1. ביום 21.12.2017 אירעה למערערת תאונה אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה.

2. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה כי נותרה למערערת נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה בשיעור 0%, החל מיום 1.11.2018 כאשר נקבעו לה נכויות זמניות כדלקמן:

25% מיום 23.3.2018 ועד 31.7.2018.

10% מיום 1.8.2018 ועד 31.10.2018.

3. ועדה רפואית לעררים אשר דנה ביום 5.8.2019 בערר המערערת מיום 3.8.2019 (להלן: "הוועדה"), החליטה כי יש לדחות את הערר.

על החלטה זו הוגש הערעור אשר לפני.

4. בתאריך 19.2.2020 התקיים דיון בפני כבוד הרשמת מ. ניר שלו והצדדים פירטו את טענותיהם ובסיומו נקבע כי: "התיק יועבר לשופט/ת בית הדין למתן פסק דין". יצוין כי בדיון קיבל ב"כ המערערת את המלצת בית הדין שלא לעמוד על טענותיו בנושא הנכות הזמנית ולעניין הממצא של נוזל תוך מפרקי ועל כן יתמקד פסק דין זה ביתר הנושאים אשר עלו במסגרת הערעור ואשר נותרו במחלוקת.

5. להלן טענות ב"כ המערערת הרלוונטיות להכרעה:

א. הוועדה ציטטה את בדיקת ה - MRI מיום 25.1.2018 באופן חסר שכן מעבר לממצאים שצוינו, בפיענוח הבדיקה צוין גם כי המערערת סובלת מ"תת פריקה לטרלים של הפיקה" ובכל זאת אין אזכור בפרוטוקול הוועדה לממצא זה - הן במסגרת הציטוט מתוך ממצאי בדיקת ה - MRI והן בהתייחסות הוועדה לממצאים אלה.

ב. בפרוטוקול הוועדה צוינה קביעה "ללא עדות לקרע במינסקוס מדיאלי", אך עיון בבדיקת ה - MRI מעלה כי הקרע לא נשלל אלא נרשם: "ללא עדות ברורה לקרע".

ג. הוועדה בחרה לציין את הממצאים הנוחים לה מתוך בדיקת ה - MRI ולא מילאה את תפקידה בנוגע להתייחסות לבדיקה זו.

ד. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי אובחן הבדל בתנועות כיפוף הברך, בין ברך שמאל ובין ברך ימין ובכל זאת אין בפרוטוקול כל הסבר להבדל זה ולהשלכותיו.

6. להלן טענות ב"כ המשיב, הרלוונטיות להכרעה:

א. הוועדה הקשיבה לתלונות המערערת ולטענות בא כוחה, עיינה במסמכים הרפואיים לרבות בבדיקות הדימות, ערכה למערערת בדיקה קלינית ולבסוף קיבלה החלטה מנומקת המשקפת את מצבה הרפואי נאמנה.

ב. הוועדה נימקה את החלטתה וציינה בין השאר כי: "בבדיקה קלינית לא נמצאו סימנים לקרע מיניסקאלי ו/או סימנים לנעילה אפשרית בברך זו, כל הפרמטרים האובייקטיבים של הביקה (המבחנים המניסקאלים השונים נמצאו שליליים). הברך שקטה ללא נוזל תוך מפרקי, הערר נדחה".

ג. הוועדה רשאית ומוסמכת להעדיף את ממצאי בדיקתה הקלינית ואת התרשמותה הבלתי אמצעית ממצבה הרפואי של המערערת על פני כל בדיקה אחרת, קל וחומר על פני בדיקות עזר שהן משניות, מה גם שאין משמעות לכל ממצא דימות שאין לו ביטוי קליני.

ד. על סמך הבדיקה הקלינית לא נמצאה הגבלה המזכה את המערערת בפרטי ליקוי, לפי סעיף ליקוי 48 לתקנות. הבדיקה הקלינית היא הגוברת על כל ממצא הדימות (12391-07-13 יעקב חזק - המוסד לביטוח לאומי).

ה. הוועדה התייחסה לבדיקת ה - MRI מיום 25.1.2018, ציינה את ממצאיה העיקריים והדבר מעיד על כך כי היא קראה אותה. הוועדה אינה מחוייבת לצטט את כל ממצאי בדיקת ה- MRI כנטען על ידי המערערת שכן מדובר בדרישה לא הגיונית.

ו. תרגום ממצאי בדיקות הדימות לאבחנה רפואית הינו עניין הנמצא בסמכות הבלעדית של הוועדה אשר לה הידע והמקצועיות לעשות זאת.

ז. הוועדה קבעה באבחנות שקיים קשר סיבתי בין הפגימה שהוכרה (נקעים במתיחות ברך), ועל סמך ממצאים אלו נקבע למערערת פריט ליקוי של 35(1)(א) בשיעור של 0%.

ח. בנסיבות העניין לא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה.

7. דיון

המערערת הופיעה לפני הוועדה ביום 5.8.2019.

מדברי המערערת בפני הוועדה: "מפריעה לי עד עכשיו שאני סובלת מהרבה כאבים והגבלה בתנועה. יש לי בעיה בכיפוף הרגל, לפעמים אני הולכת והרגל ננעלת ואני חייבת לעמוד ולשחרר על מנת להמשיך וזה מפריע לי מאוד.

בעניין הכאב בכיפוף זה ממש תופס אותי אני כבר כמעט הפסקתי את כל הפעילות הגופנית שהייתי עושה, עושה חיזוק על מנת לחזק את הברך עם מאמן אישי.

כל פעילות קטנה כל נהיגה או הליכה יש לי בעיה רצינית וכל העומס על הרגל השנייה".

ב"כ המערערת טען לפני הוועדה: "מצרף נימוקי ערר, חוזר על תלונותיה ומציין תלונה נוספת של נעילת הברך.

בנוסף לעניין תקופת הנכות הזמנית, לאור הטענות, המשך המעקב והממצאים היה אמור לקבוע נכות לתקופה יותר ארוכה בשיעור יותר גבוה".

כך התייחסה הוועדה לממצאי בדיקות ולצילומים:"MRI מפרקי הגף התחתון ללא חומר ניגוד מתאריך 25/1/18 שינויים ניווניים קלים במניסקוס המדיאלי לא עדות לקרע עם דיספלזיה טרוכלארית".

ממצאים בבדיקת הוועדה: "מתהלכת ללא צליעה, עולה לספת הבדיקה בכוחות עצמה, היקף ירך כפי שנמדד 10 ס"מ מעל הקוטב העליון של הפיקה היה 28 ס"מ דו"צ, יישור ברכיים 0 מעלות דו"צ, כיפוף 140 מעלות מימין ו- 130 מעלות משמאל, אין נוזל תוך מפרקי, רגישות דיפוזית בלי ממוקמת בברך שמאל.

אין רגישות במימוש 3 מדורי הברך. מבחן מגירה קדמי ואחורי שלילי, מבחני יציבות צידית תקינים. מבחן מקמרי ואפלי לשני המניסקוסים נמצא שלילי דו"צ".

והאבחנות שרשמה הוועדה היו:"אבחנה 844 - נקעים ומתיחות בברך תקופה 21/12/17. דגשים - קשר סיבתי לפגימה שהוכרה".

מסקנות הוועדה נרשמו כך: "בבדיקה קלינית לא נמצאו סימנים לקרע מיניסקאלי ו/או סימנים לנעילה אפשרית בברך זו, כל הפרמטרים האובייקטיבים של הביקה (המבחנים המניסקאלים השונים נמצאו שליליים). הברך שקטה ללא נוזל תוך מפרקי, הערר נדחה".

8. המסגרת הנורמטיבית

בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, במסגרת ערעור על החלטות וועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו בין היתר עב"ל (ארצי) 1004/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213, 1999). עוד נפסק בהקשר זה, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הינן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הוועדה, וכי בית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.6.06), כשאחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-1318 עטיה -המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60).

9. הכרעה

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ואת כלל החומר שבתיק, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערעור באופן חלקי.

אשר לטענת המערערת בנושא קיומו של הקרע במיניסקוס - מעיון בפיענוח בדיקת ה - MRI מיום 25.1.2018, אשר הוגשה על ידי ב"כ המערערת בדיון, עולה כי מצוין בה הממצא הבא: "מיניסקוס מדיאלי - MM- הקרן הקדמית בגובה ואות תקינים. בקרן אחורית מודגם אות פסי אופקי מוגבר במיוחד באזור השורש עם החלקה חיצונית קלה של הגוף". בסיכום הממצאים צוין לגבי המינסיקוס המדיאלי: "שינויים ניווניים קלים במיניסקוס המדיאלי ללא עדות ברורה לקרע". בפרוטוקול, ציינה הוועדה לגבי ממצאי בדיקת ה - MRI (עמ' 3 לפרוטוקול) "ללא עדות לקרע". בפרק הסיכום והמסקנות שבפרוטוקול צוין כי לא נמצאו סימנים לקרע מינסקיאלי בבדיקה הקלינית. לא נפל פגם בהחלטת הוועדה שלא לקבוע למערערת נכות לפי סעיף 48(2)(ז) בגין קרע במיניסקוס אשר על פניו ולפי פרוטוקול הוועדה (תחת הכותרת "פרטי התביעה") הוכר על ידי פקיד התביעות. זאת, בהעדר ביטוי קליני לממצא זה בבדיקת הוועדה - מסקנה אשר צוינה במפורש על ידה בפרוטוקול. לטענת המערערת קיימים מסמכים רפואיים בהם צוין, על בסיס אותה בדיקת MRI אשר עמדה לפני הוועדה, כי קיים קרע במיניסקוס. אלא שמסמכים אלה לא הוצגו לפני בית הדין ובכל מקרה מדובר בשיקול דעתה המקצועי של הוועדה בפרשנות ממצאי בדיקת הדימות. אוסיף כי בפיענוח בדיקת ה - MRI צוין "ללא עדות ברורה" לקרע ובבדיקתה הקלינית לא מצאה הוועדה עדות לקרע מיניסקיאלי ועל כן לא נפל פגם בהחלטת הוועדה שלא להקנות למערערת נכות בגין ממצא של קרע במיניסקוס.

אשר לטענת המערערת בנושא תת הפריקה לטרלית של הפיקה - מהמסמכים שלפני וכפי שפורט לעיל, עולה כי המערערת נחבלה בברך כתוצאה מנפילה והוכר כאמור הליקוי "קרע במינסקוס המדיאלי". מעיון בפיענוח בדיקת ה - MRI צוינו בסיכום הפיענוח הממצאים הבאים:"דיספלזיה של השקע הטרוכלארי עם נטיה לתת פריקה לטרלים של הפיקה.

שינויים ניווניים קלים במיניסקוס המדיאלי ללא עדות ברורה לקרע.

ציסטת בייקר קטנה". (ההדגשה אינה במקור - א.י).

הוועדה ציינה מתוך ממצאי בדיקה זו, כך: "שינויים ניוונים קלים במינסקוס המדיאלי ללא עדות לקרע עם דיזפלזיה טרוכלארית". אכן וכפי שטוענת המערערת, לא צוין במסגרת הממצאים אשר פורטו על ידי הוועדה - "עם נטיה לתת פריקה לטרלים של הפיקה" ולא ברור האם הוועדה נתנה את דעתה לממצא זה. העובדה כי הנכות נקבעת בסופו של דבר על בסיס ממצאי הבדיקה הקלינית, אינה פוטרת את הוועדה מלתת את דעתה לממצאי בדיקות העזר וכן לערוך את הבדיקה הקלינית בשים לב לממצאי בדיקות אלה. לכך יש להוסיף כי הוועדה מצאה בבדיקתה הקלינית רגישות דיפוזית בלתי ממוקמת בברך שמאל וכן הבדל מסוים בכיפוף בין ברך ימין וברך שמאל. בנסיבות מקרה זה, אני סבורה כי יש מקום להשיב את עניינה של המערערת לוועדה על מנת שתבחן את תלונותיה אשר עלו לפניה ותשקול את עמדתה בשים לב לכלל ממצאי בדיקת הדימות ולממצאי בדיקתה.

10. לסיכום

עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלקמן:

א. תיתן את דעתה לכלל הממצאים אשר עלו בבדיקת ה - MRI מיום 25.1.2018 ובמיוחד לממצא אשר לא צוין על ידה בפרוטוקול - דספלזיה של השקע הטרוכלארי עם נטיה ותת פריקה לטרלים של הפיקה".

ב. תשקול מחדש את קביעתה כי יש להקנות למערערת 0% נכות בגין "נקעים ומתיחות בברך" על בסיס ממצאי בדיקת הדימות כמפורט בסעיף א. ותשקול האם יש מקום לביצוע בדיקה קלינית חוזרת. ככל שתחליט הוועדה שלא לעשות כן, יהיה עליה לנמק את החלטתה.

ג. תנמק את החלטתה כדבעי.

ד. תזמן את המערערת ובא כוחה ותאפשר להם לטעון בפניה.

11. הוצאות משפט

בשים לב לתוצאת הערעור ולכך כי הערעור התקבל באופן חלקי, אני מוצאת לנכון לחייב את המשיב לשלם למערערת שכ"ט עו"ד בסכום של 2,000 ₪, שאם לא ישולם תוך 30 ימים מהיום, יישא הפרשי נצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

12. בקשת רשות ערעור על פסק דין זה, ניתן להגיש, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ל' באדר תש"פ, (25 פברואר 2020), בהעדר הצדדים