1. לטענת התובע עת נסע בנתיב הימני ברחוב בן גוריון בגבעתיים, לפתע הנתבע שנסע בנתיב השמאלי פנה ימינה הישר מהנתיב השמאלי ופגע ברכבו. מכאן לטענתו אחריות הנתבעים לתאונה ולנזק.
2. מנגד טוען הנתבע 2 שמסלול הנסיעה הימני היה חסום במכוניות חונות ולפיכך כדי לפנות ימינה נדרש לנסוע בנתיב השמאלי וממנו לפנות ימינה. לטענתו, התובע לא יכול היה לנסוע על הנתיב הימני שהיה חסום אלא הוא חנה בנתיב הימני ועם התחלת הנסיעה פגע ברכבו. מכאן לטענת הנתבעים אחריות התובע לתאונה ולנזק.

המחלוקת היא באשר לאחריות לתאונה.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

1. אין מחלוקת בין הצדדים שהנתבע 2 נסע על הנתיב השמאלי וממנו פנה ימינה תוך שהוא חוצה את הנתיב הימני. המחלוקת בין הצדדים היא באשר לנתיב הנסיעה/עצירה של התובע.

כנגד עדותו הפוזיטיבית של התובע כי היה בנסיעה רציפה על הנתיב הימני ולא חנה על הנתיב הימני וכי לפתע הנתבע 2 סטה לעברו משמאל, אין למעשה כל ראייה סותרת.

הנתבע 2 ורעייתו טענו שהנתיב הימני היה חסום במכוניות חונות, אלא שלא הובאה לכך ראייה ממועד האירוע. תמונה נ/2 אינה ממועד האירוע.

הנתבע 2 או רעייתו לא העידו שראו את התובע קודם לתאונה כשהוא בעמידה על הנתיב הימני, אלא עדותם התבססה על הנחה שהתובע התחיל נסיעה ממצב של חניה, מאחר שלטענתם היה הנתיב חסום במכוניות חונות, וזאת מבלי לשים לב לדרך.

בנסיבות אלה לא נסתרה גירסתו של התובע לאופן קרות התאונה ולפיכך במידת הראייה הנדרשת בהליך אזרחי עמד התובע בנטל להוכיח אחריות של הנתבע 2 לתאונה.

לא מצאתי להטיל על התובע אשם תורם.

התוצאה:

1. אשר על כן אני מחייב את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 1 לשלם לתובע 3,080 ₪ בתוספת 500 ₪ הוצאות משפט תוך 30 ימים מהיום.

מי מהצדדים שאינו מרוצה מתוצאת פסק הדין רשאי לפנות תוך 15 ימים מיום המצאת פסק הדין לבית המשפט המחוזי בלוד ולבקש רשות להגיש ערעור על פסק הדין.

ניתן היום, ט' שבט תש"פ, 04 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.