לפניי תביעה בסך 25,000 ₪.

התובע טען בכתב התביעה כי ביום 1.8.18 נחתם הסכם שכירות בינו לבין הנתבעים לפיו התחייב השוכר בסעיף 14 להסכם לא לשנות את המבנה המושכר ולשמור על אחזקתו התקינה ולהחזירו על כל מתקניו כשהם תקינים. התובע טען כי ביום 1.9.19 הנתבעים החזירו את הנכס לאחר שלקחו מהמקום בלוני גז מלאים השייכים לתובע וכן גרמו נזקים כמפורט בהצעת המחיר שצורפה. התובע צירף את הסכם השכירות שנחתם בינו לבין הנתבעים ביום 1.8.18, תמונות, אישור הגשת תלונה במשטרה והצעת מחיר לתיקונים בסך 6,900 ₪.

הנתבעים הגישו כתב הגנה וטענו כי יש לדחות את התביעה. עוד טענו כי שכרו את הבית למעלה משבע שנים, קרי משנת 2013, וכי בשלב מסוים התובע ורעייתו נכנסו להליך גירושין במסגרתו עזב התובע את הבית ורעייתו המשיכה להשכיר את הנכס לנתבעים. במהלך שנת 2017-2018 הסתיים הליך הגירושין, רעייתו של התובע עזבה את הבית ואז הוארך הסכם השכירות לשנה נוספת עם התובע לבדו, הוא ההסכם שצורף לכתב התביעה. הנתבעים טענו גם כי הבית אליו נכנסו לא היה צבוע, נאלצו לצבוע אותו בעצמם, לא היו בלוני גז ונאלצו להביא בלוני גז מקייטרינג שבבעלותם וכי בחדרי האמבטיה היו מותקנים מתלים למגבות, סבוניה ומוט רחצה. הנתבעים טענו כי ביצעו תיקונים במהלך השנים בבית. הנתבעים טענו כי הציעו לתובע על מנת להימנע מוויכוח מיותר להביא בחזרה בלוני גז מהקייטרינג, אולם התובע סירב ועמד על תשלום כסף. עוד טענו הנתבעים כי על אף שאין עליהם חובה לצבוע את הבית, טרם יציאתם דאגו להביא איש מקצוע לצבוע את הבית על חשבונם אולם התובע טען כי הצביעה לא הייתה מספיק מקצועית ודרש תשלום עבור צביעה נוספת. עוד טענו כי חלק מהחורים שהיו בבית נשארו מהשוכרים הקודמים.

הנתבעים טענו כי הגדר מסביב לבית הייתה מפורקת, בבית לא היה מחסן ולכן רעייתו של התובע נתנה אישור לסגור את המרפסת לרבות אישור לקדוח חורים ברצפה לצורך ביצוע העבודה.

הנתבעים מכחישים את הטענה בדבר חורים בקרמיקה במטבח וכי כל עבודה שביצעו הייתה באישור התובע ורעייתו.

הנתבעים טענו כי התובע התקין מצלמות מעקב שצפו לחצר ביתם תוך פגיעה חמורה בפרטיותם.

הנתבעים טענו כי בהתחלה התובע דרש סכום של 10,000 ₪ ורק אחר כך העמיד את התביעה על 25,000 ₪ כאשר הצעת המחיר שצורפה היא בסך 6,900 ₪ בלבד. עוד טענו כי נותן הצעת המחיר הוא חבר קרוב של התובע.

הצדדים זומנו לדיון.

דיון והכרעה

פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית בהתאם לתקנה 15 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.

בהליך זה נטל השכנוע חל על התובע , החובה עליו להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה", וזאת על אף שמדובר בתביעה קטנה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והראיות שהוצגו בפני, ולאחר ששמעתי את הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית ולהלן אנמק:

1. המחלוקת בתיק זה היא לגבי נזקים, צבע, בלוני גז, מרפסת שנסגרה למחסן, חומה מסביב לבית וחוב חשמל שנותרו בדירת התובע – המושכר לאחר שהנתבעים עזבו את המושכר.

2.  להלן אתייחס לכל הטענות לעיל ולאחר ששמעתי את הצדדים בדיון שהתנהל בפניי:

א. לגבי הנזקים שהתובע טען כי הנתבעים הותירו בדירה: התובע העיד בדיון כי הנתבעים קדחו חורים בקרמיקות במטבח ובמקלחת וכן בקירות של חדר השינה ובסלון וכמעט בכל מקום יש חורים. לצורך כך הציג התובע תמונות שהוצגו וסומנו ת/2 ו-ת/3. התובע אישר בדיון כי כל התמונות שהוצגו בדיון הן תמונות של הבית אחרי שהנתבעים עזבו את הבית. הנתבע העיד כי הם גרים בבית 6 וחצי שנים, הכל התנהל מול אשתו לשעבר של התובע וכי במטבח שאלו אם אפשר לקדוח ואישרו להם לקדוח מעל הקרמיקות, וכך עשו. עוד העיד הנתבע כי כל החורים שהתובע טוען שיש בבית, הם לא ביצעו וכי החורים בסלון ובחדר השינה זה שימוש סביר במשך 6 וחצי שנים. עוד העיד הנתבע כי כל החורים נסתמו וכל הבית נצבע מחדש, חוץ מחדר השינה. הנתבע העיד כי לאחר עיון בתמונות שהוצגו ע"י התובע, אין הוכחה שהבית לא נצבע וכי החורים לא נסתמו. התובע. חוזה השכירות עליו מבסס התובע את תביעתו הוא מתאריך 1.8.18. אין מחלוקת כי הנתבעים התגוררו בבית מספר שנים לפני המועד לעיל. התובע צירף לתיק תמונות של הבית אחרי שהנתבעים עזבו את הבית, לטענתו, ואילו הנתבעים לא צירפו תמונות כי החורים שבוצעו נסתמו כטענתם. משכך, אני מקבלת את טענת התובע בעניין זה ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובע את הסכום של 700 ₪, הוא הסכום שצוין בהצעת המחיר שצורפה לכתב התביעה בכל הנוגע לקרמיקה במקלחת ובמטבח.

ב. לגבי הצבע: הנתבעים טענו כי צבעו את הבית, התובע טען בעדותו כי הנתבעים עשו צביעה רק כדי לצאת ידי חובה וכי הדייר הקודם צבע את הבית. התובע הציג תמונה שהוצגה וסומנה ת/8 וטען כי הקיר לא מתוקן ולא צבוע כראוי. איני מקבלת את טענת התובע בעניין זה. התובע הציג תמונה של פינה אחת בבית של קיר אשר לטענתו אינו צבוע כראוי. אין די בתמונה אחת כדי להוכיח את הטענה כי כל הבית הוחזר כשהוא לא צבוע, בניגוד לגרסת הנתבעים. נטל ההוכחה הוא על התובע ומשלא הוצגו תמונות של כל הבית, איני מקבלת את הטענה בכל הנוגע לצבע של כל הבית ואני מאשרת תיקון צבע של הקיר שהוצג בתמונה בלבד, על דרך האומדנא בסך 200 ₪.

אעיר כי התובע הציג מכתב מאת הדייר הקודם, הוצג וסומן ת/9, וטען בדיון כי הדייר הקודם אמר שלא נגע בבלוני הגז ולא תלה תמונה על הקיר. מדובר בעדות שמיעה והמסמך שהוצג וסומן ת/9 אינו יכול לבוא במקום עדות של אותו דייר בבית המשפט. על כן איני מייחסת משקל ראייתי למסמך שהוצג.

ג. לגבי בלוני הגז: התובע העיד כי הנתבעים לקחו שני בלוני גז, אביו היה נוכח בבית וניסה לעצור אותם ומאחר והוא היה בעבודה, הזמין את המשטרה אולם עד שהמשטרה הגיעה, הנתבעים הצליחו ללכת. אביו של התובע העיד בדיון כי אמר לנתבעים לא לקחת את הבלונים כי הם לא שלהם. הנתבע העיד כי בעת שפינה את הבית וכשהבין שיש בעיה עם בלוני הגז, הציע להחזיר את הבלונים אולם התובע לא רצה מטעמי אגו. הנתבע העיד כי בלון גז עולה 120 ₪ ולא 468 ₪ כפי שהתובע טוען. התובע מצדו העיד כי בלון גז עולה 468 ₪ והגיש הצעה שסומנה ת/10. נוכח עדות הנתבע כי הסכים להחזיר לתובע את בלוני הגז ונוכח המחלוקת בין הצדדים לגבי עלותו של בלון גז ומאחר והתובע הציג אסמכתא – הצעת מחיר לגבי עלות בלון גז, ובהיעדר אסמכתא נגדית מטעם הנתבע לגבי עלות הבלון כטענתו, אני מקבלת את גרסת התובע ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובע עלות שני בלוני גז בסך 936 ₪.

ד. לגבי המרפסת: התובע העיד כי הנתבעים קדחו חורים בבלטות כדי לסגור חדר וממש סגרו מרפסת ולצורך כך הציג תמונות שסומנו ת/4 ו-ת/5 וכן תמונה של הקידוחים ברצפה - ת/6 ותמונה מהצד השני של החדר שסגרו - ת/7. הנתבע העיד כי כל ההתנהלות הייתה עם אשתו לשעבר של התובע וכי המחסן שנסגר, הכול היה באישור התובע ואשתו. הנתבעת העידה כי המחסן נעשה בשנה השנייה של השכירות, קרי בשנת 2014 והתובע לא הכחיש זאת. מכאן המסקנה כי במעמד הסכם השכירות עם התובע שנחתם ביום 1.8.18 המחסן שנסגר היה קיים והנתבעים החזירו את המושכר במצב בו קיבלו אותו בעת החתימה על חוזה השכירות עם התובע. בחוזה השכירות לא צוין כי על הנתבעים, בתום תקופת השכירות, לפרק את המחסן ולהחזיר את המצב כמו שהיה מספר שנים לפני, עת המחסן נבנה ע"י סגירת המרפסת. טענה זו נכונה גם לגבי הקידוחים ברצפה שבוצעו לצורך סגירת המרפסת והפיכתה למחסן. הטענה כי הנתבעים שינו את מבנה המושכר אינה מתקבלת מאחר ועת נחתם הסכם השכירות עם התובע, נשוא כתב התביעה, המחסן היה קיים.

ה. לגבי החומה: התובע העיד כי כאשר הנתבעים פינו את הבית, הפילו את החומה ועץ מסביב לבית. התובע העיד כי הבטון נשבר וכל החומה נפלה ולצורך כך הציג תמונה ת/1 שעליה סימן את החומה שנפלה. הנתבע העיד כי החומה הייתה נופלת כל שנה, העצים היו נופלים, אין עמודי בטון אלא ריבוע קטן של בטון ועליו עמוד ברזל ובתוכם יש שלבים של עצים. עוד העיד התובע כי אם הברזל שעוטף את העצים נופל, כל השלבים נופלים. הנתבע העיד כי השלבים נפלו כל שנה בחורף ובקיץ היה צריך לתקן אותם. הנתבע העיד כי התובע לא נתן להם להחזיר את השלבים למקום אלא רצה לעשות זאת בעצמו. מעדותו של הנתבע עולה כי בכל שנה היה צריך לתקן את השלבים של העצים, אולם כשיצא מהדירה התובע לא אפשר לו לעשות זאת. איני מקבלת את הטענה כי הבטון נשבר כפי שהתובע העיד, שכן דבר זה אינו עולה מהתמונות שהוצגו וסומנו ת/1. על כן אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע את עלות החזרת שלבי העץ שבחומה אולם, מאחר ובהצעת המחיר שצורפה ע"י התובע התיקון כולל פגיעה בגדר, אותה איני מאשרת כאמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע בגין סעיף זה על דרך האומדנא סך של 500 ₪.

ו. לגבי החשמל: אביו של התובע העיד בעניין זה מאחר והוא לקח על עצמו את הטיפול בנושא זה והגיש חשבון חשמל דו-חודשי שהוצג וסומן ת/11 תוך שהוא מציין את הקריאה הישנה והקריאה החדשה של מונה החשמל וטוען כי החשבון של הנתבעים עומד על סך של 1,587 ₪. הנתבע בעדותו מאשר כי החוב בגין החשמל הוא בסך 1,586.7 ₪ בהתאם לנספח ת/11 שהוצג. על כן אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע את הסכום של 1,586.7 ₪ בגין חוב חשמל.

ז. טענות הנתבעים לגבי תיקונים והשקעות שביצעו על חשבונם בבית התובע במשך השנים לא נתמכו בראיות כלשהן ועל כן איני נדרשת לטענותיהם בעניין זה.

ח. לגבי תיקוני טיח בחלונות: התובע העיד כי הנתבעים פחדו מגנבים והדביקו מכשירי גלאי על הטיח בכל החלונות. הנתבע העיד כי פרצו לבית שלהם וגנבו להם ציוד בסך 70,000 ₪ ולכן שאלו את התובע אם הוא מוכן להתקין סורגים והוא לא הסכים ואמר להם לעשות אזעקה על חשבונם, כשהוא יודע שהולכים להיות מודבקים גלאים. בנסיבות אלה, כאשר הנתבע מודה כי הותקנו גלאים ומאחר ולפי ההסכם על הנתבעים להחזיר את המושכר במצב כפי שקיבלו אותו, אני מקבלת את התביעה בגין סעיף זה ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובע סכום של 800 ₪ בהתאם להצעת המחיר שהוצגה לתיק.

ט. טענות הצדדים בכל הנוגע למצלמות שהוצגו בדירה כאשר התובע טוען כי מדובר במצלמה לא אמיתית רק כדי להפחיד, ואילו הנתבעים טוענים כי מדובר במצלמות סתר שצילמו את המשפחה לרבות בבריכה ובניגוד לחוק, מדובר בגרסה מול גרסה ולא מצאתי להעדיף גרסת אחת על פני השניה.

י. לגבי טענת הנתבע כי דודו בוהדנא שנתן את הצעת המחיר לביצוע התיקונים בדירת התובע ואשר צורפה לכתב התביעה הוא חבר טוב של התובע וכי הצעת המחיר שהוצגה הינה בדויה, לא הוכחה מה גם שהנתבע לא הציג הצעת מחיר נגדית לצורך תיקון הליקויים שצוינו בהצעת המחיר.

3. אור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע סכום כולל של 4,723 ₪ וכן, אגרת משפט בסך 250 ₪ . סכומים אלה ישולמו לתובע בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק דין זה אצל הנתבעים, שאם לא כן יישאו בהפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום המלא בפועל.

4.         המועד להגשת בקשה לרשות ערעור על פסק הדין הוא 15 ימים מיום מתן פסק הדין.

5.         המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, כ"א אדר תש"פ, 17 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.