בפני בקשה לעיון חוזר בהחלטה שניתנה ביום 11.11.2019 בבקשה להארכת מועד להישפט בגין דו"ח מהירות שמספרו 90509443678 המייחס למבקש עבירה של נהיגה במהירות מעל המותר שנאכפה באמצעות מצלמת מהירות מסוג א/3 בתאריך 22.7.2017.

טענות הצדדים

טענות המבקש

המבקש חזר על רוב טענותיו בבקשה הראשונה לפיהן ידע לראשונה אודות הדו"ח לאחר תשלום כולל של חובות במרכז לגביית קנסות. לטענתו רק לאחר שבדק במשרד הרישוי את צבירת הנקודות לחובתו, התברר לו שהנהג בפועל הוא אביו המתגורר בירושלים. לאחר שגילה כי לא הוא נהג ברכב בזמן ביצוע העבירה פנה לייצוג משפטי לשם הסבת הדו"ח על שמו של הנהג בפועל.

המבקש שב וטען, תוך הפניה לפסקי דין, כי המשיבה לא הציגה אסמכתא לאישור מסירה כדין. לטענתו, מדובר בהודעת תשלום קנס אשר אין עליה כל סימון של הדוור בכל הקטגוריות מלבד תאריך 21.8 ללא ציון שנה.

לטענת המבקש יגרם לו עיוות הדין ממשי שכן נקודות משרד הרישוי שנרשמו לחובתו יביאו לפסילת רישיון מנהלית בת 3 חודשים על ידי משרד הרישוי וביצוע אמצעי תיקון מטעם משרד הרישוי.

טענות המשיבה

המשיבה שבה על תגובתה מיום 10.11.2019 לפי המדובר בעבירה שנעברה ביום 22.7.2017, כשנתיים ו-4 חודשים עובר להגשת הבקשה, כאשר ההודעה על הקנס נשלחה בדואר רשום למענו של המבקש.

לטענת המשיבה ביום 27.2.2019 שולם הדו"ח הנדון על-ידי המבקש. המשיבה הוסיפה וטענה כי למבקש אין כל סיבה להגשת בקשתו באיחור ואף לא ייגרם לו עיוות דין מדחיית בקשתו והותרת הודעת תשלום הקנס על כנה.

דיון

בהחלטתי מיום 11.11.2019 קבעתי כי מששילם המבקש את הקנס, רואים אותו כמי שהודה באשמה, הורשע ונשא את עונשו ואין נדרשת בחינת הנסיבות בהן שולם הקנס (רע"פ 2937/17 פלדמן נ' מדינת ישראל מיום 2.4.2017 (להלן: "עניין פלדמן").

קבלת הודעת תשלום הקנס

בבקשה זו שב המבקש על טיעוניו באשר לאי קבלת הודעת תשלום הקנס. המבקש לא טען וגם כעת אינו טוען כי כתובתו הרשומה שונה מהכתובת המצוינת בהודעת תשלום הקנס ואף בתצהירו צוינה אותה הכתובת. המבקש לא פרט גם בבקשה זו הסבר לאי קבלת ההודעה מסיבות אחרות.

בבקשה זו טען המבקש כי אישור המסירה אינו כדין זאת בשל אי סימון של הדוור בכל הקטגוריות המצוינות בו, למעט התאריך שנכתב 21.8 ללא ציון השנה. אכן, אישור המסירה חסר בפרטים מסוימים, אולם אין בעניין זה כשלעצמו כדי לסתור את חזקת המסירה (רע"פ 2340/15 קליין נ' מדינת ישראל מיום 18.5.2016, רע"פ 5258/14 חיים סמימי נ' מדינת ישראל מיום 3.8.2014).

עיינתי בפסקי הדין אליהם הפנתה ב"כ המבקש לעניין אישור המסירה אולם לא מצאתי כי יש מקום לשנות החלטתי מיום 11.11.19 נוכח פסקי הדין אליהם הפניתי (עפ"ת (ב"ש) 47513-02-17 בולנדי, עפ"ת (חי) 67571-03-18 אפשטיין, רע"פ 106/15 עו"ד קריב ועפ"ת 6239-02-19 סויטי) .

בנסיבות לא מצאתי לשנות קביעתי לפיה ההודעה הומצאה כדין למבקש וכי הבקשה לא הוגשה באיחור בשל נסיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד.

האם קיים חשש לעיוות דין

המבקש שב על טענתו כי יגרם לו עיוות דין כיון שאחר נהג ברכב ועקב פסילת רישיונו במשרד הרישוי נוכח הנקודות שנצברו לחובתו לאחר ששילם את הדו"ח.

גם סוגיה זו נדונה בהרחבה בהחלטתי מיום 11.11.2019, ולא מצאתי לשנותה. בעניין זה אוסיף , כי הניקוד שנרשם על ידי רשות הרישוי אינו עונש, שכן הוא אמצעי תיקון המוטל על מבצעי העבירות לתקן את התנהלותם בדרכים ולהימנע מלבצע עבירות נוספות (עפ"ת 21114-07-19 פראנק נ' מדינת ישראל מיום 26.7.2019) וכשלעצמו אינו מצדיק הארכת המועד להישפט.

גם בבקשה זו לא סיפק המבקש הסבר מניח את הדעת לשיהוי הניכר בהגשת הבקשה .

לנוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון לא מצאתי לשנות מהחלטתי מיום 11.11.2019.

הבקשה נדחית.

מזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ז' כסלו תש"פ, 05 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.