זו החלטה לבקשה לביטול צו איסור שימוש שניתן נגד משאית מס' 37-671-55.

הצו ניתן ביום 24.10.19 למשך 60 יום בעקבות רישום דו"ח תנועה בגין נהיגה יותר מ 12 שעות ללא הפסקה וזאת לאחר שנרשם דו"ח נוסף בגין הובלת מטען במשקל מעל המותר בשלוש שנים האחרונות ( סעיף 57 א (א) (1) לפקודת התעבורה ).

אין מחלוקת ביחס לעובדות המקרה. הנהג נעצר ע"י שוטרים ביום 23.10.19 בשעה 19.10 לביקורת.

השוטר הוציא את דיסקת הטכוגרף וכאשר נמצא כי הרכב היה בשימוש מעל 12 שעות בתקופה של 24 שעות, נרשם נגד הנהג דו"ח תנועה בהתאם והובא הנהג לשימוע בפני קצינת הפוסל.

השימוע נערך בנוכחות המבקש, שהינו הבעלים של המשאית, בפני הקצינה שהחליטה על השבתת רכב תוך שצינה בין נימוקי ההחלטה כי : -

"2.אומנם נערכה "הפסקה של כ- 4 וחצי שעות רצופות, אולם במהלך זמן זה המשאית היתה מונעת, רכב מונע משמעות ה-נהיגה".

ב"כ המבקש צירף תצהיר של הנהג לבקשה וכן טופס "שעות עבודה", שעליו חתום הנהג בתחילת עבודתו

אצל המבקש.

בדיון בבקשה התייצבו המבקש, קצין הבטיחות של המבקש והנהג בפני בית המשפט ומסרו דברים בעת הדיון.

לפי הנטען הנהג ישן על המיטה ייעודית המותקנת במיוחד בקבינה של המשאית מאחורי מושב הנהג זמן של כ- 4 וחצי שעות, כאשר המזגן הרכב מופעל ולשם כך נשאר הרכב מונע.

קצין הבטיחות מסר כי אין דרך אחרת להפעיל את המזגן אלא תוך השארת המנוע דלוק וכי יש להתחשב במצב.

עוד טען הנהג כי הוא חדש בחברה וכי לא ידע שהשארת המנוע דלוק נחשבת כ"נהיגה".

ב"כ המשיבה התנגדה לביטול הצו , תוך שטענה כי לפי פיענוח הטכוגרף מדובר בנהיגה רצופה של

כ -14 שעות ולצורך מתן החלטה לבקשה דיי ב-"ראיות גולמיות".

חומר הראיות הוצג לעיון בית המשפט, ממנו נמצא כי אין בחוות דעת פיענוח הטכוגרף כל התייחסות לטענת הנהג כי עשה מספר הפסקות ארוכות.

לפיכך, הדיון נדחה על מנת לאפשר הגשת חוות דעת נוספת לגבי פיענוח הטכוגרף, ואכן אנו למדים מחוות הדעת המשלימה כי בתוך פרק זמן כולל של 14 שעות ו - 5 דקות, הרכב לא היה בתנועה זמן כולל של 7 שעות ו – 10 דקות, שבמהלכו היו שתי הפסקות ארוכות בנהיגה של 4 שעו ו – 20 דקות ו ו- שעה ו – 45 דקות וכי בין כל ההפסקות, לא היתה נהיגה רצופה של יותר משעה וחצי.

פירוט זה נותן תמונה שונה לעובדות המקרה ומשנה את וחומרת העבירה המיוחסת לנהג.

הבעיה "הגדולה" בתיק זה ובתיקים ודמים, בהם נדרש בית המשפט לטפל בעבר בסוגייה זו נובעת מהגדרת "נהיגה" שבתנה 168 (ג) ל-ת"ת, לפיה המונח "נהיגה" כוללת "המתנה או הפסקה הכרוכה בפעולות האמורות במישרין או בעקיפין".

חרף העובדה כי הנהג הגיב באופן מיידי בפני השוטר כי "הוא נח בתוך המשאית והזמן לא נחשב כנהיגה", לא נבדקה טענתו לעומק ואף חוות דעת הפיענוח הראשוני כלל לא התייחס להפסקות בנהיגה.

עמיתות ואי בהירות זו בהבנת התקנות הקשורות לעבירה זו הביאה את בית המשפט העליון להחלטה בתיק רע"פ 4561/99 ואליד נ' מ"י, להחלטה שבדיוק בסוגייה המונחת בפני בית משפט בתיק זה. יש לזכות את הנאשם מעבירה תוך הפניה לגורמים המתאימים לתקן את התקנה.

מסתבר ממסמכים שהומצאו למותב זה בתיקים אחרים כי חרף ההצעה לתיקון התקנה עוד משנת 2009, טרם הושלם שינוי החקירה.

מצב זה הביא למשטרה להוציא הנחיה שלא להעמיד את הנהג לדין אלא במקרים בהם התקיימה "חריגה בוטה בשעות הנהיגה המותרות בחוק".

מפנה להחלטתי והפסיקה המוזכרת בה בתוך בא"ש 11223-08-19 אחים סלימאן אלטורי בע"מ נ' מ"י.

במידה ויצליח הנהג להוכיח במסגרת ניהול התיק העיקרי כי השארת המנוע של הרכב דלוק לשם הפעלת המזגן בעת מנוחה לא תחשב כנהיגה, יצא כי לא מדובר " בנהיגה רצופה " וספק אם אכן בוצעה עבירה כלשהי .

אין אני מתעלם מכך שאחרי יום הדיון ביום 31.10.19, ועזיבת ב"כ המבקש והמבקש את בית המשפט, ביקש הנהג לומר דברים שנרשמו בפרוטוקול שהומצא לב"כ המבקש וקיבל את התייחסותו בדיון הנוסף שנערך ביום 3.11.19

גם אם אכן יש לנהג טענות כנגד המבקש או ב"כ המבקש בקשר לאופן החתמתו על התצהיר ועוד טענות נוספות נגד המבקש, הוא לא חזר מעיקר תצהירו לגבי ביצוע ההפסקות, דבר שאינו שנוי במחלוקת ונתמכת בפיענוח הטכוגרף.

הנהג גם הכחיש את חתימתו על מסמך "שעות נהיגה תקנה 168" בו הוחתם ע"י קצין הבטיחות של המבקש בתחילת העבודה.

בין אם אכן חתם או לא חתם הנהג על מסמך זה, בו מצהיר הנהג כי הוא מבין את הכתוב בה, רק אעיר כי מסמך זה הינו חזרה על לשון התקנה בלבד, ללא כל הסבר ואם בית המשפט מצא כי יש אי בהירות בולטת בלשון התקנה, סביר להניח כי גם הנהג לא מבין לעומק את התקנה, ולכן - לדעתי - אין החתמת הנהג על מסמך זה כדי לשחרר את המבקש מאחריותו למילוי חובות החוק ע"י הנהגים שלו.

עוד אוסיף כי - לטעמי - כי פרטי העבירה שבדו"ח אינו מהווה "תיאור עובדות" כמחוייב בסעיף 85 (4)

ל-חסד"פ [נוסח חדש] תשמ"ב 1982, אלא לשון התקנה בלבד ולכן בהעדר פירוט של העבירה, ישנו פגם בולט ב-דו"ח.

מכל המובא לעיל, ובהתאם לסמכות העצמאית הניתנת לבית המשפט לפי סעיף 57 ב (ג) לפקודת התעבורה, תוך לקיחה בחשבון את עמימות התקנה, אי ווידוי ביצוע הוראות התקנה ע"י המבקש, וגירסאת הנהג הנתמכת בפיענוח הטכוגרף , החלטתי להעמיד את תקופת האיסור שימוש על 21 יום בלבד.

בתום תקופה זו, משטרת ישראל תחזיר את רשיונות הרכב לבעלים בכפוף לתשלום דמי האחסון.

להודיע.

ניתנה היום, ז' חשוון תש"פ, 05 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.