מבוא

1. לפניי בקשת רשות להתגונן אשר הגישה הנתבעת.
2. עניינה של התובענה היא בתביעה בסדר דין מקוצר שהגישה התובעת, עירייה, לבית משפט זה, כנגד הנתבעת, על הסך של 112,512 ₪, בגין נכסים מסוימים, לטענת התובעת, המצויים בשטחה, ואשר נצברו בהם חובות.
3. לתביעתה צרפה התובעת את רישומיה בגין חובות הנתבעת בגין מיסים ושירותים.

דיון והכרעה

1. לאחר שבחנתי את התביעה בסדר דין מקוצר וכן את טענות ההגנה שהעלו הנתבעים במסגרת הבקשות למתן רשות להתגונן, מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ו/או "התקנות"), ולהורות על מתן רשות להגן, על יסוד הבקשה בלבד, ולהלן נימוקי:
2. תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כדלקמן- "בית המשפט או הרשם יחליט בבקשת הרשות להתגונן על יסוד הבקשה וחקירת המצהיר, ואולם רשאי הוא ליתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדחות בקשת רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד".
3. בית המשפט העליון קבע כי ניתן לעשות שימוש בתקנה זו, לצורך ייעול וקיצור ההליך המשפטי, ובלבד שבית המשפט השתכנע כראוי על יסוד החומר שבפניו שקיימת הצדקה ליתן רשות להגן על יסוד הבקשה בלבד.

"... שלשם ייעול הדברים, חסכון זמן שיפוט והתדיינויות, שעה שמשוכנע בית המשפט או הרשם כי יש מקום למתן רשות להתגונן, יכול הוא ליתנה בלא דיון. כל כך, והרי לכל היותר יהא צורך במקרה כזה בבירור ממצה, אך לא נפגעו זכויות התובע "בשורה התחתונה" המהותית של התיק..." (ראו רע"א 1264/08 סלאמה מונדר נ' הראל חברה לביטוח בע"מ. כב' השופט א. רובינשטיין).

1. בענייננו טוענים המבקשים כי סעיפי כתב התביעה סתומים, לא מדוייקים, ונטולי עילה ברורה, וכי למעשה אין כל התאמה בין הסכומים להם טוענת התובעת בכתב התביעה לבין הסכומים הנטענים בנספחי כתב התביעה.
2. עוד לטענת המבקשת, החובות להם טוענת התובעת הינם בגין 3 נכסים, אלא שלא ניתן להבין לאלו נכסים מכוונת התובעת ומהו סכום החיוב בגין כל נכס, ולמעשה לא התקבלו אצלה כל דרישות תשלום ביחס לנכסים הללו.
3. עוד לטענתה דווקא מהרישומים המצורפים לתביעה עולה כי הנתבעת מצויה ביתרת זכות אצל התובעת.
4. עיון בכתב התביעה אשר הוגש בסדר דין מקוצר ובבקשת הנתבעת, מעלה כי לא מן הנמנע כי רב הנסתר על הנגלה וכי קבלת התביעה על רכיביה וסכומיה אינה כה ברורה ומבנת מאליה.
5. המבחנים הרלבנטיים לצורך מתן רשות להתגונן רוכזו בע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים):

"התביעה בסדר דין מקוצר הינה חריג להליכי התביעה הרגילים ובמסגרתו עשוי בית המשפט להכריע בתביעה, כולה או חלקה, על סמך האמור בכתב התביעה ובבקשה לרשות להתגונן, כמו גם על בסיס הדיון המתייחס לבקשה זו בלבד.

בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו [ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עיריית חולון, פ"ד נב(1) 390, 400 (1999); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 675 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995) (להלן- זוסמן)].

1. החובה המוטלת על הנתבע במסגרת בקשת הרשות להתגונן הינה לאשר את טענתו בתצהיר; משעשה כן, על השופט הדן בבקשה להניח כי טענתו הינה טענת אמת, כך שאם מגלה התצהיר הגנה אפשרית, ולו בדוחק, תינתן לנתבע רשות להתגונן [ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט(3) 41, 46 (2004)].

כך הוא אף אם הטענה אותה מעלה הנתבע הינה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב [ראו: ע"א 1266/91 קרן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, פ"מ מו(4) 193, 196 (1992); זוסמן בעמוד 678).

1. מכאן, שבירור בקשת הרשות להתגונן לא ישמש תחליף לדיון בתביעה גופה והוא לא יכול לבוא במקום משפט בתיק. רק אם התברר לבית המשפט עקב חקירתו של הנתבע על תצהירו כי הגנתו הינה "הגנת בדים", דהיינו כי היא משוללת כל יסוד על פניה ואין לה על מה שתסמוך, לא תינתן רשות להתגונן [ע"א 620/06 חברת טימאט קאופמן סילבר נ' אטלי [פורסם בנבו] (18.11.08), פסקה 20; ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721, 722 (1988)]".
2. כן נקבע, כי הזכות להגיש בקשת רשות להגן שקולה לזכות דיונית בעלת מימד חוקתי הנגזרת מזכות הפנייה לערכאות, שהינה זכות חוקתית ראשונה במעלה.
3. כאשר בוחנת אנוכי את טענות ההגנה של הנתבעת בבקשתה למתן רשות להגן, ולאור המבחנים למתן רשות להגן, איני רואה סיכוי של ממש, שלא הייתה ניתנת רשות להתגונן ביחס לנתבעת גם אם היה נערך דיון בבקשה זו.
4. לאור האמור לעיל, הריני קובעת כדלהלן:

על-יסוד תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, וכן מטעמים של ייעול ההליך הדיוני, ולאור מסקנתי כי טענות ההגנה הנטענות אינן עולות כדי "הגנת בדים", מצאתי לנכון ליתן לנתבעת רשות להתגונן, והכל מבלי שיש באמור בהחלטה זו, כדי לחוות את דעתי, לגבי הסיכויים לקבלת טענות הנתבעת במסגרת הבירור שיערך לגופו של עניין.

1. התיק נקבע לקדם משפט, ליום 9/9/20 בשעה 11:00.

1. על נציגים מוסמכים מטעם בעלי הדין להתייצב לדיון באופן אישי. על בעלי הדין להביא עימם למועד הדיון כל מסמך רלוונטי שהם מבקשים להסתמך עליו. כמו כן, הצדדים ישלימו ההליכים המקדמיים ביניהם בתוך 45 יום מהיום.
2. ככל שבכוונת מי מהצדדים להגיש חוות דעת מטעמו על התובעת להגיש את חוות הדעת בתוך 45 יום והנתבעת , 30 יום לאחר מכן. מי שלא יגיש את חוות הדעת בהתאם למועדים לעיל, יחשב כמי שוויתר על הגשת חוות דעת מטעמו.
3. המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז טבת תש"פ, 13 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.