פיצויים לתובעת בגין אירוע במסגרתו ננשכה ע"י שני כלבי פיטבול טרייר שהיו בבעלות הנתבעים. בגין הנשיכות נותרה לתובעת צלקת שקועה ומכערת ברגלה.

הצדדים ומסגרת המחלוקת

1. התובעת, ילידת 1983, היא פסנתרנית ומורה למוסיקה שעלתה ארצה כשנה לפני האירוע מושא התביעה ובמועד הרלוונטי להליך זה התגוררה בשכונת גילה בירושלים.
2. הנתבעים היו בני זוג בעת האירוע והיו בעלי הכלבים הפוגעים.
3. ביום 4.11.2012 תקפו כלבי הנתבעים את התובעת בעת שהלכה על מדרכה בשכונת מגוריה.
4. הנתבעת הורשעה בהסדר טיעון שקבע את אחריותה לאירוע בו ננשכה התובעת ע"י הכלבים.
5. התובעת פנתה לטיפול רפואי ועל פי חוות הדעת הרפואיות בתיק נותרה לה ברגל צלקת הדבוקה לרקמות ושיעור נכותה הרפואית 10%.
6. לטענת התובעת גרם לה האירוע נזקים עקב מגבלה ברגל כאשר הצלקת מכאיבה, מכערת ומפריעה לעבודתה כפסנתרנית וכן נגרמו לה טראומה ועוגמת נפש המשפיעות גם הן על מצבה.
7. הנתבעים ביקשו לחלוק על שאלת האחריות המלאה בתיק ועל טענות התובעת לנזקים.

נסיבות האירוע

1. על פי תיאור התובעת היא הלכה על המדרכה בשכונת מגוריה בשעת ערב מאוחרת ביום 4.11.2012 עם ידיד, כשהשניים שמעו נביחות רמות אך לא ראו כלבים.
2. לפתע הגיח מאחוריה בשקט כלב ראשון ונשך את שוק רגלה, כשבאותה עת קפץ הכלב השני על הידיד שהיה עם התובעת. הידיד הצליח להבריח את הכלב שתקף אותו ואז ניגש לסייע לתובעת ולהרחיק את הכלב שנשך את רגלה אלא שאז חזר הכלב השני ונשך אותה (עמ' 9 ש11-28).
3. בעקבות זעקות התובעת יצאו אנשים שונים למקום האירוע ואז פונתה התובעת באמבולנס, כאשר על פי תיאורה נרתע צוות האמבולנס מלגשת אליה לאור קרבת הכלבים המשוחררים והיא זחלה מספר מטרים לכיוון האמבולנס.
4. התובעת פונתה לחדר מיון, הפצע נתפר והיא שוחררה ולדבריה הייתה על כסא גלגלים וקביים משך מספר שבועות. על פי המסמכים הרפואיים ניתנו חופשות מחלה בהיקף של כחודש וחצי, התובעת עברה טיפולי פיזיותרפיה ואף הופנתה בהמשך לטיפול פסיכיאטרי.
5. בכתבי הגנתם הרחיקו עצמם הנתבעים מהאירוע והעלו טענות סרק נגד התובעת והידיד שהיה עמה, וזאת על אף שהנתבעים הודו בחקירתם שכלל לא ראו את האירוע בעת התרחשותו.
6. מלבד עדויות הצדדים לא נשמעה כל עדות אחרת. גרסת התובעת נתמכה גם בחומר הרפואי ובמכתב חדר מיון מיום האירוע בו תועדה תקיפתה ונשיכתה ע"י שני כלבים.

האחריות

1. סעיף 41א בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע שבתובענה בשל נזק לגוף שנגרם על ידי כלב, חייב בעליו או המחזיק בו דרך קבע לפצות את הניזוק ואין נפקא מינא אם היתה או לא היתה רשלנות מצידו של הבעלים.
2. אמנם, על פי סעיף 41ב בפקודה, תהיה הגנה לבעלים אם הנזק נגרם עקב התגרות של הניזוק בכלב או הסגת גבול של הניזוק במקרקעין, אלא שהנטל על הנתבע להוכיח את ההגנות להן הוא טוען, ובענייננו לא הוכח דבר בעניין זה.
3. אין חולק שהנתבע הוא שהיה הבעלים בפועל של שני כלבי הפיטבול שתקפו את התובעת. הכלבים הוחזקו על ידו במקום מגוריו והוא היה המטפל העיקרי בהם.

לטענתו הוחזקו הכלבים בחצר מגודרת ואף היו קשורים ואולם טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם העובדה ששני הכלבים יצאו מהחצר ותקפו את התובעת.

בחקירתו החוזרת הודה הנתבע שישנם שני מקומות בגדר שאולי אחד הכלבים 'יכול היה לדחוף משם את הראש ולהשתחרר מהקליפס דרך הגדר' (עמ' 24 ש13-14).

1. הנתבע לא נרשם כבעל הכלבים ברישיון שהוצא להם וזאת עקב עברו הפלילי שלדבריו, לאור הוראות החוק להסדרת הפיקוח על כלבים תשס"ג-2002, מנע ממנו להיות בעלים של כלב מגזע שהוגדר מסוכן.
2. לאור מגבלה זו נרשמה הנתבעת כבעלת שני כלבים, בהיותה בת זוגו של הנתבע ואף שלא גרה עמו באותה דירה ולפיכך גם לא התגוררה במקום מגורי הכלבים. הנתבעת העידה שהכירה את הכלבים במסגרת ביקוריה במקום, פעמיים שלוש בשבוע (עמ' 18 ש23-27).
3. התובעת ביקשה לשים דגש על הוראות החוק להסדרת הפיקוח על כלבים ועל התנהלות הנתבעים אשר מסרו מידע כוזב למרכז הרישום על מנת לאפשר לנתבע להחזיק כלבים בניגוד לאותו חוק.
4. לאור רישומה כבעלת הכלבים הורשעה הנתבעת בהסדר טיעון שקבע את אחריותה לאירוע הנשיכה דנן (ת"פ (י-ם) 13647-01-16, ע"פ (י-ם) 73073-01-18 מיום 15.10.2018).
5. כאמור, אף שהתובע היה הבעלים בפועל של הכלבים והאחראי לטיפול בהם ולאופן החזקתם, הרי שמעורבות הנתבעת ברישום הכלבים על שמה אפשרה לנתבע החזקה זו. לפיכך במסגרת הליך אזרחי זה אחראים הנתבעים כלפי התובעת ביחד ולחוד.
6. ביחסים בין הנתבעים אין בהסכמת הנתבעת לעיל למעט מאחריותו של הנתבע לכלבים, ולאור הודעת צד ג' שהגישה הנתבעת נגד הנתבע אחראי הנתבע לשפות את הנתבעת בגין כל תשלום שתשלם לתובעת, למעט הסך של 18,000 ₪ ששילמה לתובעת על פי גזר הדין בהליך הפלילי (עמ' 8 ש18 בפרוטוקול).
7. הנתבעים טענו לשיהוי בהגשת התביעה, אשר הוגשה ימים ספורים לפני תום תקופת ההתיישנות, ואולם מקובלת עלי טענת התובעת שהמתינה לסיום ההליך הפלילי.

הליך זה הסתיים לאחר ערעור בחודש אוקטובר 2018 והתביעה הוגשה שנה לאחר מכן.

יתר על כן, לא הוכח שפרק הזמן שחלף מהאירוע גרם לנתבעים נזק ראייתי ועל פני הדברים נראה שהדבר פעל לחובת התובעת שהתקשתה להוכיח נזקים והפסדים מלאים בחלוף השנים.

הנכות הרפואית ומשמעותה התפקודית

1. לתובעת נותרה בשוק רגל ימין צלקת ניכרת ובולטת למראה. הצלקת ארוכה, שקועה ועם תזוזת הקרסול היא שוקעת עוד (חוות הדעת להלן וכן עמ' 24 ש27-28 בפרוטוקול).
2. על פי חוות דעתו של ד"ר קרפ, מומחה הכירורגיה מטעם התובעת, הצלקת היא בקוטר 8 ס"מ על 4 ס"מ ודבוקה לרקמות רכות מתחתיה. על פי בדיקתו התובעת סובלת מרגישות באזור מלווה בכאב והצלקת מגרדת ומקשה על תפקודה.

בהתאם לכך העריך המומחה את נכות התובעת ב 10% בגין צלקת מכערת ומגרדת בשוק ימין.

1. הנתבע 2 הפנה את התובעת לבדיקת פרופ' נוימן, מומחה לכירורגיה פלסטית מטעמו, אך לאחר בדיקתה על ידו ביקש להפנותה לבדיקת מומחה נוסף ומסר שהתגלעה מחלוקת כספית בינו ובין פרופ' נוימן.
2. התובעת הציגה בראיותיה את חוות הדעת שנתן פרופ' נוימן לנתבע 2 בה הוערכה נכותה ב 10%.

פרופ' נוימן מצא שהצלקת באזור סובך ימין היא באורך 7 ס"מ וברוחב של 1 ס"מ והיא שקועה.

המומחה ציין שניתן לתקן את הצלקת ע"י הזרקת שומן לאזור אך הבהיר שקרוב לוודאי שהצלקת תשתפר מבחינת המראה אולם לעולם לא תיעלם לחלוטין. המומחה מצא באזור ברך ימין מספר צלקות משניות, שכמעט ואינן נראות.

המומחה אף המליץ על בדיקת אורטופד לבחינת תפקוד הרגל.

1. ד"ר טוכמן, מומחה לכירורגיה פלסטית שחוות דעתו הוגשה מטעם הנתבע 2, מצא בבדיקתו צלקת רוחבית באורך של 6 ס"מ ורוחב של 2-3 מ"מ. על פי תיאורו הצלקת נרפאה יפה, לא בולטת לעין וצבעה כמעט זהה לצבע העור בסביבתה.

בהתאם העריך המומחה את נכותה של התובעת ב-4%.

1. אין בידי לקבל את תיאור ד"ר טוכמן שהצלקת לא בולטת לעין. מהסתכלות קצרה בתום הדיון באולם בית המשפט ניכר שהצלקת שקועה, מכוערת ובולטת מאוד לעין. הצלקת בולטת עוד יותר בעת תנועת הקרסול.

במצב דברים זה יש לאמץ את קביעת המומחים שהעריכו את נכותה של התובעת ב 10%. תיאור המומחים תואם הפרעה תפקודית מסוימת גם אם לא בשיעור הנכות הרפואית במלואה.

1. התובעת היא פסנתרנית והעידה בעקביות על ההפרעה שגורמת הפגיעה והצלקת בעת הנגינה על הפסנתר והלחיצה על הפדל.
2. התובעת העידה שאופי עבודתה השתנה והיא אף צמצמה את היקף הקונצרטים בהם היא מופיעה לאור הפגיעה ברגל ימין, הלוחצת על הפדל. התובעת העידה שהיא לא מסוגלת לשבת מול הפסנתר יותר משעה וחייבת הפסקות, דבר שלא תמיד מתאפשר כאשר יש שידור ברדיו או שידור חי (עמ' 12 ש19-21).
3. התובעת הוסיפה וציינה ש'קוד הלבוש', המחייב חצאית ולעיתים גרביון מקשה עליה אף הוא שכן בחצאית לא ארוכה רואים את הצלקת ובלבישת גרביון נגרמת אי נוחות מציקה בצלקת (עמ' 12 ש25-33, עמ' 17 ש32-34).
4. התובעת הזכירה גם קושי נפשי/רגשי אך בתחום אחרון זה לא הוגשה חוות דעת ועניינו של תחום זה יסתכם במסגרת הפיצוי בגין כאב וסבל ועוגמת נפש.

כאב וסבל

1. ענייננו באירוע טראומטי בו תקפו שני כלבי פיטבול את התובעת בעת שהלכה בשעת ערב מאוחרת ברחוב עם ידיד.
2. הכלב הראשון שתקף את התובעת נשך את שוק רגלה, הידיד שהיה עמה הבריח את הכלב הנוסף והרחיק ממנה את הכלב הנושך ואז שב הכלב הנוסף ונשך אותה.
3. התובעת תיארה את עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לה מהאירוע כך (עמ' 10 ש31 – עמ' 11 ש2):

"אני יכולה להגיד שהייתי זמן מאוד ממושך אחרי האירוע בדיכאון וביטלתי כמעט את כל ההופעות שלי ולא הצלחתי לצאת מהבית ולקח ממש זמן עד שחזרתי לעצמי. היו כמה חודשים שרציתי ממש לרדת מהארץ. לא חשבתי שאני אעבור את זה כי אני אחת הטובות בארץ בתחום שלי וטסתי והוזמנתי לאירועים הכי חשובים ורציניים ולא חשבתי שככה אפשר ביום אחד לעצור אותי אז כן, לקח זמן להבין מה ואיך אני ממשיכה את החיים".

1. אירוע הנשיכה ממשיך ומלווה את התובעת גם כיום הן בהפרעה השוטפת לתפקוד (ועניין זה ילובן במסגרת הפיצוי בגין פגיעה בכושר ההשתכרות) והן בהימנעות בשעות החושך אותה הזכירה ונקטעה (עמ' 12 ש22-24).
2. בפסיקה נמצא שאירוע נשיכה הוכר כאירוע טראומטי, ובוודאי כאשר מדובר בכלב מסוכן, והפיצוי בגין כאב וסבל עלה עם השנים בהתאם.
3. בת"א (שלום י-ם) 15643/06  סופר נ' בן אליהו (נבו 20.12.2009)‏‏ שניתן לפני כ-13 שנים סקרה כב' השופטת ע' זינגר את הפסיקה שנהגה באותה עת ביחס לאירועים דומים, וקבעה שהקטין שנקבעו לו כ-3% נכות פלסטית יפוצה בגין כאב וסבל בסך של 22,500 ש"ח.
4. בת"א (שלום י-ם) 11973-09  ארד נ' יפה נוף תאורה תשתיות ובניה בע"מ (נבו 10.07.2011)‏‏ שניתן לפני כ-11 שנים פסק כב' השופט ר' וינוגרד, לאדם שננשך בשוק רגלו ונקבעו לו ע"י מומחה מטעמו 10% נכות בגין צלקת, פיצוי ברכיב של כאב וסבל בסכום של 40,000 ₪.
5. בת"א (שלום ראשל"צ) 24074-03-15 פלונית נ' לאון כהן (נבו 04.05.2018)‏‏ שניתן בשנים האחרונות פסק כב' השופט ג' שני, לאדם שנותר עם 2.5% נכות נוירולוגית וכן צלקת שבגינה לא נקבעו אחוזי נכות, פיצוי ברכיב של כאב וסבל בסכום של 20,000 ₪.
6. בת"א (שלום י-ם) 12658-08-16 פלונית נ' קיבוץ עין החורש (נבו 07.08.2019)‏‏ סקרה כב' השופטת מ' צ'רקה בהרחבה את הפסיקה בסוגיה זו ולאורה פסקה, בגין נכות צמיתה של 2% עבור צלקות, פיצוי ברכיב של כאב וסבל בסכום של 18,000 ₪.
7. בת"א (שלום ת"א) 14526-03-16 פלונית נ' עו"ד אמיר כהן (נבו 03.10.2019)‏‏ פסקה כב' השופטת א' קליימן-בלק, בגין 5% נכות שנקבעו לתובעת בשל צלקת אסתטית, פיצוי בראש הנזק של כאב וסבל בסך של 30,000 ₪.
8. בהקבלה לענייננו, כאשר מדובר ב-10% נכות ובצלקת ניכרת שמפריעה לתובעת גם תחושתית, אני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה על סך 50,000 ₪.

הפסד השתכרות

1. התובעת עלתה ארצה בשנת 2011 וטענה שכושר השתכרותה צפוי היה לעלות ולהשביח לאורך השנים. לאור האירוע טענה התובעת לפגיעה בכושר השתכרותה בעבר ובעתיד.
2. עבודת התובעת על פי שנות לימוד ולא שנים קלנדריות מביאה לכך שלרוב משכורתה פוחתת בחודשי הקיץ והחגים ומתייצבת בשאר חודשי השנה. התובעת עובדת הן כשכירה והן כעצמאית בהיקף של 'עוסק פטור' אך לא תמיד עלה בידה להציג את מסמכי ההשתכרות הן כעצמאית והן כשכירה מאותה שנה, ובמיוחד לא בשנים האחרונות.
3. שכירה - עיון בתלושי השכר שהציגה התובעת מלמד שבשנת 2012 השתכרה במחצית הראשונה של השנה 41,417 ₪ ושקלול סכום זה ל-12 חודשי השנה מביא לסך חודשי ממוצע של כ-3,451 ₪, אף שיש לזכור שכבר בתחילת חודש נובמבר 2012 אירע המקרה דנן.

בשנת 2013 השתכרה על פי דוח רציפות ביטוח סך שנתי של 15,826 ₪ ובשנים 2014-2016 עבדה התובעת כשכירה בהיקף נמוך עוד יותר. לשנים 2017-2019 לא הובאו נתונים, בשנת 2020 היה ההיקף שוב נמוך ובשנת 2021 הגיעה התובעת לממוצע חודשי של כ- 2,800 ₪.

1. עצמאית – מתקצירי השומה שהציגה התובעת החל משנת 2014 עולה שהשתכרותה הממוצעת היא כ- 3,000 ₪ לחודש, כאשר לשנים 2020-2021 לא הובאו נתונים בשל אי קבלתם מהמל"ל.
2. התובעת כיום בת 39 ולאור נתוני ההשתכרות שהציגה יהיה זה סביר להעמיד את בסיס השתכרותה לעתיד על שכר המינימום, היינו 5,300 ₪ לחודש.

הפסד לעבר

1. התובעת טענה שנגרם לה הפסד עבודה רב לאחר האירוע. לטענה שהכנסתה לא נפגעה ביחס להיום השיבה (עמ' 12 ש12-24):

"ת. אני לא יודעת איך אפשר להגיד שלא ירדה כי כמה חודשים אחרי האירוע הייתי בכיסא גלגלים ושנתיים לאחר... (הנתבע מתפרץ שוב). ניסיתי לחזור לעבודה ולא כל כך עבד לי ובכיתי הרבה וביטלתי הרבה הופעות ועבודה באקדמיה. זה הכל בעקבות האירוע.

הגעתי ארצה ב-2011 והקריירה שלי הייתה צריכה לזנק, הייתי אחרי תואר שלישי, היו לי הופעות רציניות. זה לא סתם ירד – זה פשוט לא היה קיים. התחלתי לעשות דברים אחרים, יותר למידה, יותר שירה בציבור שזה ירידה גם ברמה של הביצוע, של מה שאני עוסקת בו.

ש. היום יש משהו שמונע ממך לתת קונצרטים?

ת. אני משתדלת לתת קונצרטים, זה בהיקף הרבה יותר קטן כי רגל ימין שלי נפגעה וזה הרגל של שימוש בפדל. יותר משעה אני לא מסוגלת לשבת מול הכלי ואני חייבת הפסקות וזה לא מתאפשר לפעמים כי יש שידור ברדיו או שידור חי. לכן אני קובעת הרבה פחות, פי כמה פחות, הופעות וגם לרוב חוץ מימי שישי צהריים כל ההופעות הן בשעות החושך. אני קצת נמנעת...

ש. נמנעת בגלל הטראומה מהמקרה?

ת. כן".

1. בחינת השתכרותה השנתית של התובעת לפני האירוע ואחריו מראה ירידה מסך של 41,417 ₪ בשנת 2012 לסך של 15,826 ₪ בשנת 2013, היינו הפסד של 25,590 ש"ח.

לאור אופי עבודת התובעת והתנודתיות לאורך השנה אין בידי לקשור את מלוא ההפסד האמור לאירוע דנן ואולם סביר בעיני לקשור חלק ממנו להפחתה זמנית בעבודת התובעת לאחר האירוע ולהעמידו נכון להיום על סך של 15,000 ₪.

הפסד לעתיד

1. בסיס השתכרותה של התובעת לעתיד הועמד כאמור על סך של 5,300 ₪.
2. נכותה של התובעת בגין הצלקת משפיעה באופן מועט על עבודתה ולא שוכנעתי כי השפעתה מלאה כשיעור הנכות הרפואית.
3. בנסיבות אלו וכאומדן של הפסד בשיעור של כרבע מהנכות הרפואית יועמד הפיצוי לעתיד בגין מכלול רכיבי השכר לעתיד (שכירה, תנאים סוציאליים ועצמאית) על סך של 35,000 ₪.

עזרת צד ג' והוצאות נסיעה ורפואיות

1. התובעת לא הוכיחה דבר בעניין זה ולא צירפה מסמכים כלשהם.
2. טענתה ל'מגבלות' אף ללא טענה שמן-דהוא סייע לה וטענתה להוצאות שונות נותרה בגדר עדות יחידה של בעלת דין ועל כן אין מקום לפסיקת פיצוי בראשי נזק אלו.

סוף דבר

1. התובעת ננשכה ברגלה בשנת 2012 ע"י שני כלבי פיטבול בהם החזיק הנתבע ואשר היו רשומים על שם הנתבעת.
2. בעקבות הנשיכות נותרה בשוק רגלה של התובעת צלקת שקועה ומכערת הדבוקה לרקמות תחתיה והנכות בגינה הועמדה על 10%.
3. הנתבעים אחראים כלפי התובעת ביחד ולחוד לנזקיה.

ביחסים בין הנתבעים לבין עצמם ישפה הנתבע את הנתבעת על כל סכום שתשלם לתובעת וזאת למעט 18 אש"ח ששילמה הנתבעת לתובעת במסגרת ההליך הפלילי בו הורשעה בהסדר טיעון.

1. בהתאם לפסק הדין יפצו הנתבעים את התובעת בסכומים כדלקמן:
   1. כאב וסבל 50,000 ₪
   2. הפסד לעבר 15,000 ₪
   3. הפסד לעתיד 35,000 ₪

סה"כ 100,000 ₪

מסכום זה יופחת סך של 18,000 ₪ ששולמו בהליך הפלילי.

1. בנוסף יישאו הנתבעים בשכ"ט עו"ד והוצאות התובעת בסך כולל של 20,000 ₪.

ניתן היום, י"ז אב תשפ"ב, 14 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.