1. זוהי תביעת שיבוב – המתבררת בהליך של סדר מהיר – לתשלום תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב שהיה מבוטח על ידה כתוצאה מתאונת דרכים בה היה מעורב ביום 17/08/2018.

2. כהוראת תקנה 214 ט"ז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.

3. במועד התאונה, התובעת ביטחה רכב מסוג קאיה פורטה נושאת לוחית רישוי מס' 78-705-31 (להלן: "הקאיה"), ואילו הנתבעת ביטחה משאית הנושאת לוחית רישוי מס' 85-666-52. המדובר הוא במערבל בטון (להלן: "מערבל הבטון").

4. בסעיף 6 לכתב התביעה נטען כי בתאריך הנ"ל, כאשר רכב הקאיה "עמד ברמזור אדום, בזווית שמאלה, לאחר השלמת היציאה לנתיב הנסיעה מחניה מימין. בזמן שהתחלף הרמזור לירוק ועוד בטרם החל נסיעה", מערבל הבטון ש"הגיע מאחור החל בנסיעתו מבלי לשים את ליבו לרכב המבוטח ופגע בו בחלקו השמאלי ובנוסף הדפו ימינה".

5. בטופס הודעה על תאונה שמילא מבוטחה של התובע, תואר המקרה על ידו כלהלן:

"בסיום יציאה מחניה שמאלה לפני רמזור הייתי בעצירה מוחלטת בהמתנה לרמזור שיתחלף לירוק. משאית המתינה אחרי במרחק וכהתחיל ירוק המשאית התחילה לנסוע ופגעה ברכבי צד שמאל. נהדפתי על רכב חונה מימין"

6. במסגרת הדיון שהתקיים לפני ביום 05/01/2020 העידו שני הנהגים. נהג הקאיה חזר על גרסתו כאמור אם כי מעדותו עלה כי הוא לא השלים השתלבותו בנתיב הנסיעה. בניגוד לגרסה המועלית בהודעה על תאונה ובכתב התביעה, הקאיה לא סיימה יציאתה מהחניה. נהג הקאיה שחנה בצד ימין של הכביש, הבחין במרווח בין מערבל הבטון לבין הרכב שעמד לפניו, ואז החליט להשתחל אל תוך מרווח זה, שעל פי עדות נהג מערבל הבטון היה כארבעה מטרים. נהג הקאיה אישר למעשה בעדותו כי לא הייתה לו אפשרות ליישר את רכבו במרווח שבין מערבל הבטון לבין הרכב שעמד לפניו ולמעשה הוא הסיט את רכבו שמאלה ונכנס למרווח זה עם חזית הרכב בלבד, כפי שגם מלמדות תמונות הפוטו שהוגשו לתיק. לטענת נהג הקאיה, לאחר שהשתחל לנתיב הנסיעה של מערבל הבטון, שהרכבים שנסעו בו היו בעצירה באותה עת עקב מופע אור אדום ברמזור שבהמשך, המרווח בינו לבין מערבל הבטון היה כשני מטרים (עמ' 2 לפרוטוקול, שור' 8-7, וכן שור' 32-30). עובדה זו מתיישבת עם עדותו של נהג המערבל כי בעת שהיה בעצירה עקב המופע האדום ברמזור, המרחק בינו לבין הרכב שעמד לפניו היה כארבעה מטרים (עמ' 4 לפרוטוקול, שור' 16-15).

7. נהג מערבל הבטון העיד כי הוא לא הבחין עובר להתנגשות ברכב הקאיה. לדבריו, באותו מקום חנה רכב גולף בצורה לא חוקית כשחציו על המדרכה וחציו על הכביש (הדבר עולה גם מתמונות הפוטו שהוגשו לתיק) ועל כן הוא נאלץ להסיט רכבו שמאלה. לאחר שהחל בנסיעה הרגיש שהתנגש ברכב הקאיה ומיד עצר. לדבריו המדרכה שם מסומנת בצבע אדם לבן. אגב, נהג הקאיה שטען כי הוא חנה מאחורי רכב הגולף (עמ' 2 לפרוטוקול, שור' 3) הכחיש עובדה זו (עמ' 2 לפרוטוקול, שור' 29-27), אך מאוחר יותר הוצגו לעיוני תמונות שצולמו על ידי נהג המערבל והמתעדות את זירת התאונה בסמוך לאחר התרחשותה מזוויות אחרות מאלו המופיעות ב-ת/1, אשר מראות בבירור כי המדרכה מסומנת באדום לבן. על אף שהתמונות שצולמו על ידי נהג מערבל הבטון לא הוגשו כמוצגים בתיק (הוצגו לעיוני מתוך הטלפון הנייד של נהג המערבל ולב"כ הנתבעת לא היה עותק מהן), הרי שהדבר יכול להשליך על מידת אמינות גרסת נהג הקאיה. מכל מקום, עובדה זו וטענת הנתבעת שנהג הקאיה חנה במקום אסור אינה משפיעה על ההכרעה בשאלת האחריות לתאונה, הואיל והתאונה לא התרחשה עקב מיקום החניה של רכב הקאיה אלא עקב כך שנהג הקאיה התחיל להשתלב במסלול הנסיעה של המשאית.

8. גם אם אני מקבל עדות נהג הקאיה במלואה (ונראה שאין מחלוקות מהותיות בין שני הנהגים באשר לאופן התרחשות התאונה), אני סבור כי במקרה זה האחריות מוטלת כולה על נהג הקאיה. כאמור, נהג הקאיה החליט להשתלב בנתיב הנסיעה שמשמאלו ולצורך כך השתחל לתוך המרווח שבין מערבל הבטון לבין הרכב שעמד לפניו מבלי שהיה באפשרותו להשלים השתלבותו במרווח זה. למעשה, נהג הקאיה נדחף לפני מערבל הבטון והוא נכנס לתוך "השטח המת" מבחינת נהג המערבל הנמצא בצידה הימני של המשאית (המערבל), שלא נמצא בתוך שדה הראייה של נהג מערבל הבטון עקב גובה משאית מערבל הבטון ומימדיה. ניתן לומר שקיומו של "שטח מת" בצידה הימני של משאית שלא נמצא בשדה הראיה של נהג המשאית, הינו בבחינת מן המפורסמות שחזקה על כל נהג שהדבר בידיעתו. אם כן, מדובר בטעות בשיקול דעתו של נהג הקאיה שהיה עליו להמתין עד שהתנועה בכביש תהיה פנויה מכלי רכב ורק אז להתחיל בנסיעתו.

9. במקרה זה, נהג הקאיה נהג בחוסר זהירות, בין היתר, תוך הפרת חובותיו שעל פי תקנות 21, 41, 47(א) ו- (ד) וכן 64(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. ודוק, זכות הקדימה במקרה זה נתונה למערבל הבטון כנלמד מהוראת תקנה 64(ב)(2) לתקנות התעבורה.

10. אני מצטרף בהסכמה לדברים שנאמרו על ידי כב' השופט א' ביטון ב-תא"מ (שלום ת"א) 28176-05-18 אורנה מועלם נ' רפאל תעשיות מגופים (1975) בע"מ (10.03.2019), שכוחם יפה גם לענייננו:

"אין ספק, כי למשאית היתה נתונה זכות הקדימה בכביש בהיותו בנסיעה בנתיב נסיעתו ללא שזה סטה ממנו, בעוד שהיתה זו התובעת שביקשה לסטות שמאלה ולהשתלב בתנועה. על כן, מחובתה היתה לפעול בזהירות ובבטחה מבלי להפריע לתנועה או לסכן את הנוהגים בה. סברתה כי נהג המשאית מבחין בה ומאפשר להשתלב בתנועה הינה בגדר סברה בלבד שלא נתמכה בכל ראיה אובייקטיבית, במיוחד לאור הכלל הידוע שלפיו לנהגי משאיות קיים קושי רב להבחין ברכבים קטנים המבקשים להשתלב בתנועה מימינם, מה שקרוי בעגה "שטח מת", והדבר מחייב התחשבות ושימת לב מירבית מצד הנוהגים בכביש. בנסיבות אלו, לא הוכח בפני כי נהג המשאית הבחין בתובעת קודם להתרחשות התאונה או כי זה איפשר לה להשתלב בתנועה לפניו, ולפיכך, המסקנה היחידה היא כי התובעת לא היתה מספיק זהירה בעת שביקשה להשתלב לכביש מימין, וחוסר זהירותה זה הוביל להתרחשות התאונה." (שם, פסקה 6)

11. ראו גם הדברים היפים לענייננו שנאמרו ב-תא"מ (שלום חי') 39421-01-19 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (30.10.2019):"יש להבחין בין רכב המשתלב מימין ונפגע בחלקו הקדמי, אז ניתן להסיק כי המשאית התקשתה להבחין בו נוכח "שטח מת" המצוי בחלקה הימני של המשאית, לבין המקרה דנן, בו רכב התובעת הספיק לסיים את ההשתלבות ונסע לפני המשאית, באופן שהיה מצופה כי נהג המשאית יבחין בו" (שם, פסקה 14).

12. עוד בעניין זה ראו: תא"מ (שלום ת"א) 64935-10-18 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חיים דהן (09.07.2019); תא"מ (אשקלון) 40849-05-16 אילן זוילי נ' אבי וקנין (24/05/2017); תא"מ (הרצליה) 24744-07-14 איילון חברה לביטוח בעמ נ' רמי אמיגה (12/11/2015); וכן תא"מ (תל אביב) 2445-09-11 ישיר איי.די.איי חברה לביטוח נ' אילן מאירוב (06/06/2012).

13. אשר על כן, אני קובע כי מלוא האחריות לקרות התאונה מוטלת על נהג הקאיה. לפיכך, אני מורה על דחיית התביעה ומחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסכום כולל של- 2,000 ₪.

המזכירות תמציא העתק פסק דיני זה לצדדים באמצעות באי כוחם.

ניתן היום, ט"ו טבת תש"פ, 12 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.