסף, וברשות בית המשפט, הגיש הנתבע מספר רב של מוצגים, בין השאר - אישור ההעברה הכספית בה שם המוטב גלוי; תכתובת וואטסאפ בין הנתבע ומזכירת משרדו מיטל ובין דרגן, החוקר הסרבי; תכתובת וואטסאפ בין הנתבע ובין חוקר בשם טומי; תכתובת וואטסאפ בין הנתבע ובין המקור בסרביה; תכתובת וואטסאפ בין תובע מס' 2 ובין הנתבע.

לאחר הדיון ניתנה לצדדים אפשרות להגיב על מוצגים אלו, ראשונים התובעים ולאחריהם הנתבע, ובהתאם הגישו שני הצדדים את תגובותיהם.

1. אציין, כי תובע מס' 1 לא התייצב לדיון בטענה שנבצר ממנו להגיע לארץ מארה"ב עקב מגבלות הקורונה. מנגד, הנתבע לא הביא לעדות את מזכירת משרדו מיטל או את החוקר טומי, בטענה שאלו כבר אינם עובדים במשרדו. שני הצדדים נמנעו מלהציג הקלטות של השיחות ביניהם, על אף שכל אחד מהם טען בכתב טענותיו כי השיחות מוקלטות וכי הן יוצגו בדיון כתמיכה בטענותיו של כל אחד מהם.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת ראיותיהם, מסקנתי היא כי דין שתי התביעות - התביעה העיקרית והתביעה-שכנגד - להידחות. להלן טעמיי.
2. אקדים ואומר, כי לא מצאתי ממש בטענות הנתבע בתגובתו, כאילו ניהל בית המשפט שיח ושיג עם תובע מס' 2 שלא בנוכחותו; אכן, בטרם נכנס הנתבע לאולם בירר בית המשפט עם תובע מס' 2 היכן תובע מס' 1, אך הדברים תועדו מיידית בפרוטוקול. אין גם ממש בטענת הנתבע, כי המועד להגשת תגובתו לתגובת התובעים קוצר; לו היה זקוק לזמן נוסף, היה מגיש בקשת ארכה ומן הסתם זו היתה מתקבלת. אשר לטענותיו בדבר תיעוד מהלך הדיון בפרוטוקול, מובא לתשומת לבו כי תקנה 14 לתקנות השיפוט קובעת, כי בפרוטוקול הדיון יירשמו תמצית דברי העדים ושאר הדברים הנאמרים בדיון. במילים אחרות, על הפרוטוקול לשקף את תמצית דברי הצדדים, ואין הכרח לתיעוד מדוייק של כל מילה שנאמרה. על אף זאת, הפרוטוקולים בדיונים המתקיימים בפניי משקפים ככל שניתן את כל הנאמר; לא זו אף זו, לאחר ששבתי ועיינתי בפרוטוקול, מצאתי כי זה משקף נאמנה את דברי הצדדים וכי בית המשפט איפשר לכל אחד מהנוכחים לטעון ארוכות ולהביא בפרוטרוט את כל טענותיו.

וכעת לגופו של עניין.

1. ראש וראשון, אין בידי לקבל את טענת התובעים, לפיה המוצגים שהגיש הנתבע בדיון הם מפוברקים, אינם קבילים ומשקלם הראייתי אפסי. ראשית דבר, לאור הגמישות הנתונה לבית המשפט לתביעות קטנות בכל הקשור לסדרי הדין ולדיני הראיות, כקבוע בסעיף 62 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984, אין בטענות אלו ממש. זאת ועוד, טענות אלו הועלו באופן סתמי ובעלמא, ללא תשתית ראייתית מינימלית.

כך, למשל, אשר למוצג נ/1, אישור ההעברה הכספית לאחד בשם זלימיר מושנק, הרי שזה תואם באופן מלא את אישור ההעברה שצורף לכתב ההגנה, מבחינת הסכום, התאריך, מדינת היעד, החברה המעבירה ובעיקר - מספר הקבלה, ועל כן אין ממש בטענת התובעים כי מסמך זה פיקטיבי ואינו תואם את אישור ההעברה. אשר לתכתובות הוואטסאפ, לא מצאתי כי התובעים הניחו תשתית כלשהי שתתמוך בטענת הפברוק, ודומה כי טענה זו נטענה בעלמא וללא כל ביסוס. במיוחד תמוהה טענת התובעים באשר לפברוק התכתובת נ/10, שכן מדובר בתכתובת בין תובע מס' 2 ובין הנתבע.

אין גם ממש בטענת התובעים לפיה הקבלה על סך של 12,690 ₪ שצורפה לכתב ההגנה הינה על סך של 2,000 אירו בלבד, שכן סכומה בשקלים תואם את הסך של 3,000 אירו.

1. המחלוקת בין הצדדים נעוצה במספר שאלות: ראשית, מהותה של העסקה שנכרתה ביניהם; שנית, עלותה של אותה עסקה. שלישית, האם קיים כל צד את חלקו בעסקה ורביעית, האם זכאי הנתבע לתמורה עבור עבודתו מעבר לשכרו של החוקר הסרבי.
2. אשר למהות העסקה, מבחינה ושקילה של טענות הצדדים והראיות שהציגו ואלו שלא הציגו, מסקנתי היא, כי הצדדים התקשרו ביניהם בעסקה בה התבקש הנתבע לאתר עבור התובעים את הספק המקומי של הסוכן המורשה ממנו רכשו את קודי הרכב. התובע העיד על כך מפורשות בדיון (עמ' 1, ש' 17-16). הנתבע אישר זאת בעדותו (עמ' 2, ש' 15-13). ודוק: הנתבע התבקש לאתר את הספק ולא להבטיח יצירת קשר עמו.
3. אשר לעלות העסקה: מעיון בראיות שהגישו הצדדים התרשמותי היא, כי הצדדים לא סיכמו עניין זה מראש. תובע מס' 2 הכחיש מכל וכל כי הנתבע עידכן אותו מראש בדבר עלות שעת עבודה, וגם הנתבע אישר כי לא נחתם בין הצדדים סיכום כתוב בדבר עלות העבודה שהנתבע התבקש לבצע (עמ' 7, ש' 23). הנתבע אף העיד, כי תובע מס' 2 פנה אליו בתור חבר ילדות, ולדבריו - "התביישתי אפילו להחתים אותו על חוזה עבודה." (עמ' 2, ש' 10).
4. גם מהתכתובת בין תובע מס' 2 ובין הנתבע (נ/10) לא ניתן ללמוד על סיכום כלשהו ביניהם בדבר עלות העבודה. למעשה, רק ביום 19.11.2018 עידכן הנתבע את תובע מס' 2 כי החוקר בסרביה דורש סך של 3,000 אירו עבור מידע ראשוני על המקור; תובע מס' 2 לא השיב תשובה חד משמעית אלא הפנה את הנתבע לתובע מס' 1. יוזכר, כי זה כלל לא התייצב לדיון, לא מסר עדות וכך נמנע מבית המשפט לברר עמו את גרסתו. מכל מקום, העברתו בפועל של הסך של 3,000 אירו לנתבע, עניין שאיננו במחלוקת, מלמדת על כי התובעים אישרו, ולו מכללא, את תשלום הסך של 3,000 אירו לנתבע עבור תשלום לחוקר בסרביה, לצורך ביצוע המשימה של איתור הספק המקומי.
5. אין בידי לקבל את טענת התובעים, לפיה אין כל ראיה לכך שהסך של 2,000 אירו מתוך הסכום ששילמו לנתבע אכן הועבר לחוקר בסרביה. ראשית, מקובל עליי הסברו של הנתבע, לפיו השחיר את שם מקבל ההעברה באישור שצורף לכתב ההגנה על מנת לשמור על חסיון מקורותיו. שנית, שמו של המוטב נחשף עם הגשת נ/1 לתיק; אכן, שמו אינו זהה לשמו של החוקר דרגן, אולם אין בכך כדי לשלול כי הסכום יועד לחוקר דרגן בסרביה. מכל מקום, טענה זו של התובעים נטענה באופן כללי וסתמי ואין בה כדי לסתור את טענת הנתבע.
6. מאידך, לא מצאתי כי הנתבע הוכיח, כי סיכם עם התובעים כי הוא זכאי לתשלום כלשהו מהם מעבר לסך של 3,000 אירו שהועבר אליו עבור החוקר הסרבי. הוא לא הציג הצעת מחיר או סיכום אחר בכתב שיתמוך בטענה זו. הוא אף לא הציג כרטיס לקוח ובו דו"ח פעילות בזמן אמת, דו"חות חיוב לפי שעות או לפי פגישות, חיוב עבור התכתבויות ושיחות טלפון וכדומה. פירוט החיובים שהוגש במועד הדיון (נ/2) נערך בדיעבד, כך לפי עדות הנתבע עצמו (עמ' 4, ש' 31) וללא הנתונים הגולמיים מזמן אמת אינני מוצאת לנכון לייחס לו מהימנות יתר. בעניין זה מקובלת עליי הכחשתו של תובע מס' 2 אודות סיכום כלשהו בין הצדדים אודות תשלום לנתבע מעבר לסך של 3,000 אירו עבור החוקר הסרבי, לא כל שכן אודות תעריף לשעת עבודה (עמ' 5, ש' 20-10; עמ' 7, ש' 31-29).
7. האם קיים כל אחד מהצדדים את חלקו בעסקה? אין חולק, כי התובעים שילמו לנתבע את הסך של 3,000 אירו עבור איתור המקור בחו"ל ובכך קיימו את חלקם בעסקה.
8. מנגד יש לקבוע, כי גם הנתבע עמד בחלקו בעסקה.
9. אציין, כי בהתאם לתקנה 12 לתקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (אתיקה מקצועית), תשל"ג - 1973, שכר טרחה של חוקר פרטי לא יותנה בתוצאות החקירה; בהתאם, ההסכם בין הצדדים הינו, למעשה, "הסכם השתדלות" ולא "הסכם תוצאה": "חיוב השתדלות הוא חיוב לנקוט באמצעים המתאימים למען השגת המטרה מבלי להתחייב להשגתה." (ע"א 2887/91 גול נ' אוריעל [28.9.1995].
10. התרשמותי היא כי הנתבע פעל בנמרצות על מנת לבצע את המשימה אותה נתבקש לבצע: הוא פנה לשני חוקרים אחרים בנסיון לברר שמות של חוקרים מתאימים בקוסובו לביצוע המשימה - לחוקר בני ברקוביץ (נ/9 - פנייה מיום 21.9.2018) ולחוקר יקי מאיגוד החוקרים הבינלאומיים (נ/6 - פנייה מיום 21.9.2018). יקי מסר לנתבע את פרטיו המלאים של החוקר בסרביה, דרגן שמו, ביום 25.9.2018, זאת לאחר שהמליץ עליו בכל-פה ומסר לנתבע כי מדובר בחוקר חכם וישר. בהתאם יצר הנתבע (באמצעות מיטל מזכירתו) קשר עם החוקר דרגן כבר ביום 3.10.2018, והתנהל מולו משך תקופה ארוכה, עד לחודש יוני 2019. התרשמתי כי הנתבע ניסה שוב ושוב לדרבן ולזרז את החוקר דרגן לבצע את המשימה שנטל על עצמו, הן ישירות והן באמצעות מיטל וחוקר נוסף בשם טומי (נ/3, נ/4, נ/8). מהראיות עולה, כי דרגן אכן איתר מקור רלוונטי בקוסובו, ושלח את פרטיו לנתבע, שהעבירם לתובע. לא זו אף זו, מיטל עצמה התכתבה עם המקור, קיבלה ממנו דוגמאות של הקודים המבוקשים, ודרשה ממנו תשובות מיידיות עבור הלקוח (תכתובת מיום 24.12.2018 - נ/8).
11. בהקשר זה אציין, כי הגם שמהתכתובת עם דרגן (נ/3) עולה כי השפה האנגלית אכן אינה שגורה בפיו, עדיין מצאתי כי יש באפשרותו להתבטא באנגלית בסיסית ומובנת. אין בידי, איפוא, לקבל את טענתו של תובע מס' 2 בדיון, לפיה לא היה בידו להבין את דרגן בשיחה הישירה עמו ולהסביר לו מה הוא מבקש שיעשה, מה שסיכל כליל, לטענתו, את ביצוע המשימה המבוקשת.
12. אין ממש בטענות התובעים לפיהן הנתבע השתהה במילוי המשימה, ניסה "למשוך זמן" ולא עידכן את התובע בדבר התקדמות החקירה. אדרבא, מהתכתובת בין תובע מס' 2 ובין הנתבע עולה, כי תובע מס' 2 הוא זה שהשתהה בהתקדמות ביצוע המשימה בחו"ל. מהתכתבות זו עולה, כי בעוד שהנתבע פנה שוב ושוב לתובע, עידכן אותו בדבר התקדמות העניינים בחו"ל, הציע לו לנסוע יחד לחו"ל על מנת להיפגש שם ישירות עם החוקר דרגן ועם המקור שאיתר, תובע מס' 2 התמהמה בתשובותיו, טען כי הוא נמצא תקופות ארוכות בארה"ב, ועולה הרושם כי לא היה מעוניין עוד בהמשך ביצוע המשימה אותה ביקש מהנתבע לבצע. כך, לדוגמא, מהתכתובת נ/10 עולה, כי ביום 14.11.2018 כתב הנתבע לתובע כי החוקר בסרביה ממתין לתשובות דחופות אלא שהתובע אינו חוזר אליו; ואילו ביום 18.11.2018 שב הנתבע וכתב לתובע כי החוקר בסרביה "רוצה לרדת מהתיק כי אנחנו לא רציניים בעניין וחבל כי הוא התקדם ממש רחוק ואפילו שלח לי תמונה של הספק שלך." דברים דומים כתב הנתבע בהודעה מיום 19.11.2018. בין החדשים ינואר-אפריל 2019 כמעט ואין התכתבות בין הצדדים, בחודש אפריל פנה התובע לנתבע, וזה השיב כי העניינים בקוסובו מתנהלים לאט. התובע מצדו הניח לעניין וחדל מלפנות לנתבע. התנהגות זו מלמדת על כי זנח את המשך העסקה וּויתר על קיומה במלואה.
13. עם זאת יובהר, כי הקביעה לפיה קיים הנתבע את חלקו בעסקה מעצם זאת שקישר בין התובע ובין המקור בחו"ל מתחייבת מעצם מהותה של עסקת ההתקשרות עם חוקר פרטי, שאיננה מותנית בתוצאה; מכאן נובעת המסקנה, כי על התובעים לשאת בתשלום ללא קשר לשאלה האם בסופו של דבר עלה בידם להגיע אל הספק המקומי, ובלבד שזה אותר על ידי החוקר הסרבי; מה גם שכאמור, מהתנהלותם עולה כי הם אלו שזנחו מטרה זו לחלוטין.
14. אוסיף עוד, כי אין ממש בטענתם של התובעים בדבר הונאה מתוכננת מראש או "עוקץ" מצדו של הנתבע: טענות אלו לא הוכחו כלל ואני דוחה אותן לחלוטין.
15. האם זכאי הנתבע לשכר ראוי עבור פעולותיו? כאמור, הנתבע לא הראה כי סיכם עם התובעים אודות תשלום עבור פעולותיו. הוא אף לא הוכיח מהן הפעולות בגינן דרש תשלום. למעשה, התרשמותי היא כי הנתבע ביצע את כל הפעולות הללו על בסיס חברי, זאת כיוון שתובע מס' 2 היה חבר ילדות שלו (עמ' 2, ש' 8). הנתבע עצמו העיד: "בגלל שאנחנו חברים אמרתי שהאיתור של החוקר זה על חשבוני." (שם, ש' 18). הנתבע לא הראה אלו פעולות נוספות ביצע מעבר למציאת החוקר הסרבי ובתיווך בינו ובין התובע, מה שבא לידי ביטוי במספר שיחות והתכתבויות. אלו השתרעו, אמנם, לפרק זמן של מספר חדשים, אולם לא מצאתי כי אלו היו כרוכות בהשקעת זמן יתרה המצדיקה תשלום ראוי, ודאי לא בסכומים הנתבעים על ידי הנתבע.
16. אוסיף, כי העובדה שהנתבע לא הגיש תביעה עצמאית נגד התובעים בגין התשלום שעליהם לשלם לו, לטענתו, אלא העלה את טענותיו לראשונה במסגרת הליך זה ובעקבות כתב התביעה שהוגש נגדו, יש בה כדי לערער את חוזק טענותיו בדבר זכאותו לשכר ראוי.
17. אציין בנוסף, כי הנתבע לא הוכיח את טענתו לכך שהתובעים הוציאו את דיבתו רעה, לא בכלל ולא בפני מכרים משותפים כנטען.
18. לאור כל אלו המסקנה היא, מחד, כי חיוב התובעים בתשלום הסך של 3,000 אירו בדין יסודו, וכי אין מקום להורות על השבתו לידיהם. הסכום שולם עבור ביצוע חקירה שתוביל את התובעים אל הספק המקומי; החקירה הניבה את המידע המבוקש. התובעים הם אלו שבחרו לא להמשיך ולהתקדם במסלול זה. כפועל יוצא, דין תביעתם להידחות.
19. מנגד, ומשקבעתי כי הנתבע לא עמד בנטל להוכיח את תביעתו לשכר ראוי מאת התובעים, לא לעניין עצם ההסכמה על תשלום כלשהו, ולא לעניין מרכיביו הנטענים, שלא הובאה לגביהם כל ראיה, הרי שדין התביעה-שכנגד להידחות אף היא.

סוף דבר:

1. לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה העיקרית ועל דחיית התביעה-שכנגד.
2. לאור התוצאה, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

זכות הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, א' טבת תשפ"א, 16 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.