1. לפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינה שיבוב בגין תגמולי ביטוח ששילמו מבטחות למבוטחיהם על רקע נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 08.10.2018 כאשר תחילה נטען כי היו מעורבים בה כלי רכב, מ"ר 413-78-701 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת והנתבעת שכנגד בביטוח נזקי רכוש לרבות ביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב שלמה"), כלי רכב, מ"ר 412-81-301 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבעת 1, ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב איילון") וכלי רכב, מ"ר 86-347-11 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבעת 3 ומבוטח על ידי הנתבעת 4 והתובעת שכנגד בביטוח אחריות לנזקי צד ג' לרבות ביטוח נזקי רכוש (להלן: "רכב כלל") (ולהלן: "התאונה").

2. לטענת התובעת העיקרית, עת נסע רכב התובעת בנתיב נסיעתו כדין, התפרץ לנתיבו רכב כלל, מבלי שנהגת רכב כלל נותנת דעתה לדרך, וגרמה ברשלנותה לקרות התאונה. לטענת התובעת העיקרית, בגין התאונה נגרמו לרכבה נזקים אשר הוערכו על ידי שמאי רכב ועל יסוד השומה נקבע כי הרכב איבד מערכו באופן מוחלט. התובעת העיקרית פיצתה את מבוטחה בשוויו של הרכב ונשאה בעלות שכ"ט השמאי. עתה התובעת תובעת את הפסדיה.

מנגד, טוענות הנתבעות 1 ו-2 כי רכב איילון לא היה מעורב בתאונה ואף לא היה מגע בינו לבין הרכבים הנוספים, אלא התאונה ארעה בין רכב שלמה לרכב כלל.

הנתבעות 3 ו-4 טוענות רכב איילון סטה לנתיב נסיעת רכב כלל. עוד טוענות הנתבעות 3 ו-4 כי לפני התאונה רכב שלמה נסע באותו נתיב הנסיעה של רכב כלל והתאונה ארעה בשל אי שמירת מרווח מספיק מרכב כלל. כמו כן, מכחישות הנתבעות 3 ו-4 את הנזק הנטען שנגרם לתובעת העיקרית ואת היקפו.

בד בבד הגישה הנתבעת 4 תביעת שיבוב שכנגד כנגד הנתבעות 1 ו-2 וכנגד התובעת העיקרית, בגין תגמולי הביטוח ששילמה למבוטחה על רקע הנזקים שנגרמו לרכב כלל כתוצאה מהתאונה.

הנתבעות 1 ו-2 כנתבעות בתביעה שכנגד שבו על טענותיהן בתביעה העיקרית.

יובהר כי לא הוגש כתב הגנה שכנגד מטעם התובעת העיקרית. בפתח ישיבת ההוכחות טען ב"כ התובעת העיקרית כי לא קיבל לידיו את כתב התביעה שכנגד. מנגד ב"כ התובעת שכנגד הפנה לאישור מסירה ואילו ב"כ התובעת העיקרית טען כי אישור המסירה אינו חתום מטעם מי ממשרדו. איני מקבל את טענתו של ב"כ התובעת העיקרית ולו משום שאיני סבור כי הוא או משרדו לא היו מודעים לקיומה של התביעה שכנגד במיוחד כאשר לאחר שהוגשה התביעה שכנגד ב"כ התובעת העיקרית הגיש מספר בקשות בתיק, כך שלכל הפחות היה עליו להיות מודע לקיומה של התביעה שכנגד. בין כך ובין כך, הואיל והתביעה שכנגד עוסקת באותה תאונת דרכים שאין חולק כי בעטיה נגרמו נזקים, הרי שאני סבור כי יש לשמוע את התביעה שכנגד כמקשה אחת עם התביעה העיקרית, תוך שאני יוצא מתוך הנחה כי התובעת העיקרית מכחישה את היקף הנזק הנטען שנגרם לתובעת שכנגד.

4. המחלוקת בין הצדדים היא אפוא בקשר לאחריות לקרות התאונה, ובקשר עם הנזקים שנגרמו לתובעות והיקפם.

5. עוד בפתח ישיבת ההוכחות הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה לדחות את התביעה נגד הנתבעות 1 ו-2 בתביעה העיקרית והנתבעות 2 ו-3 בתביעה שכנגד (נהגת רכב איילון ומבטחת רכב איילון), מאחר שהתברר כי רכב איילון כלל לא היה מעורב בתאונה (עמ' 2, שורות 27-25 לפרוטוקול). הסכמה זו אושרה על ידי בית המשפט וקיבלה תוקף של החלטה (עמ' 3, שורה 4 לפרוטוקול).

6. במהלך ישיבת הוכחות הוצגו ראיות הצדדים, והעידו נהג רכב שלמה ונהגת רכב כלל. הגם שהתביעה והתביעה שכנגד נגד נהגת רכב איילון ומבטחת רכב איילון נדחו בהסכמה, הצדדים שכנגד ביקשו במסגרת ההסכמה לשמוע את עדותה של נהגת רכב איילון כדי לשפוך אור נסיבות התאונה (עמ' 2, שורה 27 לפרוטוקול). עם זאת, לאחר שמיעת נהג רכב שלמה ונהגת רכב כלל, ויתרו ב"כ הצדדים על עדותה של נהגת רכב איילון (עמ' 7, שורות 29-28 לפרוטוקול).

7. בתום חקירת העדים סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה.

עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

8. על יסוד כל החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה והתביעה שכנגד להתקבל חלקית, כך שנהגת רכב כלל תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 60% ואילו נהג רכב שלמה יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 40%, מהנימוקים המפורטים להלן:

8.1. נהג רכב שלמה העיד כי בכיוון נסיעתו היו ארבעה נתיבי נסיעה, כאשר הוא נסע בנתיב השני מימין המיועד לפנייה ימינה לכיוון אשדוד (3, שורות 24-22 לפרוטוקול). לטענת נהג רכב שלמה, במהלך הנסיעה, באופן פתאומי, רכב שהיה בצד ימין סטה שמאלה לכיוונו ונעצר, לכן נהג רכב שלמה ניסה לברוח ימינה כמה שיכול היה אך לא הצליח ורכב שלמה פגע ברכב כלל מאחור (עמ' 3, שורות 26-24 לפרוטוקול). נהג רכב שלמה מספר כי לאחר התאונה ראה את רכב כלל שירד לשוליים והעיד כי רכב שלמה לא יכול היה להמשיך לנסוע (עמ' 3, שורות 28-27 לפרוטוקול). נהג רכב שלמה מאשר כי הפגיעה ברכבו הייתה בחלק השמאלי (הקדמי – כפי שניתן לראות בתמונות הנזק) מאחר שניסה לברוח לימין, כאשר רכבו פגע ברכב כלל בצד הימיני (האחורי – כפי שניתן לראות בתמונות הנזק) (עמ' 4, שורות 2-1 לפרוטוקול).

כאשר נשאל נהג רכב שלמה היכן קרתה התאונה בכביש אמר כי התאונה קרתה בין הנתיב הימיני לנתיב השמאלי "באזור של הנתיב הימיני" (עמ' 4, שורות 17-16 לפרוטוקול). נהג רכב שלמה מאשר כי מיקום רכבו ומנח רכבו, כפי שרואים בתמונות מזירת התאונה משקפים את מקום עצירתו ומנח רכבו לאחר התאונה (עמ' 4, שורות 19-18 לפרוטוקול). לטענת נהג רכב שלמה, לאחר המגע בין הרכבים, רכב כלל המשיך בנסיעה ועצר בשוליים (עמ' 4, שורות 21-20 לפרוטוקול).

בהמשך כאשר נשאל לפשר מיקומו של רכב שלמה לאחר התאונה וכי אין הדבר מלמד כי ניסה לברוח ימינה, אלא נראה כי הרכב במנח ישר, אומר נהג רכב שלמה כי מוקדי הנזק מלמדים אחרת וכי מאחר שרכב כלל ברח מרכב אחר ונעצר פתאום, אזי רכב שלמה היה חייב לפגוע בה (עמ' 4, שורות 25-24 לפרוטוקול).

בסוף חקירתו נראה כי נהג רכב שלמה מאשר כי היה מעורב רכב נוסף הגם שלא ידע לומר זאת בבהירות (עמ' 5, שורות 13-7 לפרוטוקול).

8.2. נהגת רכב כלל העידה כי נסעה בנתיב הימיני ובמהלך הנסיעה חלה האטה בתנועה ולאחר מכן התנועה זרמה ופתאום ראתה כי הרכב שנסע לפניה סוטה בצורה מהירה ימינה (עמ' 6, שורות 6-3 לפרוטוקול) ככל הנראה בניסיון לחמוק מפגיעה ברכב איילון שנסע לפניו (עמ' 6, שורות 18-16 לפרוטוקול). נהגת רכב כלל מבהירה כי הרכב שסטה באופן פתאומי לימין-לשול היה לפניה בנתיב הנסיעה שלה (עמ' 6, שורות 7-6 לפרוטוקול). לטענת נהגת רכב כלל, היא שמרה על מרווח סביר מאותו הרכב אך באותה הנשימה טוענת כי המשיכה בנסיעה "כי זה היה באופן פתאומי" (עמ' 6, שורות 8-7 לפרוטוקול). בהמשך מסבירה נהגת רכב כלל כי לאחר הסטייה של הרכב שנסע לפניה לשול גילתה את רכב איילון העומד, דבר שאילץ אותה להסיט את רכבה מעט לשמאל (עמ' 6, שורות 10-9 לפרוטוקול), ולאחר מכן רכב פגע ברכבה מאחור (עמ' 6, שורות 12-11 לפרוטוקול). נהגת רכב כלל מאשרת כי רכב שלמה פגע ברכבה בחלקו האחורי הימיני (עמ' 6, שורות 14-13 לפרוטוקול).

8.3. נהגת רכב כלל נשאלה לגבי מצלמת דרך שהייתה ברכבה והשיבה כי המצלמה "לא עבדה" (עמ' 7, שורות 8-7 לפרוטוקול). כאשר הובהר לה על ידי בית המשפט כי לנהג רכב שלמה לא כתבה כי המצלמה לא עבדה אלא כתבה כי הכל אצל בעלה, אמרה כי היו שתי התכתבויות בעניין המצלמה (עמ' 7, שורות 12-6 לפרוטוקול). אכן מעיון בהתכתבות שבין נהג רכב שלמה ונהגת רכב כלל כפי שהוגשה לתיק בית המשפט עולה כי בהתכתבות הראשונה נהגת רכב כלל כתבה לנהג רכב שלמה "הכל אצל בעלי ואני אדבר איתו". בהתכתבות השנייה היא כבר כותבת לו "המצלמה כנראה נדפקה בתאונה ולא מראה כלום".

גרסתה של נהגת רכב כלל בעניין המצלמה ברכבה במעמד חקירתה הנגדית סותרת את גרסתה הכתובה שהעבירה לנהג רכב שלמה. בהתכתבות מול נהג רכב שלמה כתבה כי תוכן המצלמה בידי בעלה ותבדוק עמו, ורק במועד מאוחר יותר, כאשר הוא שב ומזכיר לה על המצלמה, היא כותבת לו כי כנראה המצלמה השתבשה בתאונה. בעוד שבעדותה בבית המשפט היא אומרת כי המצלמה לא עבדה והיא קושרת את זה לכך שהמצלמה הותקנה יום קודם לתאונה.

8.4. לאחר ששמעתי את עדותו של נהג רכב שלמה ואת עדותה של נהגת רכב כלל והתרשמתי מהן באופן בלתי אמצעי, על רקע גרסאותיהם הקודמות, בהתחשב במוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לשתי מסקנות מרכזיות:

האחת, עובר לתאונה רכב שלמה נסע מאחורי רכב כלל בנתיב הנסיעה הימיני ביותר, ולא בנתיב משמאלו.

השנייה, שני נהגי הרכבים התרשלו בכך שלא שמרו מרווח כדין מהרכב שלפניהם, שניהם התרשלו בכך שלא היו ערים למתרחש מולם, שילוב של שני מחדלים אלו אשר הביא אילץ אותם להסיט את רכבם בניסיון לחמוק מהמפגש עם הרכב שלפניהם.

8.5. אשר למסקנה הראשונה לעיל, מוקדי הנזק ברכבים – ברכב כלל בחלקו האחורי בדגש על צדו הימיני וברכב שלמה בצדו השמאלי קדמי - בצירוף מנח רכב שלמה שעל פי תמונות מזירת התאונה הוגשו לתיק, נראה רכב שלמה מצוי במנח ישר על נתיב הנסיעה הימיני ביותר, שוללים את גרסתו של נהג רכב שלמה, לפיה סטה מהנתיב השני מימין לנתיב הימיני.

אף נהג רכב שלמה העיד כי מיקום התאונה היה בין שני הנתיבים, "באזור של הנתיב הימיני" (עמ' 4, שורות 17-16 לפרוטוקול), וכי מיקום רכבו ומנח רכבו כפי שרואים בתמונות מזירת התאונה הם אכן משקפים את מקום עצירתו ומנח רכבו לאחר התאונה (עמ' 4, שורות 19-18 לפרוטוקול). הווה אומר כי אם מיקום רכב שלמה, כפי שניתן לראות בתמונות מזירת התאונה, הוא מיקומו בעת התאונה ובשילוב המנח הישר של רכב שלמה, ולאור מוקדי הנזק ברכבים, הרי שהמסקנה המתבקשת היא כי רכב שלמה נסע עובר לתאונה על נתיב הנסיעה הימיני מאחורי רכב כלל. אם רכב שלמה היה נוסע בנתיב השני מימין והיה סוטה ימינה לנתיב הימיני, הרי שהייתי מצפה לראות את רכב שלמה במנח לא ישר שכולו על נתיב הנסיעה הימיני ביותר.

8.6. למעלה מזאת, על יסוד עדויות הנהגים הן בבית המשפט והן על פי גרסאותיהם הכתובות, מתברר, ברמת הסתברות גבוהה, כי מהלך התאונה היה כך: רכב איילון האט את מהירות נסיעתו לאור האטה שחלה בתנועה לפניו, כתוצאה מכך רכב נוסף (שאינו צד לתובענה), שנסע מאחורי רכב איילון וככל הנראה לא שמר מרווח ממנו, סטה באחת ימינה לשול כדי לחמוק מהמפגש עם רכב איילון, נהגת רכב כלל אשר נסעה מאחורי אותו רכב נוסף שגם היא לא שמרה מרווח ממנו הופתעה מהסטייה ימינה של הרכב הנוסף ואף לאחר שרכב זה סטה ימינה הופתעה מעצירתו של רכב איילון, מה שאילץ אותה לסטות מעט לשמאל כאשר רובה ככולה מצויה בנתיב הימיני. אולם, רכב שלמה שנסע מאחורי רכב כלל, ולא שמר מרווח ממנו, לא הספיק לעצור את רכבו לנוכח בלימת רכב כלל ולכן סטה ימינה כשהוא בנתיב הנסיעה הימיני ופגע עם צדו הקדמי שמאלי בצדו הימיני של החלק האחורי של רכב כלל.

8.7. למעשה, נהגת רכב כלל ונהג רכב שלמה, הפרו את הוראת תקנה 49 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), הקובעת:

"(א) לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה.

(ב) בלי לגרוע מן האמור בתקנת משנה (א), לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר הנוסע לפניו באותו נתיב אלא אם כן הוא שומר על מירווח זמן של שניה אחת לפחות כדי לעבור, במהירות נסיעתו אותה שעה, את המרחק שבין שני כלי הרכב."

8.8. עם זאת, לא נעלם מנגד עיניי היעדרותה של ראיה חשובה ומרכזית שלא גולתה על ידי הנתבעות 3 ו-4 והיא תוכן מצלמת הדרך. כפי שציינתי לעיל גרסתה של נהגת רכב כלל בעניין המצלמה ברכבה במעמד חקירתה הנגדית סותרת את גרסתה הכתובה שהעבירה לנהג רכב שלמה. סתירה זו בעניין המצלמה עלולה ללמד על הסתרה מכוונת של תוכן המצלמה אשר פוגע בטענת נהגת רכב כלל. הנתבעות 3 ו-4 לא הצליחו להפריך חשש אמיתי זה.

אי הבאתה של ראיה מרכזית כמו תוכנה של המצלמה שהותקנה ברכב כלל פועלת לרעת הנתבעות 3 ו-4 אשר הראיה הייתה בשליטתה.

8.9. לפיכך, אני קובע כי הגם ששני נהגי הרכבים שרכביהם התנגשו זה בזה – רכב כלל ורכב שלמה – התרשלו זה כלפי זה בנהיגתם, בכך שלא שמרו מרווח כדין מהרכב שלפניהם, ולא היו ערים למתרחש מולם בכביש כפי חובת הזהירות הכללית המוטלת על כל משתמשי הדרך, עיקר האחריות לקרת התאונה מוטל על נהגת רכב כלל.

הטלת עיקר האחריות על קרות התאונה על נהגת רכב כלל אינה רק בשל אי הבאתה של ראיה מרכזית, כי אם גם בשל התנהלותה למראה רכב הנוסף הסוטה לשול. אסביר למה כוונתי. הרכב הנוסף שנסע לפני רכב כלל, כפי שהעידה נהגת רכב כלל, סטה ימינה לשול, כך שלא ברור היה מפתיע בסטייה הזו אשר לא חסמה את נתיב נסיעתה של נהגת רכב כלל. לא מדובר במקרה בו רכב שנוסע בנתיב סמוך סוטה לנתיב הנסיעה שיש בכך כדי להוות הפתעה. כאן, מדובר במצב שבו רכב שנוסע מקדימה סוטה הצדה. לכן, ברור כי אם נהגת רכב כלל הייתה שומרת מרווח כדין מרכב הנוסף שנסע לפניה הרי שאפשר שהתאונה הייתה נמנעת

8.10. אשר למחלוקת בעניין הנזק הנטען, הן בתביעה והן בתביעה שכנגד, הרי שמאחר שהנזקים תואמים את נסיבות התאונה, ונתמכים בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, הרי שסכומי התביעות בדין יסודם.

9. אשר על כן, התביעה והתביעה שכנגד מתקבלות חלקית, כפי שקבעתי בפתח סעיף 8 לעיל.

התביעה העיקרית

10. הנתבעות 3 ו-4, באמצעות הנתבעת 4, תשלמנה לתובעת את הסכומים הבאים:

10.1. סך של 74,813 ₪, שהינו 60% מסכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

10.2. הוצאות משפט – ובכלל זה אגרת בית המשפט ושכ"ט עו"ד – בסך של 13,000 ₪.

10.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

התביעה שכנגד

11. הנתבעת שכנגד 1 תשלם לתובעת שכנגד את הסכומים הבאים:

11.1. סך של 8,472 ₪, שהינו 40% מסכום התביעה שכנגד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה שכנגד ועד למועד התשלום המלא בפועל.

11.2. הוצאות משפט – ובכלל זה אגרת בית המשפט ושכ"ט עו"ד – בסך של 3,500 ₪.

11.3. שכר העדה כפי שנפסק בדיון.

12. הסכומים המנויים בסעיפים 10 ו-11 לעיל ישולמו תוך 30 יום.

13. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ה טבת תשפ"א, 09 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.