בפני

כבוד השופטת קרן מרגולין-פלדמן

התובע

מוחמד מחאג'נה

נגד

הנתבע

חאזם מחאג'נה

פסק דין

במסגרת התביעה הקטנה שלפניי מבקש התובע לחייב את הנתבע בתשלום סך של 15,000 ₪ בטענה שזה גבה מבני משפחתו כספים שלא כדין, הפר חובת חיסיון ביחס למידע שנמסר לו כעורך דין וגרם לתובע להוצאות ולעוגמת נפש.

ביום 12/11/20 התקיים כאן דיון בהעדרו של התובע וניתן פסק דין הדוחה את התביעה. התובע הגיש בקשה לביטול פסק הדין, ולאחר שניתנה לנתבע הזדמנות להגיב התקיים כאן היום דיון במסגרתו נשמעו עדויות הצדדים לגופו של עניין.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, מצאתי לנכון לבטל את פסק הדין שניתן ולקבל את התביעה בחלקה בלבד ולהלן טעמיי:

1. התובע טען שנעדר מן הדיון לאור הודעה טלפונית שקיבל מאת הנתבע בנוגע לביטול הדיון בשל מצב התחלואה (קורונה) בארץ. הנתבע הכחיש את קיומה של השיחה הטלפונית האמורה. למעשה, דומני כי בין אם התקיימה השיחה הנטענת ובין אם לאו, חלה על התובע כיוזם ההליך וכבעל דין החובה לעקוב אחר המועדים הקבועים בתיק, ובמידת הצורך ליזום פניה אל המוקד הטלפוני של בתי המשפט ולא להסתפק במידע שאולי הועבר לו מאת הצד השני.

ככלל, בבוא ביהמ"ש לבחון את הבקשה שעל הפרק עליו לבחון בין היתר (ובעיקר) את סיכויי התביעה, ולאחר שבחנתי את אלו כמפורט מטה, מצאתי כי יש לבטל את פסק הדין, לדון לעיצומם של דברים ולהביא את ההיעדרות של התובע מן הדיון הראשון בחשבון לעניין סוגיית ההוצאות.

מכאן לגוף המחלוקת -

2. אין מחלוקת בנוגע לכך שהנתבע פנה אל משרדו של התובע, עורך דין במקצועו, ביוזמתו על מנת להיוועץ בו בכל הנוגע להגשת התנגדות לביצוע תובענות אשר הוגשו נגדו בלשכת ההוצל"פ. אין גם מחלוקת בנוגע לכך שפגישה מסודרת לא נקבעה בין הצדדים מבעוד מועד וכי התובע נכנס אל משרדו של הנתבע בשעה שחלף לידו, אגב אורחא.

3. אין מחלוקת בנוגע לכך שלאחר אותה פגישה טס התובע לחו"ל, וכי בעת שהותו בחו"ל ביקר הנתבע בבית העסק המשפחתי השייך למשפחתו של התובע.

4. אין מחלוקת בנוגע לכך שהנתבע הוא לקוח של בית העסק ונהג לרכוש מבית העסק אספקה עבור מכונת הקפה שבמשרדו (מדובר בבית עסק המשווק קפה על מוצריו השונים).

5.נוסף על כל אלו אין מחלוקת בנוגע לכך שבמסגרת ביקורו של הנתבע בבית העסק של משפחתו של התובע פגש הנתבע באחיו של התובע, ובין השניים נערכה התחשבנות כספית. בהקשר זה יובהר כי התובע איננו חולק על כך שבמסגרת אותה התחשבנות יצא כשבידיו כספים במזומן.

6. אחיו של התובע נחקר כאן והותיר רושם מהימן על בית המשפט.

האח תיאר כיצד במסגרת אותה פגישה טען לפניו הנתבע כי פנה אליו התובע וביקש ייעוץ לצורך הגשת התנגדות נוכח עיקולים שהוטלו, וכן כיצד ביקש ממנו הנתבע סך של 1,000 ₪ לצורך הגשה דחופה של ההתנגדויות בשעה שהתובע בחו"ל.

עוד תיאר כיצד בהעדר סכום במזומן בארנקו משך כספים מתוך הקופה, רשם על פתק, אותו הכניס אל הקופה, כי העביר כספים אל הנתבע אותם נדרש התובע להשיב, וכיצד לאור חוב של 200 ₪ של הנתבע כלפי בית העסק השיב לו הנתבע באותו מעמד 200 ₪ מתוך הסכום - לסילוק חובו.

גרסתו של האח לא נתמכה בראיות מוחשיות, אך יחד עם זאת התרשמתי כי האח מסר גרסה כנה ואמתית וניכר עפ"י קוהרנטיות הגרסה, אופן מסירתה והפרטים המרובים שנמסרו במסגרתה, כי מדובר בגרסה שיש בה ממש.

7. עדותו של הנתבע לעומת זאת הותירה רושם מהימן פחות, כאשר ניכר כי גרסתו נבנית בין היתר מעדויות התובע ואחיו, כפי שנשמעו כאן, והיא מגומגמת ומתחמקת.

במסגרת כתב הגנתו, ציין הנתבע כי בינו לבין העסק המשפחתי של התובע התנהלה מערכת יחסים של ספק-לקוח ואף ציין כי נערכה התחשבנות בינו לבין אחיו של התובע מעת לעת במשך שנים. בעדותו כאן מסר כי נהג להזמין אל משרדו אספקה מאת בית העסק וכי נהג לשלם בשיקים שהיו ברשותו ללא קשר לעלות הסחורה, תוך שהוא סומך על אחיו של התובע שיערוך את ההתחשבנות כנדרש.

טענתו לפיה בסיום התחשבנות שנערכה בינו לבין אחיו של התובע בבית העסק יצא כשבידיו כספים במזומן, איננה סבירה בעיניי, בעיקר לאור טענתו כי נהג לרכוש סחורה מאת בית העסק במשך שנים, באופן שיש להניח כי מעת לעת נרשמה לטובתו יתרת זכות - בה עשה שימוש ברכישות עתידיות. כך, הסבירות בטענה לפיה בתום ההתחשבנות קיבל את ה"עודף" לידיו במזומן נראית בעיניי כבלתי סבירה ואינה מתיישבת עם נסיון החיים ועם ההגיון הבריא.

גם טענתו לפיה לעתים מסר המחאה בסך של 1,500 ₪ כאשר קיבל סחורה שערכה 300 ₪, נוכח העובדה שהיה ברשותו שיק בסכום זה, איננה סבירה בעיניי, וסביר יותר להניח כי אם מסר שיקים בסכומים כאמור, הרי שהיה זה "על חשבון" החוב המצטבר ולא למפרע.

לבסוף דומני כי אין זה סביר שהנתבע, אשר ניהל ביחד עם שותף משרד עורכי דין ואשר נהג לרכוש סחורה בשיעור של 300 ש"ח מעת לעת עבור בית העסק, לא ניהל כרטסת מתאימה ולא דרש חשבוניות עבור הוצאה זו.

8. התובע, אשר נחקר גם הוא, אישר את טענת הנתבע לפיה נועץ בו אך ורק לעניין מועד הגשת ההתנגדות, טרם שכר את שירותיו ולא שילם עבור הייעוץ, וכי לא מסר לנתבע גרסה מלאה בנוגע להתנגדותו ולא חתם על תצהירים. אשר לשיח שהתנהל בין אחיו לבין הנתבע, טען כי למד על כך מפיו של האח, וניכר כי הוא איננו בקיא בפרטים ואף מתקשה בשפה באופן שלא מצאתי באופן מסירת הגרסה על ידו משום ראיה לקלישות הטענה. כך או אחרת, כל עדותו של התובע לעניין נסיבות מסירת הכספים לתובע היא אינה אלא עדות מפי השמועה שאין בה כדי להעלות או להוריד לבירור המחלוקת העובדתית כאן.

9. מכל אלו, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבע פנה אל אחיו של התובע, המוכר לו אישית בין היתר בהיותו לקוח של בית העסק המשפחתי של התובע (בנוסף לקרבת משפחה רחוקה) כאשר התובע שהה בחו"ל, טען לפניו כי הוא מטפל בהגשת התנגדויות מטעם התובע למניעת הליכי הוצאה לפועל נגדו, ביקש מאת האח סך של 1,000 ₪ להגשת ההתנגדויות ובאותו מעמד נערך קיזוז אל מול חובו של התובע כלפי בית העסק בסך של 200 ש"ח והוא יצא את בית העסק כשבידיו 800 ₪, כגרסת אחיו של התובע.

10. אין מחלוקת בנוגע לכך שהנתבע לא ייצג את התובע בהליכי ההתנגדות, כי הישיבה שנערכה בין התובע לבין הנתבע כללה מידע כללי בלבד ולא כללה ייעוץ משפטי מלא בנוגע בסוגיה שעמה התמודד התובע באותה עת, ואין מחלוקת בנוגע לכך שהסכום שנמסר לנתבע לא הושב לתובע או לאחיו.

11. במצב דברים זה, הגעתי לכלל למסקנה שעל הנתבע להשיב לתובע את מלוא הסכום ששולם לו (800 ₪ במזומן ועוד 200 ₪ בגין קיזוז חובותיו). כן הגעתי לכלל מסקנה שהמידע שמסר הנתבע לאחיו של התובע הוא איננו מידע חסוי שיש בחשיפתו משום פגיעה בפרטיותו של התובע (אשר ממילא לא היה בידיו) וכי פניותיו של התובע אל הנתבע להשבת הכספים עלו בתוהו והצריכו טרחה.

מכל אלו, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 1,500 ₪ (השבה ועוד פיצויים בגין אבדן הזמן והטרחה), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 27/10/19, ועד ליום התשלום בפועל.

אשר לסוגיית ההוצאות ובהתאם לאמור לסעיף 1 לעיל ולתוצאה אני קובעת כי כל צד ישא בהוצאותיו.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח העתק מפסה"ד לצדדים בדואר רשום.