לפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינה תאונת דרכים מיום 19.8.19.

לטענת התובע בתביעה העיקרית הוא נסע ישר בנתיבו לכיוון בת ימון, בהגיעו לצומת לפתע הגיח מימין רכב הנתבעים שביקש לפנות שמאלה, לאנתן זכות קדימה בהתאם לתמרור שהיה במקום, וכתוצאה מכך פגע ברכב התובעים בצדו הקדמי השמאלי וגרם לנזקים כפי שמופיעים בדו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה.

מנגד טען הנתבע 1 בתביעה העיקרית, כי בהגיעו לצומת ביקש לפנות שמאלה לכיוון דרום, כאשר בצומת ישנם רכבים נוספים שמבקשים לפנות ימינה לכיוון ממנו הגיע. לאחר שבדק כי הצומת פנוי השלים את הפניה שמאלה, אלא שלפתע הגיח רכב התובע שעקף תור של רכבים שביקשו לפנות ימינה, חצה את קו ההפרדה הלבן ונסע בנתיב הנגדי וגרם לתאונה. עוד טוען נתבע 1, כי ניסה להיצמד ככל הניתן לימין הדרך, אולם הנתיב היה צר והתובע פגע ברכב הנתבע מצד שמאל. בהתאם לכך, הגיש הנתבע 1 מצדו כתב תביעה שכנגד.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם, עיינתי במוצגים ובתמונות ממקום וזמן התאונה, שמעתי את הנהגים וטיעוני ב"כ הצדדים הגעתי למסקנה כי הן דין התביעה העיקרית והן דין התביעה שכנגד להידחות הדדית.

שמעתי את גרסאות הנהגים באשר לאופן קרות התאונה. התרשמתי כי התאונה, בנסיבות הדרך, יכולה היתה להתרחש הן באופן שבו תיאר התובע את התאונה והן על פי גרסת הנתבע ממילא לא מצאתי להעדיף גרסה אחת על פני האחרת.

בהינתן כי גרסאות הצדדים מאינות האחת את השנייה וממילא לא הרימו הצדדים את הנטל לעניין האחריות לקרות התאונה אני מוצאת כי דין התביעות להידחות הדדית.

כל צד ישא בנזקיו והוצאותיו.

זכות ערעור, תוך 45 ימים, לבית המשפט המחוזי מרכז – לוד.

ניתנן היום, כ"ו סיוון תש"פ, 18 יוני 2020, בהעדר הצדדים.