רקע

1. התובע, חביב מסאד (להלן: "התובע") הגיש תביעה כנגד נתיבי ישראל החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (להלן: "הנתבעת") לסעד הצהרתי בה התבקש בית המשפט להצהיר, בין היתר, כי התובע זכאי לקבל מהנתבעת "את מלוא הפיצויים המגיעים בעקבות תפיסת חלקו בחלקת הקרקע 23 בגוש 16629, ו/או כל חלק ממנה, ו/או הפקעתה בפועל ע"י הנתבעת לצורך הרחבת כביש מס' 65 ו/או כל צורך אחר בהתאם לפקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח)-1943, ו/או בהתאם לכל דין אחר".
2. בפרק ג' לכתב הגנתה, ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה על הסף בהעדר סמכות עניינית, שכן לטענתה המקרקעין הופקעו בהתאם לפקודת הקרקעות. הנתבעת הציעה לתובע הצעה לפיצויים בגין ההפקעה ואולם התובע התעלם מההצעה, כך שבהתאם לסעיף 9(א)(1) לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: "פקודת הקרקעות") היה על התובע לפנות לוועדת ההשגות ולחלופין, היה עליו לפנות ליו"ר מועצת שמאי המקרקעין לשם מינוי שמאי מכריע שיקבע את גובה פיצויי ההפקעה.
3. בהחלטתי מיום 29.12.19 התבקש התובע להתייחס לטענתה זו של הנתבעת, בטרם, יוקצה התיק לשופט שידון בו.
4. לאחר אין ספור הארכות שניתנו לתובע והתראות על מחיקת התביעה מחוסר מעש, הוגשה ביום 08.03.20 תגובת ב"כ החדש של התובע ובה נטען, בין היתר, ש "המחלוקת היא לא על עניין גובה הפיצוי בלבד, אלא היא גם על החלק של התובע המופקע בחלקה" עוד נטען כי, "בין הצדדים מתנהל משא ומתן בניסיון לסיום התביעה בפשרה". בו ביום ניתנה החלטתי ולפיה: "אין בתגובה זו נימוק ממשי לאי דחייתה על הסף, לא מדובר בנהלי הנתבעת אלא בהוראת חוק מפורשת הקובעת מהו הפורום הנאות ואין כל נפקות לשאלה מהו גדר המחלוקת שכן סופו של יום המדובר במחלוקת כספית...."עוד התבקשו הצדדים להודיע האם הגיעו להסכם פשרה או שמא אשקול מתן צו לסיכומים אך ורק בשאלת הפורום הנאות.
5. משלא הגיעו הצדדים להסכם פשרה ושוב, לאחר אין ספור הארכות שניתנו לתובע, הוגשו סיכומי הצדדים לעניין הפורום הנאות.

טענות התובע

1. לטענת התובע, ענייננו בתביעה זו הוא סכסוך בגין גודל שטח חלקו של התובע שהופקע ואין כל קשר לגובה הפיצוי. המחלוקת עניינה זכותו הקניינית בחלק המופקע בשטח, כך שכל עוד לא הסתיימה פרשת זכותו הקניינית בשטח המופקע לא ניתן לדון בסוגיית גובה הפיצוי. לדידו, הנתבעת הציעה לשלם לו 1/8 מהשטח המופקע בחלקה למרות שהשטח המופקע הוא כולו מנת חלקו של התובע, כך שאין לוועדת ההשגות הסמכות לדון בתביעה וזו נתונה לבית המשפט המחוזי.
2. עוד טען התובע, כי הנתבעת לא שילמה לתובע פיצוי כלשהו ולא הציעה לו כל פיצוי על אף פניותיו אליה. מה גם, שהנתבעת לא צירפה לכתב הגנתה שום מסמך המעיד על הצעת פיצוי לתובע.

טענות הנתבעת

1. בראשית סיכומיה הבהירה הנתבעת, כי היא מתנגדת לכל הרחבת חזית מטעם התובע ובכלל זה לטענות הנוגעות להסכם חלוקה עלום שזכרו הועלה לראשונה בסיכומי התובע. לטענתה טענת התובע ולפיה, כתב התביעה אינו עוסק בגובה הפיצוי אלא בזכאות הקניינית של התובע לפיצויי הפקעה בגין הפקעת מלוא שטח המקרקעין שהופקע על ידי הנתבעת ולא רק בהתאם לחלקו היחסי בקרקע כפי שפורט בנסח רישום המקרקעין הועלתה לראשונה בסיכומיו בניגוד לכתב התביעה . לדידה, עיון בכתב התביעה מגלה, כי התובע לא הזכיר כלל שקיים הסכם חלוקה וממילא לא טען, כי הוא זכאי לפיצוי עבור מלוא שטח ההפקעה להבדיל מחלקו היחסי בקרקע. לא זאת אף זאת, הרי שבנסח רישום המקרקעין לא רשומה כל הערה על הסכם חלוקה בין בעלי הזכויות במקרקעין וככל שזה קיים הרי, שהוא אף לא אושר על ידי מוסדות התכנון ואין לו כל מעמד חוקי כלפי צדדי ג' שאינם חלק מהסכם החלוקה.
2. עוד מוסיפה הנתבעת, כי ככל שהתובע סובר שהינו בעל הזכויות במלוא השטח המופקע חלף זכותם של יתר בעלי הזכויות הרשומים בנסח מלשכת רישום המקרקעין, שומה היה עליו לצרפם כנתבעים, שכן מקום בו ייקבע, שהתובע זכאי לפיצוי בגין מלוא שטח ההפקעה חרף רישום חלקו היחסי בקרקע, הרי שהנתבעת תהא חשופה לתשלום כפל פיצוי מיתר בעלי הזכויות הרשומים על המקרקעין.
3. הנתבעת לא מכחישה, כי התובע זכאי לפיצוי בגין חלקו היחסי במקרקעין ובהתאם שלחו לו נציגי הנתבעת ביום 02.06.15 הודעת תשלום. הנתבעת צירפה לעניין זה תכתובת בין יועץ ההפקעות לבין ב"כ של התובע דאז עו"ד חורי. לפיכך ולאור האמור בסעיף 9א(א)(1) לפקודת הקרקעות, הרי שהיה על התובע לפנות לוועדת ההשגות אשר מונתה מכוח סעיף 9א ולחלופין היה עליו לפנות ליו"ר מועצת שמאי המקרקעין לשם מינוי שמאי מכריע שיקבע את גובה פיצויי ההפקעה. כך שהתובע שגה שעה שהגיש את התביעה לבית משפט זה הנעדר סמכות עניינית לדון בה.

דיון ומסקנות

1. לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין התביעה דחייה על הסף בשל העדר סמכות עניינית.
2. סעיף 9א(א)(1) לפקודת הקרקעות קובע הסדר ספציפי למקרים בהם שר האוצר או מי מטעמו הציע לבעל הזכויות פיצויים בגין זכויותיו בקרקע ובעל הזכויות חלק על סכום הפיצוי שהוצע לו. במסגרת הסעיף נקבע, כי במקרה כאמור הסמכות לדון ולהכריע בסכסוך מסורה לשמאי מכריע או לוועדת ההשגות, בהתאם לבחירת בעל הזכויות, ולא לבית המשפט. בסעיף 9א(א)(3) נקבע, כי הוראות הסעיף יחולו רק על סכסוך בעניין סכום הפיצויים כאמור בסעיף 9 ואילו סכסוך באחד העניינים המנויים בסעיף זה שאינו סכום הפיצויים ייושב על ידי בית המשפט ויחולו לגביו הוראות סעיף 9.
3. מכתב התביעה שהגיש התובע עולה, כי התובע הינו הבעלים הרשומים והמחזיק כדין של 1/8 חלקים מכלל שטח החלקה 23 בגוש 16629 מאדמות טורעאן המהווים שטח של 1,132 מ"ר בהתאם לנסח הרישום (סעיף 3 לכתב התביעה).התובע ביקש להצהיר שהינו זכאי לקבל את מלוא הפיצויים בעקבות תפיסת חלקו בחלקת הקרקע (סעיף א' לכתב התביעה) כן ביקש, לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצויים בהתאם לחוות דעת השמאי שתצורף בהמשך לכתב טענות זה (סעיף ב' לכתב התביעה).
4. טענות התובע בסיכומיו ולפיהן, המחלוקת אינה בגין גובה הפיצוי אלא מחלוקת שעניינה זכותו הקניינית במלוא החלק שהופקע בשטח לא נטענה כלל בכתב התביעה ולפיכך, המדובר בהרחבת חזית אסורה! מה גם שאכן כטענת הנתבעת לא ניתן לדון בתביעה שכזו בהעדר יתר בעלי הזכויות בהתאם לנסח רישום המקרקעין.
5. בסעיף 5 לסיכומיו טען התובע, כי "הנתבעת לא שילמה לתובע פיצוי כלשהו ולא הציעה לו כל פיצוי על אף פניותיו.." אלא מאי? שבאותו כתב סיכומים ממש ובסעיף 8, בכדי להוכיח שהוא הבעלים של כלל השטח המופקע ולא רק 1/8 ממנו, מודה התובע, כי הנתבעת הציעה לו פיצוי בגין 1/8 מהשטח המופקע: "ומכאן, וכל עוד לא הסתיימה פרשת זכותו הקניינית בשטח המופקע של התובע לא יהיה ניתן לדון בסוגיית גובה הפיצוי וזאת מאחר והנתבעת הציעה לשלם לתובע 1/8 משטח המופקע בחלקה למרות שהשטח המופקע הוא כולו מנת חלקו של התובע".

הינה כי כן, עיננו הרואות, כי התובע מודה שהנתבעת הציעה לו פיצויים בגין חלקו בשטח המופקע! כפי שניתן להיווכח גם מההתכתבות אשר צורפה לסיכומי הנתבעת. בנסיבות אלו, הרי שיש תחולה להסדר הקבוע בסעיף 9א(א)(1) לפקודת הקרקעות ומשכך הרי שהסמכות לדון ולהכריע במחלוקת מסורה לוועדת ההשגות או לשמאי המכריע.

1. בשולי הדברים אציין, כי אינני נדרש להכריע באשר להשלכת חלוף הזמן ממועד מסירת ההצעה לפיצוי מבלי שהוגשה השגה לגורמים המוסמכים, הסמכות להכריע בשאלה האם חלף המועד האמור ו/או האם יש מקום להורות על הארכת מועד מסורה לבעל הסמכות לדון במחלוקת שבין הצדדים (ראה לעניין זה את החלטת וועדת ההשגות בהשגה מספר 21/14 עצאם עאוודאללה נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה).
2. לאור כל האמור לעיל, מצאתי לדחות את התביעה בשל העדר סמכות עניינית.
3. אני מחייב את התובע בהוצאות הנתבעת בסך 5.000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

ניתן לסגור את התיק.

ניתנה היום, ז' חשוון תשפ"א, 25 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.