התובעת הגישה נגד הנתבעת תביעה כספית לקבלת תגמולי ביטוח בשל אובדן כושר עבודה, וזאת על יסוד פוליסת ביטוח מנהלים שנערכה לה במסגרת יחסי עובד- מעביד שבינה לבין מעסיקתה גב' א.ש (ראו את הרשימה כפי שצורפה לתיק בית המשפט בתאריך 24.3.20).

הנתבעת היא "קופת גמל" כמשמעה בחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 (ראו דב"ע נו/6-10 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' אנוך, פד"ע לב 629, 635 (1997) וכותרת הרשימה לפיה עסקינן בפוליסה מסוג: "עתיד למנהלים ועובדים שכירים, מאושרת כקופת גמל").

בפסק הדין ברע"א 7513/15 מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ נ' פלונית (2016) נקבע כי הסמכות העניינית לדון בנושאי ביטחון סוציאלי, כדוגמת התדיינות בין מבוטח לבין קופת הגמל שלו, נתונה לבית הדין לעבודה. זאת, מבלי לנסות ולסווג (כפי שנעשה בעבר) את אופי המחלוקת. על כן, בין אם המחלוקת היא ביטוחית- מסחרית ובין אם היא בעלת אופי סוציאלי במישרין – הסמכות היא לבית הדין לעבודה.

הצדדים מצויים בהליכי גישור מזה זמן, וביקשו לדחות את ההכרעה בעניין סמכותו העניינית של בית המשפט. אולם הובהר במספר החלטות כי גם אם יגיעו לכלל הסכמות, אין בכך כדי לאיין את הצורך ליתן הכרעה בעניין. וכפי שפורט לעיל – לבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בתביעה, והדבר ישליך על תוקפו של כל פסק דין שייתן.

משכך, ומכוח סמכותי שלפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984, אני מורה על העברת התיק לבית הדין האזורי לעבודה בבת-ים אליו הצדדים יגישו את הסכם הגישור שיגובש, וככל שיגובש.

7המזכירות תפעל להעברת התיק לבית הדין האזורי לעבודה בבת-ים, ותמציא את החלטתי לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשפ"א, 11 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.