ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה שהוגש לאישור בית המשפט ביום 2.6.20.

בהתאם להסכם, הצדדים הסכימו את בית המשפט לפסוק בסוגיית ההוצאות, ללא הנמקה, לאחר הגשת סיכומי הצדדים. הסיכומים הוגשו.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובייתר המסמכים שהוגשו לתיק ובכלל זאת בסיכומי הצדדים, מצאתי כי מן הדין לפסוק לזכות התובעים הוצאות ריאליות, בשיעור 69,850 ₪ בניכוי סך של 1,000 ₪ בגין הבקשה לתיקון כתב התביעה, ובסך הכל 68,850 ₪.

מבלי למצות את מכלול השיקולים אציין כי הסכם הביטול (נספח 2 לכתב התביעה) הינו הסכם שבו שני הצדדים היו מיוצגים, ופערי הכוחות ככל שקיימים נוטים אף לטובת הנתבעים. מכאן, ובהתאם לפסיקת בית המשפט העליון יש ליתן משקל מכריע ללשון המפורשת של ההסכם, שלא כללה כל תנאי להשבת הכספים, ובכלל זאת לא תנאי שענייננו מכירת הדירה (ראו למשל ע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ, בפסק דינו של כב' השופט גרוסקופף). הסכם הפשרה שנחתם משקף את הדין המחייב, וניהול ההליך בנסיבות אלה, היה ניהול סרק.

כמו כן, הסכם שכר הטרחה שנחתם בין הצדדים הינו סביר בהחלט, וכך גם בחינת כוללת של שיעור ההוצאות בהתייחס לסכום הסכם הפשרה ופסק הדין המורה על השבת סך של 541,686 ₪ הינו סביר בהחלט (כ- 11% בצירוף מע"מ). הסכמת הנתבעים לסיום ההליך בשלב מוקדם חסכה את עלויות האגרה, ולכן אין צורך לפסוק השבת אגרה (שאף לא התבקשה) ומכאן יתרון נוסף שצמח לנתבעים מהסכמתם, פרט לחיסכון בעלויות ניהול המשך ההליך.

ניתנה היום, כ"ה סיוון תש"פ, 17 יוני 2020, בהעדר הצדדים.