1. האם יש לסווג את התביעה כתביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף או כתביעה כספית לסכום קצוב, לצרכי תשלום אגרה?

רקע:

1. ביום 19.2.11 התרחש אירוע תקיפה במועדון לילה, שבמהלכו היכו מאבטחים את התובע וגרמו לו, לטענתו, לנזקי גוף (להלן: "אירוע התקיפה"). בעקבות אירוע התקיפה הגיש התובע תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף כנגד 8 מעובדי המועדון (ת.א. 54402-06-14 שלום קריות). כבוד השופטת ל. שלאעטה-חלאילה דחתה את התביעה בקובעה, בין היתר, כי "התובע לא הצליח להוכיח מי מהנתבעים היה מעורב בתקיפה, אף לא מי מהם עבד באותו ערב במועדון. הוא גם לא הניח תשתית המצדיקה את העברת הנטל אל הנתבעים". במהלך הדיון בערעור זר בו התובע ממנו, והערעור נדחה (ע"א 20081-06-19).
2. לאחר מכן, הוגשה תביעה זו, במסגרתה נטען, בתמצית, כי משטרת ישראל הפרה חובה חקוקה והתרשלה בחקירת אירוע התקיפה.

עם הגשת התביעה שילם התובע אגרת משפט בהתאם לאגרה המשולמת בתביעת נזקי גוף. לשיטת הנתבעת, מדובר בתביעה כספית, ועל התובע לשלם אגרה בהתאם לסכום הקצוב הנתבע, לאחר כימות נזקיו, ולחלופין להורות על מחיקתה.

בתגובתו, ביקש התובע, בין היתר, להעמיד את תביעתו על סכום של 150,000 ₪ (כאמור בכתב התשובה), בהודיעו כי הפרשי האגרה ישולמו.

דיון והכרעה

1. תקנה 2 לתקנות בתיק המשפט (אגרות) התשס"ז – 2007 (להלן: "תקנות האגרות"), מורה כי על התובע לשלם אגרת משפט עם הגשת התביעה, כאשר סכום האגרה ואופן התשלום משתנה לפי סיווג התביעה. ההסדר הקבוע באשר לגובה האגרה ומועד תשלומה ביחס לתביעה לתשלום לפיצויים בגין נזקי גוף, שונה מההסדר ביחס לתביעה לסכום קצוב (ראו: תקנות 5 ו-6 לתקנות האגרות).
2. המבחן לצורך סיווג תביעה לצרכי אגרה הוא מבחן העילה. מטעם זה, נקבע למשל כי תביעה חוזית לתשלום תגמולי ביטוח בגין נזק גוף שנגרם לתובע, לא מהווה תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף כמשמעותה בתקנות האגרות (ראו: רע"א 10471/07 גור ישראל נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (19.8.09), להלן-"עניין גור"; ע"א 5618/13 טרפלקס תעשיות אגש"ח בע"מ נ' גרינגאוז (1.10.13)).
3. עוד נפסק כי, בהקשר זה של סיווג התביעה לצורך תשלום אגרה, יש ליתן למושג "תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף" משמעות צרה, ולראותו כמתייחס רק רק לתביעה נזיקית, בהתאם למשמעות המקובלת של המונח, "קרי, לתביעה במסגרתה תובע ניזוק, לו נגרם נזק גוף, פיצויים ממזיק אשר גרם לנזק, בהתאם לאחת מהעוולות הנזיקיות".

מכאן, "עילת תביעה תוגדר "נזק גוף" אם היא עוסקת בפגיעה בגופו של אדם או בפגיעה או נכות נפשית שנגרמה לו בפועל". אין מקום להרחיב את התקנה כחלה גם על תביעות כנגד מי שלא גרם לנזק או כנגד "פגיעה" שאינה חוסה תחת הגדרת "נזקי גוף", כהגדרתו בדברי חקיקה והבהרתו כאמור בפסיקה (ראו: ענין גור, שם; רע"א 4895/19 פלוני נ' מכבי שירותי בריאות (18.7.19)).

מה עוד שבתביעה לפיצויים בשל נזקי גוף עומד התובע בפני קושי לאמוד את היקף הנזק במועד הגשת התביעה, להבדיל מתביעה כספית בגדרה נדרש התובע לפרט את גובה הנזק (והשוו: ברע"א 5237/06 מ"י נ' מנסור (2.2.09) – להלן "ענין מנסור"; רע"א8201/15 פלונית נ' משרד הבריאות (5.5.16)).

מן הכלל אל הפרט -

1. לשיטת התובע, משטרת ישראל התרשלה בחקירת אירוע התקיפה, ועוולה כלפיו בעוולת הרשלנות והפרת חובה חקוקה (סעיפים 35 ו-36 , ו-63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] – להלן "פקודת הנזיקין"), ובכלל זה הפרה את חוק העונשין והחסד"פ. משכך, מדובר לכאורה בתביעה נזיקית, אך האם מדובר ב"תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף" בהתאם להגדרה עליה עמדנו לעיל?

ויאמר מיד – התשובה שלילית היא.

1. התובע אמנם מפרט את נזקי הגוף שנגרמו לו על ידי המאבטחים באירוע התקיפה (סעיף 27), אך לא נטען כי הנתבעת, היא שגרמה לנזקי גוף אלה. לשון אחר: לשיטת התובע, אחריות הנתבעת לפיצויו, היא בשל רשלנותה הנטענת וסגירת תיק החקירה מושא התקיפה. אך לא נטען, ובצדק, כי מעשה העוולה הוא שגרם לנזק הגוף באופן ישיר.
2. בהקשר זה יוער כי התובע אמנם טוען כי רשלנות הנתבעת הסבה לו נזק ממוני ולא ממוני, אך לתביעה לא צורפה חוות דעת. מכאן, שאף לגרסת התובע, מחדלי הנתבעת לא גרמו לו לנכות פיזית/ נפשית הנדרשת בכגון דא, בשים לב להגדרת המונח "נזק גוף" בדברי החקיקה השונים (ובכלל זה פקודת הנזיקין, החוק לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975, וחוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף התשכ"ד- 1964); ואף לא נטען כי נזקיו נגרמו מגריעת כושרו הגופני או הנפשי כתוצאה ממעשה העוולה המיוחס לנתבעת.

יש לזכור כי הבחינה היא של הנזק אשר לטענת התובע נגרם לו בפועל, ולא בהתאם לאופן בו בחר התובע לכנותו. מכל מקום, "הפיצויים הנתבעים בשל "עוגמת נפש", "צער", "השפלה", "ביזוי" וכיוצא באלה הנגרמים לאדם כתוצאה מעוולה נטענת שעול בו פלוני, ואשר לא גרמה לניזוק לליקוי או נכות בגופו או בנפשו, אינם באים בגדרם של פיצויים הנתבעים בשל "נזק גוף". שאם לא נאמר כן, נמצאנו הופכים רבים מנזקי הממון והרכוש ל"נזקי גוף". זאת, בניגוד לפיצויים הנתבעים בשל כאב וסבל שנגרמו לניזוק כתוצאה מהנכות או הליקוי הגופני או הנפשי שנגרמו לו במעשה העוולה – שאלה יבואו בגידרם של פיצויים הנתבעים בשל נזק גוף." (ראו: ענין מנסור, על האסמכתאות הנזכרות בו).

1. זאת ועוד. התובע אף לא טוען לקושי לאמוד את היקף הנזק במועד הגשת התביעה. מצינו כי בכתב התשובה ובתגובה מבקש התובע להעמידה על סכום של 150,000 ₪. מכאן, גם רציונל זה אשר בבסיס ההסדר המיוחד של תביעות בשל נזקי גוף, לא מתקיים במקרה דא.
2. משכך, התביעה שלפני אינה בגדר "תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף", כמשמעותה בתקנות האגרות, ולפנינו תביעה כספית.

דומה שאף התובע לא מכחיש זאת, לאור הודעתו כי יקצוב את סכום התביעה, וישלם אגרה.

סוף דבר

1. התובע יגיש תוך 30 יום מהיום כתב תביעה מתוקן בו יקצוב את סכום התביעה, וישלם הפרשי אגרה.

בנסיבות, אין צו להוצאות.

1. המזכירות תשנה את סיווג התביעה.

התיק ינותב מחדש.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים גם בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתנה היום, ט"ז טבת תשפ"א, 31 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.