בפניי בקשה לדחיית התביעה מפאת התיישנות ולחלופין בקשה למחיקת כותרת.

ראשיתו של ההליך בפניי הוא תביעה בסדר דין מקוצר שהגישה המשיבה נגד המבקש ביום 29 באוקטובר 2019, בגין חוב דמי שכירות מחודש אוגוסט 2011 ועד לחודש אוגוסט 2019.

המבקש טוען, כי בתביעה נכלל חוב מחודש ינואר 2011, כך שלפחות חלק מהתביעה התיישן. אשר לסכום התביעה שלא התיישן, קיים שיהוי ניכר שכן רק לאחרונה פנתה המשיבה למבקש בדרישה לתשלום חוב שלא יכלה לנקוב בגובהו, אך ציינה כי מדובר בכמה אלפי שקלים בלבד. לכן סבור המבקש כי דין התביעה כולה להדחות מפאת התיישנות, ולחלופין יש למחוק את הכותרת.

המשיבה טוענת, שהמבקש לא שילם את דמי השכירות חרף הסכום החודשי המזערי בו מדובר, וכי נאלצה להגיש נגדו תביעה בסכום קצוב בגין תשלום שכר הדירה לתקופה שמחודש אוקטובר 2007 עד חודש יולי 2011. התביעה מתנהלת עד היום והמחלוקת שם טרם הוכרעה. לגישת המשיבה, אין חולק כי החובות החל מחודש אוקטובר 2012 לא התיישנו, ובאשר לחוב בגין התקופה שמחודש אוגוסט 2011 ועד חודש אוקטובר 2012, המבקש הודה בהם וחתם ביום 8 בספטמבר 2014 על הסדר לסילוק החוב, כך שחלה הוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות ומירוץ תקופת ההתיישנות מתחיל מיום ההודאה כאמור.

דיון והכרעה

1. תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – "התקנות") קובעת, כי :

בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה:

(1) מעשה בית דין;

(2) חוסר סמכות;

(3) כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע.

1. סמכותו של רשם בכיר לדון בתובענות שסכומן או שווין במועד הגשת התובענה אינו עולה על 75,000 ₪ מעוגנת בסעיף 85א'(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984. מכח סעיף זה, ועל אף רישת תקנה 101 לתקנות, מוסמכת אני לדון גם בטענות התיישנות בתובענות בגבול סמכותי כאמור.
2. מחיקת תובענה או דחייתה על הסף מהווים אמצעים דרסטיים, שכן הם נועלים את שערי בית המשפט בפני התובעת, טרם שטענותיה כלפי בעל הדין שכנגד נשמעו לגופן.
3. דחיית תובענה, היוצרת מעשה בית דין, קשה אף יותר, וקשה במיוחד דחייה על הסף מפאת התיישנות, שאז נמנעת מהתובעת האפשרות לממש את זכותה המהותית הנטענת, רק משום שנמצא כי התמהמהה דיונית יתר על המידה בהגשת תביעתה (ראה לעניין זה ע"א 2582/09 גנאים נ' בית חולים רמב"ם, סעיף 12 לפסק דינו של כב' השופט מלצר (פורסם בנבו, 8.8.2010)].
4. לכן, גישת הפסיקה היא, כי תמיד יהא עדיף ורצוי שבית המשפט יקיים דיון ענייני בפלוגתא, ותמיד יועדף פתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה, על פני פתרון דיוני כדוגמת מחיקה או דחיה על הסף.
   על בית המשפט לנהוג בבקשות לסילוק על הסף בטרם דיון ענייני בתובענה "בזהירות רבה ולהשתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן" (ראה לעניין זה ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) 721, 724); וגם ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ(2) 668, 672-671). זאת מבלי לגרוע, כמובן, מחובתו של בית המשפט לעשות כן במקרים המתאימים  [ראה ע"א 2728/06 פלונית נ' מרכז רפואי סורוקה (פורסם בנבו, 24.3.2008)].
5. סעיף 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 קובע, כי "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".
6. סעיף 9 לחוק ההתיישנות קובע, כי "הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה".
7. המשיבה צירפה לתגובתה הסדר חוב מיום 8 בספטמבר 2014, הנחזה להיות חתום ע"י המבקש. המבקש לא התייחס להסדר חוב זה, על אף שניתנה לו הרשות ליתן תשובה לתגובת המשיבה. מכיון שכך, מקובלת עליי עמדת המשיבה לפיה יש בהסדר החוב משום הודאה בחוב. לכן, ולאור הוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות, חלקו של החוב שנטען כי התיישן, למעשה עדיין לא התיישן, ולכן איני מוצאת שיש מקום לדחות את התביעה על הסף מפאת התיישנות.
8. לעניין השיהוי - משקבעתי כי התביעה לא התיישנה, הרי שהקושי בדחיית התביעה, בוודאי על הסף, הוא כפול ומכופל - "טענת שיהוי במסגרת תקופת ההתיישנות היא בעייתית שכן הדבר עומד בניגוד לציפיה הלגיטימית של בעל דין לפעול למימוש זכויותיו במסגרת המועדים הקצובים לו בדין; מחמיר את ההתערבות בזכות היסוד של הפרט בדבר גישה חופשית לערכאות המשפט; ועשוי לפגוע ביכולתו של בעל דין לממש את זכותו לסעד בתביעות שנועדו לתת תרופה על פגיעה בזכויות" (ראה לעניין זה ע"א 8184/12 מרכז תורני לאומי ע"ר נ' הרב מרדכי דב קפלן, פסקה כ"ג (פורסם בנבו, 28.10.2015); וכן ע"א 4352/15 ‏דניאל קורן נ' אורן הראל, סעיף 3 לפסק דינו של כב' השופט הנדל (פורסם בנבו, 2.8.2017).
9. השתהות בהגשת תביעה אינה, כשלעצמה, שיהוי במובן המשפטי. שיהוי בתוך תקופת ההתיישנות נוצר כאשר יש בהשתהות בפנייה לבית המשפט משום שימוש לא נאות בזכות התביעה הנתונה לתובעת ופגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להתבע.
10. איחור בהגשת תביעה הוא כשלעצמו אינו מעיד על ויתור או מחילה של התובעת על זכות התביעה. השתהות בתוך תקופת ההתיישנות הינה זכותו של המתדיין, והיא עשויה לעתים לשמש אמצעי חשוב בדרך לפתרון המחלוקת מחוץ לערכאות. לכן, ועל מנת שניתן יהיה לטעון לשיהוי, יש צורך בקיום מצג ברור מטעם התובעת, לפיו היא מוותרת על זכות התביעה העומדת לה (ראה ע"א 6805/99‏ תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פד"י נז(5) 433, 446).
11. מכל האמור לעיל עולה, כי על מנת להוכיח את טענת השיהוי, שממילא נטענה בלשון רפה, על הנתבע להראות כי בנסיבות המקרה זנחה התובעת את זכות התביעה העומדת לה, או שבמשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה.
12. סבורה אני, כי בנסיבות המקרה דנן לא ניתן היה להניח כי התובעת מוותרת או מוחלת על זכותה. התובעת פתחה בהליכים נגד הנתבע בגין חוב שקדם לחוב נשוא תיק זה, וההליכים שם טרם הסתיימו. בנסיבות אלה, איני סבורה כי הנתבע רשאי היה להניח שהתובעת ויתרה או מחלה על זכותה, ולכן גם טענת השיהוי נדחית.
13. לעניין הבקשה למחיקת כותרת - תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - "התקנות") מגדירה את סוגי התביעות שיכולות להתברר לפי סדר דין מקוצר, כך:

"ואלה תביעות שהתובע יכול להגישן לפי סדר דין מקוצר:

(1) תביעות על סכום כסף קצוב, בריבית או בלי ריבית, הבאות -

(א) מכח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב".

במקרה בו לא מתקיימים התנאים האמורים, התביעה אינה בת סדר דין מקוצר ויש למחוק את הכותרת "סדר דין מקוצר".

זהו שלב מקדמי שאיננו מצריך כניסה לכל פרטי הראיות ואיננו מחייב בחינה מדוקדקת של התשתית הראייתית המקיפה המצויה בידי התובעת ונועדה להוכחת תביעתה על כל פרטיה.

1. התביעה שבפניי היא לסכום קצוב, כעולה מהכרטסת שצורפה לכתב התביעה, והיא מתבססת על הסכם שכירות חתום ע"י הצדדים, שצורף אף הוא לכתב התביעה.

לכן אני קובעת, כי דינה של הכותרת "בסדר דין מקוצר" להוותר על כנה.

סיכום ומסקנות

הבקשה לדחיה מחמת התיישנות והבקשה למחיקת כותרת – נדחות.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות בקשה זו בסך של 1,800 ₪.

אשר לבקשת הרשות להתגונן אשר בפניי, אני קובעת כדלקמן:

הבקשה תידון בפניי ביום 12 ביולי 2020 בשעה 11:30.

לדיון הוקצו 60 דקות והצדדים יהיו ערוכים לסיכומים בעל פה במועד זה.

במידה וב"כ המשיבה מוותר על חקירת המצהיר, תימסר על כך הודעה.

בקשות דחייה יש להגיש עד 3 שבועות לפני המועד בכדי שניתן יהיה לנצל את המועד שיתפנה לטובת תיקים אחרים. את הבקשה יש להגיש תוך ציון עמדת הצד השני ומועדים מתואמים במידת האפשר. בקשות ללא ציון עמדת הצד השני – יידחו אלא במקרים מיוחדים.

ניתנה היום, י"ד שבט תש"פ, 09 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.