04 ינואר 2022

1. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע להכיר באירוע מיום 16.12.2018 כתאונת עבודה.
2. הנתבע הכיר באירוע מיום 16.12.2018 כתאונת עבודה ביחס לאבחנה הרפואית: "חבלה במרפק ימין" ודחה את ההכרה באשר לאבחנות נוספות: "חבלה ביד ימין, כתף ימין וצוואר" בטענה, כי לא נמצאה עדות לנזק בתיעוד הרפואי. (אישור הכרה מיום 21.2.2019 צורף לכתב התביעה).
3. מכאן התביעה שבפניי.

מסגרת ההליך

1. במסגרת החלטה מיום 24.6.2020, הגיעו הצדדים להסכמות בדבר מינוי מומחה רפואי שיבחן את הקשר הסיבתי בין הליקויים הרפואיים הנטענים בכתף ימין, יד ימין וצוואר לבין האירוע שהוכר כתאונת עבודה מיום 16.12.2018 ועל בסיס העובדות הבאות:
2. התובע יליד 1975.
3. ביום 16.12.18 בשעה 18:00, בעת ירידתו במדרגות במקום העבודה, החליק התובע ונפל על צדו הימני עד שנעצר לבסוף בסוף גרם המדרגות.
4. המל"ל הכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה והכיר בפגיעה במרפק ימין, ואילו ביחס לפגיעה בכתף ימין, יד ימין וצוואר, דחה את תביעת התובע.
5. ביום 29.11.2020 ניתנה החלטה למינוי מומחה מתחום האורתופדיה, ד"ר דוד אנג'ל ("להלן: המומחה"), על מנת ליתן חוות דעת רפואית בשאלות הבאות:
6. מהו הליקוי ממנו סובל התובע בכתף ימין, יד ימין וצוואר?
7. האם קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה המתואר בעובדות המקרה לבין הפגימות, זאת בין אם על ידי גרימה או החמרת מצב?
8. ביום 3.12.2020 ניתנה חוות דעתו של המומחה וביום 12.1.2021 הגיש הנתבע הודעה לפיה הוא מאמץ את חוות דעת המומחה בעניין הצוואר ומבקש להעביר שאלות הבהרה באשר לכתף. ביום 23.1.2021 ניתנה חוות דעתו של המומחה ובו השיב לשאלות ההבהרה.

טענות הצדדים בתמצית

1. התובע טוען כי יש לאמץ את חוות דעת המומחה בשלמותה ואין כל טעם לסטייה מקביעותיו שכן המומחה מפרט ומנמק בדבר הגבלה בטווחי התנועה של הכתף גם כאשר חל שיפור מסוים.
2. הנתבע טוען, כי אימץ את חוות דעת המומחה מיום 3.12.2020 ביחס לקביעת קשר סיבתי לצוואר בלבד ולאחר מתן תשובות המומחה לשאלות הבהרה ביחס לכתף, עולה כי קביעות המומחה ביחס לכתף כאמור לא נתמכת במסמכים רפואיים ואף מתעלמת מהמסמכים הרפואיים לרבות העובדה, כי כאב יכול להגביל איברים סמוכים. לטענת הנתבע, כי אין לאמץ את קביעות המומחה באשר לכתף היות ומדובר בחוות דעת חסרה, לא משכנעת המצדיקה מינוי מומחה רפואי נוסף/אחר.

דיון והכרעה

1. הלכה פסוקה היא כי בית הדין ייחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה רפואי מטעמו, זאת הן מן הטעם כי מדובר במומחה אובייקטיבי והן לאור מומחיותו בתחום הרפואי. אי לכך, נקודת המוצא היא כי בית הדין יסמוך ידו על חוות הדעת אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן שלא לעשות כן (עב"ל 1035/04 דינה בקל - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] מיום 6.6.2005; עב"ל (ארצי) 34988-04-11 ישראל מאמו – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו], 9.5.2012).
2. בעניין שלפני ומעיון בטענות הצדדים, בחוות דעת המומחה מיום 3.12.2020, בחוות דעת מיום 23.1.2021 וכן בכלל המסמכים בתיק, מצאתי שאין מקום שלא לקבל את חוות דעת המומחה באשר לקביעת קשר סיבתי לצוואר ולכתף ימין ולהעדר קשר סיבתי ליד ימין והכל ביחס לאירוע שהוכר כתאונת עבודה מיום 16.12.2018, ולהלן אנמק את קביעתי.
3. ביחס לצווארו של התובע ובהתאם לחוות דעת המומחה מיום 3.12.2020 ולהודעת המוסכמת מטעם הנתבע מיום 12.1.2021 – אני קובע, כי קיים קשר סיבתי בין הצוואר לאירוע מיום 16.12.2018 ומכאן יש להכיר בצוואר כפגיעה עבודה.
4. ביחס ליד ימין ובהתאם לחוות דעת המומחה מיום 3.12.2020 כי "לא בוצע ניסיון לזהות ליקוי. הייתה הרגשת נימול ביד אולם הרגשה זו הינה קרוב לוודאי משנית לליקוי בצוואר ולא פגיעה ישירה ביד", להודעת המוסכמת מטעם הנתבע מיום 12.1.2021 ולהעדר התייחסות בסיכומי התובע, אני קובע, כי לא קיים קשר סיבתי בין יד ימין לאירוע מיום 16.12.2018 ומכאן, אין להכיר ביד ימין כפגיעה עבודה.
5. ביחס לכתף ימין, עולה מחוות דעתו של המומחה מיום 3.12.2020, כי בהתאם לתיעוד הרפואי שהובא לפניו, אין המומחה מזהה ליקוי בכתף ימין אך יש להכיר בתרומה של הנפילה לנוכח תיעוד לכאבים, בתקופה שלאחר הנפילה.
6. במסגרת תשובות לשאלות הבהרה מיום 23.1.2021 פירט המומחה ונימק, כי אמנם כאב בכתף יכול להיות לעיתים קרינה מהצוואר אך לנוכח הנתונים המצטברים של הזמנת אולטרסאונד כתף מחודש 1.2019 והעובדה, כי ישנו תיעוד רפואי רשום ל"הגבלה בתנועות הכתף המצביעה על כאב מהכתף עצמה" תוך כדי פירוט לציטוט האמור כי "כאשר כאב באזור הכתף הוא קרינה מהצוואר בדרך כלל לא תמצא הגבלת תנועה בכתף אלא רק בצוואר" – יש בכך בכדי לקבוע את קיומו של הקשר הסיבתי.
7. אוסיף ואציין, כי המומחה שב וחוזר על עיקר קביעתו ביחס להגבלת בתנועת הכתף מספר פעמים בחוות דעתו מיום 23.1.2021 וכאשר מופנה במסגרת שאלת הבהרה לבדיקות מיום 24.1.2019 ו-25.2.2019 משיב, כי השיפור בתנועת הכתף כעולה מהבדיקות, מעידה ותומכת בכך שהכאב נבע מהכתף.
8. לא נעלמו מעיניי טענות הנתבע כי כאב יכול להגביל איברים סמוכים, אך לנוכח חוות דעת המומחה לרבות תשובותיו לשאלות הבהרה על בסיס התיעוד הרפואי שהובא לפניו, הקובע חד משמעית כי מדובר בכאבים והגבלות בטווחי תנועת כתף ימין, אני מאמץ את עמדתו ודוחה את טענת הנתבע כי מדובר בחוות דעתה חסרה, וכי המומחה אינו מסתמך ומתעלם מתיעוד רפואי. המומחה השיב לכל השאלות שהופנו אליו לרבות הפנייה לתיעוד רפואי ובדיקות ממועדים ספציפיים כך, שבאם סבר היה הנתבע כי יש מקום להפנות את המומחה למועד פנייה ראשונה לטיפול רפואי או מועדים נוספים הנטענים, או בדיקות הדמיה, היה עליו לעשות כן במסגרת שאלות ההבהרה, ומשלא עשה כן – אין בידי לקבל את טענותיו במסגרת כתב הסיכומים.
9. מעבר לכך, חוות דעתו של המומחה ממילא לא התבססה אך ורק על קיומו או העדרו של תיעוד סמוך לאירוע מיום 16.12.2018.
10. הנתבע צירף לסיכומיו, אישור רפואי מיום 24.1.2019 מאת ד"ר עדן יצחק ומעל לנדרש אציין, כי באישור הרפואי עצמו ניתן ללמוד על הגבלות בכתף והמשך בירור הדמייה, כך שהכאב קיבל ביטוי בבדיקה קלינית.
11. בית הדין ער להלכה, כי כאב לבדו אינו עולה בהכרח לכדי תאונת עבודה אך במקרה דנן, קיימים ממצא אובייקטיבי ובדיקה קלינית של הגבלות בטווח תנועה. ארחיב ואוסיף, כי אף במקרים מסוימים הזדקקות לטיפול רפואי כתוצאה מאירוע תאונתי מספיק לצורך הכרה בתאונה כתאונת עבודה. (ראו: עב"ל 20974-01-16 קלרה שמורק - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] , ניתן ביום 24.1.2017)
12. אדגיש, כי בבואי לבחון את כלל חוות דעת המומחה, ולנוכח העובדה כי לא מדובר בכאב לבדו, כי אם אבחנה של הגבלת תנועת הכתף, לא מצאתי כי יש לסטות ממסקנת המומחה. כידוע,
13. ליקויים רפואיים או אבחנות רפואיות יכולות להתקיים עוד בטרם האירוע בעבודה וזאת בשל נסיבות שונות ומגוונות, אך כאשר חלה החמרה בעקבות האירוע בעבודה, יש בכך בכדי לקבוע קשר סיבתי, כאשר הסמכות לקבוע אחוזי נכות רפואיים, אם בכלל, נתונה להליך וועדות רפואיות במוסד לביטוח לאומי.
14. באשר להחמרה זמנית ארחיב ואפנה לעב"ל יפה סדיקלר - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] ניתן ביום 10.10.2021 ובו חזר בית הדין הארצי על ההלכות שנקבעו בעניין מנשה: עב"ל (ארצי) 63742-11-20 מנשה - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (1.4.2021)

"...יודגש, כי גם אם האירוע התאונתי גרם להחמרה זמנית וחולפת בליקוי רפואי שהיה קיים במבוטח קודם לכן, האירוע התאונתי יוכר כפגיעה בעבודה [עב"ל (ארצי) 290/05 גבריאל כהן – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (19.3.2006); עב"ל (ארצי) 211-08 רזי בלס – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (12.1.2009); עניין חרמון] . בהמשך להכרה זו, ככל שלטענת המבוטח נגרמה לו נכות כתוצאה מהפגיעה בעבודה, בין נכות זמנית ובין נכות צמיתה, עניין זה מסור להכרעתה של הוועדה הרפואית, אשר "תעשה את 'חשבון העובר ושב' בין ההחמרה כתוצאה מהפגיעה בעבודה לבין מצבו הקונסטיטוציונלי" של הנפגע [עב"ל (ארצי) 196/05 מרדכי מזרחי – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (26.3.2006)].

1. בענייננו, הנתבע לא הצביע על כל הצדקה משפטית או רפואית שלא לקבל את עמדתו של המומחה ובעניין זה ראו את עב"ל (ארצי) 14944-12-18 אייל שמואלי - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (15.3.20), בו הודגש, כי השאלה מה המשקל שיש לייחס לקיומן או העדרן של תלונות על כאבים סמוך לאירוע התאונתי, הינה שאלה רפואית.
2. באשר לטענה למינוי מומחה נוסף, לא מצאתי כי מקרה זה בא בגדרם של אותם מקרים חריגים בהם יש למנות מומחה נוסף כאמור, שכן חוות דעת המומחה מנומקת, מפורטת ובהירה ותשובותיו לשאלות ההבהרה מנומקות אף הן.
3. על פי חוות דעתו של המומחה יש להכיר בכתף ימין וצוואר בלבד כפגיעה בעבודה, וכך אני מורה.
4. תביעתו של התובע מתקבלת בחלקה. הנתבע ישלם לתובע סך 2,500 ₪ כהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. סכום זה ישולם בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין.

ניתן היום, ב' שבט תשפ"ב, (04 ינואר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.