09 יולי 2020

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה לעררים לעניין אי כושר, מיום 11.9.19 (הוועדה לעררים), אשר קבעה למערערת דרגת אי כושר זמנית בשיעור 74% החל מ- 1.2.2019 עד 31.1.2021.

(ההחלטה)

רקע

1. המערערת ילידת 1966, בת 54, עקרת בית.
2. ועדה רפואית לעררים מיום 21.3.2019 קבעה למערערת נכות רפואית משוקללת בשיעור 52% ובכלל זה: 5% בגין שבר בחוליה L1 (מנופה), 5% בגין שבר בחוליה L2 (מנופה), 5% בגין שבר בחוליה L3 (מנופה), 5% בגין שבר בחוליה L4 (מנופה) 10% בגין שבר בחוליה L5 , 10% בגין מ/א עצבם הזנב, 10% בגין הגבלה בעש"מ, 10% בגין קישיון לא נוח בקרסול שמאל, 10% בגין מ/א שבר באגן ו- 5% בגין CTS בצורה קלה.
3. רופא מוסמך קבע כי המערערת איבדה 60% מכושר תפקודה.
4. עובדת שיקום בחוות דעתה מיום 24.05.19 המליצה לראות במערערת כמי שאיבדה מכושרה לתפקד במשק הבית במידה בינונית בשיעור 65%.
5. ביום 11.9.2019 התכנסה ועדה לעררים לעניין אי כושר על מנת לדון בעניינה של המערערת שהתייצבה יחד עם בעלה ובנה. בפני הוועדה ציין בעלה של המערערת כי היא "לא יכולה לעמוד על הרגלים צריכה לעבור שוב ניתוח. לא עושה שום דבר בבית"
6. בפרק "דיוני הוועדה ונימוקים לקביעה" ציינה הוועדה את הדברים הבאים:

"הועדה עיינה במסמכים שבתיק וראיינה את התובעת שהגיעה בליווי הבעל והבן.

מדובר בתובעת ילידת 1966 אשר אובחנה כסובלת ממצב אחרי שבר חוליה L1 5% , L2 5%, L3 5%, L4 5%, L5 10%, מ א שבר עצם הזנב 5%, הגבלה בעש"מ 10%, קישון לא נוח בקרסול שמאל 30% מ.א שבר באגן 10%, CTS בצורה קלה 5%.

הגיעה על כסא גלגלים לא מסיעה את הכסא באופן עצמאי חוגרת חגורת 3 נקודות

לדבריה בביתה מתהלכת בעזרת הליכון למרחקים קצרים מאוד- את החגורה לדבריה מרכיבה בנסיעות ארוכות.

בהתייחס למצבה הרפואי כפי שאובחן והליקויים הרפואיים דרגת חומרתם ושילובם והשפעתם המצטברת כן מהתרשמות בעת הראיון לדעת הוועדה מסוגלת לבצע עבודות הניתנות לביצוע בישיבה בלבד. כמו הכנה לבישול ליד שולחן עבודה, קיפול כביסה.

לדעת הועדה יש לראותה כמי שאיבדה 74% מכושרה לתפקד לתקופה זמנית- וזאת בתקווה שהניתוח שעומדת לעבור בקרוב בקרסול שמאל ישפר את תפקודה כ.ע.ב.

הוועדה מקבלת את הערר באופן חלקי וקובעת את דרגת הנכות אי כושר עד 31.1.21

בתום התקופה יש לבחון מחדש את התפקוד"

(הטעויות במקור)

1. על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

טענות הצדדים

1. להלן בתמצית פירוט טענות המערער:
2. טעתה הועדה בקביעותיה ומסקנותיה.
3. הוועדה לא התייחסה באופן ראוי למכלול פגיעותיה ונכויותיה של המערערת, לנתוניה האישיים, ועל השפעת הנ"ל על תפקודה.
4. כלל לא ברור מדוע העמידה הוועדה את דרגת האי כושר על 74% ולא 75%.
5. החלטת הוועדה אינה מנומקת וברורה ולא ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה. הוועדה לא רשמה את תלונותיה של המערערת ולא שאלה אותה שאלות ספציפיות לגבי מה היא יכולה לעשות ומה לא.
6. נפלה טעות בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 21.03.19 בעת שקלול הנכויות בטבלה המסכמת, כך למרות קביעת הוועדה בגוף הפרוטוקול כי היא מוסיפה נכות בשיעור 20% לפי סעיף 37(7(ב), בטבלה המסכמת קבעה 10% נכות לפי סעיף 37(7)(א).

לדידי המערער, היה על ועדת הערר אי כושר לתת את דעתה לכך.

1. הוועדה לא התייחסה כראוי למצבה הרפואי של המערערת, שסובלת משישה שברים בחוליות הגב, הגבלה בינונית של הגב, שברים באגן ושבר מרוסק עם תזוזה בעצם הזנב, ועל כן נשאלת השאלה האם המערערת מסוגלת לשבת ולכמה זמן? הוועדה לא ביררה את יכולתה של המערערת לשבת בכלל ולכמה זמן.
2. הוועדה גם לא התייחסה לנכות בגין CTS ממנה סובלת המערערת גם אף המדובר בתסמונת קלה ראוי היה כי הוועדה תתייחס אליה.
3. מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות. למערערת 52% נכות רפואית ונבדקה כעקרת בית.
4. פקיד התביעות התאים למערערת דרגת אי כושר לתפקד במשק ביתה בשיעור של 65%.
5. ועדת אי כושר לעררים קיבלה את הערר חלקית והתאימה למערערת דרגת אי כושר לתפקד במשק הבית בשיעור 74%.
6. יש לדחות טענת המערערת לפיה לא מובן מדוע לא נקבעה לה דרגת אי כושר לתפקד במשק ביתה בשיעור של 75% שכן דרגת אי כושר זו בוטלה על ידי המחוקק לפני מספר שנים.
7. דרגת האי כושר הבאה היא 100% ואין ספק כי זוהי אינה דרגת אי הכושר אשר מתאימה למערערת, מה גם כי נכות הרפואית היא כאמור רק 52%.
8. בנסיבות קיימת "קורלציה הפוכה" בין הנכות הרפואית ושיעורי יכולתה לבצע את מטלת משק הבית.
9. להבדיל מטיעון המערערת, הרי שהלכת מוהרה אינה חלה בעניין עקרת בית ואין כל חובה למלא אחר הדרישות המופיעות שם לגבי בחינת מרכיבי הלכת מוהרה לבות נסיבותיה האישיות.
10. פקידת השיקום סברה כי המערערת איבדה 65% מכושרה לתפקד במשק ביתה.
11. יש לדחות טענות המערערת בכל הנוגע להחלטת הוועדה הרפואית לעררים, שלא הוגש עליה ערעור. ועדת אי הכושר מקבלת את מסד הנתונים של הוועדה הרפואית לעררים וכך אירע גם בעניינה של המערערת. גם אם לטענת המערערת נפל פגם בסכימת הנכויות, הרי שפגם זה אינו ניתן לשינוי בשלב זה, שכן המדובר בהחלטה חלוטה.
12. ועדת אי הכושר אינה מסתכלת מאחורי ההחלטה, שכן ייתכן ונפלה טעות גם בגוף הפרוטוקול כאשר נכתב בטעות שהוועדה מעניקה פריט ליקוי 37(7)(ב) לעומת הפריט אשר נכתב בטבלה המסכמת כ-37(7)(א). מה גם כי אנו רואים שלאחר שהודפס פריט ליקוי 37(7)(ב) בטבלה המסכמת רואים שהפרוטוקול תוקן לפריט ליקוי 37(7)(א) ונחתם ע"י רופא הוועדה.
13. המערערת הופיעה בפני הוועדה וטענה את טיעוניה. גם בעלה הופיע עמה וטען את טיעוניו. יש לדחות את הטיעון כי על הוועדה היה לשאול יותר מאשר שאלה את המערערת. הוועדה מקריאת החלטתה ראיינה את המערערת ואין שום חובה ספציפית לא בדין ולא בפסיקה לגבי חובת התשאול של הוועדה עת מערער המופיע בפניה .
14. תשומת לב כי ממילא המערערת טענה בפני הוועדה כי אינה יכולה לבצע שום דבר בבית.
15. יש לדחות את טענת המערערת בסוגית הישיבה. פקידת השיקום קבעה כי המערערת יכולה לבצע עבודות בבית לפרקי זמן קצרים גם בישיבה וקבעה 65% אי כושר. כך שלבוא ולומר שהוועדה לא הטיבה עמה כאשר קבעה 74% חוטאת לאמת. מה גם, כי הערעור לוועדה לעררים אי כושר הוא אינו ערעור על החלטת פקידת השיקום. פקידת השיקום הוא מסמך עזר ככל מסמך אחר העומד בפני פקיד התביעות בבואו להחליט על דרגת אי הכושר. על כן משהטענה הספציפית בנוגע לסוגית הישיבה לא הועלתה על ידי המערערת בפני ועדת אי הכושר לעררים יש לדחות כעת כל טענה בסוגיה זו. מה גם, כי הוועדה קובעת באופן פוזיטיבי שהמערערת מסוגלת "לבצע עבודות הניתנות לביצוע בישיבה בלבד".
16. כך גם לעניין ה-CTS לא הועלתה שום טענה ספציפית בנוגע ל-CTS מה גם כי הוועדה מציינת נכות זו. המדובר בנכות מינימלית בשיעור של 5% בגין יד אחת, ולא בגין שתי הידיים כפי שטוענת המערערת. מה גם, כי עסקינן בביצוע עבודות בית אשר אינן דורשות כל מוטוריקה עדינה בגינה ניתנת נכות זו.

דיון והכרעה

1. לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995).
2. במקרים קיצוניים של חוסר סבירות בהחלטה של ועדה מסוג זה, רשאי בית הדין להתערב ולראות בחוסר הסבירות האמור משום טעות משפטית. זאת משום שוועדה לעררים, בשונה מוועדה רפואית, פועלת בתחום שאינו רפואי טהור. אולם, יש ליתן את הדעת כי התערבות כזו של בית הדין תוגבל למקרים קיצוניים של חוסר סבירות (דב"ע שם/01-1318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60).
3. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן,
4. שאלת קביעת דרגת אי הכושר הינה בעיקרו של דבר שאלה שלהערכת הוועדה את מסוגלות הנכה לעבוד/לתפקד במשק ביתו. נקודת המוצא לקביעת אי הכושר צריכה להיות כי לקויו הרפואיים של הנכה כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד/לתפקד.
5. המערערת ילידת 1966 בת 54 אשר סובלת משלל ליקויים שבגינם נקבע לה נכות רפואית מצטברת בשיעור 52% (L1 5%,L25%,L35%,L45%,L510%,מ/א שבר עצם הזנב 5%, הגבלה עש"מ מותני 10% קישיון לא נוח קרסול שמאל 30%, מלא שבר אגן 10%,CTSבצורה קלה 5%).
6. בפרוטוקול הוועדה נרשמו דברים שנאמרו על ידי בעלה של המערערת אשר ציין כי המערערת לא יכולה לעמוד על הרגליים ואינה עושה שום דבר בבית.
7. ממקרא הפרוטוקול עולה, כי הוועדה רושמת את נכויותיה של המערערת וזאת מבלי לפרט או לנמק השפעת כל ליקוי וליקוי בנפרד על כושר תפקודה של המערערת והשפעתם המצטברת של כל הליקויים על יכולת תפקודה של המערערת במשק ביתה. אכן הוועדה מציינת כי "בהתייחס "למצבה הרפואי... הליקויים הרפואיים דרגתם חומרתם ושילובם והשפעתם המצטברת והתרשמותה בעת הראיון", לדעתה מסוגלת המערערת לביצוע עבודות הניתנות לביצוע בישיבה בלבד. אולם למעט האמירה של הוועדה כי היא מתייחסת לליקויים, דרגתם חומרתם והשפעתם המצטברת, לא ברור מתוך הפרוטוקול כיצד הוועדה בחנה כל ליקוי וליקוי בנפרד והשפעתם המצטברת שעה שהיא לא מציינת ולא מבהירה כיצד לדעתה כל ליקוי וליקוי משפיע בנפרד על תפקודה של המערערת במשק ביתה והשפעתם המצטברת של כל הליקויים על תפקודה של המערערת. שומה היה על הוועדה להתייחס לכל ליקוי וליקוי בנפרד והשפעתו על תפקודה של המערערת במשק ביתה והשפעתם המצטברת.
8. זאת ועוד, הוועדה מציינת "וכן מהתרשמות בעת הראיון" אולם לא ברורה כיצד התרשמה הוועדה מיכולתה של המערערת לתפקד במשק ביתה למרות ליקויה הרפואיים, שעה שלא ניתן להבין מהוועדה כי נערכה בדיקה כלשהי למערערת ולא נרשמו דברים מפי המערערת. אכן הוועדה מציינת כי "לדבריה" בביתה מתהלכת בעזרת הליכון למרחקים קצרים מאוד, אולם אין בכך בכדי למצות את הבירור אל מול המערערת בדבר מסוגלותה/יכולתה לבצע את פעולות משק הבית, כפי שהוועדה מציינת כי התרשמה בעת הראיון.
9. תשומת לב כי המערערת סובלת משברים ב 6 חולויות שונות, שבר באגן קישון לא נוח, CTS בצורה קלה ושבר בעצם הזנב, ועל כן לא ברור מהחלטת הוועדה כיצד נכויות אלו מתיישבות עם החלטתה כי המערערת מסוגלת לבצע עבודות בית שניתנות לביצוע בישיבה בלבד.
10. לטעמי, החלטת הוועדה אינה מנומקת מספיק וחסרה התייחסות אמיתית להשפעת כל ליקוי וליקוי בנפרד והשפעתם המצטברת על כושר תפקודה של המערערת. ואין בקבלת ערר המערערת וקביעת 74% אי כושר בכדי לרפא פגם זה.
11. יש לדחות טענת המערערת בדבר החובה המוטלת על הוועדה לבחון את פרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים לרבות הטעות שנפלה, ככל שנפלה, בטבלה המסכמת בציון הנכות בגין הגבלה בעמ"ש, שכן אין זה תפקידה של ועדת הערר אי כושר, וככל שהמערערת סבורה כי אכן נפלה טעות בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים, שומה היה עליה לנקוט במסלול הנכון באמצעות הגשת ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים ולא לנסות ולרפא פגם זה באמצעות ועדת הערר אי כושר. תשומת לב כי בטבלה המסכמת בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים הנכות בגין הגבלה בעש"מ תוקנה על ידי הוועדה כשליד התיקון נמצאה חותמת וחתימה של רופא מטעם המוסד, כך שהדברים צריכים בירור, שלא באמצעות הליך זה.

סוף דבר

1. לאור כל האמור, הערעור מתקבל כך שעניינה של המערערת יוחזר לוועדת העררים לאי כושר, באותו הרכב, על מנת לשקול עמדתה מחדש תוך התייחסות מפורטת לכל ליקוי וליקוי בנפרד והשפעתם המצטברת על כושרה של המערערת לתפקד במשק ביתה.
2. המערערת ובא כוחה יוזמנו לוועדה לטעון טענותיהם.
3. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.
4. המשיב יישא בהוצאות ושכ"ט ב"כ המערערת בסך 2,500 ש"ח, אשר ישולמו לידי המערערת בתוך 30 ימים מעת שיומצא למשיב פסק הדין.

313לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על

פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, י"ז תמוז תש"פ, (09 יולי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.