1. בפני בקשה שהוגשה על ידי הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים (להלן: הוועדה) למתן צו למסירת חזקה במקרקעין שהופקעו לצרכי ציבור לפי סעיף 8 לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) 1943 (להלן: הפקודה).
2. המקרקעין מוחזקים על ידי המשיב או מי מטעמו בתחומי שטח שהופקע באזור שכונת עיסוואיה בירושלים המיועד לבנייני ציבור לפי תב"ע 2316 (להלן: התכנית המאושרת). המקרקעין ממוקמים ברחוב קסילה, מגרש A1 בהתאם לתב"ע 2316 בין קואורדינטות אורך 173.690-173.630 ובין קואורדינטות רוחב 134.130-134.080, צבועים בצבע חום ומתחומים בקו חום כהה, כמסומן בתשריט התכנית המאושרת (להלן: המקרקעין).

העובדות וההליכים

1. ביום 8.6.16 פורסמה הודעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודה ולפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה) בה מסרה הוועדה כי המקרקעין דרושים לה לצורכי ציבור (ילקוט פרסומים 7280, להלן: הודעת ההפקעה). בהתאם לתכנית המאושרת צורכי הציבור הם בנייני ציבור שנועדו לשמש בנייני ציבור ומוסדות חינוך עבור תושבי השכונה.
2. בהודעת ההפקעה צוין כי בכוונת הוועדה לקנות חזקה במקרקעין. הוועדה הורתה שעל כל אדם המחזיק במקרקעין למסור לה את החזקה בהם בתוך 60 ימים מפרסום ההודעה.
3. ביום 27.9.16 נתלתה הודעת ההפקעה בסמוך למקרקעין. המשיב, המחזיק במקרקעין, לא מסר את החזקה במקרקעין לוועדה. משא ומתן שהתנהל בין הצדדים בעניין הפקעת המקרקעין לא צלח. במכתב מיום 24.9.19 הודיעה הוועדה למשיב כי מאחר שטרם נמסרה לה החזקה במקרקעין, בדעתה לפנות לבית המשפט בתובענה על מנת לקבל צו למסירת החזקה. מכאן הבקשה שלפני.
4. הבקשה נתמכה בתצהירה של מנהלת אגף נכסים בעיריית ירושלים, הגב' ריטה לדז'ינסקי בו מתארים הליכי ההפקעה ובתצהירה של אביבה פנחסי המעיד על הצבת שלטים בעניין ההפקעה בהתאם להוראות הפקודה. לבקשה צורפו עותקים של הודעת ההפקעה, קטע רלבנטי של התשריט, העתק תמונות של הצבת ההודעות במקרקעין, ומכתב בא כוח הוועדה למשיב בדבר הכוונה לפנות לבית המשפט.
5. כתב התשובה נתמך בתצהירו של המשיב. לתצהיר לא צורפו אסמכתאות כלשהן.
6. בדיון שהתקיים ביום 20.5.20 נחקרו העדים מטעם הצדדים על תצהיריהם. מטעם הוועדה העידה הגב' לדז'נסקי ומטעם ההגנה העיד המשיב.

רקע נורמטיבי וגדר המחלוקת

1. סעיף 8 לפקודה שכותרתו "הפרוצדורה שיש לנקוט בה במקרה שאין מוסרים חזקה" קובע:

"(א) אם בעלי הקרקע העומדת להירכש או המחזיקים בה מסרבים להרשות לשר האוצר לקנות חזקה בה, רשאי היועץ המשפטי לממשלה לפנות לבית המשפט, ואם נוכח בית המשפט כי שר האוצר זכאי לקנות חזקה בקרקע עפ"י סעיף 7 יתן צו שבו יצווה למסור את החזקה בקרקע.

(ב)(1) על אף האמור בסעיף קטן (א), שר האוצר רשאי להיכנס לקרקע לתשתית ציבורית ולקרקע המיועדת לפרויקט בטיחותי ולקנות בה חזקה על פי סעיף 7 בלא צו של בית משפט, ובלבד שאם חלפו 60 ימים מפרסום ההודעה לפי סעיף 7 תינתן לבעל הקרקע או למחזיק בה הודעה נוספת בכתב על הקניית החזקה לפחות 30 ימים מראש; הוראות פסקה זו לא יחולו לגבי קרקע שיש עליה בית מגורים שנבנה כדין;

(2) פנה בעל הקרקע או המחזיק בה לבית משפט בבקשה למנוע או להפסיק את קניית החזקה בקרקע, כאמור בפסקה (1), יהיה בית משפט רשאי ליתן צו כאמור אם מצא כי נפל פגם בקיום ההוראות לפי פקודה זו.

(ג) בלי לגרוע בכלליות הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב), סכסוך על גובה הפיצויים שיש לשלם בעד הרכישה או הגשת תביעה לפיצויים כאמור לא יהוו עילה לעיכוב הכניסה לקרקע או לעיכוב קניית החזקה בה."

1. בעוד הוראות סעיפים 3 עד 7 לפקודה עוסקות בהפקעה עצמה, סעיף 8 לפקודה עוסק בביצועה. תכליתו היא לספק דרך מהירה לתפיסת חזקה במקרקעין שהופקעו. מכאן מוכתב האופן שבו מתנהל הליך שעניינו בקשה למתן צו למסירת שטח שהופקע. מדובר בהליך שנועד להיות פשוט וקצר ולהתנהל ללא סיבוכים מיותרים. אופי הוראת סעיף 8 לפקודה הוא של הוצאה לפועל – מסירת חזקה בעקבות הפקעה "ועל כן לא תעלינה במסגרתה, ככלל, טענות מהות של הפקעה" (רע"א 3092/01 קיסר נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה, תל אביב-יפו, פ"ד נז(1) 313, פסקה 18 (2002) להלן: עניין קיסר). ראו גם: ע"א 7977/15 האדיה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים (13.7.2017), להלן: עניין האדיה; ע"א 8824/07 מטרסו נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב (18.2.2010)).
2. ארבעה תנאים נדרשים על מנת לאשר תפיסת חזקה לפי סעיף 8 לפקודה: פרסום הודעה ברשומות על הכוונה להפקיע את המקרקעין לפי סעיף 5 לפקודה; פרסום הודעה ברשומות למסירת חזקה במקרקעין לפי סעיף 7(1) לפקודה; הגעתו של המועד שנקבע בהודעה שנתנה לפי סעיף 7(1) לפקודה לתפיסת החזקה וסירוב של הבעלים או המחזיקים של המקרקעין להרשות לרשות המפקיעה לתפוס את החזקה (שם בעמ' 324).
3. עינינו הרואות כי התנאים מתמקדים בהליך ההפקעה ולא במהותה. בית המשפט הדן בהליך מכוח סעיף 8 לפקודה אינו בוחן את כשרות ההפקעה, מהותה או סבירותה למעט במקרים מיוחדים וחריגים בהם נמצאו פגמים שורשיים ובסיסיים בהפקעה, כגון חריגה מסמכות או היעדר מידתיות. זאת, בתנאי שאין מדובר בטענות שהיה מקום לטעון אותן במסגרת התנגדות לתכנית שמכוחה בוצעה ההפקעה (ראו עניין קיסר, עניין האדיה; ע"א 9569/04 עבידאת נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה - ירושלים (14.2.2008); ע"א 119/01 אקונס נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 817 (2003)).
4. כמפורט לעיל, בענייננו פורסמה הודעה ברשומות בדבר הכוונה להפקיע את המקרקעין. בהודעת ההפקעה הורתה הוועדה כי על כל אדם המחזיק במקרקעין למסור את חזקתו בתוך 60 ימים. מועד זה חלף והמשיב מסרב למסור את החזקה בהם.
5. לטענת הוועדה, משמולאו תנאים אלה, הרי שעל פי הפקודה והדין על המשיב מוטלת חובה למסור לה את החזקה במקרקעין באופן מידי, וזאת לאור נחיצות ביצוע עבודות לצורכי ציבור. הוועדה מוסיפה וטוענת כי מדובר במקרקעין בהן מצוי מגרש פתוח בו נטועים עצים. בעבר שימש חלק מהמקרקעין כבניין מגורים אשר נבנה ללא היתר בנייה כדין, אולם המבנה נהרס זה מכבר. ככול הידוע לה, המשיב מחזיק במקרקעין ללא זכות בדין.
6. המשיב אישר בעדותו כי התקיימו התנאים להפקעה. חרף זאת, לטענתו יש לדחות את הבקשה משלושה טעמים; פגם שנפל בהליך ההפקעה, שיהוי שחל בביצוע מטרת ההפקעה ופגיעה בלתי מידתית בזכותו לקניין.
7. ייאמר כבר עתה כי דין הבקשה להתקבל. בכתב התשובה שהגיש ובתצהירו, המשיב לא פירט מהו היקף זכויותיו במקרקעין ולא צורפה בעניין זה כל ראיה. בעדותו טען המשיב כי מוקנות לו זכויות בעלות בנכס, יחד עם אחרים מבני משפחתו. אולם לא ניתן הסבר מספק לכך שהאסמכתאות הרלבנטיות לא צורפו לתצהיר ואף לא הוצגו בדיון. די בכך כדי לקבל את הבקשה.
8. יצוין כי בתחילת הדיון טען בא כוח המשיב כי על המקרקעין ממוקם בית המגורים של המשיב ובני משפחתו המורחבת. הוא הבהיר כי אם מדובר במקרקעין פנויים "אנחנו הולכים הביתה" (פרוטוקול עמ' 4 ש' 26). בדיון הובהר שהבית אינו ממוקם בתוך המקרקעין וההפקעה לא תפגע בו. המשיב אישר בעדותו כי ההפקעה אינה חלה על הבית עצמו אלא על חצר הבית. יש להצטער על כך שבסיכומיו טען בא כוח המשיב כי אין מחלוקת שעל המגרש הוקם בניין מגורים, וזאת בסתירה מוחלטת לעדות המשיב ולמסמכים שהוצגו בדיון .
9. מעבר לאמור, דין טענות המשיב להידחות אף לגופן. אדון בהן כסדרן.

בחינת ההפקעה – הליכים ומהות

פגמים בהליך ההפקעה

1. לטענת המשיב, בהודעת ההפקעה לא צוינה זכותו וזכותם של הבעלים של המקרקעין לטעון נגד ההפקעה. זאת בניגוד להוראת סעיף 5א(א) לפקודה שכותרתו "טענות נגד הרכישה" המקנה לבעלים של המקרקעין או למי שיש לו טובת הנאה בהם זכות לטעון נגד ההפקעה.
2. לטענתו, לא חל בענייננו סעיף 5א(ג), המחריג מתחולת הסעיף "קרקע שחלה עליה תכנית כמשמעותה בחוק התכנון והבניה שהתקבלה החלטה על אישורה, המייעדת את הקרקע למטרת רכישה שהיא לצורך תשתית ציבורית בלבד, ולגבי קרקע כאמור המיועדת לפרויקט בטיחותי". זאת שכן המקרקעין מיועדים להקמת בניין ציבורי ולא לתשתית ציבורית או לפרויקט בטיחותי. עוד נטען כי בהודעה לא צוינה התקופה שבמהלכה הוועדה צפויה להתחיל בביצוע המטרה שלשמה בוצעה ההפקעה וזאת בניגוד להוראת סעיף 7ב(א) לפקודה. נוכח פגמים אלה, דין בקשת הוועדה להידחות.
3. דין הטענה להידחות. במקרה דנן בוצעה ההפקעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודה ומתוקף סמכותה של הוועדה לפי סעיפים 189 ו-190 לחוק התכנון והבניה. בהפקעה מכוח תכנית לא חלים מספר סעיפים בפקודה, ובכלל זה אין תחולה לסעיפים 5א ו-7ב(א) לפקודה (סעיף 190(א)(6) לחוק התכנון והבניה). הרציונל המונח ביסוד פטור זה הוא שמקום בו מקרקעין הופקעו מכוח תכנית, כבר נתנה זכות טיעון לבעלים בעת התנגדותם לתכנית. בענייננו, המקרקעין הופקעו לפי תכנית מאושרת. לפיכך אין תחולה לסעיפים 5א ו-7ב(א). מכאן שאין פגם בהליכי ההפקעה כנטען.

שיהוי בביצוע מטרת ההפקעה

1. לטענת המשיב חל שיהוי בלתי סביר בהליכי מימוש ההפקעה המצדיק את דחיית הבקשה. מהודעת ההפקעה עולה כי הוועדה טענה שהמקרקעין דרושים באופן דחוף. ההודעה פורסמה בשנת 2016 ובמשך כארבע שנים לאחר שפורסמה המטרה הציבורית לא מומשה. לפי הנטען, בכך יש כדי ללמד על חוסר תום לב בהתנהלות הוועדה שמטרתה היא לנשל את בעלי המקרקעין מזכות הקניין שלהם. יש בשיהוי זה משום ויתור על כוונת ההפקעה או רשלנות רבתי לנקוט הליכים למימושה עד כדי זניחת מטרת ההפקעה, המשמשת כשלעצמה עילה לביטולה.
2. אין לקבל את טענת המשיב. כאמור לעיל, ביום 8.6.16 פורסמה הודעת ההפקעה, ביום 27.9.16 נתלו ההודעות בסמוך למקרקעין והתובענה הוגשה בחודש נובמבר 2019, כשלוש שנים לאחר מכן, כאשר עובר להגשתה נוהל משא ומתן עם המשיב לצורך מסירת החזקה במקרקעין. סעד של ביטול הפקעה הוא סעד קיצוני ודראסטי הניתן במקרים חריגים בלבד, כאשר מהתנהלות הרשות עולה כי זנחה את מטרת ההפקעה (ראו: בג"ץ 174/88 אמיתי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, המרכז, פ"ד מב(4) 89 (1988); עע"מ 2784/15 עיריית פתח-תקוה נ' שמוחה (20.7.2017)). בענייננו לא עולה מהתנהלות הוועדה כי זנחה את מטרת ההפקעה. בשים לב גם לתכלית ההפקעה אשר נועדה לצורך הקמת כיתות לגני ילדים, אין מדובר בשיהוי בלתי סביר המצדיק את ביטולה.

פגיעה בזכות הקניין

1. לטענת המשיב, הפקעת המקרקעין פוגעת באופן בלתי מידתי בזכותו החוקתית לקניין ואינה עולה בקנה אחד עם תנאי פסקת ההגבלה. התכלית אשר עמדה נגד עיני הוועדה – הקמת גן ילדים – היא אמנם תכלית ראויה אולם האמצעי שננקט לשם כך אינו מידתי. האמצעי הפחות דרסטי בו עליה היה לנקוט הוא הקמת גן הילדים על קרקע בבעלות המדינה או שכירת בניין מתאים להפעלת הגן והתאמתו למטרה המיועדת. התועלת הצפויה מהקמת הגן אינה מפצה על הנזק הבלתי הפיך הנגרם מהפקעת המקרקעין הפוגע באזרחים אשר יעמדו בפני סכנת השלכתם לרחוב. הוועדה כלל לא שקלה את האפשרות שהמשיב יבנה את הבניין הדרוש לצורך מימוש מטרת ההפקעה וישכיר אותו לצורך זה בהסכם שכירות ארוך טווח.
2. כמפורט לעיל, על דרך הכלל בית המשפט הדן בהליך מכוח סעיף 8 לפקודה אינו בוחן את כשרות ההפקעה, מהותה או סבירותה. המקרה דנן אינו נכלל בגדר אותם מקרים חריגים בהם נמצאו פגמים היורדים לשורשו של עניין בהפקעה המצדיקים את ביטולה. ההפקעה נדרשת עקב מחסור בגני ילדים לתושבי האזור. אינטרס ציבורי זה עולה על האינטרס האישי של המשיב במקרקעין. מעבר לאמור, כמפורט לעיל, בתצהירו המשיב לא פירט מה טיב זכויותיו במקרקעין ולא צורפה אסמכתא כלשהי בעניין זה. לפיכך לא הוכח כי עקב ההפקעה נפגעה זכות קניינית שלו במקרקעין.

התוצאה

1. התוצאה היא שהבקשה מתקבלת וניתן צו כמבוקש. אני מורה למשיב לפנות את המקרקעין שלגביהם ניתן צו למסירת החזקה ולהעבירם לחזקת הוועדה תוך 90 ימים.
2. המשיב יישא בהוצאות הוועדה בסך כולל של 8,500 ₪.
3. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז סיוון תש"פ, 08 יוני 2020, בהעדר הצדדים.