בפניי בקשת רשות לערער.

1. הבקשה מופנית נגד שתי החלטות של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' שרביט) בת"א 12889/09, שתיהן מיום 18.9.19.

2. בהחלטה אחת (להלן – ההחלטה הראשונה), לא התקבלה בקשה חוזרת של המבקשת, היא התובעת בבית המשפט קמא, לדחות שמיעת סיכומים עד לקבלת החלטה בבקשתה לפסילת חוות דעת. בהחלטה, עמד בית המשפט על כך שבקשה (נוספת) לפסילת חוות הדעת הוגשה אך ביום 16.9.19, יומיים לפני מועד הסיכומים בעל פה. בנסיבות אלה, על מנת שכל הזמן שהוקצה לסיכומים לא ירד לטמיון, נדחתה הבקשה לדחות את שמיעת הסיכומים. בתוך כך קבע בית המשפט לוחות זמנים להגשת תגובה ותגובה לתגובה לבקשת הפסילה, והוסיף כי החלטה בבקשה לפסילת מומחה תינתן בין בהחלטה נפרדת, בין בגדרי פסק דין שיינתן. בהמשך ישיר לכך, נשמעו סיכומי הצדדים בעל פה.

2. בהחלטה האחרת (להלן – ההחלטה השנייה), התיר בית המשפט הגשת טבלה מסכמת של מאמרים עליהם התבססה חוות דעת שהובאה בפניו (פרופ' שינפלד). הטבלה כללה שם, מקום פרסום, תקציר, והתייחסות קצרה מאת הנתבעים. בית המשפט נתן לתובעת אפשרות לצרף עמודה נוספת מטעמה בה תתייחס, בהיקף דומה, לכל אחד מן המאמרים. כן התיר בית המשפט להגיש פירוט דומה לגבי אסופת מסמכים שהוגשה מטעם הנתבעים ביום 17.5.17, תוך מתן אפשרות לתובעת להתייחס גם לפירוט האמור, בהיקף ובמועדים כפי שנקבעו.

3. לאחר שנתתי דעתי לטענות המבקשת, על רקע החומר הרב שהוגש, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה, בלא צורך בקבלת תגובה. המדובר בהחלטות דיוניות מובהקות של הערכאה המבררת, אשר ככלל ערכאת ערעור נוהגת בריסון עצמי של ממש בהתערבות בהן. בהחלטה הראשונה לא ננקטה עמדה לגופה של בקשת הפסילה. יוצא, כי לא נפגעה זכותה של התובעת ליומה בהקשר זה. ממילא, אין מקום להידרש לטענות המבקשת (אשר אף פורטו בהרחבה רבה) לעיצומה של בקשה זו. לכך אוסיף, כי משנשמעו הסיכומים, הלכה למעשה, אין תוחלת מעשית של ממש לבקשת הרשות לערער במישור זה. ספק רב גם, אם מלכתחילה יכולה המבקשת לתקוף החלטה זו, נוכח האמור בצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, בסעיפים 1(1), 1(4).

4. המבקשת מפנה לפסיקה (רע"א 587/15 פלוני נ' תדמור (2.4.2015)) לפיה ראוי להחליט בבקשה לפסילת חוות דעת מומחה סמוך להגשתה, ולא בשלב פסק הדין. ברם, בית המשפט לא קבע מסמרות בעניין זה. אוסיף, כי בצומת הדיוני בו מצוי ההליך, בו נשמעו, כאמור, סיכומי הצדדים, וההליך בשל למתן פסק דין, נחלש במידה משמעותית ההיגיון הענייני העומד ביסוד הפסיקה הנזכרת. יוצא, כי גם טענה זו אינה משנה את התוצאה.

5. אשר להחלטה השנייה, מדובר בהחלטה שהתירה הגשת מסמכים אשר נועדו להקל על ההתמצאות וההכרעה בתיק מורכב. ההחלטה סבירה ומאוזנת. בגדרה ניתנה למבקשת הזדמנות מלאה להתייחס לתוכן המסמכים, ולהציג את נקודת מבטה. לבית המשפט שיקול דעת רחב בעניין זה, גם אם אניח כי קבלת המסמכים הכניסה מרכיב של סיכומים בכתב, לשמיעת הסיכומים בעל פה על ידי הצדדים. אוסיף, כי על פי טיבם, המסמכים אינם בבחינת חוות דעת מומחה. לפיכך, אין ממש בטענה כי מדובר בפועל בתחליף להגשת חוות דעת כאמור. אף אין ממש בטענה כי המשיבה הייתה מנועה מלהתייחס למאמרים (בכתב, או בעל פה), גם אם לגבי חלקם לא נחקר המומחה פרופ' שיינפלד, כטענת המבקשת.

6. אשר לטענה כי קיים ספק אם המאמרים שנזכרו במסמך מופיעים בחוות הדעת או הוגשו לבית המשפט, הרי שניתנה למבקשת מלוא ההזדמנות להציג את התייחסותה בפני בית משפט קמא, וממילא תוכל להעלות את טיעוניה גם לגבי היבטים אלה. לגבי הטענה כי המאמרים מושא המסמך שסומן נ/11 הוגשו מלכתחילה שלא כדין, הרי שההחלטות מושא בקשת הרשות לערער אינן סבות על עניין זה, ומשכך, אין מקום להידרש אליו בגדרי ההליך הנוכחי. יוער, כי החלטות בית משפט קמא בנקודה זו ניתנו לפני זמן רב, והמועד הקבוע בדין לתקיפתן, חלף. למען הסר ספק מובהר, כי אין בכל האמור משום נקיטת עמדה לגופן של טענות הצדדים, לרבות טענות המשיבה במסמכים האמורים, או לגבי משקלן.

7. אשר לטענות שמעלה המבקשת בעניין ההוצאות, יש להפנות להוראות הצו האמור (סעיף 1(8)), השוללות הגשת בקשת רשות לערער גם בנושא זה.

8. במכלול נסיבות אלה, בקשת הרשות לערער אינה קרובה לגלות עילה להתערבות חריגה בשיקול דעתה הדיוני של הערכאה המבררת, ומשכך, היא נדחית בזה. משלא התבקשה תגובה לבקשה, אין צו להוצאות. העירבון שהופקד על ידי המבקשת יושב לה, באמצעות ב"כ.

ניתנה היום, ז' כסלו תש"פ, 05 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.