1. התובעים הגישו תביעה כנגד הנתבעת ע"ס של 4,220 ₪.

2. כעולה מכתב התביעה, התובעים נסעו לחו"ל עם ילדיהם ושכרו רכב באמצעות הנתבעת . בהתאם לתכנית הטיול, התובעים היו אמורים לקבל את הרכב בעיר ג'נבה ולנסוע איתו עד לאינטרלאקן, מרחק של כ200 ק"מ.

3. כמתואר בכתב התביעה, שעה לאחר תחילת הנסיעה הרגיש התובע כי אינו מסוגל לשלוט בהגה וכי זה נתקע למספר שניות, מה שהלחיץ את התובע. התובע המשיך בנסיעה על מנת ללמוד אם התקלה חולפת אולם התקלה המשיכה , השליטה ברכב נמנעת מדי פעם באופן זמני , דבר אשר לטענת התובעים , סיכן אותם לחלוטין. למרות זאת המשיכו התובעים בנסיעה עד אשר הגיעו לפנות ערב, בשעות מאוחרות, למלון.

4. ביום למחרת יצרו התובעים קשר עם חברת ההשכרה המקומית ועם הנתבעת ויידעו אותן בדבר התקלה. לאחר מספר שעות הגיע טכנאי מטעם חברת ההשכרה, בדק את הרכב ולקח אותו עימו. ביום למחרת יצרו התובעים קשר עם חברת ההשכרה ונאמר להם כי עליה להגיע לעיר ברן לקחת רכב חלופי. לטענת התובעים, נסיעה לעיר ברן היא כשעתיים לכל כיוון והיות וחברת ההשכרה לא יכולה היתה לספק רכב חלופי בעיר קרובה יותר, העדיפו לותר כליל על הרכב ולהתנהל בתחבורה ציבורית. בשל כך גם ביטלו את התוכנית המקורית ותכננו תוכנית על פיה אפשר ישתמשו בתחבורה ציבורית.

5. התובעים עותרים לתשלום עבור התחבורה הציבורית בסך של 3,200 ₪ (לא צורפו אסמכתאות) וכן כי דמי השכירות עבור הרכב יושבו להם וכן את הוצאות שיחות הטלפון בסך של 250 ₪. עוד עתרו התובעים לתשלום בסך של 1,500 ₪ עבור עוגמת נפש.

6. הנתבעת טענה להעדר יריבות בינה לבין התובעים היות והיא שימשה כמתווכת בלבד . את התשלום עבור השכרת הרכב העבירה לחברת השכרת הרכב בשוויץ ובכך הסתיים תפקידה. עוד נטען כי המרחק בין ברן לבין מלונו של התובע היה כ48 דקות בלבד ולא שעתיים (צורף צילום מגוגל מפות). עוד טענה הנתבעת כי התובעים לא הוכיחו את נזקיהם .

7. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים שהופיעו לפני, מצאתי כי דין התביעה להידחות.

8. כשעה לאחר שיצאו התובעים מג'נבה, גילו כי יש תקלה ברכב. התובעים הדגישו לכל אורך כתב התביעה וגם בדיון, עד כמה הדבר הלחיץ אותם ועד כמה חשו בסכנה כתוצאה מהתקלה. ראו לדוגמא סעיף 5 לכתב התביעה, פיסקה ראשונה "דבר שהלחיץ אותי מאד" ופסקה שניה "דבר המסכן אותנו לחלוטין". וכן ראו סעיף 6 לכתב התביעה :" נסיעה עם רכב שאינו בטיחותי העמידה אותנו בחשש רב לאורך כל הנסיעה". וכן ראו דבריו של התובע בדיון, בעמוד 1 שורה 13. וכן עמוד 2 שורה 17.

9. למרות הסכנה והלחץ בעת הנסיעה, בחרו התובעים להמשיך את הנסיעה הארוכה, בדרך כפרית, במשך שעות , עד להגעה למלון. התובע נשאל ולא נתן תשובה מספקת, מדוע בחר להמשיך בנסיעה הארוכה, למרות התקלה המלחיצה, ולא עצר בצד, והתקשר לחברת ההשכרה לצורך דיווח על התקלה. בתשובה השיב כי לא היה לו את הביטחון לעצור כי לא הכיר את המקום, אולם בהמשך אישר כי עצר במהלך הנסיעה לאכול ולשתות וכי השתמש בוייז לצורך הגעה למחוז חפצו.

10. לטעמי, במעשיהם, גרמו התובעים לכל הנזקים הנתבעים בכתב התביעה ולכן דין התביעה להידחות.

11. אדם סביר, שחש סכנה מוחשית עקב תקלה ברכב, לא ימשיך וייסע ברכב. במקרה זה, לא רק שהתובעים המשיכו לנסוע למרות הסכנה, הם אף נמנעו מלדווח על התקלה עד ליום למחרת. לו היו התובעים מדווחים לנתבעת או חברת ההשכרה על התקלה כבר כשזו התגלתה, שעה לאחר יציאתם מג'נבה, ניתן היה לפתור את הבעיה ולחסוך מהתובעים את כל הנזקים שנגרמו להם לאחר מכן. נציגת הנתבעת העידה כי בין ג'נבה לבין מלונם של התובעים, היו מספר סניפים של חברת ההשכרה בדרך, כך שיכולים היו להגיע לסניפים אלו, לדווח על התקלה ולקבל רכב חלופי. התובע העיד כי השתמש בווייז ולכן לא ברור חששו לאתר סניף כזה של הנתבעת באמצעות הווייז ולהגיע למקום ולאחר מכן להמשיך בדרכו.

12. ייתכן כי אם היו התובעים עוצרים בצד ומדווחים על התקלה, לא היה ניתן להם פתרון על ידי הנתבעת או חברת ההשכרה בשוויץ, אולם משלא עשו כן, לא ניתן ללמוד אחרת אלא להניח כי לו היתה מדווחת התקלה בזמן אמת, היה ניתן פתרון לתובעים, בדיוק כפי שניתן להם פתרון כאשר כן יצרו קשר עם הנתבעת וחברת ההשכרה , ביום למחרת.

13. אין זה סביר כי במקום לעצור, או אפילו להתקשר לחברת ההשכרה מהדרך, יבחרו התובעים להמשיך בנסיעה לא בטוחה ומסוכנת , ולכן הם אלו שישאו בנזקים שנגרמו להם כתוצאה מכך. בשים לב לזמן הקצר בו התגלתה התקלה לאחר היציאה מג'נבה, יכולים היו התובעים אף לחזור לג'נבה , לדווח על התקלה ולקבל שם רכב חלופי. אני מבינה את הצורך שלא להגיע בשעות מאוחרות לבית המלון באינטרלאקן ולא לבזבז זמן יקר בטיול שזמנו קצוב אולם גם ככה היה על התובעים לנסוע לאט לאור התקלה , ולו היו מוחלף הרכב לרכב תקין, ממילא הזמנים היו מתקזזים בהתאם.

14. גם התנהלותם לאחר שהגיעו למלון אינה סבירה לטעמי. חברת ההשכרה נתנה להם אפשרות להגיע לעיר ברן, מרחק שעה, כפי שהראתה הנתבעת, לקבל רכב חלופי. גם אם הייתי מקבלת את גרסת התובעים כי מדובר בנסיעה של שעתיים לכל כיוון, הרי שהתובעים העדיפו להתנהל בשארית הטיול, מספר ימים, באמצעות תחבורה ציבורית ולשנות את תוכנית הנסיעה, רק על מנת שלא להפסיד חצי יום טיול כדי להגיע לברן לקחת את הרכב. גם פה שיקול הדעת אינו סביר. יש להניח כי שימוש בתחבורה ציבורית בשארית הטיול, ממילא גזל מהתובעים יותר מחצי יום, מה שהיה נחסך מהם לו היו משתמשים ברכב מחברת ההשכרה.

15. מעבר לכך, התובעים לא הציגו כל ראיה לגבי השימוש בתחבורה ציבורית ואין לבית משפט זה כל כלים ללמוד האם מדובר בסכום סביר או לא. עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים, היתה נחסכת מהם לו היו מטפלים בתקלה כבר בשעה הראשונה לנהיגה ולא ממתינים יומיים לעשות כן . התובעים אכן לא השתמשו ברכב למעט ביום הראשון, אולם חברת ההשכרה היתה מוכנה לתת להם שירות ורכב חלופי, אולם התובעים בחרו שלא לקבל את הרכב החלופי. חברת ההשכרה היתה מוכנה לקיים את חלקה בהסכם , התובעים בחרו שלא לקבל את אשר הציעה ולכן אין לחייב את הנתבעת להשיב את דמי השכירות כאשר אין כל עילה לביטול ההסכם בין הצדדים, על ידי התובעים.

16. לסיום אציין כי התקלה אשר ארעה, יכולה היתה להסתיים תוך מספר שעות לשביעות רצונם של התובעים והם אלו שבחרו שלא לטפל בה מיידית וגרמו לנזקיהם ולכן אין לפצותם בשל תביעתם. לא בכל תקלה יש לחייב את חברת ההשכרה לרבות את הנתבעת , יש לבחון באיזו תקלה מדובר , היות ותקלות ברכב קורות. לטעמי ניתן היה לטפל ולפתור את התקלה תוך מספר שעות, תוך התנהלות נכונה, משלא עשו כן התובעים, אין מקום להעניק לתובעים פיצוי כלשהו .

יובהר כי לאור תוצאות פסק הדין, לא מצאתי להידרש לטענה בדבר העדר היריבות וכי תפקידה של הנתבעת מסתכם בתיווך בלבד.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

רשות ערעור תוך 15 יום.

ניתנה היום, י' חשוון תשפ"א, 28 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.