1. לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה מבטחת למבוטחה בעקבות נזקי רכוש שנגרמו על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 3.10.18 בשעה 13:00, בין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 95-907-38 (להלן: "הפרטית") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 51-152-70 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2. התובעת טוענת כי עת עמדה הפרטית בעצירה מוחלטת בסמוך לכניסה לחנייה, הגיחה המשאית אל כיוון הרכב הפרטית ופגעה בה לאורך צידו הימני. בגין התאונה נגרמו לפרטית נזקים אשר הוערכו על ידי שמאי רכב.

מנגד טוענים הנתבעים כי התאונה נגרמה בנסיבות שונות. לטענת הנתבעים, המשאית נסעה בנתיבה לכיוון יציאה מהחניה, לאחר שפירקה סחורה, ולפתע נהג רכב התובעת נסע לאחור כדי לצאת מחניה, פגע ברכב הנתבעים וגרם לנזקים בחלק שמאל אחורי של המשאית.

משכך, טוענים הנתבעים כי האחריות לקרות התאונה חלה על נהג הפרטית.

למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים לגבי נסיבות התרחשותה.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים.

על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקחת בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שאחריותו של נהג המשאית לקרות התאונה תעמוד על שיעור של 60% ואילו אחריותו של נהג הפרטית לקרות התאונה תעמוד על שיעור של 40%, מהנימוקים המובאים להלן:

3.1. נהג הפרטית תיאר בקצרה את מה שארע לפני המפגש בין כלי הרכב. לטענתו, הוא בא להיכנס לחניה ליד מקום עבודתו והייתה מולו משאית, הוא ראה שהוא לא מצליח להיכנס לחניה מבלי לתמרן, והוא התרשם שנהג המשאית היה עצבני ובלחץ, ולכן הוא נעמד במקום לאפשר לנהג המשאית לעבור, בעודו חולף על פניו הוא פגע לו בדופן הרכב (עמוד 2 לפרוטוקול הדיון שורות 16-22).

3.2. נהג הפרטית העיד כי נהג השמאית נהג המשאית לא לקח מרווח נכון ולכן נוצרה הפגיעה (עמוד 2 לפרוטוקול הדיון שורה 22).

3.3. על יסוד עדותו של עד התובעת, שהייתה קוהרנטית ומהימנה, אני סבורה כי המשאית אכן פגעה בפרטית בעת שהמשאית יצאה מהחניה ולא נתנה את דעתה לפרטית העומד מימין, ומבלי לשמור מרווח מהפרטית.

3.4. גרסת התובעת מתיישבת יותר עם סימני הנזק של שני כלי הרכב. הפגיעה ברכב התובעת היא בצידו הימני של הרכב. והפגיעה ברכב הנתבעים – בחלק שמאל אחורי. סימנים אלה הולמים פגיעת המשאית בעוד הרכב הפרטי בעמידה. אך מתיישבים פחות עם גרסת הנתבע, שכן היה מקום מקום לצפות כי סימני הפגיעה, בעיקר אם התובעת יצאה מהחניה ברוורס בפתאומיות, יהיו בחלק האחורי של רכבה – החלק הראשון של כלי הרכב שנפגע כתוצאה מהמגע עם המשאית.

3.5 חיזוק נוסף מצאתי, בתמונות שהוצגו על ידי התובע באשר למצב כלי הרכב לאחר התאונה, בו נראה רכב התובעת עומד בצד שמאל בכניסה לחניה, גרסת התובעת לפיה בזמן התאונה היה בעצירה, על מנת לאפשר לנהג המשאית מבלי להפריע יתר על המידה לתנועה – מקובלת עלי. התמונה אינה מתיישבת עם גרסת הנתבע לפיה הרכב הפרטי היה כבר בחניה ויצא ברוורס בפתאומיות.

3.6 עם זאת, אני תמהה מדוע נהג הפרטית לא שמר מרווח מספיק מהמשאית ביודעו כי היא עומדת לצאת מהחנייה. מצופה היה מנהג שמפנה דרך לכלי רכב אחר כדי לצאת, לשמור על קשר עין עם כלי הרכב האחר, במיוחד שמדובר בכלי רכב גדול כמו משאית. נכון, אין מצופה מנהג הפרטית להיכנס בנעלי נהג המשאית ולדעת את מגבלותיו, אולם מצופה מנהג להיות ער לסיטואציות מסוכנות בכביש. מדובר בהתנהגות מתחייבת מכוח חובת הזהירות לה כפופים כל משתמשי הדרך, על פי תקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

3.7 מכאן, גם אחריותו של נהג הפרטית לקרות התאונה, אם כי בשיעור מופחת משיעור אחריותו של נהג המשאית.

5.8. באשר לנזק, מאחר שהנזקים שנגרמו לפרטית נבדקו על ידי שמאי רכב מטעם התובעת בסמוך לאחר התאונה, ומאחר שאין חולק כי הפרטית אכן נפגעה בתאונה, הרי שישנו קשר סיבתי בין נזקי הפרטית לתאונה.

לפיכך, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה חלקית, כפי שנקבע בפתח סעיף 3 לעיל.

6. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. 8,223 ₪, שהינו 60% מסכום התביעה, בתוספת אגרת בית משפט כפי ששולמה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד תשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ מהסכום המוצמד שנפסק.

6.3. שכר העד כפי שנפסק במהלך הדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ו אדר תשפ"א, 10 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.