1. לפניי תביעה כספית על סך 5,000 ₪ שעיקרה דרישה להשבת השתתפות עצמית ששילם התובע לנתבעת העוסקת בהשכרת כלי רכב (600 $ בצירוף מע"מ), בעקבות נזק שנגרם בתאונה לרכב שכור. בנוסף, נתבע פיצוי בגין עגמת נפש והוצאות משפט.

טענות הצדדים

1. בכתב התביעה הועלו הטענות הבאות:
2. התובע הזמין מהנתבעת רכב שכור מסוג קיה (להלן: "הרכב") לשימוש החל מיום 30.6.2019 ועד ליום 12.7.2019.

בשובר השכרת רכב (נספח א' לתביעה) נרשם כי "גובה ההשתתפות העצמית במקרה של נזק לרכב זה היא 600 US$ כולל מע"מ".

בחוזה השכרת רכב (נספח ב' לתביעה) נרשם כי בוצע תשלום בסך של 972.54 $ עבור השכרת הרכב. בעמוד השני לחוזה נרשם כי ההשתתפות העצמית המינימאלית הינה בסך של 600$.

בעמוד 2 לחוזה השכרה באנגלית (נספח ב' לתביעה) נרשם בסעיף 9 כי

"Handling Fee For Damage Incidents- in any event of Damage to the Vehicle and/or third party, the Lessee will pay, in addition to the deductible fixed in this Rental Agreement (and regardless of whether the Lessee is at fault for the Damage) as a handling fee, an amount equal to 25% of the deductible".

1. ביום 9.7.2019 היה מעורב הרכב בתאונה, עת רכב צד ג' פגע בו וגרם לשפשוף (קילוף צבע), שאותו כיסה נהג הרכב הפוגע במשחה לבנה (תמונות צורפו כנספח ג' לתביעה).
2. התובע התקשר מיד לנתבעת, עדכן אודות התאונה שאירעה באחריות נהג רכב צד ג' ונפתח דו"ח תאונה. נציגת הנתבעת טענה כי התובע צועק וניתקה את הטלפון ולאחר מכן לא היה מענה אצל הנתבעת (תדפיס שיחות צורף כנספח ו' לתביעה).
3. למחרת, ביום 10.7.2019, מאחר שהיה ברור לתובע כי בכוונת הנתבעת לגבות ממנו, שלא בצדק, את סכום הפיקדון (הכוונה להשתתפות העצמית- ח.ב.א), פנה התובע לשמאי פרטי אשר אמד את הנזק לרכב בסך של 350 ₪ בלבד.

בחוות דעת שמאי מטעם התובע (נספח ג' לתביעה) צוין כי הרכב נבדק ביום 10.7.2019, וניזוק בחלק הקדמי, היינו- מגן קדמי חיצוני ניזוק באופן מינורי וטעון ליטוש ותיקון מקומי בעלות של 350 ₪.

1. ביום 12.7.2019 החזיר התובע את הרכב לנתבעת ונציגה בדק את הרכב.

במסמך הנתבעת שכותרתו "ביקורת רכב חוזר" (נספח ז' לתביעה) נרשמה המילה "שפשוף" ליד סימון * בחזית הרכב בצד ימין.

בדו"ח תאונה מס' 254174 (נספח ז' לתביעה) נרשם כי "הרכב חנה בת"א. משאית של הרכבת ארונות פתחה את הדלת, ופגעה בחלק הקדמי של הרכב. לטענת הלקוח בפגוש הקדמי וגרמה לשפשוף. .. הנזק לרכב ייקבע ויאובחן על ידי המחלקה הטכנית".

1. ביום 15.7.2019 הגיש התובע תלונה במשטרה כנגד נהג הרכב הפוגע על מנת שהנתבעת (בעלת הרכב) תוכל להגיש נגדו תביעה. צורף לתביעה דוא"ל ששלח התובע לנתבעת ביום 16.7.2019.
2. ביום 17.7.2019 חויב כרטיס האשראי של התובע בסך של 2,658 ₪ (נספח ח' לתביעה). התובע פנה לנתבעת כי תשיב לו סכום זה ותכתובות דוא"ל צורפו לתביעה.

ביום 14.7.2019 טען התובע כי אינו מוכן לשלם 600 $ לנזק שאינו באשמתו, לא כל שכן, כאשר הנזק מסתכם ב- 400-300 ₪ כפי שקבע שמאי מטעמו. התובע דרש שלא יחייבו את כרטיס האשראי שלו.

ביום 14.7.2019 השיבה הנתבעת כי החיוב תקין בהתאם לתנאי החוזה החתום שהוסברו, וכי הוצע לתובע לרכוש כיסוי מלא. בנוסף, נטען כי הוסבר לתובע כי כאשר הרכב יוחזר לידיה ייבדק על ידי שמאי מטעמה, ויילקח למוסך, וכי מחלקת הביטוח של הנתבעת תפנה לביטוח של רכב צד ג'.

ביום 15.7.2019 השיב התובע כי אינו מאשר לחייב את כרטיס האשראי שלו, כי הנזק לרכב (400-300 ₪) אינו משקף את סכום החיוב (600 $ ומע"מ), וטען כי קיימות שלוש חלופות. האחת- כי הנתבעת תגיש תביעה נגד בעל הרכב (ולא תגבה מהתובע השתתפות עצמית); השנייה- כי התובע יתקן את הרכב על חשבונו ויגיש תביעה נגד בעל הרכב; והשלישית- כי התובע יוציא דו"ח שמאי מטעמו ויגיש תביעה כנגד הנתבעת, גם על עגמת נפש שנגרמה לו.

ביום 21.7.2019 דרש התובע לקבל מסמכים הנוגעים לעלות הנזק לרכב והטיפול בו (דו"ח שמאי וחשבונית תיקון), שאחרת, יפנה למשטרה בתלונה על הונאה ויגיש תביעה. לחילופין הציע לזכותו בההשתתפות העצמית.

ביום 21.7.2019 שלחה הנתבעת לתובע את את דו"ח השמאי, חוזה חתום וחשבונית.

בחוות דעת השמאי מטעם הנתבעת (צורפה לתביעה) נקבע כי נגרמו נזקים בחזית הרכב שעלותם 1,750 ₪ (שיפוץ מגן קדמי- 400 ₪; עבודות פחחות- 450 ₪; עבודות חשמל- 100 ₪; צביעה- 800 ₪) ונגרמה ירידת ערך בשיעור של 0.75% מערך הרכב- 391 ₪; סה"כ הנזקים- 2,141 ₪.

שכ"ט השמאי מטעם הנתבעת- 500 ₪ בצירוף מע"מ (צורף לתביעה).

1. בחודש 9/2019 עדכן נהג הרכב הפוגע את התובע כי הנתבעת הגישה נגדו תביעה המבוססת על חוות דעת שמאי מטעמה, תמונות ודרישת תשלום. לתביעה לא צורפה חשבונית תיקון המלמדת על הסכום ששולם למוסך עבור תיקון הרכב.

בדרישת תשלום ששלחה הנתבעת לנהג הרכב הפוגע ביום 2.9.2019 (צורפה לתביעה) התבקש פיצוי בסך של 3,241 ₪ כדלקמן: נזק ישיר לפי חוות דעת השמאי מטעמה- 2,141 ₪; שכ"ט שמאי- 500 ₪; שני ימי השבתה- 600 ש"ח.

1. לסיכום, נטען כי מדובר בעושק מצד הנתבעת, שאותה יש לקנוס, מאחר שהיא גרמה לתובע טרטור ועגמת נפש. הנתבעת "עושקת" את התובע בסך של 2,658 ₪ (סכום ההשתתפות העצמית), ובמקביל, דורשת מנהג הרכב הפוגע פיצוי בסך של 3,241 ₪ בהתאם לחוות דעת שמאי שקרית מטעמה, הגם שלרכב נגרם נזק בסך של 350 ₪ בלבד.
2. הנתבעת הגישה שני כתבי הגנה.
3. בכתב ההגנה (המקורי) הועלו הטענות הבאות:
4. התובע רכש ביטוח הכולל תשלום השתתפות עצמית, ובחר שלא לרכוש ביטוח עם ביטול השתתפות עצמית, אשר היה מכסה את מרבית הנזקים, בכפוף לתנאי הסכם השכירות.
5. במהלך תקופת השכירות, בעת שהרכב היה ברשות התובע, נגרם נזק לרכב על ידי רכב צד ג', אשר נאמד על ידי שמאי מטעם הנתבעת בסך של 1750 ₪ ומע"מ.
6. בהתאם להסכם השכירות (נספח א' לתביעה), התובע חויב במלוא ההשתתפות העצמית (600 $ בצירוף מע"מ), ובצירוף הפרשי המע"מ בגין השכרת הרכב (34.68 $), מסתכמים הסכומים לסך של 2,658 ₪ בהם חויב התובע.
7. מאחר שהנזק נגרם על ידי רכב צד ג', פנתה הנתבעת אליו על מנת להיפרע ממנו עבור הנזק. בימים אלה הנתבעת טרם גבתה את סכום הנזק מצד ג', והיא נמצאת בתהליכי גביית החוב ממנו, ובהתאם לתנאי הסכם השכירות, ככל שתצליח הנתבעת לגבות מצד ג' את מלוא סכום הנזק, יוחזר לתובע סכום ההשתתפות העצמית בניכוי דמי טיפול בשיעור של 25%.
8. סכומי התביעה מופרזים.
9. בכתב ההגנה (הנוסף) אשר הוגש מבלי שניתן היתר לתיקון כתב ההגנה, הועלו טענות דומות במהותן ואולם, הושמטה ממנו הטענה שלפיה בהתאם לתנאי הסכם השכירות, ככל שתצליח הנתבעת לגבות מצד ג' את מלוא סכום הנזק, יוחזר לתובע סכום ההשתתפות העצמית בניכוי דמי טיפול בשיעור של 25%

מהלך הדיון

1. לדיון התייצבו התובע ונציג מטעם הנתבעת, אשר איננו רשאי לייצגה. התנהלות זו מצד הנתבעת הינה בעייתית, וחרף זאת, ועל מנת שלא לדחות את הדיון ולפגוע בצדדים, התקיים הדיון במועדו.
2. אם לא די בכך, במהלך הדיון הסתבר כי הנתבעת לא טרחה לעדכן את הנציג מטעמה כי הגישה לתיק שני נוסחים של כתבי הגנה שונים (עמ' 1 ש' 17), ואף לא טרחה לעדכן את הנציג מטעמה כי הגישה תביעה כנגד נהג הרכב הפוגע (עמ' 1 ש' 30) בגין הנזקים שנגרמו לרכב בעקבות התאונה וכי ניתן פסק דין בתביעה זו.
3. התובע הגיש לבית המשפט את פרוטוקול הדיון שהתקיים בתביעה זו אשר הגישה הנתבעת כנגד נהג הרכב הפוגע (תא"מ 48381-10-19) (ת/1), ממנו עולה כי הושגה פשרה לפיה נהג הרכב הפוגע ישלם לנתבעת (התובעת שם) סך של 3,500 ₪, וזאת ב- 7 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 15.2.2021.
4. כאשר נשאל נציג הנתבעת האם במצב דברים זה שבו ניתן פסק הדין (ת/1) קיימת נכונות מצד הנתבעת לשלם את התביעה, השיב כי "את ההשתתפות העצמית נחזיר כמובן" (עמ' 2 ש' 18).
5. לנוכח קיומה של מחלוקת הנוגעת להיקף הנזקים שנגרמו לרכב בעקבות התאונה, התבקש הנציג מטעם הנתבעת להציג חשבונית תיקון של הרכב, והשיב: "אין בתיק אך זה לא נדרש. הרי מותר לתבוע ללא חשבונית. זה נזק שהוכרז על ידי שמאי. יצוין שהרכב תוקן" (עמ' 2 ש' 21-20) ובהמשך: "ש. מאחר שהרכב תוקן ביהמ"ש מבקש לראות מה העלות של התיקון ושתוצג חשבונית תיקון. ת. אין לי פה חשבונית תיקון" (עמ' 2 ש' 24-22).
6. במהלך הדיון נעשה ניסיון להביא את הצדדים להסדר ואולם, הנציג מטעם הנתבעת לא היה מוסמך לאשר את הסכום שהוצע בדיון ואף לא עלה בידו לשוחח בטלפון עם גורם מוסמך אצל הנתבעת אשר יוכל לסייע באישור הפשרה שעלתה בדיון, ויש להצר על כך.
7. חרף כל זאת, בתום הדיון ניתנה לצדדים שהות נוספת על מנת לנסות ולהגיע להסכמות ואולם, הדבר לא צלח, והגיעה העת ליתן את פסק הדין.

דיון והכרעה

1. לאחר עיון בכתבי הטענות על נספחיהם, שמיעת העדויות ושקילת טענות הצדדים, אני סבורה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
2. כמצוות הוראת 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.
3. אשר להיקף הנזק שנגרם לרכב בעקבות התאונה, קיימות שתי חוות דעת סותרות. האחת מטעם התובע והשנייה מטעם הנתבעת. מאחר שהרכב תוקן, כפי שהצהיר הנציג מטעם הנתבעת, הרי שאין כל משקל לחוות דעת השמאי מטעם הנתבעת, ועל הנתבעת היה להציג חשבונית תיקון. משלא נעשה הדבר, יש לזקוף זאת לחובת הנתבעת.

הלכה היא שבעל דין הנמנע מלהביא ראיות או עדויות שהיה בהן כדי לתמוך בגרסתו, מטבע הדברים, קמה הנחה לרעתו כי לא היה באותן עדויות או ראיות כדי לסייע לו בהוכחת טענותיו.

ראו: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח', פ"ד מה(4) 651 (1991); ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595 (1990); ע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605 (1993).

1. יתר על כן, אני סבורה כי חוות דעת השמאי מטעם התובע עדיפה על זו שהוגשה מטעם הנתבעת, שכן, בהינתן העובדה שמדובר ב"שפשוף" כפי שצוין במסמך הנתבעת שכותרתו "ביקורת רכב חוזר", הרי שקיים קושי בקביעת השמאי מטעם הנתבעת שלפיה נדרשות עבודות פחחות בשווי של 400 ₪, עבודות חשמל בשווי של 100 ₪ ועבודות צביעה בשווי של 800 ₪, ודי בשיפוץ מגן קדמי בשווי של 400 ₪ (בדומה לקביעת השמאי מטעם התובע). יתרה מכך, קיים קושי בקביעת השמאי בדבר ירידת ערך, לא כל שכן, כאשר קביעה זו ניתנה בטרם תוקן הרכב.
2. על כן, אני קובעת כממצא עובדתי כי עלות תיקון הרכב הינה בסך של 350 ₪ כפי שקבע השמאי מטעם התובע.
3. יחד עם זאת, לקביעה בדבר עלות תיקון הרכב אין משמעות אשר להשתתפות העצמית שאותה הייתה הנתבעת רשאית לגבות מהתובע בהתאם להסכם השכירות. כאמור, הן בשובר השכרת רכב (נספח א' לתביעה) והן בחוזה השכרת רכב (נספח ב' לתביעה) נרשם כי ההשתתפות העצמית (המינימאלית) במקרה של נזק לרכב הינה בסך של 600 $ כולל מע"מ.
4. אלא מאי, כפי שטענה הנתבעת בכתב ההגנה המקורי, בהתאם לתנאי הסכם השכירות, ככל שתצליח הנתבעת לגבות מצד ג' את מלוא סכום הנזק, יוחזר לתובע סכום ההשתתפות העצמית בניכוי דמי טיפול בשיעור של 25%.
5. העובדה כי טענה זו הושמטה מכתב ההגנה (הנוסף, שהוגש ללא היתר), ומאחר שהנציג מטעם הנתבעת לא היה מעודכן לקראת הדיון בעובדה שהנתבעת הגישה תביעה כלפי נהג הרכב הפוגע וניתן נגדו פסק דין לתשלום בסך של 3,500 ₪, והנתבעת אף גבתה חלק מהתשלומים, מלמדת על התנהלות בעייתית מצד הנתבעת, בלשון המעטה, הגובלת אף בניסיון לעשיית עושר שלא כדין מצד הנתבעת.

ככל שהתביעה שלפניי לא הייתה מוגשת, הייתה הנתבעת מתעשרת הן על גבו של התובע והן על גבו של צד ג', שכן, כאמור, הנזק לרכב הסתכם בסך של 350 ₪, והנתבעת גבתה הן מהתובע והן מצד ג' אלפי שקלים.

1. על כן, אני קובעת כי על הנתבעת להשיב לתובע שיעור של 75% מההשתתפות העצמית שנגבתה בסך של 600$ בצירוף מע"מ, בהתאם לשווים בשקלים נכון למועד הגבייה. אין מקום להותיר את התובע בן ערובה עד להשלמת מלוא הגבייה על ידי הנתבעת בהתאם לפסק הדין שניתן בתביעה שהגישה הנתבעת כלפי נהג הרכב הפוגע.
2. יתר על כן, מאחר שקבעתי כממצא עובדתי כי מלוא סכום הנזק הינו 350 ₪, וגם אם נוסיף לסכום זה את שכ"ט השמאי מטעם הנתבעת בסך של 500 ₪, הרי ש"מלוא סכום הנזק" כבר נגבה על ידי הנתבעת מידי נהג הרכב הפוגע ולפיכך, בשלו התנאים להשיב לתובע את סכום ההשתתפות העצמית בניכוי דמי טיפול בשיעור של 25%.

ואם לא די באלה, הרי שהנציג מטעם הנתבעת העיד בדיון לפניי כי "את ההשתתפות העצמית נחזיר כמובן" ויש בכך משום הודאת בעל דין מצד הנתבעת, באמצעות הנציג מטעמה, אשר די בה כדי לחייב את הנתבעת בהשבת הסכומים שנגבו.

1. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 1,000 ₪. כפי שפורט לעיל, התנהלות הנתבעת לא הייתה תקינה, בלשון המעטה, והיה על הנתבעת לעדכן את התובע על הגשת התביעה כנגד נהג הרכב הפוגע ועל פסק הדין שניתן נגדו, ולא להמתין עד שהתובע יגיש נגד הנתבעת תביעה על מנת להשיב לו את הכספים המגיעים לו.
2. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.
3. הסכום הכולל ישולם לתובע בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

פסק הדין יישלח לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב בתוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ז סיוון תשפ"א, 28 מאי 2021, בהעדר הצדדים.