לפניי תביעה כספית מיום 24.10.19 ע"ס 6,146 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 19.5.19. התביעה הוגשה והתבררה בסדר דין מהיר.

מדובר בתאונת שרשרת שבה מעורבים שלושה רכבים, בסדר הנסיעה הבא:

• רכב ראשון – רכב התובעות.
• רכב אמצעי – רכב הנתבע 1.
• רכב אחרון – רכב הנתבעות 3+2.

יצוין כי ביום 11.2.20 נמחקה מחוסר מעש התביעה נגד הנתבע 1, והוא לא הוזמן לעדות ולא העיד.

ביום 30.6.20 נערכה בפניי ישיבת הוכחות (שהיא גם הישיבה היחידה בתיק), שבה נשמעו ראיות הצדדים, ובכללן עדויות נהגת הרכב הראשון ונהגת הרכב האחרון. בתום הישיבה הוחלט על הגשת סיכומי טענות בכתב, וכל הצדדים אכן הגישו סיכומיהם.

דיון והכרעה

התביעה מתקבלת, באופן חלקי.

מחלוקת עיקרית בשאלת נסיבות התאונה ובשאלת האשם בהתרחשותה

התובעות טוענות כי הרכב האחרון התנגש ברכב האמצעי והדפו לעבר הרכב הראשון. מנגד, הנתבעות טוענות כי הרכב האחרון התנגש אמנם ברכב האמצעי, אך לא הדפו לעבר הרכב הראשון, כך שלמעשה אין כל זיקה בין התנגשות אחרונה זו לבין נזקי רכב התובעות בתאונה, והרכב האמצעי התנגש ברכב הראשון עוד בטרם התנגשות הרכב האחרון ברכב האמצעי.

אני קובע כי נהגת רכב הנתבעות היא האשמה הבלעדית בקרות התאונה, בכך שהתנגשה ברכב האמצעי מאחור והדפה אותו לעבר הרכב הראשון, כך שנזקי הרכב הראשון הינם כתוצאה מאותה הדיפה.

להלן נימוקיי בתמצית הראויה לפס"ד בסדר דין מהיר:

• אני מוצא להעדיף את גרסת התובעות על פני גרסת הנתבעות, מאחר שהראשונה שכנעה אותי כמסתברת יותר עפ"י מכלול הראיות מאשר האחרונה.
• עדת התביעה הותירה רושם של עדה מהימנה ביותר, שמעידה בהגינות רק על מה שיודעת וזוכרת ואינה מייפה דבר ואינה מתיימרת להניח הנחות ולקבוע קביעות (מה שנהגת רכב הנתבעות כן עשתה). אני מאמין לחלוטין לעדה זו כי, כפי עדותה, רכבה (הרכב הראשון) ספג התנגשות אחת בלבד (מאחור) בתאונה. כידוע למצויים בתיקי נזקי רכב מהסוג שבנדון, ברגיל במקרה טיפוסי של תאונת שרשרת מהסוג שלנו, משמעותה של פגיעה אחת כזו היא שהרכב האמצעי נהדף על הרכב הראשון כתוצאה מהתנגשות הרכב האחרון ברכב האמצעי, ללא פגיעה מקדימה של הרכב האמצעי ברכב הראשון, שאחרת מצופה היה שרכב התובעות יקבל שתי מכות – הראשונה כתוצאה מההתנגשות המוקדמת בזמן בין הרכב האמצעי לבין הרכב הראשון, והשנייה כתוצאה מההתנגשות השנייה בזמן של הדיפת הרכב השני על הרכב הראשון.
• גרסת הנתבעות יומרנית מאוד, והן מבססות גרסתן רק על סימני הנזקים ברכבים המעורבים. לא מדובר בביסוס משכנע ומספיק בנסיבות, מה גם שהנתבעות לא הציגו חוות דעת מומחה של בוחן תאונות לניתוח הנזקים ברכבים ולניתוח היתכנות אופן גרימתם, כדי לבסס השערתן זו שמחייבת מומחיות רלוונטית. עדת ההגנה אישרה מפורשות בעדותה כי היא הניחה (בהססנות), בהודעה בכתב על התאונה שמסרה לנתבעת 3, שרכב האמצעי התנגש ברכב הראשון עוד לפני שהרכב האחרון התנגש ברכב האמצעי, רק "לפי המכות שהיו ברכבים". מדובר בהנחה בלתי משכנעת בעליל.
• בעדותה הראשית (החופשית) נהגת הרכב האחרון נמנעה לחלוטין מלומר שהתרחשה התנגשות מוקדמת בזמן בין הרכב האמצעי לבין הרכב הראשון, בטרם היא התנגשה ברכב האמצעי, ואילו הייתה אמת בגרסת ההתנגשות המוקדמת, אין בליבי ספק שהנהגת הייתה מדווחת עליה ומתארת אותה. זאת ועוד, באותה עדות חופשית אמרה נהגת רכב הנתבעות כי ראתה לפניה רכב אחד שעצר (שהוא מן הסתם הרכב האמצעי) וכי היא נתנה לו "דחיפה". מבחירת מילים זו ניתן בהחלט להסיק כי נהגת רכב הנתבעות אינה מייחסת לנהג הרכב האמצעי כל אשם או כל תאונה מוקדמת כאמור, והיא אף מודה שדחפה אותו (מן הסתם קדימה).
• בטופס ההודעה על התאונה שמסרה נהגת רכב הנתבעות לנתבעת 3 (מוצג נ/5) היא מדווחת כי נעמדו לפניה שני רכבים והיא לא הצליחה לבלום ופגעה ברכב שלפניה. מעדות מוקדמת זו עולה באופן מובהק כי נהגת רכב הנתבעות לא ראתה כל תאונה קודמת בין שני הרכבים שלפניה וכי היא הנהגת היחידה שלא נהגה באופן זהיר בתאונה ולכן התנגשה ברכב עומד מאחור.
• בחקירתה הנגדית של נהגת רכב הנתבעות עלה עניין מוזר, שלא הוברר די צורכו מאחר שב"כ הצדדים בחרו שלא לבררו עד הסוף. הנהגת דיווחה על כך שנהג הרכב השני יצר עמה קשר טלפוני בימים שלאחר התאונה והנהגת אמרה לו "הדבר היחיד שאני רוצה שתלך למוסך של הפניקס שאני לא אצטרך לשלם...". אפשר שהיא למעשה דיווחה במילותיה אלה על כך שהפניקס (הנתבעת 3) תיקנה על חשבונה (במוסך מטעמה) את נזקי הרכב האמצעי, ואם כך אכן היה, כי אז מצער שהפניקס הסתירה עובדה משמעותית זו מביהמ"ש, עובדה שממש אינה מתיישבת עם קו ההגנה שהציגה הפניקס בבית המשפט.
• לא נעלמה מעיני העובדה שהתובעות לא העידו את נהג הרכב האמצעי, ומדובר במחדל ראייתי שלהן. אך בנסיבות התיק שלנו, אין במחדל זה כדי לשנות מהתוצאה הסופית אליה הגעתי.

מחלוקת משנית במישור היריבות

בכתב ההגנה נטען למעשה להיעדר עילה לתובעת 2.

בכתב התביעה נרשם שהתובעת 1 היא בעלת הרכב הניזוק ואילו התובעת 2 היא נהגת הרכב הניזוק בזמן התאונה וגם מי שביטחה את הרכב הניזוק על שמה בביטוח מקיף (ואכן הדבר עולה מהמסמך של ביטוח ישיר שצורף לכתב התביעה).

במשפט לא נשאלו העדות ולו שאלה אחת בעניין זה.

בסיכומי ההגנה חזרו הנתבעות והעלו את טענת היעדר העילה, ואילו התובעות התעלמו מסוגיה זו בסיכומיהן (יצוין כי סיכומי התובעת הוגשו לפני שהוגשו סיכומי הנתבעות).

אני דוחה את טענת היעדר העילה לגבי התובעת 2. הטענה בכתב התביעה לפיה התובעת 2 ביטחה את הרכב משמיעה שלתובעת 2 זיקה ממשית לרכב, אולי אף זיקת בעלות משותפת או זיקה אחרת שמבססת זכות לקבלת פיצוי בגין נזקיו. בנסיבות, העובדה שהנתבעות בחרו שלא לעורר נושא זה במשפט ולא לשאול ולברר שום דבר לגביו, צריכה לפעול לחובתן.

מחלוקת משנית במישור הנזק

בכתב התביעה נתבע פיצוי בגין "הפסדים" – סכומי כסף שהתובעות לא קיבלו ממבטחת רכבן (ביטוח ישיר):

• סך של 2,845 ₪ בגין השתתפות עצמית מהנזק הישיר.
• סך של 42 ₪ בגין כינון.
• סך של 1,759 ₪ בגין השתתפות עצמית מירידת ערך.
• סך של 1,500 ₪ בגין הפסד הנחת היעדר תביעות.

הנתבעות הכחישו בכתב הגנתן את כל הנזקים.

הנתבעות חזרו והכחישו הנזקים בסיכומיהן, ואילו התובעות התעלמו מהנושא בסיכומיהן. יצוין כי במשפט לא עלה כלל נושא הנזק ולא נשאלה כל שאלה בנושא זה.

אני קובע כי התובעות זכאיות לפיצוי בגין כל רכבי הנזק הנ"ל, פרט לראש הנזק של הפסד הנחת היעדר תביעות, שלא בוסס ולא הוכח בכל עובדה או ראיה או אסמכתא, ונותר בגדר טענה בעלמא.

באשר לשאר ראשי הנזק, שוכנעתי כי די באסמכתא מטעם ביטוח ישיר שצורפה לכתב התביעה, שהיא אסמכתא מקובלת, ואני מניח שהנתבעת 3, שגם היא מבטחת בישראל, מודעת לכך ומסתפקת בכך בעת סילוק תביעות באופן שוטף.

סיכום

התביעה מתקבלת חלקית.

על הנתבעות לשלם לתובעות את הסכומים הבאים:

1. סך של 4,646 ₪, שהינו סכום הנזקים המאושרים הנ"ל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 24.10.19 ועד יום התשלום המלא בפועל.
2. סך של 379 ₪ בגין מחצית ראשונה של אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 24.10.19 ועד יום התשלום המלא בפועל.
3. סך של 379 ₪ בגין מחצית שנייה של אגרת בית משפט שטרם שולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל.
4. סך של 4,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.

הגזברות תפעל לגביית המחצית השנייה של אגרת ביהמ"ש שטרם שולמה.

ניתנה היום, י"א תמוז תש"פ, 03 יולי 2020, בהעדר הצדדים.