בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל שקבעה כי אין בין הצדדים הסכם בוררות ועל כן אין מקום להורות על עיכוב הליכים.

מסגרת הדיון וטענות הצדדים

1. המבקשת היא עמותה שהצדדים חלוקים בינהם בשאלה מי מוסמך לייצגה ולפעול בשמה.
2. למבקשת טענות רבות נגד המשיב ונגד התנהלותו בענייני העמותה בכלל ובמימוש המשכון מושא תיק ההוצאה לפועל בפרט ואולם אין מקום לדון בטענות אלו במסגרת ההליך שלפניי.
3. בבקשת רשות הערעור שלפני טוענת המבקשת כי שגתה רשמת ההוצאה לפועל עת דחתה את בקשתה לעיכוב הליכים מחמת קיומו של הסכם בוררות בין הצדדים.
4. לטענת המבקשת נכרת בינה ובין המשיב הסכם בוררות עליו ניתן ללמוד מחליפת המכתבים שצירפה לבקשתה ובהתאם לכך היה על הרשמת לעכב את הליכי ההוצאה לפועל.
5. על פי מסמכים אלו פנתה המבקשת ביום 2.9.2019 לבד"צ שעל יד העדה החרדית והאחרון הוציא למשיב ולמעורב נוסף הזמנה לדיון בפניו ואף הורה לאותם נתבעים שלא להמשיך בהליכים שנקטו בעניינה של העמותה (נספח כז לבקשת רשות הערעור).
6. ביום 8.9.2019 שלח ב"כ המשיב מכתב לבד"צ בו טען בשמם של המשיב, של המעורב הנוסף ואף בשם העמותה עצמה. במכתב זה טען ב"כ המשיב כי הפניה לבד"צ לא נעשתה ע"י בעל סמכות בעמותה וכי אין כל הסכמה של מי מהמעורבים להתדיין בפני בית הדין, ועל כן מבוקש כי הבד"צ יבטל את החלטתו ואת הזימון אליו (נספח כח).
7. ביום 12.9.2019 השיב בית הדין למכתב ב"כ המשיב והודיע כי הוא מוסמך ליתן סעד זמני עד לבירור הדברים בפני בית-דין קבוע. כן התרה בית הדין כי אם הנתבעים (ובהם המשיב דנן) יסרבו לדין תורה – הוא ישקול לפרסם את דבר סירובם (נספח לא).
8. ביום 19.9.2019 שלחו המשיב והמעורב הנוסף מכתב לבית הדין וזאת על גבי נייר מכתבים הנושא את פרטי העמותה. במכתב זה מסרו כי לא קיבלו את הזמנות בית הדין במועדן. עוד פירטו את המחלוקות בדבר ייצוג העמותה וסיימו בהבהרה "שלאחר שנקבל הזמנה לד"ת כדין, נדון בד"ת, ומעולם לא סירבנו לדין תורה, ...", (נספח לד).
9. ביום חמישי 3.10.2019 הוציא בית הדין הזמנה לדיון בפניו ביום 31.10.19 (נספח לה).
10. ביום ראשון 6.10.2019 הגישה המבקשת בקשה לעיכוב הליכים בהוצאה לפועל והבקשה הועברה לתגובת המשיב.
11. המשיב התנגד לבקשה לעיכוב הליכים ולטענה שישנו הסכם בוררות בין הצדדים. בתגובתו ציין המשיב כי מועד פינוי הנכס נקבע ליום 22.10.2019 ובהתחשב ביום כיפור ובחג הסוכות – הוגשה בקשה העיכוב שני ימי עבודה בלבד לפני מועד הפינוי האמור.
12. המשיב דחה את טענות המבקשת לעניין החוב והצביע על חוסר תום הלב בהעלאת טענות אלו ערב הפינוי ולא במשך החודשים שקדמו לכך מאז פתיחת התיק בלשכת ההוצאה לפועל.
13. לעניין חליפת המכתבים כפר המשיב בטענת המבקשת כי יש לראות במכתבו האחרון משום הסכמה לבוררות.
14. המשיב טען כי פעולותיו לפני ואחרי המכתב מלמדות כי לא התכוון לוותר על הליכי ההוצאה לפועל ולא הסכים להעביר את ההתדיינות בין הצדדים לבוררות בבית הדין. המשיב טען כי לכל היותר יש לראות במכתבו הסכמה ל"מנגנון הכרעה" על פי דין תורה, אף כי אין בו גמירת דעת ומסוימות ביחס לסכסוך דנן, ובכל מקרה אין בו הסכמה להכרעה בדרך של ניהול בוררות בבית הדין תוך הגבלת זכות גישתו לערכאות.
15. רשמת ההוצאה לפועל קיבלה את עמדת המשיב ודחתה את הבקשה לעיכוב הליכים בהעדר הסכם בוררות כנטען.

דיון והכרעה

1. טענות המבקשת מבוססות על מכתב המשיב לבית הדין מיום 19.9.2019. אין חולק כי מכתב זה בא במענה להודעת בית הדין בה פעל הלכה למעשה לכפות על המשיב ציות להתדיין בפניו ואף התרה בו כי אם לא יעשה כן – יבולע לו.
2. פניה כזו מטעם מי שעל פי המבקשת אמור לשמש בעתיד "בורר ניטרלי" אינה יכולה להתקבל ולמעשה די בה כדי לשמוט את הקרקע תחת הטענה כי במענה לאיום שכזה 'הסכים' המשיב לניהול בוררות בבית הדין.
3. כפי שכבר נפסק בבג"ץ 3269/95 יוסף כץ נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים, נ(4) 590 (1996):

"...אם חוק הבוררות הוא בסיס לסמכותו של בית הדין הרבני, אזי יש לחזור ולומר כי חוק זה אינו מעניק סמכות, לא במפורש ואף לא ברמז, להוציא כתב סירוב, לא לבית-דין רבני ולא לשום בורר אחר. קל וחומר בן בנו של קל וחומר שאין הוא מעניק סמכות כזאת למי שאיננו בורר אלא הוא מבקש להיות בורר, עוד לפני שנחתם הסכם בוררות, כדי לכפות על אדם שיסכים לבוררות בניגוד לרצונו."

1. לא מצאתי סבירות בטענות המבקשת כי אין לראות במכתב בית הדין משום איום או רמיזה ל'כתב סירוב' וכי אין לקשור בין האמירה כי יפורסם דבר הסירוב ובין איום או השלכה על מעמד המשיב בקהילתו, ונראה כי המכתב מדבר בעד עצמו.
2. מכתב התשובה של המשיב מלמד על התחמקות גרידא. המשיב אינו מודיע על הסכמה מפורשת ומיידית להתדיין בפני בית הדין ואף אינו מסכים לקיום בוררות. המשיב אך 'דוחה את הקץ' ואומר כי "אם יקבל" הזמנה כדין (ומי יקבע מהי "הזמנה כדין"?) כי אז יסכים לדון (ובמה יסכים לדון?) לפי דין תורה. יש טעם בטענת המשיב כי לכל היותר יש כאן הסכמה לדון בעתיד באפשרות להסכמה לקיים הליך לפי דין תורה.
3. הסכם בוררות לא נולד ולא יכול להיוולד במחטף או תחת איום. מכתבו של המשיב לבדו לא יוצר הסכמה לבוררות, וקריאתו על רקע השתלשלות הדברים שקדמה לו שוללת אפשרות זו מכל וכל.
4. על פי הפסיקה נדרשות ראיות ברורות להוכחת הכוונה להתקשר בהסכם בוררות ובהעדרן תתחייב המסקנה כי הסכם כזה לא נקשר. כמו כן קובעת הפסיקה כי יש לבחון את התנהגות הצדדים לאחר מה שמתיימר להיחשב 'הסכם בוררות' על מנת לעמוד על אומד דעתם כאשר זה מוטל בספק (ראו ה"פ (מחוזי תל אביב-יפו) 345/03 אשבת חברה לבניית מבני תעשיה בע"מ נ' נכסי רמלה 3 בע"מ (פורסם בנבו, 21.11.2006))‏‏.
5. בענייננו וכמפורט לעיל, אין ראיות ובוודאי לא "ראיות ברורות" להסכמה כאמור. יתר על כן, התנהלות המשיב במקביל ולאחר מכתבו מלמדת כי לא התכוון ולא הסכים להתקשר בהסכם בוררות כאמור וכי עמד על המשך הליכי ההוצאה לפועל ללא סייג.
6. לפיכך, צדקה הרשמת במסקנתה כי אין הסכמה בין הצדדים להעביר את הסכסוך לבוררות ואני דוחה את בקשת רשות הערעור שהוגשה.
7. לאור התוצאה אליה הגעתי לא נדרשתי ליתר טענות הצדדים, לרבות טענת המשיב כי המבקשת טענה בעתירתה לבית המשפט המחוזי כי הרשמת כלל לא מוסמכת לדון בטענת בוררות וכיוב'.
8. בשולי הדברים ייאמר כי אף אם היו נכונות ולו מקצת טענות המבקשת ביחס לפעולות המשיב (ואין בידי להביע כל עמדה בעניין זה לכאן או לכאן) הרי שהתמונה המצטיירת מהן מטרידה מאוד ומסבירה את פעולות המבקשת למיצוי טענותיה. עם זאת, סוגיה זו אינה יכולה לבוא על פתרונה במסגרת בקשת רשות הערעור שלפני, כאשר לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הרשמת לפיה לא ניתן לקבוע כי בין הצדדים נכרת הסכם הבוררות ומכאן שאין מקום לעיכוב הליכים בהתאם לסעיף 5 בחוק הבוררות.
9. סוף דבר – הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך 3,000 ₪, ולשם כך תעביר הגזברות את הפקדון בסך 3,000 ₪ שהפקידה המבקשת למשיב באמצעות בא-כוחו.

ניתנה היום, ח' אדר תש"פ, 04 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.