1. לפניי תביעה ותביעה שכנגד, בסדר דין מהיר, לחיוב בפיצוי כספי בגין נזקי רכוש שנגרמו לכלי רכב על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 04.02.2019 בין כלי רכב, מסוג ג'יפ, מ"ר 79-573-39 שבעת התאונה היה בבעלות התובע והנתבע שכנגד (להלן: "הג'יפ") לבין כלי רכב, מסוג אוטובוס, מ"ר 72-723-53 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבעת והתובעת (להלן: "האוטובוס") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים לגבי האחריות לקרות התאונה ולגבי היקף הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4. עוד בפתח ישיבת ההוכחות הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על יסוד כל החומר המונח לפניי, לרבות תמונות מזירת התאונה שהוגשו לתיק בסמוך לפני ואחרי הדיון, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה והתביעה שכנגד להתקבל חלקית, באופן שנהג האוטובוס יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 25% ואילו נהגת הג'יפ תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 75%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד כדלקמן:

איני מקבל את גרסתו של נהג האוטובוס לפיה הג'יפ "חתך" את נתיב נסיעתו של האוטובוס. על פי תמונות מזירת התאונה שהוגשו לתיק, אין מדובר במצב שבו נכון לומר כי הג'יפ "חתך" את נתיב נסיעתו של האוטובוס.

מנח הרכבים בזירת התאונה ביחס לתוואי הכביש מצביע על כך שהג'יפ היה בהטיה קלה לימין.

על פי גרסתה של נהגת הג'יפ היא עקפה את האוטובוס משמאל וכאשר ביקשה לשוב לנתיב הנסיעה האוטובוס פגע בג'יפ מאחור.

אין מדובר בפגיעה מאחור קלאסית כפי המוצג בכתב התביעה ובכתב ההגנה שכנגד, אלא בתאונה של הפינה הימינית האחורית בג'יפ כנגד הפינה השמאלית הקדמית באוטובוס.

איני מקבל את גרסתה של נהגת הג'יפ, לפיה העקיפה בוצעה בזמן שהאוטובוס היה בתחנת האוטובוס (גרסתה בעניין המרחק בין מקום התאונה לתחנה הייתה בעלת סתירות), ואז כאשר היא ביקשה לשוב לנתיב, האוטובוס התחיל בנסיעה. סבורני כי החזרה לנתיב הנסיעה מצדה של נהגת הג'יפ בוצעה בזמן הנסיעה של האוטובוס, וסמוך מאוד לצומת, באופן שהגביר את הסיכון בהתרחשות התאונה.

מכאן, שעיקר האחריות לקרות התאונה חל על נהגת הג'יפ.

עם זאת, איני פוטר את נהג האוטובוס מהאחריות לתאונה. נהג האוטובוס מאשר כי ראה את התאונה ולא רק הרגיש את ההתנגשות. אם כך סביר כי הבחין בג'יפ המצוי מלפניו המנסה לחזור לנתיב. לא בכדי, נהג האוטובוס אומר בעדותו כי אם היה נותן לנהגת הג'יפ להתקדם לפניו ולא כועס על כך שהיא מנסה להקדים אותו, הרי שהתאונה הייתה נמנעת.

אשר למחלוקת בעניין היקף הנזקים בתביעה ובתביעה שכנגד, אומר שמאחר שהנזקים הנטענים שנגרמו לכלי הרכב נתמכים בחוות דעת שמאי רכב ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, ואף לא ביקש לחקור את שמאי הצד שכנגד על חוות דעתו, הרי שסכומי התביעות, זולת ראש הנזק הפסד בגין ימי השבתה, בדין יסודם.

לגבי ראש הנזק הפסד ימי השבתה הרי שראש נזק זה אינו מתיישב עם היות התובעת שכנגד בעלת צי אוטובוסים. ההנחה היא שאם אוטובוס אחד מבין צי האוטובוסים שבחזקת התובעת שכנגד יוצא מכלל שימוש, ארעי או קבוע, סביר כי יש ברשותה אוטובוס אחר שנועד להוות אוטובוס חלופי. מה עוד, שלא הוכח כי כל האוטובוסים שבצי האוטובוסים שבבעלות התובעת שכנגד נעשה בהם שימוש כזה או אחר בכל רגע נתון. סביר כי בגין השבתתו של אוטובוס לצורך תיקון בעקבות תאונה, נכנס לפעילות ארעית אוטובוס אחר, שממילא עמד במגרשי התובעת שכנגד. לכן, לא עלה בידי התובעת שכנגד להוכיח כי נגרם לה נזק כספי בגין ימי השבתתו של האוטובוס. לכן, יש להפחית ראש נזק זה, על סך של 1,081 ₪, מסכום התביעה שכנגד.

התביעה העיקרית

6. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:

6.1. סך של 3,558 ₪, שהינו 25% מסכום התביעה, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד תשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪.

6.3. שכר העדה כפי שנפסק בדיון.

התביעה שכנגד

7. הנתבע שכנגד ישלם לתובעת שכנגד את הסכומים הבאים:

7.1. סך של 3,450 ₪, שהינו 75% מסכום התביעה שכנגד המוכח, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה שכנגד ועד למועד תשלום המלא בפועל.

7.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪.

7.3. שכר העדים כפי שנפסק בדיון.

8. הסכומים הכוללים המנויים בסעיפים 6 ו-7 לעיל ישולמו תוך 30 יום.

9. הואיל והצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה, ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט בתביעה ובתביעה שכנגד, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

10. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ט"ז חשוון תשפ"א, 03 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.