12 אפריל 2021

1. זהו ערעור על החלטת ועדת ערר לשירותים מיוחדים מיום 7/10/19, אשר דחתה את הערר
שהגיש המערער.

2. הרקע לערעור:

1. המערער יליד 1986, עבר טיפול בשל לימפומה הוצ'קין, מתגורר עם הוריו ומקבל קצבת נכות משנת 2008.
2. תביעתו של המערער לקצבת שירותים מיוחדים נדחתה, לאחר שלא קיבל את הניקוד המצדיק מתן שירותים מיוחדים, בהתאם לטופס הערכת התלות שנערכה לו.
3. דיון:

1. סעיף 206 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 קובע, כי שירותים
   מיוחדים הינם שירותים הניתנים לאדם לטיפול אישי בו ולעזרת בית לשירותו האישי ולמשק ביתו. המבחנים להענקת השירותים הנ"ל, לרבות שיעור הגמלה, פורטו בתקנות.
2. ע"פ תקנה 4 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (וועדות עררים לשירותים
   מיוחדים ולילד נכה), התשנ"ה – 1995, מסמכותה של וועדת הערר לאשר, לבטל או
   לשנות את החלטת פקיד התביעות לעניין מידת התלות של המבוטח בעזרת הזולת,
   הצורך בהשגחה על המבוטח והתקופה שבה המבוטח תלוי בעזרת הזולת או זקוק
   להשגחה.
3. הזכאות לקצבת שירותים מיוחדים ושיעורה מותנים בכך שה"נכה" תלוי בעזרת הזולת בביצוע מרבית פעולות היום יום והקשור בהן, ברוב או בכל שעות היממה, או הזקוק להשגחה מתמדת כאשר "השגחה" מוגדרת בתקנה 1 כהשגחה או פיקוח על ה"נכה" למניעת סכנה לעצמו ולאחרים.

ד. כידוע, החלטות וועדה לעררים ניתנות לערעור לבית הדין לעבודה , בשאלה משפטית בלבד. הביקורת השיפוטית של בתי הדין לעבודה על החלטות הועדות הרפואיות לעררים מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד דוגמת טעות שבחוק, פגם משפטי, חריגה מסמכות, הפעלת שיקולים זרים או התעלמות מהוראה מחייבת (עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד' 213).

ה. בענייננו, הוועדה שמעה את תלונות המערער, ובדקה אותו בהתאם לטופס הערכת תלות שירותים מיוחדים. הוועדה שמעה את המערער אשר אמר לה כי :
"טיפול לימפומה אני עדיין מקבל . אני גר בעיסוויאה בקומה 3. לא עושה כלום בבית. אני גר עם אבא ואמא. אין לי מקל. אבא מלביש אותי וגם עוזר לי בשירותים. אני לא יכול לבד. נפלתי מקומה אחת. לשירותים אמא לוקחת אותי".

ו. מפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה בדקה את המערער בכל אחד מהפרמטרים הדרושים וכי ע"פ בדיקתה, המערער צבר 4 נקודות ADL ו-6 נקודות IADL. משכך קבעה הוועדה כי בהתאם לניקוד , המערער לא ענה להגדרה של "עצמאי או אינו תלוי בזולת או אינו תלוי בזולת בעזרה רבה ברוב פעולות היום יום ברוב שעות היממה". לפיכך הערעור נדחה.

ז. בדיון מיום 5/5/2020 בפני כב' הרשמת הסכימו הצדדים כי:
"ככל שיוצג מסמך רפואי לפיו המערער קיבל בתקופה הרלבנטית טיפול כמותרפי העונה לקריטריונים המופיעים בסעיף 13 לפרוט' הוועדה בדרג הראשון, מיום 30.7.19 ומזכה לכאורה בקצבת שר"מ בשיעור 50% גם ללא תלות בניקוד ה-ADL וה-IADL, נסכים כי עניינו יוחזר לועדה לעררים (שר"מ) באותו הרכב מיום 7.10.19, על מנת שתתייחס לנושא זה".

ח. בפועל , מסמך זה לא הוצג, כשלדברי ב"כ המערער לא הצליחו לקבל מסמך כזה מרופאי הקופה. בכל מקרה, לדבריה, לא חל שיפור במצבו המצדיק שלילת קבלת שר"ם, וכי אף לא היה שינוי בקביעת אחוזי הנכות שלו.

ט. לטענתה, למרות שלא הוצג המסמך דלעיל, יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה על מנת שתעיין בחומר הרפואי שמונח בפניה וברשימת התרופות שהוגשה לבית הדין על מנת שתחליט האם התרופות שמקבל נכנסות לגדר סעיף 13 לפרוטוקול הוועדה מדרג ראשון. עוד נטען על ידה, כי חובת העיון במסמך הרפואי הינה חלק מחובת ההנמקה של הוועדה. חובה זו כוללת בגדרה את זכותה של הערכה השיפוטית להתחקות אחרי הלך מחשבתה של הוועדה (כעולה מדיון לב/0-120 צבי מנחם – המוסד פד"ע ד(1) 73,75 ), (להלן: פס"ד מנחם). לדבריה, המערער ובאת כוחו עשו את כל שלאל ידם על מנת לסייע בידי הוועדה ולקצר את ההליך, אך באין שיתוף פעולה מצד רופאי המערער - אין לזקוף זאת לחובתו. לפיכך מבוקש כי עניינו יוחזר לוועדה לעררים (שר"ם) על מנת שתבדוק אם המערער קיבל טיפול כימותרפי העונה לקריטריונים המופיעים בסעיף 13 לפרוטוקול הוועדה.

י. מנגד שב המשיב וטוען כי לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה וכי מהרשומה הרפואית אשר צירף המערער לא עולה כי הוא מקבל טיפול כימותרפי בגין המחלה ממנה הוא סובל, ועל כן אין במסמכים שצירף ושהיו בפני הוועדה כדי לסייע לו. הוועדה הייתה מודעת לכך שהמערער היה "לאחר טיפול בשל לימפומה הוצ'קין". אעפ"כ דחתה את הערר. לא ברור עוד מדוע על הוועדה להתייחס למסמך שלא התבקשה להתייחס אליו במעמד התכנסותה, ובוודאי גם שאינה אמורה להתייחס למסמכים שלא עמדו בפניה במעמד התכנסותה. אין מדובר במקרה שהוצג בפס"ד מנחם, מאחר שבענייננו אין מדובר בתעודה רפואית אשר חייבה התייחסות ספציפית מטעם הוועדה, אלא במסמכים שניתנו למערער במהלך הטיפול הרפואי השגרתי שאינם מצביעים על סוג הטיפול הרפואי. בכל מקרה, החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת. לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטתה ועסקינן בערעור שעוסק רובו ככולו בשאלות רפואיות מובהקות, ולפיכך - ע"פ הנטען - דינו להידחות.

יא. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני הצדדים – לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה. ב"כ המשיב הסכים בדיון כי ככל שיומצא מסמך רפואי לפיו המערער קיבל בתקופה הרלבנטית טיפול כמותרפי העונה לקריטריונים המופיעים בסעיף 13 לפרוטוקול, כי עניינו יוחזר לועדה לעררים (שר"מ) על מנת שתתייחס לנושא זה – אלא שמסמך זה לא הוצג. לכן הטענה כי למרות שלא הוצג מסמך זה, יש להחזיר בכ"ז את עניינו של המערער לוועדה על מנת שתעיין בחומר הרפואי שמונח בפניה וברשימת התרופות שהוגשה לבית הדין על מנת שתחליט האם התרופות שמקבל נכנסות לגדר סעיף 13 לפרוטוקול - אין לה מקום. מקובלת עלי בעניין זה טענת המשיב כי אין מדובר בתעודה רפואית אשר חייבה התייחסות ספציפית מטעם הוועדה, כנדרש ע"פ פס"ד מנחם, אלא במסמכים שניתנו למערער במהלך הטיפול הרפואי השגרתי אשר אינם מצביעים על סוג הטיפול הרפואי, כאשר הוועדה אף לא הופנתה לכל מסמך ספציפי המצדיק אישור שר"ם.

יב. הוועדה פעלה כנדרש ממנה וערכה למערער את הערכת התלות ע"פ ממצאיה כנדרש מוועדה מעין זו. בכל מקרה, כל עוד לא הוצג בפניה מסמך רלבנטי ולו גם כפי שהוסכם בדיון – אין מקום להחזיר את עניינו לוועדה. בוודאי שאין טעות משפטית בכך שהוועדה לא עיינה במסמך שלא עמד בפניה במועד כינוס הוועדה, ואין מקום להחזיר את עניינו לוועדה על מנת שתבדוק את כל המסמכים הרפואיים שניתנו לו במהלך הטיפולים, גם הטענה כי מצבו הרפואי לא שונה לטובה ולכן יש לאשר את השר"ם - הינה טענה שברפואה, כששאלת גובה אחוזי הנכות כשלעצמם אינם מלמדים על כך שזכאי לשר"ם (שאם לא כן – די היה בקביעת אחוזי נכות מסויימים כדי לזכות בשר"ם). ולא היא. לא כל נכה זכאי לשר"ם אלא רק מי שמקבל את הניקוד המתאים בהערכת התלות.

מכל מקום – מעיון בפרוטוקול הוועדה לא עולה כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, ועל כן אין מקום להחזיר את עניינו לוועדה.

סוף דבר:

הערעור נדחה.

אין צו להוצאות.

בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת

פס"ד זה לידי הצד המבקש לערער.

ניתן היום, ל' ניסן תשפ"א, (12 אפריל 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.