בפניי שתי בקשות; בקשת התובע למתן צו מניעה שיורה על עיכוב ביצוע פינוי מקרקעין המוחזקים על ידו ועל ידי משפחתו, המצויים במגרש 23 בשכונה 46 ביישוב כסייפה (להלן: "המגרש") ובקשת הנתבעים לדחיית התביעה על הסף.

רקע עובדתי

אין מחלוקת שביום 14.08.2003 נחתם בין הנתבעת מס' 1 לבין התובע ורעייתו, הגב' זינב סלמאן אלענאמי הסכם שבמסגרתו התחייבו התובע ורעייתו לפנות קרקע שבה החזיקו עד לאותה עת ולעבור אל המגרש מושא התביעה דנן.

אין חולק כי לתובע ורעייתו הובטח פיצוי בסך של 8,127 ₪, אשר ישמש כתשלום חלק ממחיר המגרש, כאשר על פי ההסכם הנ"ל היתרה תמומן על ידי התובע ומי שככל הנראה גרה עימו, הגב' זינאב סלמאן אלענאמי (ההסכם צורף כנספח לכתב התביעה וכן כנספח א' לתשובה מטעם הנתבעים והוא יכונה להלן "הסכם 2003").

עפ"י הנטען בבקשה שהוגשה הבוקר, התובע ובא כוחו קיבלו הודעה מהנתבעים וכן ממשטרת ישראל, כי פינוי המגרש מתוכנן למחר 26.12.2019.

רקע דיוני והפגמים בבקשה

כתב התביעה דנן הוגש ביום 15.11.2019. בד בבד עם הגשת בקשה לעיכוב ביצוע של פינוי המגרש.

לאחר הגשת הבקשה לסעד הזמני ולאחר שהוגשה תגובת הנתבעים, הודיע התובע על כך שמתנהל בינו לבין הנתבעים ד"וד וביקש להאריך המועד למתן תשובתו לתגובת הנתבעים ולבקשתם לסילוק על הסף.

בסופו של דבר הוגשה תשובת התובע ביום 16.12.19 ותשובת הנתבעים לתגובתו לבקשה לסילוק על הסף הוגשה ביום 23.12.19, ממנה נלמד לראשונה על כוונת הנתבעים לפעול לפינוי המגרש "במהלך השבוע הקרוב".

בכתב התביעה ובבקשה לעיכוב ביצוע, לא מצא התובע כנכון לציין בפני ביהמ"ש שההליך דנן איננו ההליך הראשון שהתנהל בין הצדדים ביחס למגרש וכי עוד ב – 05/2015 הגישה הנתבעת מס' 1 (להלן גם "המדינה") תביעת פינוי נגדו ונגד אחרים (ת.א. 50969-05-15 – להלן: "תביעת הפינוי"). על דבר קיומה של תביעת הפינוי למדתי לדעת מתגובת הנתבעים לבקשה לעיכוב ביצוע, שהוגשה ביום 24.11.2019, שכללה גם בקשה לדחיית התביעה על הסף, כאמור.

לאחר עיון בתשובת הנתבעים ובקשתם לסילוק על הסף, וכן בתגובה לתגובה שהוגשה מטעם התובע – אין למעשה מחלוקת על כך שבתביעת הפינוי דובר באותם המקרקעין העומדות בלב התובענה דנן.

אין מחלוקת שביום 08.07.2015 ניתן פסק דין בתביעת הפינוי, בהעדר הגנה, במסגרתו הורה ביהמ"ש דהתם על פינוי המגרש.

אין מחלוקת שעד למרץ 2019 לא הוגשה כל בקשה לביטול פסק הדין בתביעת הפינוי וכי רק ביום 13.03.2019 הוגשה מטעם הנתבעים בתביעת הפינוי "בקשה דחופה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין וכן בקשה לעיכוב הליכים עד למתן החלטה". לאחר תגובת המדינה בתיק הפינוי, דחתה כב' השופטת א. ליפשיץ, בהחלטה מיום 14.03.2019 את הבקשה לעיכוב ביצוע (ראה נספח ח' לתגובת הנתבעים). בהמשך, לאחר שהוגשה בקשה חוזרת לעיכוב הליכים ובהחלטה מיום 20.03.2019, הורתה כב' השופטת א. ליפשיץ על עיכוב ביצוע הפינוי עד לקיום דיון במעמד הצדדים, כפוף להפקדת סך של 7,500 ₪.

דיון בבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה בתביעת הפינוי התקיים בפני כב' השופטת א. ליפשיץ ביום 24.03.2019, בנוכחות הנתבעים בתביעת הפינוי ובא כוחם, ובכללם התובע בתיק דנן.

מפרוטוקול הדיון מיום 24.3.2019 (נספח י' לתגובת הנתבעים) עולה כי בית המשפט הציג בפני הצדדים שם מתווה לפשרה לפיו פסק הדין שניתן בתביעת הפינוי כאמור, יוותר על כנו, ואולם ביצועו יעוכב למשך 30 ימים מיום הדיון, על מנת לאפשר לנתבעים בתביעת הפינוי להשלים סך השווה ל – 50% מהתמורה שהיה עליהם לשלם עבור המגרש וכן כי ככל שישלמו את הסך הנ"ל שעמד על 60,000 ₪ - יעוכב פסק הדין למשך 5 חודשים נוספים, שבמהלכם יהיה על הנתבעים שם להשלים את מלוא התמורה עבור המגרש.

כן נקבע בהצעת ביהמ"ש כי ככל שלא תשולם המחצית הראשונה של התמורה בתוך 30 ימים כאמור, או ככל שלא תושלם מלוא התמורה בתוך 5 החודשים הנוספים, עיכוב הביצוע יבוטל ופסק הדין – יבוצע.

מפרוטוקול הדיון עולה כי הנתבעים כולם בתביעת הפינוי, והתובע דנן בתוכם, הסכימו להצעת בית המשפט שם.

דווקא המדינה, התובעת בתיק הפינוי, היא זו שלא הסכימה להצעת ביהמ"ש כמפורט בפרוטוקול.

בהחלטה שניתנה בסיום הדיון הנ"ל, קבעה כב' השופטת א. ליפשיץ כך (הדגשות בציטוטים כאן ולהלן, אינן במקור)-

"לאחר ששקלתי את בקשת הנתבעים ליתן להם ארכה סבירה על מנת לרכוש את המגרש ואף שקלתי את טענת התובעת לפיה אין במקרה דנן ליתן ארכה מעבר ל – 4 ימים, סבורני כי במקרה דנן יש לאפשר למבקשים להשלים את רכישת המגרש. בנסיבות העניין אני מורה על עיכוב ביצוע של הפינוי למשך 30 יום מהיום. במהלך 30 יום אלו, על המשיבים לפעול לתשלום תמורת 50% מהתמורה העומדים על סך של 60,000 ₪ ולהגיש בתוך 30 ימים לתיק ביהמ"ש אלו אישור. ככל שהמבקשים יפעלו ליתרת 50% מהתמורה בתוך 30 ימים מהיום – יוארך עיכוב הביצוע בהתאם להצעה שהוצעה על ידי ביהמ"ש. ככל שהמבקשים לא יגישו לתיק ביהמ"ש אישור בכתב ששילמו הן את יתרת 50% מהתמורה בתוך 30 ימים מהיום, עיכוב הביצוע יבוטל לאלתר ופסק הדין יוותר על כנו והתובעת תהא רשאית לבצעו".

אין מחלוקת שהנתבעים בתביעת הפינוי ובכלל זה התובע בתיק דנן – לא מילאו אחר התנאים שנקבעו בהחלטה שניתנה על ידי כב' השופטת א. ליפשיץ כאמור, ולא שילמו את תמורת המגרש כפי שנקבע בהחלטה.

ביום 16.05.2019 הגיש ב"כ התובעת בתביעת הפינוי, היא הנתבעת מס' 1 בתיק דנן, הודעה לביהמ"ש במסגרתה הודיעה כי הנתבעים לא שילמו עבור המגרש כפי שנקבע בהחלטת ביהמ"ש והבהיר כי התובעת ממשיכה בהוצאת פסק דין אל הפועל.

בהחלטת ביהמ"ש מיום 17.05.2019, שניתנה על גבי הודעת ב"כ התובעת בתביעת הפינוי כאמור, העביר ביהמ"ש את ההודעה לידיעת הצדדים ואין טענה כי התובע באמצעות בא כוחו לא קיבל את ההחלטה.

אין מחלוקת כי ביחס לפסק הדין שניתן בתביעת הפינוי וכן ביחס להחלטה מיום 24.03.2019 שצוטטה לעיל, לא ננקט כל הליך ערעורי ולמעשה פסק הדין וההחלטה הנ"ל הפכו חלוטים זה מכבר.

חרף האמור, התביעה דנן הוגשה אך ביום 05.11.2019 ועימה הבקשה לעיכוב ביצוע כאמור.

יצוין למעלה מן הצורך כי בתגובת התובע מיום 23.12.19, שבה לראשונה נתנה התייחסותו לפסק הדין הנ"ל, לא נטען כי התובע או מאן דהו אחר מילא אחר תנאי פסק הדין וההחלטה הנ"ל בתיק הפינוי ולא הועלתה כל טענה של ממש היוצאת נגד תוקפם של פסק הדין וההחלטה כאמור והבקשה לסעד זמני הועמדה אך ורק על טעמים של "לפנים משורת הדין". יצוין כי לתגובה לא צורף כל תצהיר, בדומה לבקשה לסעד הזמני שהוגשה.

דיון

הדברים שפורטו לעיל מדברים בעד עצמם ואין מסקנה מלבד המסקנה הקובעת כי המחלוקת הנטושה בין הצדדים ביחס לפינוי המגרש הוכרעה על ידי ביהמ"ש בתביעת הפינוי וכי מדובר בהכרעה חלוטה.

ממילא, הבקשה לסעד הזמני, שהיא למעשה בקשה להורות על עיכוב ביצוע של פסק הדין בתביעת הפינוי – אין לה על מה שתסמוך והיא משוללת עילה.

יוסף כי התביעה דנן הוגשה למעשה כתביעה כספית, בסך של 100,000 ₪ והוגדרה על ידי מגישה כתביעה "חוזית, נזיקית", כאשר בסעיף 16 לתביעה, הכולל הסעד המבוקש, נכתב על ידי ב"כ התובע "לפנים משורת הדין ומטעמי צדק.." ביהמ"ש מתבקש "לזמן את הנתבעים לדין ולחייבם בהוצאות משפט ובצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ וכן לכבד התחייבותם אשר נטלו על עצמם בכתב בהסכם מיום 14.08.2003 ובעל פה ולהעניק לתובע מגרש כנגד הפינוי מהפזורה. לא למותר לציין כי במשך 30 שנה נגרם לתובע ובני משפחתו עגמת נפש אשר סכום זה לא יפחת מסך של 100,000 ₪...".

עילות אלו שנכללו בכתב התביעה כאמור, אינן כוללות תביעה לצו מניעה או סעד אחר למניעת הפינוי, אלא אך ורק סעד כספי וכן סעד לחייב את הנתבעים "לכבד את התחייבותם" להעניק לתובע מגרש.

כאשר מוגשת בקשה לסעד זמני כדוגמת הבקשה שעומדת להכרעתי כאן – הרי שעל הבקשה, להיות כזו שמטרתה לשרת את הסעד העיקרי שנכלל בתביעה העיקרית, באופן שיבטיח את האפשרות למלא אחר פסק דין, ככל שזה יינתן לטובת התובע.

במקרה דנן, כאשר הסעד בתביעה העיקרית הוא סעד כספי בצירוף סעד שעניינו חיוב הנתבעים למלא את התחייבותם להעניק לתובע מגרש, הרי שאין כל קשר בין הסעד הזמני שנתבקש לבין הסעד בכתב התביעה, ולא ברור כלל כיצד הסעד שנתבקש בבקשה לסעד זמני, מניעת הפינוי, משרת את הסעד הכלול בכתב התביעה.

אין יסוד להענקת עד זמני כאשר הסעד אינו משרת את הסעד הכלול בתביעה (ראה אצל א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי מהד' 12, עמ' 872).

מן האמור עולה כי כי התובע לא הצביע על קיומה של עילת תביעה ולו לכאורה, שקשר לה עם הצו המבוקש וממילא, לא עמד בתנאי הסף הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984 בהקשר זה שלפיהן על מבקש הסעד להראות ראש לכל "קיומה של עילת התובענה" (תקנה 362).

בנוסף יש לומר, כי בהעדר קשר בין הסעד הזמני המבוקש לבין עילת התביעה ובהינתן שהסעד הזמני המבוקש אינו תומך באופן כלשהו ביכולת לקיים את פסק הדין לכשינתן, אם ינתן, לטובת המבקש את הסעד הזמני, הרי שגם לא ניתן לטעון ל"נזק" כלשהו שיגרם למבקש אם לא ינתן סעד זמני שהרי הנזק העלול להיגרם לו נגזר מאופיה של התביעה שהגיש, וככל שלא הגיש תביעה הכוללת סעד שהסעד הזמני בא להבטיח את היכולת לקבלו בסופו של ההליך, הרי שלתובע לא נגרם ולא עלול להיגרם כל נזק רלוונטי שהוא.

ממילא, אין גם כל צורך להיכנס לשאלת "מאזן הנוחות" שהרי לתובע לא צפוי להיגרם כל נזק שהוא, שיש לו זיקה לסעדים להם עתר בכתב התביעה, אם לא ינתן הצו כמבוקש על ידו.

גם מטעם זה – דינה של הבקשה לעיכוב ביצוע, להידחות. בהקשר זה מתאים להפנות לדברי

בנוסף, כפי שצויין לעיל מסתבר שהתובע הגיש את בקשתו בידים שאינן נקיות ובחוסר תום לב מובהק, כאשר העלים מידיעתו של ביהמ"ש את עובדת קיומו של תביעת הפינוי, על אף שברור מאליו שמדובר בעובדה מהותית ששמורה לה רלבנטיות מובהקת לתביעה דנן ולבקשה לסעד זמני בפרט. כאשר צד עותר למתן סעד זמני וחוטא בפנייה לביהמ"ש בידיים שאינן נקיות, באופן של העלמת עובדות מהותיות מידיעתו של ביהמ"ש, די בכך על מנת להצדיק דחיית הבקשה.

לענין זה ראו למשל ברעא 5826/11 אריאל טל נ' חברת החשמל לישראל בע"מ -

"זאת ועוד, דין הבקשה להידחות על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים, כנטען על ידי המשיבה בתשובתה. הלכה ידועה היא כי על העותר לסעד זמני, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בבקשה המוגשת במעמד צד אחד, לבוא לבית המשפט בניקיון כפיים, ולפרוס בפני בית המשפט את כל העובדות העשויות להיות רלבנטיות לבקשתו (ראו למשל: רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ, פ"ד מז(5) 165, 168 (1993); רע"א 1565/95 סחר ושירותי ים בע"מ נ' חברת שלום וינשטיין בע"מ, פ"ד נד(5) 638, 658 (2000)). במקרה דנא לא עמד המבקש בחובה המוטלת עליו לנהוג בניקיון כפיים, שכן הוא השמיט מידע חיוני רב מבית המשפט".

כמו כן, הבקשה נגועה בשיהוי ניכר שכן לכל המאוחר ביום 17.5.19, עת נתנה החלטת כב' השופטת ליפשיץ על גבי הודעת המדינה על כוונתה לפעול לאכיפת פסק הדין בתביעת הפינוי, ידעו התובעים על כוונה זו ועל אף זאת פנו בבקשתם רק ביום 5.11.19, כאמור.

לעניין זה מתאים סיכום המצב המשפטי שניסח בית המשפט המחוזי תל אביב ב תא (ת"א) 56893-10-17 BARILLA G..E R FRATELLI -S.P.A נ' רשת חנויות רמי לוי שיווק השיקמה 2006 בע"מ –

" על צד המבקש סעד זמני מוטלת החובה לשכנע את בית המשפט בדוחק נסיבות, שיש בו כדי להצדיק התערבות שיפוטית עוד בטרם בירור התביעה לגופה ובטרם נקבעו זכויות בעלי הדין ומשכך, כי התמהמהות בהגשת בקשה לסעד זמני יכולה לעמוד בסתירה לטענת המבקש, באשר לחיוניות הסעד ויכול שיהיה בה בכדי להקים חזקה ולפיה המבקש לא ראה את הסעד כדחוף (ע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בת"א-יפו בע"מ נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ, פ"ד מז(1) 45, 50 מול ה'-ז'; רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ, פ"ד נה(4) 433, 444-445; רע"א 920/05 חסין אש תעשיות בע"מ נ' קוניאל אנטוניו (ישראל) בע"מ [פורסם בנבו] (28.3.05), בסימן 3 להחלטה). אציין כי במסגרת הפסיקה אף נשמעה הגישה ולפיה גם מקום בו לא גרם השיהוי לנזק לצד הטוען הרי שיש בו בכדי להשתיק מבקש הסעד הזמני מלעתור לסעד כאמור וזאת, הואיל ויש בו משום ראייה להשלמת המבקש עם קיום המצב [ראו רעא 8113/00 דפנה שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ [פורסם בנבו] (2001) , נה (4) 433; לדעה נוגדת ראו – ת"א (מחוזי מרכז) 23635-05-10 סופר פארם (ישראל) בע"מ נ' מ.ק.ח מרכז קניות חיפה בע"מ [פורסם בנבו] (20.07.2010)]

בנוסף יוזכר, שלבקשה לא צורף תצהיר ועל אף שבהחלטה מיום 05.11.2019 הזכרתי עובדה זו ואף ציינתי שהתצהיר במקרה זה הינו מהותי, שכן הבקשה מיוסדת על טיעון עובדתי גרידא, לא מצא התובע לתקן פגם זה, גם לא במסגרתם תשובתו לתגובת הנתבעים ואף לא בתגובתם לבקשה לסילוק על הסף.

כן יצויין כי לבקשה לא צורף כתב התחייבות כנדרש, כדרישת סף, על פי התקנות.

הבקשה לדחיית התביעה על הסף

בכל הנוגע לבקשה לדחייה על הסף, יש לא מעט טעם בטענות הנתבעים בהקשר זה, שהרי לכאורה, לכל הפחות ביחס לחלק התביעה בו מבוקש לחייב הנתבעים להעמיד לרשות התובע מגרש, נראה כי ההכרעה בתיק הפינוי משליכה גם על סעד זה שכן בתביעת הפינוי הוכרעה למעשה שהתובע אינו זכאי למגרש וכי הנתבעים זכאים לפנותו. ממילא כך נראה, אין הוא זכאי עוד לסעד של חיוב הנתבעים להעמיד לרשותו את המגרש, ופלוגתא זו הוכרעה הכרעה חלוטה על ידי ביהמ"ש בתביעת הפינוי.

עם זאת בכל הנוגע לסעד הכספי בתביעה דנן, ומבלי להיכנס לעת הזו לשאלה האם ועד כמה יש לתביעה סיכויים, איני סבור שניתן להורות על דחיית התביעה על הסף, שכן סוגיה זו לא נבחנה על ידי ביהמ"ש בתביעת הפינוי.

עם זאת, נוכח העובדה שמתביעת הפינוי עולה שהמגרש לא הועמד לרשות התובע ומשפחתו בשל אי תשלום התמורה בגינו, נראה בעיני, כי טוב יעשה התובע אם ישקול מחדש את עמידתו על התביעה, גם בהיבט הכספי. יוסף בהקשר זה, כי אין חולק שעל הסכם 2003 חתומה גם גב' אלענאמי ולכאורה, ככל שקיימת זכאות כזו או אחרת, הרי שזו גם שלה ולא ברור מדוע אין היא צד לתביעה דנן.

מוצע לתובע לשקול גם סוגיה זו בבואו להחליט האם יש מקום להמשך ההליכים.

סיכום הדברים

מכל האמור עולה כי הבקשה גופה דינה דחייה על הסף מכל אחד מן הטעמים שפורטו ובוודאי מקיבוצם יחדיו ואני מורה אפוא על דחיית הבקשה לסעד זמני לעיכוב ביצוע פינוי המגרש .

בכל הנוגע לבקשה לדחייה על הסף, בטרם תינתן החלטה סופית בבקשה, אני מאפשר לתובע להודיע עד ליום 5.1.2020 האם הוא עומד על תביעתו וככל שישיב בחיוב, יבהיר האם הוא עומד על התביעה במתכונתה או שמא מבקש לתקנה.

מובהר לתובע ככל שלא יודיע מאומה תוך הזמן שנקצב לו, הוא ייחשב כמי שויתר על התביעה וזו תימחק ללא כל הודעה נוספת.

בכל הנוגע להוצאות הבקשות שלפניי, לפנים משורת הדין והיות שהנתבעים לא ביקשו פסיקת הוצאות לטובתם – אני נמנע מעשיית צו בעניין זה.

התיק יובא לעיוני ביום 6.1.2020.

המזכירות תמסור דבר קיומה של ההחלטה לידיעת ב"כ הצדדים גם באמצעות הטלפון.

ניתנה היום, כ"ז כסלו תש"פ, 25 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.