1. לפני ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בת"א – יפו (כב' השופטת דלית ורד) מיום 15.9.2020 שניתן בשלושה תיקים שאוחדו – ת"ט 9332-02-19, ת"ט 9407-02-19 ות"ט

9865-02-19 (להלן: "שלושת התיקים") לפיו התקבלו תביעותיה השטריות של התובעת – המשיבה ונדחו ההתנגדויות שהוגשו ע"י המערערים – הנתבעים בשל אי הפקדת סך 150,000 ₪ במועד.

כן הוגש הערעור על החלטת בימ"ש קמא מיום 3.10.19 לפיו נדחתה בקשת המערערים "לביטול פסק דין במעמד צד אחד".

2. המשיבה הגישה לביצוע בלשכת ההוצל"פ שני שטרי חוב ע"ס 110,000 ₪, כל אחד, שמועד פרעונם 11.7.18 עליהם חתומה מערערת 1 כעושה של השטר ומערערים 2 ו – 3 כערבים.

הוגשו שלוש התנגדות מטעם כל אחד מהחייבים – המערערים. ההתנגדויות נתמכו בתצהיר מטעם מערער 2.

בדיון שהתקיים ביום 13.5.19 בפני כב' הרשם דורון יעקבי בהתנגדויות לביצוע שטר אוחדו שלושת התיקים. מבקש 2 – מערער 2 נחקר על תצהירו ולאחר שהצדדים סיכמו את טענותיהם בע"פ, ניתנה למערערים רשות להתגונן בשלושת התיקים.

נקבע כי התצהירים התומכים בהתנגדויות ישמשו ככתב הגנה. המשיבה חויבה לשאת בהוצאות המערערים בסך כולל של 1,500 ₪.

3. המשיבה הגישה ערעור על החלטת כב' הרשם לבימ"ש השלום – ע"ר 2946-06-19.

בסיומו של הדיון שהתקיים ביום 15.7.19 הודיעו ב"כ הצדדים כי הם מקבלים את המלצת ביהמ"ש לפיה הרשות להגן אשר ניתנה למערערים תישאר בעינה כפוף להפקדת סכום שביהמ"ש יקבע לפי שיקול דעתו הבלעדי, ללא נימוקים, כאשר המשיבה טוענת להפקדת מלוא הסכום ואילו המערערים טוענים להפקדת סכום של 0. כן הוסכם כי לא ייפסקו הוצאות במסגרת הערעור ובימ"ש יחליט לגבי ההוצאות שפסק הרשם.

בפסה"ד שניתן ביום 1.8.19 ע"י כב' השופט עמית משה סובל נקבע כי הרשות להתגונן תהיה מותנית בהפקדת סך של 150,000 ₪ בתיק קמא תוך 30 יום ממועד מתן פסה"ד. ההוצאות שקבע הרשם בהחלטתו יחולו על מי מן הצדדים, בהתאם לתוצאה בתביעה לאחר שמיעת הראיות.

4. ביום 3.9.19 הוגשו שתי הבקשות.

המערערים - הנתבעים ביקשו להאריך להם את המועד להפקדת הכספים עד ליום 9.9.19.

המשיבה ביקשה לדחות את התנגדות המערערים לביצוע השטרות וליתן פס"ד על מלוא סכום התביעה בהעדר הפקדה כאמור בפסה"ד מיום 1.8.19 משחלפו 30 ימים.

בהחלטה מיום 5.9.19 (כב' השופטת דלית ורד) ניתנה ארכה קצרה להפקדת הכספים עד ליום 9.9.19.

5. ביום 9.9.19 ביקשו המערערים ארכה נוספת להפקדת הכספים עד ליום 15.9.19.

המשיבה התנגדה לבקשה וביקשה מתן פסק דין.

בהחלטה מיום 11.9.19 נקבע:

"ארכה אחרונה להפקדה עד ליום 12.9.19, זאת בהתחשב בעובדה כי ניתנה כבר ארכה להפקדה וכן בעובדה שהדיון קבוע ליום 16.9.19".

6. ביום 13.9.19 הגישה המשיבה בקשה למתן פס"ד הואיל וחרף הארכות שניתנו ,המערערים לא הפקידו את הכספים בהתאם לפסה"ד מיום 1.8.19.

בימ"ש קמא נעתר לבקשה.

בפסה"ד שניתן ביום 15.9.19 נקבע כי המערערים לא הפקידו את הסכום שנקבע בפסה"ד מיום 1.8.19 בע"ר 2946-06-19 כתנאי למתן רשות להגן בשלושת התיקים.

צוין כי עפ"י פסה"ד מיום 1.8.19 הושג הסדר דיוני כי הסכום יופקד בתוך 30 ימים ואושרו שתי הארכות לצורך הפקדה עד ליום 12.9.19.

לפיכך, בימ"ש קמא דחה את ההתנגדויות בשלושת התיקים. נקבע כי הליכי ההוצל"פ ימשכו כסדרם וההוצאות שהוטלו על המשיבה בדיון ביום 13.5.19 בוטלו.

נקבע כי ההוצאות בסכום של 1,500 ₪ יחולו על המערערים ויצורפו לחוב בתיק ההוצל"פ. הדיון שנקבע ליום 16.9.19 בוטל.

על פסק דין זה הוגש הערעור שלפני.

7. הבקשה לביטול פס"ד:

ביום 16.9.19 הגישו המערערים בקשה לביטול פס"ד שניתן במעמד צד אחד יום קודם לכן. נטען כי פסה"ד מיום 15.9.19 ניתן מבלי שניתנה להם הזדמנות להגיב לבקשת המשיבה מיום 13.9.19 למתן פסק דין.

הסיבות לעיכוב בהפקדת הכספים הן קושי בגיוס הסכום ופציעה שעבר מערער 2 ביום 9.9.19. נטען כי ביום 9.9.19 מעד מערער 2 במדרגות, נחבל והתעלף. בעקבות התאונה נאלץ להתנייד בכסא גלגלים בין הימים 10.9.19 עד 13.9.19. עת ניתנה ההחלטה ביום 1.8.19 לא היו בידי המערערים 150,000 ₪ נזילים והם נדרשו לביצוע מספר פעולות פיננסיות כדי להעמיד את הסכום הדרוש. מערער 2 מנהל את העניינים הכספיים של המערערים והיה מופקד על פעולות אלה, אולם לא הספיק להשלימן עקב ההגבלות על תנועתו.

נטען כי יום לפני הגשת הבקשה (סעיף 6 לתצהיר התומך בבקשה) הועברו כל כספי הפיקדון למשרד ב"כ המערערים ואין מניעה להעבירם לבימ"ש.

המשיבה התנגדה לבקשה. נטען כי פסה"ד מיום 15.9.19 ניתן במעמד הצדדים. המערערים לא קיימו את פסה"ד מיום 1.8.19 ובימ"ש קמא פעל לפי הוראות פסה"ד ונתן פס"ד בהעדר הפקדה. עם מתן פסה"ד הדרך היחידה להשיג עליו הינה בפני ערכאת ערעור. נטען כי אף אם פסה"ד ניתן במעמד צד אחד, הבקשה אינה עומדת בתנאים לביטול פס"ד שניתן במעמד צד אחד.

בהחלטה מיום 3.10.19 נדחתה הבקשה.

נקבע כי פסה"ד לא ניתן במעמד צד אחד, ולבימ"ש זה אין סמכות לבטל את פסה"ד.

הערעור שלפני הוגש גם על החלטה זו, בעטיה נותר פסה"ד מיום 15.9.19 על כנו.

8. בהחלטתי מיום 9.12.19 נעתרתי לבקשה לעיכוב ביצוע פסה"ד מיום 15.9.19 כפוף להפקדת סכום של 150,000 ₪ בקופת בימ"ש השלום עד ליום 18.12.19.

סכום זה הופקד.

9. המערערים טוענים בערעור שלפני כי פסה"ד מיום 15.9.19 ניתן יום אחד לאחר שחלף המועד להפקדת הכספים, טרם הומצאה למערערים בקשת המשיבה למתן פס"ד מיום 13.9.19 ומבלי שניתנה להם הזדמנות להגיב לבקשה. המערערים מציינים כי אינם מתכחשים לפגמים שנפלו בהתנהלותם, אם כי מדובר בפס"ד שניתן במעמד צד אחד מבלי שניתן להם יומם בבימ"ש. נטען כי גם אם אחרו בהפקדת הערובה, המערערים היו זכאים לפרט בפני בימ"ש את עמדתם ולהסביר כי מחדלם אינו מצדיק מתן פס"ד נגדם.

כמו כן ההחלטה מיום 3.10.19 ניתנה עוד בטרם הומצאה להם תגובת המשיבה לבקשה לביטול פסה"ד, וממילא טרם הוגשה תשובתם לתגובה.

נטען כי למערערים הגנה טובה ביותר נגד התביעה. כן נטען כי האיחור בהפקדת העירבון נבע מפציעה של מערער 2 ומהקושי של המערערים לגייס את הסכום ולא מזלזול של המערערים בבימ"ש. הליקויים הם טכניים במהותם. כמו כן פסה"ד ניתן 14 ימים לאחר המועד המקורי בו היה עליהם להפקיד את העירבון לפי פסה"ד מיום 8.10.19 ויום עסקים אחד לאחר המועד המוארך להפקדת העירבון, כך שמדובר בפרק זמן קצר.

עוד נטען כי משאיחרה המשיבה את המועד להגשת תשובה לבקשה לביטול פס"ד, ראוי היה לגזור גזרה שווה על המשיבה ולא לאפשר לה להתנגד לפסה"ד, כאשר עסקינן בפס"ד שניתן נגדם בשל איחור של יום עסקים אחד בהפקדת עירבון.

10. המשיבה טוענת כי פסה"ד מיום 15.9.19 ניתן במעמד הצדדים ולא במעמד צד אחד.

לאחר מתן פסה"ד מיום 1.8.19 בערעור הרשם ע"י כב' השופט סובל, בימ"ש אינו רשאי עוד להידרש לפסה"ד. המערערים לא ערערו על פסה"ד מיום 1.8.19 והוא הפך חלוט. משכך, היה על בימ"ש ליתן את פסה"ד מיום 15.9.19 בהעדר הפקדה במועד שנקבע בפסה"ד מיום 1.8.19.

בקשת המערערים להארכת המועד להפקדת העירבון היא בפועל בקשה לשנות את פסה"ד מיום 1.8.19. ההחלטות בנוגע להארכת המועד להפקדת העירבון ניתנו בחוסר סמכות והן בטלות מעיקרן.

נטען כי לא היה צורך להעביר את הבקשה למתן פס"ד לתגובת המערערים בנסיבות בהן התקיים דיון בפני כב' השופט סובל במעמד שני הצדדים והוחלט בסיומו בהסכמת המערערים כי הרשות להגן מותנית בהפקדה כספית בתוך 30 ימים. משלא בוצעה ההפקדה, דחיית ההתנגדות ומתן פסה"ד היא בגדר יישום פסק הדין מיום 1.8.19.

זלזול המערערים בהחלטות בימ"ש ובמשיבה הוביל למתן פס"ד בהעדר הפקדה ואין מדובר בעניין פרוצדורלי.

זאת ועוד; אף אם פסה"ד ניתן במעמד צד אחד, הבקשה לביטול אינה עומדת בתנאים לעניין ביטול פס"ד שניתן במעמד צד אחד. בבקשה לביטול פס"ד המערערים לא טענו וממילא לא הוכיחו כי נפל פגם בהליך המצדיק את ביטולו של פסה"ד והמערערים כלל לא פירטו את סיכויי הצלחת הגנתם. נטען כי הגנת המערערים הינה הגנת בדים.

11. לאחר עיון בטענות הצדדים ושמיעת השלמת טיעונים בע"פ, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל, מהנימוקים כדלקמן:

א. פסה"ד שניתן ביום 15.9.19 הינו פסק דין שניתן בהעדר תגובה; במעמד צד אחד.

פסה"ד ניתן מבלי שניתנה הזדמנות למערערים להגיב לבקשה ועל בסיס הבקשה בלבד.

בענייננו, הערעור על פסה"ד הוגש ביום 24.10.19, לאחר שבימ"ש קמא דחה את בקשת המערערים לביטול פסק דין מכוח תקנה 201 לתקסד"א.

ב. טענות המערערים מתייחסות הן לפסה"ד עצמו שניתן ביום 15.9.19 והן להחלטה בבקשת לביטול פס"ד שניתנה ביום 3.10.19.

ג. אני סבורה כי יש מקום בנסיבות העניין לקבל את הערעור על פסק הדין שניתן ביום 15.9.19 ולבטל את פסה"ד לפיו נדחו ההתנגדויות שהוגשו בשלושת התיקים בשל העדר הפקדה. כפועל יוצא מכך, גם ההחלטה מיום 3.10.19 תבוטל.

כאשר ניתן פסק הדין, היה זה יומיים לאחר שהוגשה בקשת המשיבה למתן פס"ד ומבלי שהתקבלה תגובת הנתבעים לבקשה.

תקנה 241 לתקסד"א קובעת:

"(ב) הוגשה בקשה בכתב, יומצא עותק מהבקשה לבעלי הדין הנוגעים בדבר, יחד עם הודעה ערוכה לפי טופס 25.

(ג) המשיב רשאי להשיב לבקשה תוך עשרים ימים מיום שהומצאה לו או בתוך מועד אחר שקבע בית המשפט או הרשם (להלן – התשובה); בתשובתו יפרט את טיעוניו כולל אסמכתאות, ויצרף לה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לתשובה; תצהיר שלא צורף לתשובה בעת הגשתה, לא יצורף לה אלא ברשות בית המשפט".

בענייננו, אין מחלוקת כי ביום 15.9.19, עת ניתן פסה"ד, טרם חלפו 20 ימים מיום שהומצאה למערערים הבקשה ובימ"ש קמא לא קבע מועד אחר להגשת תגובה.

למרות שהחלטת בימ"ש קמא ניתנה לאחר שחלף המועד להפקדת ערובה עפ"י החלטת הארכה שניתנה על ידו ביום 11.9.19, היה מקום ליתן למערערים הזדמנות להגיב לבקשה ולהחליט בה לאחר שמיעת עמדת המערערים. הדברים נכונים ביתר שאת נוכח מהות הבקשה ותוצאת קבלתה (ראה בעניין זה גם: ע"א 8786/13 ביאלוסטיצקי נ' עו"ד בן ארצי, סעיף 23 להחלטת כב' הש' א' שהם (11.2.14)).

לאור האמור לעיל, ברור כי לכל הפחות, היה מקום לבטל את פסה"ד מכוח תקנה 201 לתקסד"א וזאת מחובת הצדק, בשל פגם בנתינתו; הואיל ולא ניתנה למערערים הזדמנות להביא את עמדתם בבקשה טרם מתן פסק הדין בעניינם.

12. אין בידי לקבל את טענות ב"כ המשיבה לפיהן הארכות המועד שניתנו ע"י בימ"ש קמא ניתנו בחוסר סמכות. לטענתו לביהמ"ש שנתן את פסה"ד (כב' השופט סובל) סמכות טבועה להאריך מועדים שנקבעו על ידו אך השימוש בסמכות זו תעשה רק במקרים חריגים ועל מנת למנוע אי צדק או תוצאות קשות.

ב"כ המשיבה הפנה בענין זה לסעיף 5 להחלטת ביהמ"ש העליון בע"א 7737/11 מצקר נ' נאור כהן ייזום והנדסה בע"מ (10.10.13) שם נקבע:

"בקשת המשיבים היא למעשה בקשה להארכת מועד שנקבע בפסק דין. הלכה פסוקה עמנו כי לבית המשפט סמכות טבועה להאריך מועדים שנקבעו בפסק דין, אך השימוש בסמכות זו ייעשה רק במקרים חריגים ועל מנת למנוע אי צדק או תוצאות קשות שקשה להשלים עמן... עוד נקבע בפסיקה כי המבחנים להארכת מועד שנקבעו בפסק דין "לא נתכוונו לפריצת סכרים ולהתרת אי-קיום התחייבויות" (רע"א 1233/91 ג'רבי נ' בן דוד, פ"ד מה (5) 661, 668 (1991)).

אני סבורה כי ההחלטה דלעיל תומכת דווקא בכך שהחלטות בימ"ש קמא בנוגע להארכת מועד הפקדת הכספים ניתנו בדין.

כפי שנקבע בפסה"ד לבימ"ש סמכות טבועה להאריך מועדים שנקבעו בפסה"ד; גם לערכאה המבררת סמכות להאריך מועד שנקבע בפס"ד להפקדת כספים מכוח סמכותה הטבועה.

במקרה דנן בהחלט עסקינן במקרה חריג בו הארכת מועד ההפקדה נועדה למנוע תוצאה קשה של סגירת התיק מבלי שלמערערים יינתן יומם בבימ"ש לאחר שניתנה להם רשות להתגונן.

13. לסיכום:

א. לפיכך, דין הערעור להתקבל. פסק דינו של בימ"ש קמא מיום 15.9.19 – בטל.

ב. בנסיבות העניין, אני סבורה כי המחדל בהתנהלות המערערים אינו מצדיק סעד קיצוני של מתן פס"ד. סכום ההפקדה המלא כבר הופקד ויש להמשיך בבירור ההליכים לגופם.

ג. באשר לפסיקת הוצאות:

למערערים לא מגיע "פרס" על מחדלם שהוביל למתן פסק דין נגדם כיוון שאיחרו בהפקדת הכספים למרות ארכות שניתנו להם.

לו היתה המשיבה מסכימה לביטול פסק הדין בנסיבות, כי אז היה אף מקום לפסוק לטובתה הוצאות כשם שנעשה לרוב בביטולי פסק דין מכח שיקול דעת בית משפט (להבדיל מביטול מחמת הצדק).

משמצאה לנכון המשיבה שלא להסכים לביטולו של פסק הדין ו/או לקבלת הערעור , אינני מחייבת אותה בהוצאות למרות שהערעור התקבל, אך גם אינני מחייבת את המערערת בהוצאות בגין מחדלה בערכאה הדיונית.

אשר על כן, יישא כל צד בהוצאותיו.

ערבון שהופקד על ידי המערערים יוחזר להם באמצעות בא כוחם.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו אייר תש"פ, 20 מאי 2020, בהעדר הצדדים.