ועדת ערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט - 1959

1. ההליך
2. מדובר בערעור על החלטת המשיב מיום 03.09.19 בה נדחתה בקשת המערער להכרת זכות נכה בגב התחתון ובכף יד שמאל בשל אירוע מיום 26.01.16, בהסתמך על חוות דעת מומחה מיום 09.08.19.
3. טענות הצדדים
4. לטענת המערער, יש לו נכות קבועה בגב תחתון, כאמור בחוות דעתו של המומחה מטעמו ויש קשר סיבתי של החמרה בין הנכות ובין האירוע מיום 26.01.16 שהתקיים בעת מילוי תפקידו בכלא כאשר ירד במדרגות רטובות , החליק ונפגע בידו ובגבו התחתון.
5. לטענת המשיב, המערער לא צרף חוות דעת רפואית ביחס לכף יד שמאל ובכך זנח את טענתו. ביחס לגב, לאור תלונות רבות על כאבי גב עובר לשירות, אין להכיר בקשר סיבתי בין האירוע הנטען לכאבי הגב של המערער.
6. הראיות

מטעם המערער הוגש תצהיר שלו מיום 25.01.21 וחוות דעת רפואית של ד"ר מוטי קרמר מיום 20.11.19.

מטעם המשיב, הוגשו חוות דעת של ד"ר שמואל ליובושיץ 09.08.19 מיום וחוות דעת מגיבה שלו מיום 21.01.20.

תצהיר המערער מיום 25.01.21 ( הוגש בנט ביום 27.01.21)

ביום 26.01.16 בעת ביקורת שערך המערער באגף בכלא שקמה, ירד במדרגות שהיו רטובות, החליק ונפל על הגב. לפי זכרונו, מאמצע המדרגות לא היה פס החלקה שלם. במהלך נפילתו, ניסה למנוע את עוצמת הנפילה ובאינסטינקט ירד עם הידיים על המדרגות, אך לא הצליח למנוע את הנפילה ונפגע בגב ובכף יד שמאל. לדבריו, הוא נותר על המדרגות עד שהגיע חובש, שהעביר אותו למרפאה ומשם פונה לבי"ח ברזילי, קיבל ימי מנוחה וניסה לחזור לעבודה לאחר מספר ימים, אך לאחר יום-יום וחצי של עבודה הרגיש שאינו מסוגל לתפקד עם הכאבים וההגבלות, ומשככים שלקח לא עזרו לו. לדבריו, נשאר למעלה מחודש בבית ומדי מספר ימים/שבועות נאלץ לשהות בימי מחלה עקב בעיות בגב תחתון. הרופא התעסוקתי הגביל את המערער מהרמת משקלים כבדים עקב מצב גב תחתון ומעט הוקל לו, אך הוא המשיך לסבול מבעיות בגב עד היום. לדבריו, ד"ר קרמר שבדק אותו ונתן את חוות דעתו קבע כי מצבו הרפואי היום הוא תוצאה של אירוע נפילה במדרגות מיום 26.01.16. כמו כן מצא המומחה מטעמו נכות קבועה, בניגוד לחוות דעת המומחה מטעם המשיב אשר בדק אותו באופן שטחי. לדברי המערער, הוא רצה להראות למומחה מטעם המשיב את סרטון הנפילה ממצלמות אבטחת הכלא, אך המומחה אמר שזה לא שייך לעניין. מאז הנפילה במדרגות מציין המערער שהוא מתקשה בעמידה ממושכת, ישיבה ממושכת, כיפוף הגב והקרנה לרגל ימין. לדבריו, תופעות אלו לא היו קיימות לפני אירוע הנפילה.

חוות דעת המומחה מטעם המשיב, ד"ר שמואל ליובושיץ מיום 09.08.19 (מש/2)

לדברי המערער, אינו זוכר חבלה קודמת לגבו התחתון לפני האירוע מינואר 2016, אינו זוכר אילו טיפולים קיבל לכאבי הגב לפני מועד אירוע הנפילה. תלונות המערער ביחס לגב תחתון נוגעות לכאבים בעיקר אחרי ישיבה ממושכת שחולפים לאחר מספר דקות של הליכה. לעיתים הכאב בגב התחתון מפציע לקדמת ירך ימין. לא נוטל תרופות או טיפולים אחרים לתלונות גב תחתון. שולל פאראסטזיות בגפיו התחתונות, פרט למקרים שהיו מידי פעם בהם חש נימול ברגליו, בעת ישיבה ממושכת בשירותים.

למערער היו כאבי גב תחתון שהופיעו שנים לפני מועד התאונה הנטענת. בעקבות אירוע הנפילה

ב-2016 בה נחבל לדבריו בגבו התחתון ובשורש כף ידו השמאלית, לא נמצאו כל ממצאים פתולוגיים בבדיקתו בסמוך ומיד לאחר מועד התאונה. בהמשך נבדק מספר רב של פעמים ללא כל ממצא בתר חבלתי פתולוגי. בדיקת CT של עמ"ש מתני הדגימה בלטי דיסק ניווניים, המצרים את הפורמינות השמאליות במרווחים L4-1S, ללא ממצא חבלתי. תלונותיו הסובייקטיביות של המערער התמקדו בירכו הימנית, תלונותיו החוזרות ונשנות על כאבי גב תחתון קודם למועד התאונה הנטענת, העדר כל ממצאים פתולוגיים בסמוך למועד התאונה, היעדר ממצאים קליניים פתולוגיים אובייקטיבים והעדר הלימה בין ממצאי הדימות לקליניקה ולתלונות הסובייקטיביות, שוללים כל נכות הקשורה לגבו התחתון ולתאונה הנטענת מיום 26.01.16. היעדר כל ממצא פתולוגי בשורש כף יד שמאל שולל קיומה של נכות. בבדיקת המערער, לא נמצאה עדות קלינית לקיומה של נכות בגבו התחתון ובשורש כף ידו השמאלית. לאור האמור, המומחה מוצא מקום שההחלקה במדרגות ביום 26.01.16 גרמה לחבלות קהות בגב תחתון ובשורש כף יד שמאל, אשר מטבען חולפות עצמונית עם הזמן. בהיעדר כל ראיה לגרימת נזק או נכות בעקבות התאונה הנטענת הן בגב התחתון והן בשורש כף היד השמאלית אין קשר של גרימה או החמרה בין הנכות הנטענת לבין התאונה הנטענת בינואר 2016.

חוות דעת של ד"ר מוטי קרמר מיום 20.11.19 (הוגש בנט ביום 30.12.19)

המערער הינו סוהר בשב"ס נפגע בגבו התחתון בינואר 2016. מאז התאונה סובל מכאבי גב תחתון והגבלה בתנועות הגב הגורמות להפרעה יומיות בתפקודו. לדבריו, הוא סבל מכאבי גב תחתון עוד טרם התאונה, שהיו התקפיים אך הם חלפו עצמונית ללא כל טיפול פרט לנוגדי כאבים ומנוחה לתקופה קצרה. לפי התיעוד הרפואי שעמד בפניו, קיים רישום בודד משנת 2012 בו התלונן על כאבי גב תחתון שטופלו בנוגדי כאבים ומנוחה. מעיון בחוות דעתו של ד"ר ליובושיץ נראה כי לפניו עמדו רישומים נוספים משנת 1998-2004 של כאבי גב תחתון שטופלו במנוחה ונוגדי כאבים, אך לא עבר כל בירור או טיפול מעבר לכך. מסמכים אלה לא עמדו בפניו בעת כתיבת חוות דעתו. לדעתו היעדר תלונות במשך 12 שנים לפני האירוע הנדון מנתק את הקשר הסיבתי וברור כי תלונותיו קשורות סיבתית לאירוע הנפילה במדרגות. אין מחלוקת שבתקופה זו המערער היה מוגבל ופנה לטיפול, מה שלא עשה לפני האירוע. בבדיקת המערער, מודגמת הגבלה בינונית בתנועת הגב התחתון, שללא ספק חלקה נגרם מגילו ומבנה גופו. עברו הרפואי אינו כולל תיעוד של מגבלה מתמשכת בטווח התנועות או בתפקוד עובר לתאונה. לאחר האירוע, מתועדים בתיקי המערער כאבים כרוניים, ממצאים הדמייתים וממצאי סדיקה גופנית שלא תועדו טרם האירוע. סביר שנכותו הזמנית המיידית לאחר האירוע הנדון הייתה למשך שלושה חודשים, ונותרה לו נכות קבועה שהוחמרה בשיעור של 50% עקב האירוע בשירות.

בחקירתו הנגדית נשאל בין השאר אם נכון שממצאי בדיקת הסי. טי. – בלטי דיסק והיצרות, לא היו טראומטיים ויכולים להתפתח חודש לאחר נפילה, והשיב שהם כן היו טראומטיים, ככלל בלטים דיסקליים הינם מולטיפקטוריאליים, וממצאים אלה יכולים להחמיר תוך חודש לאחר הנפילה. (פר' עמ' 29 -30). לשאלה מדוע אמר שהיה מצב של העדר תלונות במשך 12 שנה שמנתק את הקשר הסיבתי, כשהייתה לו תאונה בשנת 2012, ארבע שנים לפני האירוע בשירות, ואמר שמדובר בפער של ארבע שנים, והתאונה הנוספת שקדמה לכך הייתה בשנת 2004, היינו שמונה שנים קודם לכן, כך שהפער המצטבר היה של 12 שנים.

חוות דעת מגיבה של מומחה מטעם המשיב, ד"ר שמואל ליובושיץ מיום 26.01.20 (מש/4)

ביחס למסקנת המומחה מטעם הערער אמר כי המערער בעל משקל גוף מורבידי, אינו עוסק בפעילות גופנית, תנועת ע"ש מתני סבירה ומתבקשת בתנאים אלה ולא ברור כלל איפה עבר קו ההפרדה של ד"ר קרמר בין מצב זה לבין חבלה שלא גרמה לכל נזק אנטומי פתולוגי לע"ש וכיצד קבע שרק 50% ממגבלת התנועה הבינונית שמצא בבדיקתו קשורה למבנה גופו וגילו של המערער. אם סיבת המגבלה הינה קיצור שרירים, משקל יתר חולני וחוסר פעילות גופני, סביר להניח בהעדר כל ממצא חבלתי בע"ש העלול לגרום להגבלת תנועה כי המגבלה שנמצאה קשורה בשיעור של 100% לגורמים האמורים. ד"ר קרמר לא מתייחס כלל לממצאי בדיקת המומחה מטעם המשיב את המערער ולא לממצאי בדיקות שבוצעו לפני ואחרי מועד החבלה הנטענת, כמו גם לתלונות המערער על כאבי צוואר וגב בין השנים 1998-2010 שהיו זהות לתלונותיו לאחר מועד החבלה הנטענת, וביחס אליהן לא נמצאו ממצאים קליניים פתולוגיים אובייקטיבים. ממצאי בדיקתו של ד"ר קרמר, מעידים לכל היותר על קיומו של קיצור שרירים ומשקל יתר מורבידי והיעדר פעילות גופנית המגבילים את טווח התנועה של ע"ש מותני. אין לייחס חשיבות של ממצא אובייקטיבי למגבלת תנועה אקטיבית של ע"ש וכל מפרק אחר בגוף האדם, וברור שטווח תנועה אקטיבי תלוי במידת שיתוף הפעולה של הנבדק. לסיכום, ד"ר קרמר אינו מתייחס כלל לממצא חבלתי כל שהוא בע"ש כסיבה לנכות הנטענת, ומאידך גיסא , אינו נותן כל הסבר למגבלת התנועה שנגרמה לדעתו על ידי החבלה הנטענת. לאור האמור, סבר שאין בחוות דעתו של ד"ר קרמר כדי לשנות את מסקנותיו בחוות דעתו הקודמת.

בחקירתו הנגדית נשאל אם לא היה במצבו של המערער לאחר האירוע כפי שעולה מהתיעוד הרפואי ומעדות המערער כדי להצביע על קשר בין מצב של נכות ובין האירוע והשיב שבבדיקות שלא נמצאו ממצאים פתולוגיים ומדובר בתלונות סובייקטיביות של המערער שבגינם קיבל חופשות מחלה (פר' 51-53).

ג. דיון

המחלוקות בין הצדדים:

1. קביעת העובדות לגבי אירוע ההחלקה במדרגות בהקשר של קשר סיבתי לפגימות המערער.

2. מחלוקת המומחים ביחס לקשר הסיבתי בין האירועים הנטענים ע"י המערער ובין פגימת

המערער.

3, האם הוכח הקשר הסיבתי העובדתי הרפואי והמשפטי ברמה הנדרשת.

העובדות.

ביחס לעובדות, עדות המערער נראית לנו סבירה ומהימנה, לא נסתרה ונתמכת בתיעוד הרפואי, כולל פנייה לבית חולים מיידית לבית חולים לאחר האירוע, מצבו לאחר מכן בהשוואה למצב שקדם לכך וחוות דעתו של ד"ר קרמר, שנראית לנו עדיפה בקשר לכך על פני חוות דעתו של ד"ר ליובושיץ עאמור להלן. ד"ר קרמר התייחס לכך שלאחר אירוע ההחלקה במדרגות הרטובות, המערער היה מוגבל ופנה לטיפול, מה שלא עשה לפני האירוע, במשך 12 שנים, למעט מקרה אחד שהיה כרוך בתאונה שארעה ארבע שנים לפני כן. בבדיקתו נמצאה הגבלה בינונית בתנועת הגב התחתון, שללא ספק נגרמה בחלקה מגילו וממבנה גופו, אך עברו הרפואי אינו כולל תיעוד של מגבלה מתמשכת בטווח התנועות או בתפקוד עובר לתאונה. לאחר האירוע, מתועדים בתיקי המערער כאבים כרוניים, ממצאים הדמייתים וממצאי בדיקה גופנית שלא תועדו טרם האירוע. מנגד סבר ד"ר ליובושיץ, שהממצאים שלאחר האירוע מתבססים על תחושותיו הסובייקטיביות ותלונותיו של המערער בלבד, ולא על ממצאים אובייקטיביים. בקשר לכך נראה לנו שיש לקבל את עדותו של המערער כעדות מהימנה הן ביחס לנסיבות האירוע והן ביחס להימשכות הכאבים וההגבלות, ולהעדיף את מסקנתו של ד"ר קרמר שנראית לנו סבירה יותר. האפשרות שמדובר בתחושות סובייקטיביות בלבד בסמיכות מידית לאחר אירוע טראומטי של החלקה במדרגות רטובות בלי שום בסיס אובייקטיבי לכך, אינה נראית לנו סבירה בנסיבות העניין.

מחלוקת המומחים בשאלת הקשר הסיבתי העובדתי הרפואי

גם בשאלת הקשר הסיבתי העובדתי הרפואי נראה לנו שיש להעדיף את מסקנתו של ד"ר קרמר. גם בעניין זה נראית לנו סברתו של ד"ר קרמר, שיש בסמיכות הזמנים ובאופי הממצאים כדי לתמוך במסקנתו ביחס לשאלת הקשר הסיבתי העובדתי הרפואי, סבירה יותר. אכן בספרות הרפואי המאוחרת ניכרת מגמה ליחס משקל נכבד יותר לגורמים גנטיים, אך עדיין מדובר בגורמים

מולטיפקטוריאליים, כאמור בחוות דעתו של ד"ר קרמר, ובנסיבות העניין תומכת סמיכות הזמנים בין מצבו של המערער בסמיכות לאירוע והימשכות הכאבים וההגבלות, במסקנתו של ד"ר קרמר.

ד, מסקנה

לאור האמור אנו קובעים שהמערער סובל מנכות צמיתה המתבטאת בכאבים כרוניים והגבלות שהוחמרו בשיעור של 50% עקב אירוע ההחלקה במדרגות תוך כדי ועקב שירותו במשטרה ביום25.1.2016. ערעור המערער ביחס לגף היד נדחה בשל העדר ראיות לכך ולסתירת מסקנת המשיב. אנו מחייבים את המשיב בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל שך 10,000 ₪.

ניתן היום, ו' תמוז תשפ"ב, 05 יולי 2022, בהעדר הצדדים.

ברוך אזולאי שופט

בית משפט מחוזי בכיר בדימוס ד"ר רוברט פינאלי עו"ד קרן בר