ניתנה ביום 21 נובמבר 2019

סגן הנשיאה אילן איטח

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי חיפה (סגן הנשיא יגאל גלם, ב"ל 20746-04-19) שבו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה לעררים (שירותים מיוחדים) (להלן – הוועדה) אשר קבעה כי המבקש תלוי בעזרה רבה מהזולת בביצוע רוב פעולות היום יום, ברוב שעות היממה, וזאת מיום 1.2.17.

רקע

1. הוועדה התכנסה מכוח של פסק דין (ב"ל 45016-05-18) אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים כדלקמן (להלן – פסק הדין המחזיר):

"עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, לעניין שירותים מיוחדים, באותו הרכב, על מנת לפעול כדלקמן:

א. הוועדה ציינה בבדיקתה בעניין הניידות, כי המערער 'נכנס לחדר הוועדה בתמיכת אשתו יושב בעצמו בקימה נזקק לעזרת אשתו'. הוועדה מתבקשת לנמק מדוע קבעה כי המערער זקוק לסיוע מועט ולא לסיוע במידה רבה, וזאת חרף הזדקקותו לעזרת הזולת בהליכה ובקימה.

ב. הוועדה ציינה בעניין ההיגיינה האישית, כי המערער 'עצמאי בניידות ובהלבשה' והינו 'מסוגל להפשיל ולהרים את מכנסיו' ובכך נקבע כי הינו זקוק לסיוע מועט, בעוד בסעיף של ההלבשה הוועדה קבעה כי המערער תלוי לחלוטין וזאת מאחר והוא 'זקוק לעזרה בהפשטה של חלק עליון ותחתון וזקוק לעזרה בהלבשה של חלק עליון ותחתון'. הוועדה מתבקשת לנמק את הסתירה שעולה בקביעתה בין שני הסעיפים.

המערער ובא כוחו יוזמנו לוועדה לטעון את טענותיהם.

החלטת הוועדה תהיה מנומקת ומפורטת. "

1. בעקבות פסק הדין המחזיר התכנסה הוועדה ביום 28.1.19.

בנוגע לניידות בתוך הבית קבעה הוועדה כך:

"ביום הוועדה התבקש הנכה לקום מהכיסא, תמך את ידיו בשולחן ובכיסא ובמאמץ קל קם והזדקף. כמו כן [כ]שכנס לחדר הועדה התיישב בעצמו ללא עזרה.

הוועדה נשוא הערר, אומנם אשתו תמכה בישיבה ובקימה, אך הוועדה התרשמה שלנכה יש יכולות לבצע ישיבה וקימה בעצמו כפי שביצע היום.

זקוק להשגחה בזמן ניידות.

זקוק לסיוע מועט."

בנוגע ל"היגיינה אישית" קבעה הוועדה כך:

"בשימוש בשירותים הנכה צריך להפשיל מכנסיים עד הברכיים והטלת שתן מבצע בעמידה. לגבי המכנס לפני ישיבתו על האסלה עליו להפשיל מכנסיו עד הברכיים ובסיום להרים מכנסיו מהברכיים. אין זו דומה להפשלה והלבשת מכנס כאשר יש לבצע כיפוף עמוק, להשחיל את 2 הרגליים לשרוולי המכנסים ולהרים. אנו רואים הבדל בין 2 הפעולות ולכן הנכה קיבל אך ורק עזרה בצורך בהשגחה בניידות.

זקוק לסיוע מועט"

לאור קביעות אלה דחתה הוועדה את הערר.

פסק דינו של בית הדין האזורי

1. המבקש ערער לבית הדין האזורי. בית הדין האזורי דחה את הערעור מהטעמים הבאים:

ניידות בתוך הבית - בית הדין האזורי דחה את טענות המבקש כי הוועדה הכריחה אותו לקום בכוחות עצמו ומנעה ממנו להיעזר באשתו וכן כי קביעת הוועדה לפיה קם מהכיסא תוך הפעלת מאמץ קל אינה נכונה. בית הדין האזורי קבע כי מדובר בקביעות עובדתיות רפואיות המפורטות בהחלטת הוועדה וכי אין אלא לסמוך על הרשום בפרוטוקול. בית הדין האזורי הוסיף וקבע כי בחינת קיומה של מסוגלות וסוג הבדיקה שעל הוועדה לבצע הם עניינים רפואיים המסורים לשיקול דעתה הרפואי של הוועדה. לפיכך נדחתה טענת המבקש לפיה הוועדה שגתה בקביעתה כי המבקש יושב בכוחות עצמו, שכן מדובר בהתרשמות של הוועדה. כך גם לגבי התרשמות הוועדה כי המבקש קם מהכיסא בתמיכת ידיו בשולחן ובכיסא תוך הפעלת מאמץ קל.

היגיינה אישית – בית הדין האזורי דחה את טענת המבקש לפיה יש לקבוע כי הינו תלוי לחלוטין בעזרת הזולת בתחום ההיגיינה וכי משקבעה הוועדה כי הוא תלוי בעזרת הזולת בהלבשה יש מקום לקביעה דומה גם בפעולת ההלבשה בעת השימוש בשירותים. בית הדין האזורי קבע כי הוועדה נימקה והסבירה את עמדתה לפיה אין זהות בין פעולת ההלבשה במסגרת הבחינה בתחום ההלבשה לבין פעולת ההלבשה הנבחנת בתחום ההיגיינה האישית. בית הדין האזורי קבע כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר בעניין זה ואין מקום להתערבות בהחלטתה.

אשר לחוזר נכות מס' 1951 - בית הדין האזורי קבע כי הוועדה לא נדרשה להתייחס לחוזר זה במסגרת פסק הדין המחזיר.

בקשת רשות הערעור

1. בבקשה שלפני טוען המבקש כדלקמן:

ניידות - לטענת המבקש בית הדין האזורי התעלם מכך שעל אף שבהתאם לפסק הדין המחזיר כל שהיה על הוועדה לעשות הוא לנמק את קביעתה בדבר סיוע מועט בשים לב לממצאיה, הוועדה במקום זאת בדקה את המבקש מחדש וקבעה ממצאים שונים, וזאת מבלי שהתבקשה לקיים בדיקה חדשה. עוד נטען כי גם קביעת הוועדה הנוכחית אינה ברורה שכן לאור ממצאי בדיקה לפיה המבקש אינו זקוק לסיוע בקימה ובהליכה לא ברור מדוע נקבע כי הוא זקוק לסיוע מועט.

היגיינה אישית – טעה בית הדין האזורי בקביעתו לפיה הסבר הוועדה בעניין זה סביר ומספק. לטענת המבקש הסבר הוועדה אינו מתיישב עם קביעתה הקודמת, לפיה בהלבשת פלג גוף עליון תלוי המבקש לחלוטין בעזרת הזולת למרות שלא מדובר בתנועת כיפוף מלא. כמו כן נטען כי הסבר הוועדה אינו נותן מענה למצב בו ייפלו המכנסים מתחת לברכיו של המבקש, אז כן יצטרך לשיטתה את עזרת הזולת. לטענת המבקש האבחנה של הוועדה בין בדיקת ההלבשה בסעיף ההלבשה לבין הלבשה בסעיף ההיגיינה נעשית ללא מקור נורמטיבי. המבקש אף מפנה לחוזר. וטוען כי עולה ממנו כי כאשר ישנן פעולות שמופיעות בהקשרים אחרים (לדוג' הלבשה המופיעה גם כפעולה בפני עצמה וגם כפעולת בתוך פעולת ההיגיינה) מדובר בבדיקות זהות.

חוזר 1951 – טעה בית הדין האזורי משקבע כי אין להתייחס לטענות בעניין החוזר היות והחוזר אינו חלק מפסק הדין המחזיר. לטענת המבקש הוראות פסק הדין המחזיר התבססו למעשה על הסתירה בין קביעות הוועדה לבין האמור בחוזר, ולכן הושב העניין לוועדה על מנת שתסביר את קביעותיה. בנוסף נטען כי הוועדה הינה כפופה לאמור בחוזר ועליה לפעול לפיו גם אם לא נתבקשה לעשות זאת באופן ספציפי.

לסיכום, המבקש טוען כי מכיוון שהוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר, ואף עולה הרושם כי הוועדה לא שקלה עמדתה מחדש בלב פתוח אלא שהיא שינתה ממצאיה הקודמים וקבעה ממצאים חדשים ללא ביסוס וכן העלתה נימוקים הנוגדים את הוראות חוזר 1915 יש מקום להורות על החלפת הרכב הוועדה.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה ובכלל החומר שבתיק מצאתי כי דינה להידחות באופן חלקי, כמפורט להלן:
2. משמוחזר עניינו של מבוטח לוועדה עם הוראות על הוועדה לפעול על פי הוראות פסק הדין המחזיר בלבד. יחד עם זאת וכפי שנפסק לא אחת, ההחלטה האם לערוך בדיקה קלינית נוספת היא שאלה רפואית המסורה לשיקול דעתה של הוועדה^[1]. לפיכך לא נפלה טעות בהחלטת הוועדה לבדוק את המבקש פעם נוספת. בנוסף, הוועדה הסבירה בהחלטתה את קביעתה הקודמת ונימקה כיצד הממצאים שעלו בפניה בהתכנסותה הקודמת מתיישבים עם קביעתה כי המבקש זקוק לסיוע מועט.
3. אשר לחוזר 1915 – תחילה יודגש, כפי שנפסק לא אחת, הוועדה אינה כפופה להוראות חוזרי המוסד, ויש להם משמעות במקרים בהם ישנה הנחייה מקלה בהוראות המוסד, וגם אז המשמעות של החוזר היא תוצאה של עקרון השוויון ולא תוצאה של כפיפות לחוזר^[2]. המבקש כלל לא טען בענייננו כי הוראות החוזר מקלות. כך או כך, פסק הדין המחזיר לא הורה לוועדה להתייחס לחוזר זה ועל כן לא נפלה טעות בהעדר התייחסות להוראותיו. נוסף על כך לא מצאתי כי יש בהוראות החוזר אליהן הפנה המבקש כדי ללמד על כך שהוועדה שגתה בקביעותיה הן ביחס לניידות ובן ביחס להיגיינה האישית.
4. אשר לתחום ההיגיינה – מצאתי כי נדרשת תשובת המשיב לטענה לפיה במצבים בהם ייפלו המכנסיים מתחת לברכיו של המבקש, אז יזדקק המבקש לעזרת הזולת וזאת משעל פני הדברים מצב בו המכנסיים נופלים מתחת לברכיים אינו נדיר.
5. המשיב יגיש את תשובתו עד ליום 19.12.19. המבקש יהא רשאי להגיב לתשובה עד ליום 26.12.19.
6. מטעמי יעילות הדיון בהליך, ומבלי להביע עמדה לגופם של דברים, הצדדים מתבקשים להתייחס במסגרת תגובותיהם לאפשרות כי בית הדין ידון בבקשה זו כאילו ניתנה הרשות, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, וזאת בהתאם לקבוע בתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.

ניתנה היום, כ"ג חשוון תש"פ (21 נובמבר 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. בר"ע (ארצי) 46663-07-10 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי (15.9.10); בר"ע (ארצי) 59965-03-18 גודס - המוסד לביטוח לאומי (18.7.18). ↑

2. בר"ע (ארצי) 47335-03-18 ג.צ (קטין) – המוסד לביטוח לאומי (14.10.18); בר"ע (ארצי) 14091-03-19 המוסד לביטוח לאומי – אליהו צבי ויזל (10.9.19); בר"ע (ארצי) 59623-06-18 המוסד לביטוח לאומי – סלוביק (19.2.19). ↑