ב"כ התובע: עו"ד גלעד שקד

ב"כ הנתבעת: עו"ד מירב אברהם

1. הליך זה החל כבקשה לביצוע שטר שהם שני שקים על סך 12,800 ₪ כל אחד מהם משוך מחשבונה של הנתבעת לפקודת התובע ומועד פירעונם 25.1.16 ו- 7.2.16.

השיקים חוללו בהוראת אין כיסוי מספיק. (להלן: "השקים").

הנתבעת טענה כי במשך 17 שנה ניהלה קשר זוגי עם אדם בשם איתן זהבי כאשר בשלב מסוים נתנה לו רשות להשתמש בשקים שלה בתנאי שיפקיד את מלוא סכום השקים בחשבונה עד למועד פירעון השקים.

איתן זהבי השתמש בשקים של הנתבעת מבלי שהנתבעת תהא מעורבת בעסקיו או תהא לה היכרות כלשהיא עם נושיו.

בסוף אוקטובר 2015 חדל איתן זהבי להפקיד כספים בחשבונה למרות שפיזר שקים רבים בחתימתה לאחר שהשלים בהם את הפרטים החסרים מאחר ונמסרו לו ריקים מתוכן.

בעקבות החובות הכבדים בהם שקעה כתוצאה מאי כיבוד השיקים, נאלצה הנתבעת לפנות להליך פשיטת רגל כאשר צו כינוס הנכסים ניתן ביום 24.12.15.

צו הפטר ניתן לנתבעת ביום 1.6.19.

לטענת הנתבעת אינה חבה לתובע דבר מאחר והשקים סוחרו לידי התובע לפני מתן צו הכינוס ולכן הופטרה מפירעון שיקים אלו.

2. לעומתה, טען התובע כי הינו שלוח גביה עבור בית העסק המנוהל על ידי בנו.

בית העסק הינו מוסד פיננסי למתן שירותי מטבע/אשראי אשר מעניק שירותי ניכיון שקים מסחריים.

לטענת התובע נמסרו לו השקים באמצעות מר איתן זהבי כאשר עוד ניהל את עסקיו ובקש לנכות תמורתם באמצעות התובע.

לימים צבר מר איתן זהבי חובות כבדים במיליוני שקלים ואשר הובילו אותו לפשיטת רגל.

מוסיף התובע וטוען כי מסר כנגד השקים תמורה מלאה ובתום לב לאחר שהוצג לו כי השיקים יכובדו במועד פירעונם על ידי הנתבעת.

למיטב זכרונו של התובע, שמו היה רשום על פני חלק מהשקים מראש ונראה כי נרשמו על ידי הנתבעת ישירות לפקודתו.

התובע הדגיש כי מסדרת השקים שקיבל מהנתבעת, חלקם נפרע בחשבונה בבנק ושני השקים נשוא תביעה זו לא נפרעו.

התובע מבהיר כי אינו עוסק במתן הלוואות וכי השקים נתנו במסגרת ניכיון שקים בלבד.

עוד טען התובע כי מתוך שמונה תביעות חוב שהוגשו כנגד הנתבעת במסגרת הליכי הפש"ר בהם נקטה, חמש מהם הן בגין עסקאות לניכיון שקים ובכלל זה התובע דנן.

לטענת התובע נדחתה תביעת החוב שהגיש משום מועד פירעונם של השקים – לאחר מתן צו כינוס הנכסים וניתן לו היתר לתובעם בלשכת ההוצאה לפועל.

3. במעמד הדיון הסכימו ב"כ הצדדים כי הפלוגתא היחידה העולה מהליך זה היא שאלת מועד יצירת החוב בראי הליך פשיטת הרגל, דהיינו, האם מועד סיחור השקים הוא הקובע האם על החוב להיכלל במצבת החובות של פושט רגל או שמא מועד הפירעון הרשום בהם.

ב"כ הצדדים ויתרו על חקירת בעלי הדין על תצהירי עדות ראשית מטעמם והגישו סיכומים קצרים בכתב בסוגיית הפלוגתא.

4. לטענת התובע, הכרעתו של הנאמן בתיק הפש"ר של הנתבעת היא מעשה בית דין שלא ניתן לערער עליה בחלוף המועד להגשתו.

מאחר והנתבעת, בחוסר תום לב, לא ערערה על ההחלטה אין בית המשפט דנן מוסמך לקבוע כי חוב הנתבעת לתובע שייך למצבת חובות הנושים בתיק הפש"ר בניגוד להחלטת הנאמן ולאחר שניתן צו הפטר ומתן רשות מבית המשפט לגבות החוב מהנתבעת בהוצאה לפועל.

לעומתו, טוענת הנתבעת, כי אין מחלוקת כי השקים נמסרו לתובע טרם מתן צו הכינוס לנכסיה של הנתבעת.

לטענת הנתבעת, נדחתה תביעת החוב של התובע לא משום שהתקיים דיון לגופו של עניין והנאמן שוכנע כי החוב נוצר אחרי מתן צו הכינוס, אלא משום שהתובע נמנע בכוונה תחילה לענות לדרישת הנאמן להמציא ראיות והסברים למועד יצירתו של החוב והתעלם ממנו.

לפיכך, טוענת הנתבעת, לא נוצר השתק פלוגתא, והנתבעת אינה מנועה מלטעון בעניין זה.

עוד טענה הנתבעת כי החובה להגיש ערעור על החלטת הנאמן אינה מוטלת על הנתבעת אלא על התובע אשר בידיו מלוא המידע העובדתי באשר למועד יצירת החוב.

בנוסף טענה הנתבעת כי התובע הטעה את בית המשפט כאשר טען בפניו כי התבעת לא דיווחה על החוב בבקשתה למתן צו פשיטת רגל וכי קביעת בית המשפט המתיר לתובע לנהל הליך אין משום קביעה כי אכן קיימת לו עילת תביעה ומה תהא תוצאתה.

לבסוף טענה הנתבעת כי גם אם טעה הנאמן בהחלטתו, אין בכך כדי לאפשר לתובע לתבוע חוב שהופטר כדין.

ב"כ הנתבעת הפנתה בסיכומיה לסעיפי פקודת פשיטת הרגל הקובעים כי חוב שמועד פירעונו עתידי הוא חלק ממצבת חובות הנושים בהליך פשיטת הרגל של החייב.

5. דיון והכרעה:

סעיף 71(א) בפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה") קובע:

"חוב וחבות קיימים או עתידים, ודאים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכינוס, או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצו, יהיו חובות בני תביעה בפשיטת רגל. חוב וחבות במטבע חוץ יחושבו לפי ערכם במטבע ישראלי ביום מתן הצו."

דהיינו, שיק של חייב שסוחר לנושה טרם מתן צו כינוס הנכסים הינו חוב עתידי הנובע מהתחייבות שניתנה לפני מתן הצו גם אם מועד פירעון השיק חל לאחר יום מתן צו הכינוס ולכן הינו חוב בר תביעה בפשיטת הרגל.

אף התובע סבר כך ולכן הגיש תביעת חוב בהליך הפש"ר שנוהל כנגד הנתבעת.

אלא שתביעת חוב זו נדחתה על ידי הנאמן לנכסי הנתבעת בתיק הפש"ר. במכתב שהופנה לב"כ התובע, קבע הנאמן:

"לאור המסמכים אשר צורפו על ידי הנושה עולה כי תביעת החוב לא תתקבל.

צו הכינוס בעניינו של החייב ניתן ביום 24.12.15 ואילו מועד הפירעון של הצ'ק שהוגש לביצוע בהוצל"פ הוא 14.1.16 אחרי מועד צו הכינוס.

מבירור שנעשה עם משרדו של הנושה עולה כי אין אסמכתא ו/או ראיה הקושרת את השיק שניתן על ידי החייבת לעסקה מול הנושה, בתאריך הקודם למועד צו הכינוס.

בנוסף, מועד פירעון השיק אשר צורף לתביעת החוב הינו 14.1.16 כ 20 יום לאחר מועד מתן צו הכינוס שניתן ביום 24.12.15 לכן במקרה דנן, מקום בו עסקינן ביצירת חוב חדש לאחר צו הכינוס, הרי שחוב זה אינו נכלל במסגרת הליך פשיטת הרגל של החייבת ולכן דין תביעת החוב להידחות".

(הדגשות שלי – ו.ש.).

בסופו של מכתב הנאמן נרשם:

"בהתאם להוראות סעיף 96 לתקנות פשיטת הרגל התשמ"ה-1985, הנכם רשאים להגיש ערעור על החלטת המנהל המיוחד, לכבוד בית המשפט המחוזי מחוז מרכז במסגרת פש"ר 39673-12-15 מתוך 45 יום מיום קבלת החלטתי זו".

6. נוכח האמור בשולי מכתבו של הנאמן והוראות החוק אליו הפנה את התובע, אסלק תחילה מעל השולחן את טענת ב"כ התובע לפיה החובה להגיש ערעור על החלטת הנאמן חלה על הנתבעת ואם לא עשתה כן – תישא היא בתוצאה.

החובה להגיש ערעור על החלטת הנאמן חלה על הנפגע ממנה – התובע. כך אף קובעות תקנות פשיטת הרגל כאמור במכתבו של הנאמן.

התובע בחר שלא לערער על החלטה זו ובכך הסכים, בחוסר תום לב, למסקנה העולה ממנה, דהיינו, העסקה במסגרתה נמסרו השקים בוצעה לאחר מתן צו כינוס הנכסים ולכן עסקינן ביצירת חוב חדש.

מדוע בחוסר תום לב? משום שידע שאינה נכונה כלל וכלל.

דווקא ניסוחו המשתלח של התובע בנתבעת בתצהיר עדות ראשית מטעמו, כאשר הוא טוען כי הנתבעת פנתה להליכי פש"ר על מנת להתחמק מתשלום החובות לנושיה (סעיף 9 לתצהירו), משקף היטב את האינטרס האמתי של התובע העולה בקנה אחד עם החלטת הנאמן ואף מסביר מדוע לא טרח לבסס את תביעת החוב בראיות המעידות על מועד סיחור השיק לידיו או לערער על החלטת הנאמן.

פסיקתא שניתנה על ידי בית המשפט ביום 14.1.19 קבעה בסעיף 2 כי כל החובות ברי התביעה שעילתם לפני מתן צו הכינוס שניתן ביום 24.12.15 בטלים, היא מעשה בית דין המטיל על התובע את החובה להראות אחרת.

התובע אינו מעוניין כי השיקים יהיו חלק מהליך פשיטת הרגל של הנתבעת שהרי קודם להחלטת הנאמן, שניתנה במאי 2019, הופטרה הנתבעת מתשלום ובא הקץ לגביית סכומיהם.

לעומת זאת, הוצאתם ממצבת חובות הנושים בתיק הפש"ר, תאפשר לו להגיש תביעתו במלואה כנגד הנתבעת ולגבות את מלוא סכום החוב למרות ידיעתו המפורשת כי בפועל חוב זה שייך לחובות ישנים של הנתבעת.

7. התובע אף אינו טורח להסביר את קביעתו של הנאמן כי לא נמצאו ראיות או אסמכתאות למועד סיחור השיק לאחר בירור עם משרדו ואינו טוען כי הן אינן קיימות או מדוע לא המציאם לנאמן.

יצוין כי לא יתכן ואין ראיות למועד סיחור השיקים שכן מדובר, כטענת התובע, כי פעל במסגרת עסק למתן שירותי מטבע המחויב על פי חוק לנהל ספרים. ספרי בית העסק אמורים לשקף את כל העסקאות שבוצעו לניכיון שקים עם איתן זהבי אשר מסר בפועל את השקים של הנתבעת לתובע וקיבל את תמורתם, והמועד שבהן בוצעו.

התובע הוא שצירף את מכתבו של הנאמן לתצהיר עדותו הראשית כאשר הוא טוען לתומו כי תביעתו נדחתה בשל מועד פירעונם של השיקים המאוחר למועד צו הכינוס ולא משום שלא הצליח להראות כי העסקה בה סוחרו השקים נערכה טרם מתן צו הכינוס.

יצוין כאן כי אין מחלוקת כי השקים סוחרו לתובע טרם מתן צו הכינוס בתיק הפש"ר של הנתבעת.

התובע לא טרח לציין מועד זה בתצהיר עדותו הראשית למרות ידיעתו כי מועד זה רלוונטי לפלוגתא העיקרית בהליך זה ולבסוף הודה בכך באמצעות בא כוחו אשר ציין בפרוטוקול הדיון באופן שאינו משתמע לשתי פנים: "אני מסכים עם העובדה כי השיק סוחר לפני מועד מתן צו הכינוס לנתבעת אך אני טוען כי מועד יצירת החוב הוא יום פירעון השיק שהרי רק אז התגבש החוב" (עמ' 1 שורות 22-23 בפרוטוקול הדיון מיום 28.7.20) ובכך גדר את גבולות המחלוקת העובדתית.

8. טועה ב"כ התובע בטענתו, אם אכן כך הוא טוען, כי הנאמן קבע כי מועד פירעון השקים הוא הקובע לעניין שייכות השקים למצבת חובות הנושים בתיק הפש"ר של הנתבעת.

הנאמן קבע כי בהעדר ראיה אחרת, מועד פירעון השקים מעיד על מועד עריכת עסקת היסוד בגינה נמסרו השקים ולכן עסקינן בעסקה חדשה שבוצעה לאחר מועד מתן צו כינוס הנכסים.

בית המשפט המחוזי אף נתן היתר לתובע לתבוע את חובו מהנתבעת מחוץ לתיק הפש"ר לא משום שסבר כי מועד פירעון השקים מאוחר למועד מתן צו כינוס הנכסים אלא משום שסבר כי מדובר בחוב חדש שיצרה הנתבעת לאחר מתן צו כינוס הנכסים והראיה היא כי בהחלטתו מיום 29.5.19 בה התיר פתיחתו של תיק הוצאה לפועל כנגד הנתבעת, ציין בשולי ההחלטה: "הבקשה לרבות העובדה כי החייבת פועלת ליצירת חובות חדשים תועבר לתגובת המנהל המיוחד בתוך 20 יום".

הקביעה היא כי החוב הוא חוב חדש שיצרה הנתבעת לאחר מתן צו הכינוס, קביעה שהתובע ידע היטב כי איננה נכונה.

קביעה זו אינה מחייבת את הנתבעת גם משום שלא הייתה צד לדיון בה בטרם ניתנה, ופתוחה בפניה הדרך להתדיין עם התובע באשר לחלות הקביעה בצו ההפטר לפיה הופטרה מחובות שנוצרו טרם מתן צו הכינוס.

9. בנסיבות העניין, הנני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ₪.

בקשתו של התובע למחיקת התביעה נדחית.

אין לבעל הדין הזכות לבחור באיזו דרך יסתיים הליך זה.

מאחר ובחר ללכת בדרך עד סופה ולתבוע את הנתבעת עד מתן פסק דין, זכאית הנתבעת למנוחת הלוחם לאחר הקרב ולא להותיר את הדלת פתוחה בפני התובע להטריד את הנתבעת בפעם השלישית בגין אותה עילה.

ניתן היום, י"ד תשרי תשפ"א, 02 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.