1. ביום 17.10.2019 הגישו התובעים כתב תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים.

התובעים 2 ו-3 הם הוריו של המנוח אמיר חילף ז"ל והם גם יורשי עזבונו על פי צו ירושה מיום 18.8.19.

1. התביעה הוגשה נגד שלושה נתבעים שהורשעו על פי הודאתם בקשר לביצוע עבירות שהביאו למותו של המנוח, יליד 30.4.1996 שנפטר ביום 6.7.2016. הנתבע הורשע בעבירה של סיוע להריגה ביחד עם עבירות נלוות (במסגרת תפ"ח 56527-09-16).
2. בתחילה, הנתבעים לא הגישו כתב הגנה וביום 16.4.20, בהעדר כתב הגנה, חייבתי את הנתבעים בתשלום פיצויים לתובעים.

ביום 27.1.22 הנתבע הגיש בקשה לביטול פסק הדין וביום 20.2.22 בוטל פסק הדין בעניינו.

1. בטרם שמיעת ההוכחות, הגישו הצדדים, ביום 29.9.22, הסדר דיוני לפיו הם מסמיכים את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1974 (להלן-חוק בתי המשפט) תוך שהוסכם כי תקרת הפיצוי תהיה עד לסכום של 80,000 ₪.

ביום 30.9.22 נתתי תוקף של החלטה להסכם הדיוני.

1. ב"כ התובעים טענה כי התובעים הסכימו להסדר הדיוני בשל חשש אמיתי להימשכות ההליך ונזקיהם עולים על תקרת הפיצוי המוסכם. נטען כי אין מקום לדון באחריות אלא רק בשאלת הנזק לאור פסק הדין בהליך הפלילי שהפך לחלוט. ב"כ התובעים הפנתה לפסיקה וטענה כי נזקי העיזבון עולים על סך 80,000 ₪, כך שרק עבור ראש הנזק של כאב וסבל וקיצור תוחלת החיים היה מקום לפסוק סכום גבוה מ- 80,000 ש"ח. גם לעניין נזקי התובעים 2-3 עצמם נטען כי בגין נזק נפשי של כאב וסבל אף ללא חוות דעת רפואיות היה מקום לפסוק פיצוי העולה על סך 80,000 ₪. לפיכך, ב"כ התובעים ביקשה לחייב את הנתבע בתקרת הפיצוי מבלי לקזז את הפיצוי הפלילי. כמו כן, ביקשה לפסוק שכ"ט עו"ד לטובת אוצר המדינה.
2. ב"כ הנתבע טען כי על אף שמדובר באירוע טרגי השתלשלות העובדות מלמדת כי חלקו של הנתבע היה מינורי והוא הורשע רק בעבירת הסיוע. ב"כ הנתבע הפנה להכרעת הדין וגזר הדין וטען כי לא קדם לאירוע תכנון מוקדם, האירוע התחיל במפגש בין שתי חבורות צעירים כאשר דווקא חבורת המנוח היא זו שיזמה את המפגש האלים כן הפנה לנסיבותיו האישיות של הנתבע. לפיכך נטען כי אחריותו במישור הנזיקי הנה אחריות מופחתת. נטען עוד כי פעולות המנוח עולות כדי "אשם תורם" או "הסתכנות מרצון". ב"כ הנתבע טען כי יש לפסוק לטובת התובעים סכום מינימאלי כיוון שלא הוצגו ראיות לעניין כושר השתכרותו של המנוח, הסכומים שנתבקשו בגין ראשי הנזק הלא ממוני הנם מופרזים ונעדרים בסיס חישובי ולא הוכח נזק נפשי של מי מבני משפחת המנוח.

עוד נטען כי למרות פסקי הדין שצירפו התובעים לסיכומיהם בנושא ראשי הנזק הלא ממוני, מדובר בראש נזק המצוי בשיקול דעת שיפוטי והוא עשוי להשתנות ממקרה למקרה. ב"כ הנתבע הוסיף וטען כי מכל סכום שיפסק יש לנכות שיעור מכריע נוכח האשם התורם של המנוח לאירוע עצמו ולתוצאותיו. נטען עוד כי יש להניח כי לעיזבון שולמו תגמולי מל"ל ועובדה זו תומכת אף היא בפסיקת פיצוי מינימלי בהליך זה. בנוסף, ב"כ הנתבע ביקש לקזז את הפיצוי בסך 10,000 ₪ שנפסק בהליך הפלילי וכבר שולם. אשר להוצאות, נטען כי בשל מעורבותו השולית של הנתבע באירוע אין מקום לפסוק הוצאות ומכל מקום, על פי כתב ההסכמה, הגבול העליון לתשלום הנו 80,000 ₪ וסכום זה כולל את כל ההוצאות הנלוות מכל סוג ומין.

1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ובהתאם להסכמתם להכרעה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט מצאתי לחייב את הנתבע לשלם לתובעים יחדיו את הסכום 80,000 ₪. מסכום זה יופחת סכום הפיצוי אותו שילם הנתבע במסגרת ההליך הפלילי (10,000 ₪)– כך שסך הכל יעמוד הפיצוי על סך 70,000 ₪. אבהיר כי סכום זה מהווה את חלקו של הנתבע מסך הפיצוי הכולל שנקבע בפסק הדין בהליך הפלילי, פסק דיןמיום 16.4.20.
2. בנוסף, אני מחייב את הנתבע לשלם לאוצר המדינה שכר טרחת עו"ד בשיעור 10% ( התשלום לאוצר המדינה מאחר והתובעים מיוצגים על ידי הלשכה לסיוע משפטי).

ניתן היום, כ"ו חשוון תשפ"ג, 20 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.