1. לפני תביעה בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, בעטיה של תאונת דרכים (להלן: "התאונה").

2. התאונה התרחשה ביום 3.7.19 .

3. בתאונה היו מעורבים רכב התובע (להלן: "התובע") ואופנוע הנתבע נהוג בידי הנתבע (להלן: "הנתבע"). רכב התובע בוטח על ידי התובעת 1.

4. המחלוקת הקיימת בין הצדדים נוגעת לנסיבות התרחשות התאונה.

5. לטענת התובע, בתאריך הנ"ל, עת נסע עם רכבו במעגל תנועה, לפתע הגיח האופנוע, תוך התפרצות לכיכר ו/או עקיפה רשלנית מימין, פגעה ברכב התובע וגרמה לו לנזקים.

6. מנגד, טען הנתבע, כי רכבו של התובע נסע בתחילת הנתיב השמאלי ואילו הוא נסע בנתיב הימני. לפתע התובע מבלי שאותת ותוך כדי שהוא מדבר בטלפון, פנה ימינה בחדות, תוך יצירת קשת רחבה ונסיעה על מעבר החציה לעבר מקום עמידתם של הולכי הרגל בדרכו אל שטח עפר, שהוא מקום חניה לא מוסדר.

7. התקיים בפניי דיון בו נשמעו עדויות הנהגים המעורבים בתאונה. הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי.

דיון והכרעה

8. לאחר שמיעת העדויות ולאחר ניתוח חומר הראיות, אני סבור, כי האחריות לגרם התאונה מוטלת על הנתבע. להלן אפרט;

9. התובע העיד כדלקמן:

"ש. אתה נמצא בתוך הכיכר.

ת. כן.

ש. תשרטט כיכר, ותדגים.

ת. אני נכנסתי לכיכר, נסעתי בכיכר, עדיין אני לא רואה אותו, הסתכלתי במראות, לדעתי הוא בכלל נכנס מהיציאה שניה, איך שאני מתקרב אני עושה כמו פרסה בכיכר, לקראת היציאה איך שאני בא לצאת מהכיכר אני רואה אותו מצד שמאל שלי, אני מנסה לבלום אבל הוא פשוט נכנס בי.

ש. אתה נמצא שם, ואתה רוצה לצאת מהכיכר.

ת. נכון.

ש. ימינה?

ת. ליציאה שלה, יש יציאה אחת.

ש. ואז אתה אומר, מאיפה הוא בא?

ת. הוא חתך אותי מימין, הוא עקף אותי מימין."

10. הנתבע העיד בחקירה כדלקמן:

"אני נסעתי ביום 3.7 לכיוון הר טוב עליתי לכיכר, בכניסה הסמוכה ליציאה הקרובה. היציאה שנמצאת למעשה מאחורה. ביציאה לקראת היציאה מהכיכר הרכב לפני התחיל לסטות מעט שמואל וחזק ימינה לצורך כניסה לחניה, מיד כמו שרואים בתמונות יש מקום לשני כלי רכב, לא רואים שיש צוואר בקבוק מהיציאה מהכיכר לשני הנתיבים רואים את שני הרכבים ביחס לכיכר, הנהג פנה במעין קשת שיוכל להיכנס, רכב לא יכול להיכנס צמוד לימין, ואז כשהוא לא יכול לעשות ימין חזק הוא מפתח מעין קשת. הרכב מתחיל, השמאלי הנפגע יוצא מהכיכר, פונה מעט לשמאל לכיוון שמבחינתי זה נתיב, הוא טיפה מרחיב לשמאל על מנת להיכנס לימין בצורת קשת רחבה. ברגע שהוא מתחיל להתרחק אני יוצא מהכיכר, אני לא מצפה שנהג יעלה על מדרכה של הולכי רג[ל].

ש. התאונה לא קרתה במדרכה.

ת. היא קרתה מיד בכניסה של מעבר להולכי הרגל, קצת לפני מעבר החציה, חלק מהאופנוע והרכב על מעבר החציה. כשאני יוצא מכיכר ורכב בא להיכנס לימין אני לא מעלה על דעתי שיעשה כזאת פניה חדה כדי להיכנס לחניון, לא סתם התנועה המשיכה, לא סתם אין שם לא הסדרה ולא טלפונים למשטרה, אם יש אני לפחות לא ידעתי. הוא אמר שזה נתיב אחד וחסם הכל, שהוא התרחק לשמאל, אני מתקרב לימין."

11. לאחר עיון בטענות הצדדים ובראיות, אני סבור כי האחריות לתאונה רובצת על התובע. להלן אנמק החלטתי זאת;

12. ראשית, אני נותן אמון בעדות הנתבע ומבכר את עדותו על עדות התובע. עדות הנתבע הייתה מפורטת הגיונית וקוהרנטית. לעומת עדותו של הנתבע, נאמר בכתב התביעה, כי "אין התובעים יודעים ולא יכולים לדעת את נסיבות התאונה". בעניין זה ייאמר כי נטל השכנוע חל על התובע ובאם אינו יודע כיצד אירעה התאונה, הסיכוי כי יוכל להרים את הנטל הוא קלוש, עד בלתי קיים.

13. שנית, מדובר בכיכר שבה אפשרי, כי שני כלי רכב יכולים לנסוע במקביל, ובמיוחד אם מדובר ברכב מנועי ובאופנוע. אני סבור שתיאורו של התובע ולפיו התובע ביקש לעלות על המדרכה בדרכו למגרש חניה שאינו מוסדר הוא תיאור נכון. ודוק – התאונה אירעה על מעבר חציה כך עולה בבירור ממוצג נ/3. מהתצלום שבנספח 1 למוצגי הנתבע נראים בבירור שני נתיבים שיוצאים מהכיכר. לו בחר התובע להמשיך לנסוע בנתיב השמאלי יש להניח שהתאונה לא הייתה מתרחשת.

14. שלישית, אני סבור שגרסתו של הנתבע לגבי התרחשות התאונה היא הנכונה. לפי טענת הנתבע, התובע ביקש לחנות בשטח העפר, ועל כן נאלץ לנוע מתחילת הנתיב השמאלי לעבר נתיב הנסיעה שלו, שהוא הנתיב הימני. בהתאם לגרסה זו, התובע, אשר דעתו הייתה מוסחת כנראה משיחה בטלפון, ובלי לנקוט באמצעי זהירות, ביקש לפנות ימינה לשטח העפר ואז פגע באופנוע.

15. בהתאם לתצלומים שהוצגו בפני, הטענה לפיה הנתבע התפרץ לכיכר אינה נכונה, שכן כפי הנראה לא ניתן להתפרץ כלל לכיכר, שכן אין גישה לכיכר מצד ימין.

16. לסיכום, אני סבור שהאחריות לתאונה מוטלת על התובע. התובע שנסע בנתיב השמאלי היוצא מהכיכר, ביקש לחנות בשטח העפר, שהינו מגרש חניה מאולתר, ביצע פנייה ימינה בחדות ומבלי לשים לב לצידו הימני, וכך תוך כדי פנייה, וכיוון שדעתו הייתה מוסחת מדיבור בטלפון, פגע באופנוע.

15. מכל המקובץ, דין התביעה להידחות. הנתבעים יישאו בהוצאות הנתבע בסך של 2,000 ש"ח אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ט חשוון תשפ"א, 16 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.