פתח דבר

בפני שני תיקים בעילה שטרית שהדיון בהם אוחד.

ראשיתם של ההליכים בבקשה לביצוע שני שיקים שהגישה התובעת בלשכת ההוצאה לפועל ברמלה. שני השיקים ע"ס 100,000 ₪ כל אחד, משוכים על ידי חברת אי.אר.אם נכסים בע"מ (להלן: "אי.אר.אם" או "המושכת"). זמן פרעונו של האחד - 10.8.2016 (שיק מספר 917), וזמן פרעונו של השני – 29.8.2016 (שיק מספר 918) (להלן: "השיקים" או "השטרות").

עבירותם של השיקים הוגבלה באמצעות הכיתוב "למוטב בלבד".עם זאת, אין חולק כי שם הנפרע לא מולא בשיקים, ומכאן שעסקינן בשיקים שניתנו על החלק. בגב השיקים מתנוססת חתימת הנתבעים בכתב ידם, בתוספת שמם המלא ומספר תעודת הזהות שלהם. אין חולק כי שני הנתבעים חתמו על גב השיקים.

שני השיקים הוצגו לפירעון ביום 4.7.2019 וביום 5.7.2019 סורבו מחמת הסיבה 'חשבון נסגר'; 'חשבון מוגבל'.

ביום 22.7.2019 הגישה התובעת את השיקים לביצוע.

הצדדים ותמצית העובדות

הנתבע 1 הציע עצמו כמי שבמועדים הרלוונטים עבד בחברת אי.אר.אם והיה מורשה חתימה בה (להלן: "הנתבע 1" או "רומן"). על פי האמור בתצהירו מניותיה של החברה הוחזקו על ידי אביו. הנתבע לא חלק בסיכומיו כי היה בגדר הרוח החיה בחברה המושכת. הדבר גם עולה מעדותו בנוגע לכך שהוא זה שחתם על הסכמים שונים בשם החברה, (עמ' 15, שורות 12- 19). נראה כי שם החברה מורכב גם מראשי התיבות של שמו.

בחודש אפריל שנת 2017 נמכרה חברת אי.אר.אם למר אבו גאנם, ובחודש אוקטובר 2017 ניתן בעניינה צו פירוק בתיק בימ"ש 3059-06-17. מפסק הדין שניתן בתיק 19316-05-17 בסכסוך שבין חברת דייטונה בע"מ לבין חברת אי.אר.אם ורומן (בין היתר), עולה כי המנהל מיוחד של החברה, טען כי ביום 24.4.17 הועברו מניות חברת אי.אר.אם לידי מר אבו גאנם, ולאחר מכן רומן שהיה הדירקטור היחיד בחברה, הוחלף על ידי מר אבו גאנם.

הנתבע 2 הציג עצמו כאיש עסקים, שמפעיל מספר חברות ואין לו כל בעלות ו/קשר ניהולי למושכת השיק, מלבד עסקים שנעשו עימה (להלן: "הנתבע 2" או "שלמה"). הנתבע 2 הינו בעל השליטה בחברת דייטונה בע"מ (להלן- חברת דייטונה).

חברת אי.אר.אם הייתה אחת היזמיות של פרויקט תמ"א 38 ברחוב הכובש 21, ראשל"צ (להלן: "הפרוייקט"), כאשר דייטונה הייתה הקבלן המבצע של הפרויקט.

התובעת הינה חברה שנוסדה ביום 4.9.2018, כשנתיים לאחר מועד הפירעון של השיקים, ובעל מניותיה היחיד הינו מר אליעזר אזרפר, אשר הוא גם מנהלה היחיד (להלן: "מנהל התובעת" או "אליעזר") . (צילום דו"ח רשם החברות צורף כנספח א' לתצהיר התנגדותו של הנתבע 2).

לשני הנתבעים ניתנה רשות להתגונן, ונקבע כי התצהירים שתמכו בהתנגדות שהוגשה על ידי כל אחד מהם, תשמש בגדר כתב הגנה מטעמו.

אציין כבר בשלב זה, כי שלמה לא הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, ובהמשך גם לא הגיש סיכומים מטעמו.

טענות הנתבע 1

רומן טען כי בינו לבין התובעת אין כל קשר עסקי. לטענתו, במהלך חודש יוני 2016 פנה אליו שלמה בבקשה לסייע בידו לקבלת אשראי בנקאי באופן בו חברת אי.אר.אם תמשוך 2 שיקים מחשבונה לפקודת חברת דייטונה בע"מ, בסך 100,000 ₪ כל אחד, ואילו דייטונה תמסור בידיה של אי.אר.אם שני שיקים נגדיים בסכומים זהים משוכים לפקודת אי.אר.אם.(שני שיקים המשוכים מחשבונה של דייטונה צורפו כנספח ב' לתצהיר ההתנגדות).

לטענת רומן השיקים שורטטו "למוטב בלבד" אולם שם הנפרע נותר על החלק, שכן שלמה הבהיר כי בדעתו להפקיד את השיקים בחשבונו הפרטי ולחילופין בחשבון של מי מבני משפחתו. לטענתו, הוסיף את שמו בגב השיק לצרכי זיהוי בלבד של שם החותם, בהתאם לפרוטוקול מורשה החתימה באי.אר.אם.

על פי הנטען, בסופו של יום לא נעשה שימוש בשיקים על ידי מי מהצדדים. השיקים ניתנו כשיקים טובה, כשטרות ביטחון לקבלת אשראי, כשהתנאי המתלה העומד מאחורי פירעונם הינו פירעון השיקים הנגדיים, שנמשכו על ידי דייטונה. משלא הופקדו השיקים על ידי מי מהצדדים והעסקה בגינה ניתנו לא יצאה אל הפועל, הרי שהם בטלים. משכך, היה על שלמה להשיבם לידי המושכת ולקבל לידיו את השיקים שמסר כנגדם.

כמו כן, מועד פירעונם של השיקים חלף מזה למעלה מ- 3 שנים, ומכאן שהשלמת השיקים (על ידי הוספת שם התובעת כנפרעת) לא בוצעה בתוך זמן סביר וחרגה מהרשאתה של מושכת השיקים. בנסיבות אלה לא השתכללו התנאים להעמידם לפירעון.

עוד נטען כי מושכת השטר והתובעת הם בגדר צדדים קרובים, ולפיכך ניתן להעלות טענות הקשורות במישרין בעסקת היסוד שבעטייה נמסרו השיקים לתובעת. מכל מקום, התובעת אינה בגדר אוחזת כשורה כיון שהשיקים הגיעו אליה לאחר מועד פרעונם, וכשהם אינם שלמים.

טענה נוספת שהעלה הנתבע 1 היתה לעניין מעמדו כנתבע. לטענתו, מתוך הבקשה לביצוע השטרות אין זה ברור האם הוא נתבע כמסב או כערב. למען הזהירות, טען רומן כי חתימתו על גב השטר אינה עומדת בתנאים ליצירת ערבות לשטר על פי סעיף 57 (ב) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן- פקודת השטרות). כמו כן, היה על התובעת לפנות אליו בכתב, מיד עם הגיעם של השטרות לידיה ולהעמיד בפניו את האפשרות לפעול כנגד המושכת, טרם הגיעה למצב של חדלות פירעון ו/או כנגד דייטונה. לטענתו, התובעת התנהלה אל מול דייטונה ו/או שלמה, ונתנה אורכות בגין השיקים, ואילו אותו העמידה בפני במצב נתון לאחר מעשה, דבר שהינו בגדר פעולה הנגועה בחוסר תום לב.

טענות הנתבע 2

לגרסת שלמה, כפי שבאה לידי ביטוי בתצהיר התומך בהתנגדותו, השיקים הוצאו על ידי אי.אר.אם במסגרת התחשבנות מול דייטונה. מטרתם של השיקים היתה קבלת אשראי בנקאי או חוץ בנקאי. השיקים הוכנו והועברו לבדיקה של מספר גורמים, ביניהם מנהל התובעת כמלווה חוץ בנקאי. בסופו של דבר לא היה גוף פיננסי שהסכים לתת עבורם אשראי ו/או לנכות אותם והצדדים החליטו לא לעשות בהם שימוש. כך שהשיקים לא הופקדו אצל שום גורם שלישי, לא התקבלה בגינם תמורה והם היו צריכים להיות מבוטלים ו/או מושמדים. שלמה הוסיף כי למיטב זכרונו גם בשיקים הנגדיים שנמשכו על ידי דייטונה, לא נעשה כל שימוש.

שלמה אישר כי בינו לבין מנהל התובעת היו יחסים עסקיים, והגדיר את מנהל התובעת כבן בית במשרדו. לטענתו, בינו לבין מנהל התובעת קיימת התחשבנות קודמת, אך היא איננה קשורה לשיקים נשוא תיק זה.

לגרסתו, לא ברור כיצד השיקים הגיעו לידי התובעת, מדוע הופקדו בחשבונה כשלוש שנים לאחר מועד פירעונם ובחלוף הזמן, קשה להבין מדוע נעשה שימוש בשיקים, שהיו צריכים להיות מושמדים.

לטענתו התובעת קיבלה את השיקים בחוסר תום לב בידיעה, שאין לעשות בהם כל שימוש. הוא אף הציע כי ייתכן והשיקים נלקחו משולחנו שלא כדין ו/או שאלה נשארו בידי מנהל התובעת בשנת 2016, אשר ייתכן ונתבקש בזמנו לסייע במתן האשראי, על אף שהיה אמור להשיבם לידיו או להשמידם.

רישום שמו בגב השיק, כמו גם רישום שמו של רומן, נועד לזהות את האנשים שמאחורי השיקים, ולא היתה בכוונתם להסב את השיקים או להיות ערבים להם.

לאור האמור, נטען לכישלון תמורה מלא, העדר תוקף של השיקים, התיישנות, חוסר תום לב ושימוש בשיקים בניגוד להרשאה. לטענתו, התובעת הוסיפה את שמה כמוטבת השיק שלא כדין ובניגוד לכל הרשאה. העסקה בגינה הוצאו השיקים בוטלה זמן רב לפני שהגיעו לידיה של התובעת והוא לא נתן כל הרשאה למלא את שם המוטב כפי שמולא והדבר נעשה ללא ידיעתו. משכך, מדובר בשיקים שהתקבלו כשהם אינם שלמים לפי מראם.

עוד טען שלמה כי התובעת הפקידה את השיקים בידיעה שיחוללו, כאשר מושכת השיקים נמצאת תחת הליך פירוק שהחל כשנתיים לפני מועד הפקדת השיקים.

שלמה הוסיף כי התובעת לא מילאה כראוי את הפרטים הנדרשים בבקשה לביצוע השטרות. וכן בניגוד לחובתה, התובעת לא שלחה אליו הודעת חילול וההערה המצוינת בבקשה לפיה לא היה צורך במשלוח הודעת חילול, שגויה משפטית.

טענות התובעת

התובעת הציגה גירסה שונה לאופן בו הגיעו השיקים לידיה. לטענתה, השיקים נשוא התביעה נמסרו על ידי רומן לידי מנהלה ובעל מניותיה היחיד של התובעת, כאשר רומן הציג עצמו כמורשה חתימה באי.אר.אם. לגירסתה, הנתבעים פנו אל מנהל התובעת וסיפרו לו כי הם זקוקים להלוואה, לצורך מימון פרויקט תמ"א 38 אותו ביצעו כאמור.

נוכח היכרותו רבת השנים עם שלמה, נענה אליעזר לבקשה.

לצורך הבטחת השבת ההלוואה, מסרו הנתבעים בידי אליעזר ארבעה שיקים, על סך 100,000 ₪ כ"א ובסך כולל של 400,000 ₪. שני שיקים מתוך הארבעה נפרעו במועדם הנקוב. נוכח הסכום הגבוה של ההלוואה והלחץ הכספי בו היו מצויים הנתבעים, ביקש אליעזר את ערבותם האישית של הנתבעים לפירעון השיקים.

לאחר ששני השיקים הראשונים בזמן נפרעו, ביקשו הנתבעים שלא להציג לפירעון את שני השיקים נשוא התביעה, שכן לדבריהם, הפרוייקט "נתקע" ונחוצה להם שהות נוספת לצורך פירעונם. אליעזר הסכים לבקשתם.

לטענתו, במשך תקופה ארוכה דחו הנתבעים את פירעון השיקים, תוך שטענו כי בתוך זמן קצר יהא בידם לעמוד בפירעונם. משלא נפרעו השיקים, לא נותרה לאליעזר הברירה, אלא להציג את השיקים לפירעון, כאשר בשם הנפרע נרשם שם התובעת, זאת בטענה כי הבנק סירב לאפשר לאליעזר להפקיד את השיקים בחשבונו הפרטי.

דיון והכרעה

תחילה נבחן את נסיבות מסירת השיקים.

נסיבות מסירת השיק

בדיון בבקשת הרשות להגן שהתקיים ביום 12.1.2020, אישר רומן כי חתם על שני השיקים, גם בשם החברה המושכת, כמורשה חתימה וגם על גב השיקים עם מספר תעודת הזהות שלו (עמ' 1 שורות 17-20).

במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים ביום 24.11.2021, העיד רומן כי בעת ביצוע הפרוייקט נקלעה דייטונה לקשיים כספיים. במהלך חודש יוני או יולי 2016 התקיימה פגישה בינו לבין שלמה, בה נכחו גורמים נוספים, כגון קבלן המשנה ומנהל העבודה בדייטונה. בשלב מאוחר יותר הצטרף לפגישה מנהל התובעת. רומן מסר לשלמה, ארבעה שיקים בסך 100,000 ₪ כל אחד, לצורך קבלת אשראי. לטענתו השאיר את שם המוטב פתוח כי כך נתבקש לעשות (עמ' 13 שורות 12-23, עמ' 14 שורות 15-16, 21-23). בתמורה קיבל ארבע שיקים של דייטונה.

בהמשך עדותו טען רומן: "כל העניין שאדיב נתן לי שיקים כנגד השיקים שלי שמסרתי לו... אני יודע שנתתי שיקים לאדיב וקיבלתי ממנו שיקים" (עמ' 16 שורה 21, עמ' 17 שורה 1). וכן "הוא ביקש ממני הלוואה, אמרתי לו אני לא נותן, הוא אמר שאקח שיק שלו, מדיאטונה ואתן לו שיק שלי, ע"מ שהוא יוכל להמשיך לעבוד" (עמ' 14 שורות 25-26) ובהמשך: "כנגד קיבלתי שיקים של דייאטונה... הוא נתן לי שיקים של דיאטונה לביטחון, בתמורה." עמ' 16 שורות 3, 7).

שלמה הציג בחקירתו הנגדית גרסה שונה לחלוטין מהגרסה שהוצגה בתצהירו התומך בהתנגדות.

שלמה אישר את חתימתו על גב השיקים וחזר מההצהרה שהשיקים נלקחו משולחנו. לדבריו, אי.אר.אם כמי שהיתה יזמית הפרויקט, חבה כספים לדייטונה, שישימשה כקבלן ראשי בפרויקט. לכן, נתנה 4 שיקים לקבלי המשנה של דייטונה, בגין כספים שהיתה חייבת לדייטונה. השיקים היו מעותדים. לשם כך פנו לאליעזר, אשר הסכים לנכות את השיקים, בתנאי שהנתבעים יערבו ערבות אישית לפירעונם. וכך היה.

שני השיקים הראשונים נפרעו, אך לחברת אי.אר.אם לא היו כספים על מנת לפרוע את השיקים נשוא תביעה זו. הנתבעים פנו לאליעזר וביקשו להמתין עם הפקדת השיקים עד שהפרוייקט יתקדם, על מנת שיוכלו לבצע מכירות של דירות. בפועל "כל הסיפור/ העסקה קרסו" (עמ' 7 שורות 19-21, 22-24, עמ' 8 שורות 3-14, 20-23, עמ' 11 שורות 30-31, עמ' 12 שורות 1-13, 16-19).

לדבריו של שלמה בגין עסקת הניכיון גבה אליעזר 2.5% ריבית לחודש (עמ' 10 שורות 28-31).

באשר לתמורה בעד ארבעת השיקים, העיד שלמה כי אליעזר "הביא מזומן לאחר יומיים", כסף שבאמצעותו שילמו לקבלני המשנה (עמ' 9 שורות 19-23).

שלמה אישר כי בוצעו החלפות שיקים בינו לבין רומן, אך כשנשאל בצורה מפורשת האם היה זה בהתייחס לשיקים נשוא התיק הנוכחי, לא השיב תשובה חד משמעית (עמ' 11 שורות 24-27).

על פי עדותו של אליעזר, מנהל התובעת, בין הצדדים סוכם כי השיקים ישארו פתוחים, שכן לא היו בידיו כספים בסכומים שנרשמו בשיקים. לכן, על מנת שתהיה לו האפשרות להעביר את השיקים לכל מי שירצה, השאיר רומן, את שם המוטב פתוח. את ארבעת השיקים מסר אליעזר לניכיון משנה אצל חברת שרון פלאצ'י (להלן: "פלאצ'י") ויומיים לאחר מכן העביר בגינם כסף מזומן לשלמה. (עמ' 20 שורות 23-31, עמ' 21 שורות 29-31, עמ' 23 שורות 14-24). על פי עדותו, הנתבעים חתמו על השיקים כערבים (עמ' 20 שורות 16-20, עמ' 22 שורות 24-26, עמ' 23 שורות 3-4, עמ' 24 שורה 21).

עוד העיד אליעזר כי כאשר הגיע מועד הפירעון של השיק הראשון, מבין אותם ארבעה שיקים, פנה אליו רומן וטען שהשיק עלול לחזור, וביקש לדחות את פירעון השיק ולתת במקומו שיק חלופי, אשר בגינו ביצע אליעזר ניכיון נוסף, ובשל כך ביצע העברה כספית לחשבון הבנק של אי.אר.אם. לטענתו השיק החלופי נפרע. (עמ' 21 שורות 2-4, 11-12, 23-26). חשוב לציין כי גרסה זו מעוררת קושי משמעותי. לגרסתם של אליעזר ושלמה, הכספים שהיה על אליעזר להעביר בגין עיסקת הניכיון, שעמדה על סך של 400,000 ₪, שולמו במזומן בחלוף ימים ספורים לאחר כריתתה של עיסקת הניכיון. לא היתה לאליעזר שום סיבה להעביר כספים נוספים, מעבר לכספים שכבר העביר, לטענתו, ודי היה לבקש שיק חילופי בגין השיק שעמד לחזור, או להפקיד את השיק המקורי באיחור. מעבר לכך, לא הוכח בראיה כלשהי כי ניתן שיק חילופי, כי בוצעה עסקת ניכיון נוספת, ואף לא ברור כיצד גרסה כבושה זו של אליעזר מתיישבת עם האמור בתצהיר עדותו ראשית לפיה שני השיקים הראשונים נפרעו בזמן.

לגרסתו, ברגע שאחד השיקים עמד לחזור כאמור, הוא הבין כי עליו למשוך מחברת פלאצ'י את שני השיקים נשוא תביעה זו. כמו כן, הנתבעים הודיעו לו כי שני השיקים "יחזרו בוודאות כי אין כסף" בחברת אי.אר.אם. לפיכך, משך שיקים אלה מפלאצ'י, וכנגדם מסר לפלאצ'י שיקים אישיים שלו בסך כולל של 200,000 ₪, אותם פרס למשך שנה שלמה.

אליעזר או התובעת לא המציאו כל מסמך לגרסה שהועלתה בעל פה. היה באפשרותם להמציא את קבלת הניכיון בגין עסקת הניכיון המקורית, קבלות של חברת שרון פלאצ'י בגין ניכיון המשנה שביצע אליעזר, אסמכתא בדבר התשלומים שביצע אליעזר, לפי הנטען לחברת שרון פלאצי בגין שני השיקים נשוא תביעה זו, אשר לדבריו, נמשכו ממנה בחזרה. יצויין כי השיקים נשוא התביעה לא נושאים חותמת של חברת שרון פלאצ'י, שנטען כי השיקים הועברו לה בעסקת ניכיון משנה, ולא ניתן כל הסבר בענין זה. כמו כן, ככל שחברת שרון פלאצ'י ביצעה עסקת ניכיון בגין השיקים נשוא התביעה דנן, הרי היא זו שהייתה צריכה להתמודד עם מצב בו השיקים יחזרו. אף אם חברת שרון פלאצ'י לא הייתה מצליחה להיפרע מחברת אי.אר.אם, הרי רומן ושלמה חתמו על גב השיקים, והיה באפשרותה לתבוע אותם כערבים לשיקים לפי הוראת סעיף 57 לפקודת השטרות או כמעין מסבים לפי הוראת סעיף 56 לפקודת השטרות. לגרסתו של אליעזר, הוא מיהר לפרוע בעצמו את השיקים לחברת שרון פלאצ'י, אולם לא הוצגה כל ראיה לתמיכת טענה זו.

כפי שיובהר, הנני בדעה כי במקרה דנן נערכה עסקה משולשת בין צדדים קרובים. הצדדים הישירים לאותה עסקה משולשת הם חברת דייטונה, חברת אי אר.אם ואליעזר. הערבים לעסקה הם שלמה ורומן.

חשוב לציין כי אליעזר מסר כי ברשותו (או ברשות רואה החשבון שלו) מסמכים, אך לא טרח להציגם. הוא אף לא זימן לעדות נציג של חברת שרון פלאצ'י, ולו כעד להמצאת מסמכים, בלא שנטען כי הייתה מניעה כלשהי לעשות כן.

עוד נציין כי בעוד שלפי גרסת שלמה על פי התצהיר שתמך בהתנגדות, העסקה המקורית הייתה עסקת החלפת שיקים שנערכה בין חברת אי.אר.אם לבין חברת דייטונה, כאשר לא הייתה לו כל גרסה כיצד אליעזר קשור לעסקה (הוא אף חשד שאליעזר נטל את השיקים ללא רשות משולחנו), הרי בעדותו הועלתה גרסה שונה לחלוטין. הפעם, אין זכר לעסקת החלפת שיקים, אלא העסקה המקורית הייתה עסקת ניכיון שנערכה בין חברת אי.אר.אם לבין אליעזר. שלמה לא הציג כל מסמך או ראיה, לפיה במועד הרלבנטי היה חוב של חברת אי.אר.אם כלפי דייטונה, ולגבי סכום החוב, שבגינו בוצעה אותה עסקה, כטענתו.

מן העדויות עולה כי שינוי גרסתו של שלמה נעוץ בהבנות, אליהן הגיע עם אליעזר, בעניינה של התביעה הנוכחית וכן בעניינו של תיק נוסף שבו תבע אליעזר את שלמה בגין שטר חוב על סך של 500,000 ₪. לעניין זה אפנה לתמלול שיחה שהתקיימה בין השניים ביום 20.1.2020 (סומנה (1)11-22-34, עמ' 7.

שלמה: אני הולך איתך על רומן שאנחנו מפילים את רומן, ואפשר יהיה לגבות את רומן..

אליעזר: מה תגיד שמה ?

שלמה: אני אומר שאני לא חייב...

ובהמשך בעמ' 14-15 :

אליעזר: ...אני לא אומר תביא עכשיו את ה- 500 הזה, אבל איך מחלקים את ה – 500 הזה גם אתה אמור ל.. רומן, רומן אני יכול ללחוץ עליו גם לבד, אין בעיה, בוא איתי ביחד גם אתה להוריד מרומן ותוריד מהחוב ביני לבינך..

אני רק רוצה לפרוט את ה- 500 הזה...אין בעיה מתוך 500, 200 אני מוריד לך של רומן...אז אני הצעתי לך הצעה על ה- 500, 200 אני מוריד לך מרומן, נשאר 300 בתוך זה תביא את התביעה שלך אין בעיה, את השאר תן לי, פרוס לי את זה לשנה וחצי, ואני לפני זה אפרוס את זה גם לסייג...אני בכל מקרה מוריד אותך מהתביעה מול רומן.."

לא מן הנמנע כי לאור האמור בשיחה זו, חלה הוראת סעיף 6(ב) לחוק הערבות, התשכ"ז- 1967, זאת על פי ההלכה שנקבעה בע"א 3496/16 פרק 7870-06-13‏ ‏ יעקב כהן נ' ישראל בכר, בתפקידו כנאמן לביצוע הסדר (7.8.19). לפי ההסדר שנערך בין אליעזר לבין שלמה, התחייב שלמה לפרוע את החוב של אליעזר כלפי סייג בסכום של 150,000 ₪, ובכך שוחרר מיתרת החוב על סך של 500,000 ₪. ההסדר עצמו שנערך בין הצדדים בנוגע לשטר החוב על סך של 500,000 ₪, לא הוצג בפני בית משפט זה.

גם רומן שינה את גרסתו כפי שהועלתה בתצהיריו. בתצהירים אלה טען כי השיקים ניתנו על מנת ששלמה יפקיד אותם בחשבונו או בחשבון מי מבני משפחתו, ולא ציין דבר אודות מעורבותו של אליעזר. והנה בעדותו אישר רומן כי נערכה פגישה ביוזמת שלמה, בה נכח הוא עצמו, שלמה, קבלן המשנה של דייטונה, וכן אליעזר. רומן ציין כי בעת שהגיע לפגישה היה בתיקו פנקס שיקים, והוא מסר את השיקים ללא ציון שם הנפרע, כפי שהתבקש. לדבריו, ארבעת השיקים נמסרו על ידו כיון שחברת דייטונה נקלעה לקשיים כספיים ולא יכולה הייתה להמשיך בעבודתה בפרויקט. בתמורה, חברת אי.אר.אם קיבלה ארבעה שיקים נגדיים של חברת דייטונה. רומן הסביר כי נמסר לו ששני השיקים הנגדיים הראשונים בזמן של דייטונה לא ייפרעו, ולכן הוא מסר לאליעזר את פרטי חשבון הבנק של חברת אי.אר.אם, על מנת שהכספים ייכנסו לחשבון החברה. משנכנסו הכספים, הוא החזיר את שני השיקים הראשונים של חברת דייטונה, ואילו שני השיקים הנותרים של חברת דייטונה נותרו ברשות חברת אי.אר.אם, ולטענתו צורפו להתנגדות.

מכאן עולה כי הן אליעזר והן רומן אישרו כי אליעזר העביר כספים במישרין לחשבון חברת א.אר.אם בגין השיקים שלגביהם נערכה עסקת הניכיון. אליעזר טען כי ההעברה בוצעה אך בהתייחס לאחד השיקים, ואילו רומן טען כי ההעברה בוצעה ביחס לשני השיקים הראשונים שמשכה חברת א.אר.אם.

כל הצדדים אישרו כי העסקה סוכמה באותה פגישה שנערכה בנוכחותם.

הגעתי לכלל מסקנה כי הגורם שנדרש לכספים הייתה חברת דייטונה, לשם תשלום לקבלני המשנה שלה. אליעזר זומן לפגישה שכן הוא היה הגורם איתו עבדו שלמה ו/או דייטונה כאשר נזקקו לניכיון שיקים.

התובעת הציגה הקלטה ותמליל שיחה שהתקיימה בין אליעזר לרומן, שנערכה ביום 4.8.2019 (סומנה 11-22-33), המועד בו קיבל רומן את האזהרה בתיק ההוצאה לפועל.

באותה שיחה שהקליט אליעזר, הוא אמר כדלקמן:

אליעזר: ...אתה זוכר את העסקה של 400 אלף שקל עם הצ'קים האלה ? ..זה לא הגיע לבנק השני צ'קים אלה.., זה ערבות אישית, אמרתי לך אני אקח את הכסף משלמה אני לא אכביד עליך, עד היום שלוש שנים אדון שלמה מושך אותי 'עוד חודש, עוד חודשיים', בנתיים הצ'קים שהוא פרס לי הצ'קים האלה נהיו מוגבלים...לא יכול לספוג 200 מהכיס שלי רומן...אני שלוש שנים אחי סותם את הפה שלי לא פונה אליך..." (עמ' 1) ... באתי לעזור לכם זה לא החברה שלי, עד היום בכלל לא דיברתי אליך ...כי רציתי ששלמה יסגור את הפינה שלמה לא אכפת לו, גם ככה (הוא חתם שם) ערבות אישית... "אני החתמתי אותך ואת שלמה החתמתי את שניכם...בגלל זה אמרתי לך רומן תחתום אתה את הערבות אישית.. אמרתי תחתום גם אתה שאני ארגיש בטוח בעצמי, אם אתה לא היית חותם שמה שקל לא הייתי נותן לשלמה" (עמ' 3).

מהדברים האמורים עולה כי אליעזר נתן את הכספים לשלמה, ובלעדי הערבות האישית של רומן, לא היה מסכים להלוות כספים לשלמה. כשהחוב כלפי אליעזר לא נפרע, הוא פנה לשלמה, ושלמה הוא זה שמסר לו שיקים דחויים, אך אלו חזרו בשלב מסוים. אליעזר לא פנה לרומן במשך שלוש שנים. דברים אלו מעידים כי אליעזר ראה בשלמה את האחראי לפירעון החוב כלפיו, ולכן גם כלל את סכום השיקים דנן בסך של 200,000 ₪, בתביעה שהגיש כנגד שלמה בגין שטר חוב, אשר סכומה היה 500,000 ₪.

מתכונת העסקה כללה החלפת שיקים וכן עסקת ניכיון. שלמה היה אמור לקבל את כספי הניכיון. חברת אי.אר.אם הסכימה לנכות לשם כך שיקים שלה, ומשכך, אליעזר הסכים גם הוא לביצוע עסקת הניכיון (כפי שראינו אליעזר מסר כי לא היה נותן כספים לשלמה ללא התחייבותו של רומן). במקביל, קיבלה חברת אי.אר.אם שיקים נגדיים של דייטונה, זאת כנגד השיקים שמסרה לניכיון לאליעזר כאמור.

ואכן באותה שיחה מיום 4.8.19, לא הכחיש רומן את מהלך הדברים שעניינו חוב לאליעזר בגין השיקים, וכן את ערבותו לחוב, אך ציין כי מי שלקח את הכספים הוא שלמה, וציין גם כי היה בלגן עם ההחלפות (של השיקים- ד.ו.) (עמ' 3)

ואכן, בסופה של השיחה הציע רומן לקיים פגישה: "אתה רוצה בוא נעשה פגישה ?...בוא, בוא תקבע פגישה, בוא יום חמישי אתה רוצה תקבע פגישה עם הזה שלך, עם העורך דין נשב נדבר...תקבע איתו פגישה, אתה רוצה נביא את שלמה גם לפגישה...?

אליעזר: "בוא אני ואתה קודם כל, עזוב את שלמה"

המסקנה היא כי אליעזר, דייטונה ו/או שלמה, וכן חברת א.אר.אם, הם בגדר צדדים קרובים לאותו קשר משפטי, שכלל הן ניכיון שיקים והן החלפת שיקים.

חבותם של הנתבעים כערבים

הנתבעים לא הכחישו את חתימתם בגב השיקים, אולם טענו כי לא היתה בכוונתם לחתום כערבים. לגרסתם, חתמו על גב השיקים, בתוספת שמם המלא ומספר תעודת הזהות לצרכי זיהוי. גרסה זו שהועלתה בתצהיריהם של שלמה ורומן, היתה בלתי סבירה מלכתחילה. אם אמנם היה מדובר רק בעסקת החלפת שיקים, כפי שנטען באותם תצהירים, מדוע נדרש זיהוי כלשהו? הרי רומן ושלמה מכירים היטב זה את זה, נוכח עבודתם המשותפת בפרויקט התמ"א. ומדוע היה בכלל צורך ששלמה יחתום על גב שיק שמסרה חברת אי.אר.אם, כאשר הוא אינו בעל תפקיד או שותף בה? מכאן שהנתבעים נותרו ללא הסבר מניח על הדעת מדוע חתמו על גב השטרות.

כשנשאל רומן במסגרת חקירתו הנגדית: "כאשר נתת את 4 השיקים באותה פגישה חתמת עליהם גם מאחורה, מי היה צריך לזהות כי זוהי חתימתך?" השיב: "ת. מה כוונתך- מי? אף אחד! אני לא מבין את השאלה". (עמ' 15 שורות 20-22). בכך למעשה השמיט רומן את גרסתו לפיה מדובר בחתימה לצרכי זיהוי בלבד.

שלמה העיד לעניין זה: "אליעזר אמר שהוא מוכן לנכות את השיקים אם רומן יחתום ערבות אישית וגם אני. זה מה שעשינו בפועל". (עמ' 8 שורות 20-21).

על פי עדותו של אליעזר הנתבעים חתמו כערבים. לדבריו, על פי הנוהג בתחום ניכיון שיקים, "כאשר כתוב מאחורי השיק, שם משפחה, שם פרטי, ת.ז. וחתימה, בכתב ידו של הערב, זה ברור שהוא ערב של השיק." (עמ' 20 שורות 16-20)

חשוב לציין כי בשיחה שהתנהלה בין רומן לבין לאליעזר, אשר עיקריה הובאו מעלה, רומן לא הכחיש את דבר החוב ואף לא את דבר ערבותו שלו בגין השיקים.

נוכח האמור וכן ניתוח מכלול העסקה והגיונה, הגעתי לכלל מסקנה כי רומן ושלמה חתמו על גב השיקים מתוך כוונה לערוב להם.

פרופ' לרנר מסביר בספרו כי פקודת השטרות מעמידה שלושה מסלולים לרשות ערבים שטריים. ערבים עשויים לחתום על השטר חתימה של "מעין מסב" לפי סעיף 56 לפקודה, לערוב בערבות אוואל מכוח סעיף 57 לפקודה, או לחתום כמיטיבים על פי האמור בסעיף 27 לפקודה (שלום לרנר, דיני שטרות, מהדורה שנייה, עמ' 268 (להלן: "לרנר") ).

מסלול נוסף הוא ערבות לפי חוק הערבות. ערבות זו אינה טעונה הסכם בכתב או צורה אחרת, אלא היא נוצרת "בהסכם בין הערב לבין הנושה או בהתחייבותו של הערב שהודעה עליה ניתנה לנושה" (סעיף 3 לחוק הערבות). ערבות כזו יכולה, איפוא, להיכתב על השטר שעליו חותם החייב העיקרי, על שטר אחר, על מסמך רגיל או בהסכם בעל פה. אם הערב חתם על השטר – עילת התביעה נגדו הינה עילה שטרית, ואילו אם ערב בעל פה – לאוחז השטר עילה חוזית נגדו" (לרנר בעמ' 268-269).

בע"א 143/64 טננהויז נגד זילברשטיין (24.11.64), קבע השופט זוסמן: "מקום שהשטר מוחזק על ידי הנפרע, הנתבע אינו פטור על שום שחתימתו אינה מלווה במלים "בון פור אול", כאמור בסעיף 57 לפקודת השטרות, ובלבד שיש בידי התובע להוכיח בדרכים אחרות שהנתבע ערב לפרעון השטר. ערבות רגילה יכול שתינתן בדיבור פה, ומדוע לא תינתן בחתימה על פני השטר אם מתווספת עליה ראיה מהימנה אחרת שהחתימה נחתמה כדי לערוב?" (פסקה 5 לפסק הדין)."

ברע"א 7991/09 ‏אלון צור נ' רוני שטרן (31.7.12), דן בית המשפט העליון (כבוד השופט מלצר) בפרשנות של "חתימה עירומה" של מנהל חברה, וציין כי, בין יתר, הכללים הפרשניים יש להביא בחשבון את השאיפה להגן על ציפיותיו הסבירות של האוחז בשטר, שהרי ההנחה הסבירה של מקבל השטר הינה כי מי שחתם על שטר – עשה כן במטרה לתת לחתימתו משמעות וערך ...מקור פרשני נוסף שבו יש להיעזר על-מנת להתיר את הספק בסוגיית החתימה – החומר הראייתי בדבר כוונת הצדדים.

עוד נפסק כי "כאשר עסקינן במחלוקת בין "צדדים קרובים", חזות השטר איננה המקור הבלעדי לפרשנות, וניתן להידרש גם לנסיבות חיצוניות לשם התרת הספק בדבר מהות החתימה. בוודאי כך מקום שחזות השטר היא שיוצרת ספק, או חוסר ודאות באשר לאפיונה של החתימה." בהמשך ציין כבוד השופט מלצר כי מהחומר הראייתי עולה כי כוונת הצדדים, בחתימותיהם על השטרות, היתה שהחבות על-פי השטר תהא של החברה, כאשר המערער ופרונסי ישמשו כערבים להתחייבותה.

בתיק ת"ט (מחוזי ת"א) 54114-06-14‏ ‏ ד"ר חציל ב.ר.נ. בע"מ נ' קלוי קלוף בע"מ (בפירוק) (31.5.18) , נפסק על ידי כבוד השופט חסדאי, כדלקמן: מפסיקת בתי המשפט עולה כי בחלוף השנים גברה הנטייה להקל ולראות בדרישה הצורנית המופיעה בסעיף 57(ב) לפקודה כדרישה ראייתית ולא דרישה מהותית. כך למשל מציין גם לרנר כי במשך הזמן התגברה הנטייה להקל והפסיקה הסתפקה בחתימה לצד הכיתוב המורה על שמות הערבים וכדי להיחשב כערב במסגרת סעיף 57 "דורשת אפוא הפסיקה הוכחה, או ראשית הוכחה, בכתב בדבר כוונת הערבות". כבוד השופט חסדאי הוסיף כי "אין מחלוקת כי כאשר בעלי הדין, כבמקרה דנן, הם צדדים סמוכים לשטר הרי שאין נפקא מינה אם חתימת הערב היא עירומה או שנחתמה במקום שלכאורה אינו 'המתאים' , וניתן להוכיח את הכוונה לערוב בראיות חיצוניות ונסיבתיות, שכן במקרה כזה יחולו דיני הערבות הרגילים שאינם דורשים צורה מסוימת, שהרי ערבות רגילה יכולה להינתן אף בעל פה."

בת"א (שלום חי') 19516-10-11 מחמוד סמאר נ' ראיד בוקאעי (09.03.14) הנתבע חתם על גב השיקים, ונפסק כי יש לקבל את גרסת התובע לפיה, מטרת החתימות הייתה לערוב לחיובים שבשיקים. לפי הגישה השלטת בפסיקה, לפיה הדרישה הצורנית שבסעיף 57(ב) לפקודת השטרות הינה דרישה ראייתית ולא דרישה מהותית, הנתבע הינו ערב בערבות אוואל לחיובים השטריים. (כלומר, ניתן להוכיח ערבות אוואל בחתימה בלבד על גבי השטר בצירוף הוכחה בדבר כוונה לערוב (ראה: ת"א (תל-אביב-יפו) 23796/04 איסכור מתכות ופלדות בעמ נ' אפרים אפרים (11.8.05), שגם בו, כבענייננו, נדון מקרה שבו הייתה בגב שיק רק חתימה, ועל סמך הראיות שהובאו בפניו קבע בית המשפט שהחותם הינו ערב)

במקרה דנן, העידו בפני כל הצדדים הקרובים לעסקת היסוד, הן באופן אישי והן כמי שייצגו את החברות שבשליטתם, ונסיבותיה הובהרו. שוכנעתי כי כוונת הנתבעים הייתה לערוב לעסקה. התובעת היא חברה בבעלות מלאה של הצד הקרוב לעסקה, לא היה בהעברת השיקים אליה כדי להקים עסקה חדשה כלשהי בין הצד הקרוב לעסקה (אליעזר) לבין צד שלישי כלשהו, ולא נטען כי התובעת היא בגדר אוחזת כשורה. לטעמי, משהוכחו נסיבות העסקה וכן כוונת הנתבעים לערוב לפרעון השטרות, וכאשר התובעת נמצאת בבעלות מלאה של הצד הקרוב לעסקה (אליעזר), יש לתת תוקף לכוונה זו, ולהכיר בערבות השטרית לפי סעיף 57 לפקודת השטרות, זאת בפרט כאשר השיקים נמסרו על החלק, ועל אף זאת נטלו הנתבעים על עצמם לערוב לפרעונם. בנוסף, התנערות רומן כעת מערבותו בטענה כי אינו בגדר צד קרוב לתובעת, אינה יכולה להתקבל, זאת נוכח העובדה שרומן עצמו טען בהתנגדותו וכן בתצהיר העדות הראשית מטעמו (סעיף 14 לתצהיר), כי הצדדים הם בגדר צדדים קרובים. רומן ציין במפורש כי הצדדים הקרובים הם מושכת השטר (חברת אי.אר.אם) והתובעת, ולפיכך, לטענתו, הוא רשאי להעלות כנגד התובעת כל טענה על פי עסקת היסוד (סעיף 20 להתנגדות). כלומר, רומן עצמו ראה בתובעת משום צד קרוב.

לחילופין, ניתן לחייב את הנתבעים כערבים מכוח סעיף 56 לפקודת השטרות. מעין מסב אף הוא בגדר ערב לפרעון השטר. זוסמן מציין כי "סעיף 56 לפקודה משמיענו, כי חתימה שנחתמה על שטר, ולא לשם משיכתו, קיבולו או הסבתו, אינה נפסלת בשל כך. הכלל שיש לקיים חבותו של אדם ככל האפשר כבר בא במקרים אחרים על ביטויו, למשל בסעיף 25(ב) לפקודה.." זוסמן, דיני שטרות (מהדורה שישית), עמ' 304- 305) (להלן: זוסמן)).לענין זה קבעה הפסיקה כי אוחז כשורה כמשמעותו לפי סעיף 56 לפקודה, אינו נבחן על פי כללי האחיזה כשורה לפי סעיף 28 לפקודה. (ראה ע"א 330/60 אטלס שירות נסיעות בע"מ נ' היטרמן (30.3.61), ע"א 143/64 משה טננהויז נגד אברהם זילברשטיין (24.11.64), וכן ע"א (ת"א) 32651-07-18‏ ‏ ספירל זכוכיות בע"מ נ' דלתון עבודות אלומיניום בע"מ (24.2.19)).

זוסמן מוסיף כי "נניח כי שטר הנושא חתימת גיבוי שכזאת, ואין כל פגם בזכות הקנין שבו, סוחר אחר זמן פרעונו. מכוח הסעיף 28 לפקודה, האוחז אינו יכול להיות אוחז כשורה. אך על שום מה יהא הזר, שחתם על המסמך כדי להוסיף חבותו, פטור? מה טעם יש לפטרו כשכל חטאו של האוחז אינו אלא שנטל שטר שהיה כשר למהדרין אלא שנטלו אחרי שעבר זמנו? הלא דין הוא שהשטר עובר לסוחר גם אחרי עבור זמן פרעונו כל עוד לא נפקע, והחבות שרירה וקיימת. מה הטעם להנות את החותם ולפטרו רק על שום שהשטר שלא נפרע סוחר אחרי חלותו?" (שם. בעמ' 305).

באשר לטענותיו של רומן, כי ככל שיש לראות בו מסב, הרי חלה התיישנות, והיה גם צורך לשלוח לו הודעת חילול, נציין כי טענות אלו לא הועלו בהתנגדות או בתצהיר עדות ראשית מטעמו, אלא הועלו לראשונה בסיכומיו, ולכן הינן בגדר הרחבת חזית. כמו כן, טענת ההתיישנות, אינה נכונה לגופה, שכן עילת התביעה נולדה עם הצגת השיק לפירעון ואי כיבודו על ידי הבנק. (ראה למשל, ע"א (מחוזי חיפה) 16/75 עזריאל לזניק נ' לוי ברסלמן, (1.5.75)).

גם את טענת טענת כשלון התמורה שהעלה רומן יש לדחות. (ראה, ע"א 236/60 שוירץ נ. ברקליס בנק ד.ק.או (27.9.60), ע"א 523/64 נחמן רייף נ' יצחק בורשטיין (13.5.65) וכן ע"א 2057/00 ט. ה. בד שיווק בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (15.12.02)). המסקנה היא ניתנה תמורה בגין השיקים בדמות שיקים נגדיים של חברת דייטונה, בין אם חברת אי.אר.אם עשתה שימוש בשיקים הנגדיים, ובין אם לאו.

עיתוי השלמת השיקים – סעיף 19 לפקודת השטרות.

כך קובע סעיף 19 לפקודת השטרות:

"(א) היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו.

(ב) מסמך כאמור שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה, יהא אָכיף על כל אדם שנעשה צד לו לפני ההשלמה; זמן סביר, לענין זה, הוא שאלה שבעובדה; ואולם אם סיחרו את המסמך לאחר השלמתו לאוחז כַּשׁוּרה, יהא השטר בידו כשר ובר-פעַל לכל דבר, והוא יכול לֶאֱכוֹף אותו כאילו הושלם בתוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה"

מכאן עולה כי על-פי סעיף 19(ב) לפקודת השטרות גובר אוחז כשורה על פגם של חריגה מהרשאה. כדי לקבוע, שהתובעת היא בגדר אוחז כשורה בשטר, חייב בית המשפט להשתכנע כי היא עומדת בתנאים שנקבעו בסעיף 28(א) לפקודה.

התובעת אינה בגדר אוחז כשורה. התובעת היא חברה בבעלות מלאה של הצד הישיר לעסקת היסוד, אליעזר, מנהלה של התובעת, הוא שמילא את שמה של התובעת כנפרעת בשיקים, ולכן קיים קושי לקבוע כי התובעת נטלה את השיקים כשהם שלמים ותקינים. מכל מקום, לא נטען כי התובעת נתנה ערך כלשהו בגין העברת השיקים אליה ורישומה כנפרעת. התובעת הוקמה בחודש ספטמבר 2018, ומכאן שנעשתה אוחזת בשיקים לאחר שעבר זמן פרעונם.

נוכח החזקה שנקבעה בסעיף 19 (א) לפיה למחזיק בשטר יש רשות לכאורה להשלים את החסר, הנטל הוא על מוסר השיק הטוען שאין לשיק תוקף להוכיח כי המחזיק לא השלים את הפרטים על גבי השיק תוך "זמן סביר" ו"בדיוק לפי ההרשאה שניתנה". ע"א (חי') 17742-01-12‏ ‏ ראובן לנדסהוט נ' ציון פהימה (4.6.12). (להלן- פסק דין לנדסהוט).

פרופ' לרנר מציין בספרו: "כל מקרה יש לבחון בהתאם לנסיבותיו המיוחדות, לאור סוגו של השטר, סוג העסקה והנוהג הקיים לגבי אותן עיסקאות. כך, למשל, אינו דומה שטר שהוצא כדי להטיב עם פלוני, שם משך הזמן למילויו קצר יחסית, לשטר המבטיח הלוואה שניתנה לטווח ארוך. כדוגמא קיצונית של התחשבות בנסיבות מיוחדות, נקבע בארצות הברית כי מילוי שטר ששיקף הלוואה ללא ריבית בין אחים, עשוי להחשב כסביר, אפילו מולא לאחר 10 שנים" (שם. עמ' 168-169).

במקרה דנן, השיקים הוצגו לפרעון כשלוש שנים לאחר מועד פרעונם, ולא מן הנמנע כי הושלמו בסמוך להצגתם לפרעון (ראה, דברי אליעזר בשיחתו עם רומן מיום 4.8.19 לפיה הוא המתין במשך כשלוש שנים, עמ' 1) מכל מקום, ברי כי השלמתם על ידי רישום שם התובעת כנפרעת, נעשתה, לאחר הקמתה של התובעת בחודש ספטמבר 2018. היינו, כשנתיים לאחר שחלף זמן פירעונם. יודגש כי השיקים דנן נמסרו לפרעון (להבדיל משיקים לביטחון), זאת במסגרת עסקת ניכיון שנעשתה עם אליעזר בחודש מאי או יוני 2016. כלומר, השיקים הם התמורה שניתנה בגין כספי הניכיון.

בעדותו מסר אליעזר כך: סוכם מראש, כי השיקים ישארו פתוחים כי אין לי כסף להביא עבור הסכומים שנרשמו בשיקים. לכן היתה את האפשרות להעביר את השיקים לכל מי שאני רוצה ולכן לא נכתב בכתב ידו של רומן מירן, בתור מורשה חתימה של החברה, למי השיק מיועד, לכלומר לפקודת מי. היה ברור בתוך העסקה כי זה יכול להתגלגל לנש"ם כזה או אחר או כל חברה שאני ארצה לכן הוא לא כתב בכתב ידו את שם הנפרע. (עמוד 20, שורות 23-27)

מכאן עולה כי השיקים הושארו על החלק שלא על מנת לאפשר לאליעזר להעבירם לאחר שחלפו כשלוש שנים לחברה שבבעלותו, אלא על מנת לאפשר לאליעזר למלא את חלקו בעסקת הניכיון, ולהשיג כספים באמצעות ביצוע עסקת ניכיון משנה. נציין כי אליעזר עצמו טען כי עשה שימוש בשיקים בדיוק למטרה זו, ולאחר שחלפו יומיים ממועד עריכת עסקת הניכיון, מסר לשלמה את הכספים שהתקבלו ממנכה המשנה.

כאמור בסעיף 19 (ב) לפקודת השטרות "זמן סביר הוא שאלה שבעובדה". בחינת השאלה האם השיקים הושלמו בתוך זמן סביר, בהתאם לנסיבותיו המיוחדות של המקרה, סוג העסקה שנערכה בין הצדדים, והמטרה שעמדה בבסיס מסירת השיקים על החלק, תביא לכלל מסקנה כי השלמתם כעבור למעלה משנתיים מזמן פרעונם, לא נעשתה בתוך זמן סביר.

בפסק דין לנדסהוט קבעה כבוד השופט וילנר כלהלן :

ניתן לומר כי ככלל, בהעדר נסיבות מיוחדות, ואם לא הוסכם אחרת, מילוי פרטי השיק והצגתו לפירעון, צריכים להיעשות בסמוך למועד מסירת השיק לאוחז. ראו:"שיק מיועד לשמש אמצעי תשלום בלבד, ואין דרכו להישאר זמן רב במחזור. אוחז שיק נוהג לממשו ולגבותו תוך ימים ספורים. לפיכך שיק שלא הושלם כעבור ימים אחדים, לא הושלם תוך זמן סביר. שנה אחת אינה, במקרה זה זמן סביר" (זוסמן דיני שטרות מהדורה שישית, סעיף 132)...

המשיב המתין קרוב לשלוש שנים עד שמילא את הפרטים בשיק ומסרו לפירעון.

על פניו, מדובר בשיהוי ניכר שאינו בה בגדר "זמן סביר". המשיב נימק את השיהוי הניכר בכך שהוא פנה פעמים רבות למערער במהלך תקופה זו לתשלום החוב הנטען והמערער ביקש ממנו להמתין עד שיגייס את הכסף. איני סבורה כי נימוק זה מצדיק שיהוי כה ניכר. ..

סופו של דבר, אני סבורה כי מילוי הפרטים החסרים בשיק ומסירתו לפירעון לאחר חלוף קרוב לשלוש שנים מהמועד בו זכאי היה המשיב לפורעו, אינו מהווה, בנסיבות העניין, זמן סביר.

מסקנת פסק הדין הייתה כי הפרטים על גבי השיק לא הושלמו תוך זמן סביר ולפיכך בטלה זכות המשיב, האוחז בשטר, לתבוע על-פי השיק.

ראה גם, ע"א (חי') 16/75 לזניק נ' ברסלמן (1.5.75) וכן ע"א (ת"א) 1952/04‏ ‏ משה אלי נ' יגני שלחוב אור (5.3.06), שם נפסק כי בשיק רגיל מצומצמת התקופה שניתן להחשיבה כזמן סביר לקיום ההרשאה, זאת להבדיל משיקים לבטחון שאז מוארכת התקופה, ויכולה להגיע גם למספר שנים.

בנסיבות המקרה, אין מדובר בשיקים שניתנו לבטחון, אלא בשיקים רגילים שניתנו לפירעון, והזמן הסביר להשלמתם על פי נסיבות המקרה עמד על תקופה קצרה,

בנוסף, יש להפנות להוראותיו של סעיף 74 לפקודה הקובע דין מיוחד הנוגע להצגת שיק לפרעון.

לפי סעיף זה שיק שלא הוצג לפרעון תוך זמן סביר לאחר התאריך הנקוב בו, או לאחר הוצאתו, לפי המאוחר מביניהם ובזמן ההצגה היה המושך או האדם שעל חשבונו משוך השטר זכאי, בינו לבין הבנקאי, לפרעון השיק והאיחור בהצגה גרם לו נזק ממשי, הריהו מופטר כדי שיעור הנזק. כמו כן, קובע סעיף 74 כי כשבאים לפסוק מהו זמן סביר יש לשים לב לטיב המסמך, למנהג הסוחרים והבנקאים ולעובדות המקרה המיוחד.

הפסיקה קבעה כי אי הצגת שיק בתוך זמן סביר עלולה לפטור במידת מה את המושך ואת המסבים מאחריותם על פי השיק (ע"א 2449/08 משה טואשי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (16.11.10), ריקרדו בן- אוליאל, לירן חיים, דיני בנקאות- מערכת התשלומים (כרך ב, מהדורה שנייה 2021), עמ' 160).

במקרה דנן, השיקים הוצגו לפרעון שלוש שנים לערך לאחר זמן פרעונם (אוגוסט 2016). בנסיבות המקרה, כפי שהובהרו, אין זה בגדר זמן סביר. כתוצאה מכך שהשיקים לא הוצגו לפרעון בתוך זמן סביר, נראה כי לא ניתן היה עוד להיפרע מהחייבת העיקרית, היא חברת אי. אר.אם. כפי שהובהר בחודש אפריל 2017 חברת אי. אר.אם נרכשה על ידי אדם אחר, ורומן כבר לא היה בעל ענין בה. בהמשך, נוהלו כנגד החברה הליכי פירוק. חרף זאת, לא מצא לנכון אליעזר להגיש את השיקים לפרעון בעת שהחברה עדיין פעלה. ובהמשך, לא הגיש אליעזר הוכחת חוב למפרק.

נותר עוד לדון בטענת אליעזר כי לא הציג את השיקים לפירעון כיון שבמהלך השנים הנתבעים ביקשו ממנו ארכות לפירעון החוב. טענתו זו של אליעזר עומדת בסתירה חזיתית לדברים שהוא עצמו אמר בשיחה שניהל עם רומן ביום 4.8.19, אשר הוקלטה ביוזמת אליעזר. באותה שיחה אליעזר ציין מספר פעמים כי לא פנה לרומן במשך שלוש שנים, וכך למשל אמר: אמרתי לך אני אקח את הכסף משלמה אני לא אכביד עליך, עד היום שלוש שנים אדון שלמה מושך אותי 'עוד חודש, עוד חודשיים', בנתיים הצ'קים שהוא פרס לי הצ'קים האלה נהיו מוגבלים...אני שלוש שנים אחי סותם את הפה שלי לא פונה אליך... אני לא פניתי אליך עד היום כי רציתי לעשות את זה מול שלמה...לא רציתי להכביד אליך.

עסקינן בהודאת בעל דין של אליעזר כי לא פנה אל רומן במשך שלוש שנים. אליעזר לא הוכיח כי במהלך השנים פנה לרומן על מנת שישא בחוב, או עדכן אותו בגין הארכות לפרעון החוב, שניתנו לגרסתו לפי בקשת שלמה. אליעזר ראה את שלמה כבעל דברו, קיבל שיקים חילופיים מטעם שלמה לפירעון החוב, ואת השיקים דנן הציג לפירעון בשיהוי ניכר, בהתעלם ממהות העסקה שבגינה ניתנו, זאת לכל הפחות, בהתייחס לרומן.

סוף דבר

משקבעתי כי השלמת השיקים בוצעה שלא בתוך זמן סביר, הרי בטלה זכותה של התובעת לתבוע על פיהם.

לפיכך, הריני לקבל את התנגדות הנתבעים, ואני מורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל הרלבנטי.

בנסיבות המקרה, כאשר תצהירי הנתבעים לקו באי גילוי מידע מהותי, לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות לזכותם.

מזכירות תסגור את שני תיקי בית המשפט.

ניתן היום, ג' סיוון תשפ"ב, 02 יוני 2022, בהעדר הצדדים.